פתח הבית - דבר בעתו/פסחים/קה/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פתח הבית - דבר בעתו פסחים קה ב

כד

כד) ואם איתא לישבקיה עד למחר וליעבד ביה תרתי וכו'. ולכאורה קשה דמנ"ל דנימא שלא יאכל בלילה כלל כדי לקיים כבוד יום עדיף שמא דוקא כבוד יום עדיף היינו ביין וכו' אבל שלא לאכול כלל בלילה מנ"ל וי"ל וצ"ע וק"ל:

כה

כה) ולא אמרינן חביבה מצוה וכו'. לכאורה קשה ג"כ אם נימא דבהמ"ז טעונה כוס א"כ אם יבדיל תחילה לא יהא רשאי לאכול אח"כ כיון שלא יהיה לו כוס לברכת המזון כמ"ש הטור או"ח רס"י קפ"ב, א"כ מדוע נימא שלא יאכל כלל משום חביבה מצוה בשעתה. אך לדעת המגן אברהם שם ניחא שחולק על הטור, א"כ ניחא שיכול אח"כ לאכול ואף גם לדעת הטור ניחא דדוקא אם מצפה שיהיה לו למחר משא"כ אם אין מצפה ודאי יכול לאכול כמבואר שם דהרי הטור יליף לה מהבדלה ובהבדלה אם אין מצפה שיהיה לו למחר יכול לאכול כמבואר סי' רצ"ו ע"ש.

אך עדיין קשה דילמא משום חביבה מצוה בשעתה לא דחינן מצות ברכת המזון בכוס, וצ"ל דהש"ס מדמי להדדי כיון דדחינן מצות כבוד יום כמ"כ מצות כוס לברכת המזון ודוחק.

ולכאורה היה נ"ל בפשיטות דעיקר הקושיא דבאמת יכול לאכול תחילה רק כיון שמברך ברכת המזון והבדלה על כוס אחד היה לו לומר תחילה ברכת הבדלה ואח"כ ברכת המזון על כוס זה וקצת היה מקום לפרש כן בלשון הרשב"ם אבל בל' רש"י מבואר להדיא שפי' הקו' דיבדיל תחילה קודם אכילה וזה צ"ע קצת וק"ל:

כו

כו) אפוקי יוצא וכו'. לכאורה ק"ק דהרי משמע מברייתא דאם היו לו שתי כוסות היה מבדיל תחילה ואמאי נימא ג"כ אפוקי יומא מאחרינן ובשלמא לפי פירושנו הנ"ל י"ל שפיר דוקא אם אומר שניהם על כוס אחד דשייכים אהדדי שייך שפיר זה דמאחרינן אבל על שני כוסות אין שייכים להדדי כלל אבל לפירש"י הנ"ל ק"ק וק"ל.

אולם אין נ"מ כ"כ בזה דלפי מה שהסכימו תוס' ושאר ראשונים דאיירי שלא התחיל לאכול מבעוד יום רק שמתירין לו לאכול קודם שיבדיל משום כדי שיכול לברך עם כוס א"כ בלא"ה שפיר דאם יש לו שני כוסות אסור לאכול קודם שיבדיל וק"ל:

כז

כז) בתוד"ה ש"מ וכו'. עי' היטיב לעיל (קב:) בתוס' ד"ה מניחו וכו' שפירשו תחילה דאיירי שהתחיל בהיתר וע"ז הקשו א"כ מה מוכיח דטעם מבדיל. ועוד הקשו דלשון הנכנס לא משמע כן ועי' ברא"ש ברכות פרק אלו דברים שהקשה עוד א"כ האיך דייק המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס כיון שהתחיל מבעוד יום י"ל עדיין לא התפלל כלל ע"ש.

וזה י"ל קצת די"ל שכבר התפלל אחר פלג המנחה. אך זה דוחק דמ"מ אין זה מן הסתם וא"כ מאי מוכיח וגם עי' מג"א סי' רצ"ט שכתב אם התפלל שוב אסור לאכול קודם שיבדיל אף אם עדיין יום ע"ש. אך י"ל בלא"ה דהוכחת הש"ס אכתי אמאי צריך שיאמר שתי קדושות על כוס אחד יתפלל ויבדיל בתוך התפילה ושוב לא יצטרך כוס ועי' בזה:

עוד קשה לי לכאורה לשיטה זו דלעיל דף הנ"ל (קב:) פריך ואין אומרים שתי קדושות על כוס אחד והרי ברכת המזון והבדלה וכו' ואמאי לא פריך מגופי' דהך ברייתא דתני ואם אין לו אלא כוס אחד וכו' דמוכח דאם היו לו שתי כוסות היה מבדיל תחילה ואמאי לא שתיהן על כוס אחד וע"כ משום דאין אומרים וכו' א"כ ע"כ מוכח דאין לו שאני.

אך י"ל דהוי ס"ד ודאי דעכ"פ עצהי"ט לחלק מש"ה ודאי אין לו שאני אבל כיון שאמר דאסור לומר שתי וכו' הוי ס"ד דאף אין לו לא מהני וק"ל ולמאי דמסקו הפירוש דרשאי לאכול תחילה אף כשלא התחיל ניחא בלא"ה שפיר דאם יש לו שני כוסות אסור לאכול קודם שיבדיל וק"ל:

עוד קשה לי לשיטה זו מה דצריך להבין בפשטות הסוגיא כל הנך ש"מ דמוכיח מן הברייתא הרי ג"כ מוכח ממשנה דברכות (נא:) דתנן שם בית שמאי אומרים נר ומזון וכו' ופי' רש"י שם באין לו אלא כוס אחד וכו' א"כ מוכח ג"כ כ"ז. ובשלמא למאי דמסקו י"ל ממתני' לא מוכח מידי די"ל לעולם בהמ"ז אין טעון כוס ושאני התם הואיל והתחיל מבעוד יום ופוסק כשחשכה א"כ כיון ששתי ברכות לפניו מיגו דבעי כוס להבדלה בעי נמי כוס לברכת המזון כמ"ש הרשב"א בחידושיו לברכות שם משא"כ מברייתא מוכח שפיר דקתני הנכנס א"כ ע"כ אוכל בתחילה משחשכה וע"כ דמתירין לו כדי שיוכל לברך על הכוס א"כ ע"כ תיבה היא אבל לפי' הרר"נ דגם בברייתא מיירי שהתחיל מבעוד יום ואפ"ה מוכח א"כ גם ממתני' מוכח.

עוד תי' הרשב"א שם דממתני' י"ל שאשמעינן רק שיכול לסדרם על ברכת המזון ואין בזה משום שתי קדושות וכו' דעכ"פ אף אם אין טעונה מ"מ מצוה איכא אבל מברייתא שמתירין לו לאכול קודם הבדלה משום זה מוכח שפיר. וגם זה לא שייך לתי' הרר"נ. אך י"ל דממתני' המ"ל דוקא ג' אבל יחיד א"צ כוס וברייתא דתני הנכנס מוכח אף יחיד וק"ל:

עכ"פ יראה מדברי כל הפוסקים שפסקו כתי' ב' דתוס' דהכא איירי שהתחיל בלילה ומשום כדי שיהיה לו כוס לברכת המזון התירו לו. ומה שהקשה המהרש"א דאכתי מה מוכיח הש"ס דטעם מבדיל דאין לו שאני לכאורה לפי מה שנראה מדברי תוס' שפי' לתי' הר"נ שלא אכל כלל בלילה א"כ י"ל דתוס' לא סברי כלל לחלק בין היתר או איסור לענין טעם מבדיל רק עיקר קו' לתי' הר"ן דהרי לא אכלו כלל בלילה ועי' ברבינו יונה בברכות פ' אלו דברים שם שכתב לדעת ר"נ שאכלו ג"כ בלילה משום דאתי כר' יוסי לענין דאם התחילו אין מפסיקין ואפ"ה הקשה דמאי דייק טעם מבדיל ופי' מש"ה שאוכל בלילה ואפ"ה מוכיח שפיר דסובר לחלק בין שהתחיל בהיתר או שמתירין לו עתה ע"ש:

כח

כח) בד"ה ש"מ המבדיל וכו'. עי' מהרש"א. לכאורה היה נ"ל לפרש כונת התוס' כיון דאיכא מאן דפליג אהך ברייתא לכך שאל הלכתא מאי וק"ל:

כט

כט) בד"ה ש"מ ברכה וכו'. עי' מהרש"א שכתב דאם אין טעון כוס ביחיד לא קשה מהא דר"ג דאמר שבעת מינין טעון ברכה לאחריו דהרי אין מזמנין על הפירות ע"ש וצ"ע דהרי תוס' כתבו להדיא בברכות (לז.) ד"ה נתן וכו' שלר"ג הואיל ומברכין ברכת המזון על ז' מינין כ"כ מזמנין ועי' מהרש"א שם וצ"ע:

ל

ל) בגמ' ש"מ ברכת המזון טעונה כוס וכו'. עי' בעל המאור בברכות פ' אלו דברים שכתב דהלכה ברכת המזון טעונה כוס והוכיח זה ממתני' שם דתנן בא להם יין אחר המזון בש"א יין ואח"כ מזון ובה"א מזון ואח"כ יין א"כ מוכח דטעון כוס ע"ש ולא הוכיח כן מרישא דמתני' כנ"ל. ועי' במלחמות שם שכתב דכל הני רק למצוה מן המבוחר דע"ז ודאי ליכא מאן דפליג דהרי אמרו כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים וגם מרישא דמתני' דתני בש"א נר ומזון וכו' היינו ג"כ מצוה ע"ש. והנה לכאורה יראה דעכ"פ מהך ברייתא מוכח שפיר דהוי חוב דאל"כ לא היו מתירין לו לאכול קודם הבדלה ע"ש:

ועי' רמב"ם פכ"ט מהל' שבת שכתב אם התחיל לאכול מבעוד יום גומר סעודתו ומברך ברכת המזון על הכוס ואח"כ מבדיל עליו והיינו שסובר דעכ"פ נצוה לברך על הכוס ועי' ראב"ד שם שכתב והוא שאין לו רק כוס אחד ועי' כ"מ שכתב דהרמב"ם סובר דאף ביש לו הרבה כוסות מ"מ ברכת המזון והבדלה חדא מילתא היא דברכת המזון על העבר וכ"כ הבדלה ע"ש ובטור ושולחן ערוך סי' רצ"ו.

ולכאורה קשה אכתי הרי לעיל (קב:) מבואר דקאמר הש"ס אין לו שאני משמע אבל יש לו הוי שתי קדושות ואסור לאמרן על כוס אחד. אך י"ל דוקא בברייתא דהוי שאוכל עתה משחשיכה וא"כ קאי בהמ"ז על אכילה של חול והבדלה של שבת לכך הוי שני קדושות משא"כ הרמב"ם איירי שהתחיל מהבעוד יום דהרי הוא פוסק ברכת המזון אין טעון כוס אם כן אין מתירין לו לאכול רק בהתחיל בהיתר וכה"ג הוי קדושה אחת וצ"ע בזה. ועי' בית יוסף או"ח רס"י קפ"ב שם כתב לדעת הרי"ף והרמב"ם הא דקאמר כאן ש"מ בהמ"ז טעונה כוס היינו למצוה מן המובחר ע"ש. א"כ לפ"ז אף משום מצוה מן המובחר מתירין לו לאכול קודם הבדלה א"כ קשה היה לו להרמב"ם להביא הך דינא דמותר לאכול קודם הבדלה אם אין לו רק כוס אחד.

ואפשר לומר דסבר הרמב"ם כפי' הר"נ דהך ברייתא איירי ג"כ שהתחיל בהיתר אבל לא שיתירו לאכול אך א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה הרי לעיל (קב:) קאמר הש"ס על הך אין לו שאני. ומדוע פסק הרמב"ם אף ביש לו אומר שניהם על כוס אחד וגם א"כ הרי מוכח כל הסוגיא כאן דאילו היו לו שתי כוסות לא היה אומר שניהם על כוס אחד אבל לפמ"ש הב"י שם בשם הרשב"א בברכות שם דהך דקאמר כן ש"מ נדחה מהלכה ניחא דמשום מצוה וכו' אין מתירין לו לאכול קודם הבדלה רק אם התחיל בהיתר אז אומר שניהם על כוס אחד וק"ל:

ודע שהרשב"א שם צידד בשם הראב"ד דאם אכל מבעוד יום אזי חייב לברך גם על הכוס הואיל ושתי ברכות לפניו וכיון שחייב להבדיל על הכוס חייב גם ברכת המזון על הכוס ע"ש וכבר כ' זה לעיל.

וצ"ע קצת מדוע לא ביאר הרמב"ם הך דינא דבא להם יין אחר המזון דב"ה אומרים מברך ברכת המזון ואחר כך יין ואפשר שזה הוא שכתב פ"ז מהל' ברכות הי"ד ע"ש. ועי' בש"ע סי' קע"ד שכתב שם דמברך תחילה ועי' מג"א שם שכתב דזה דוקא למ"ד שתיה אין מעכב אבל למ"ד שתיה מעכב וגם דעת הרבה פוסקים דבהמ"ז אין טעון כוס א"כ ודאי טוב לשתות תחילה.

ולכאורה צריך לי עיון כיון דס"ס ב"ה סוברים מברך מזון תחילה, יהיה הפירוש איך שיהיה, הן אם פליגי אי ברכת המזון טעונה כוס וב"ה אומרים שצריך למזון תחילה או נאמר כפי' הרשב"א שם דפליגי דלב"ש צריך לשתות תחילה ולב"ה א"צ ס"ס ע"כ הלכה כב"ה וצ"ע אם לא שנאמר דכונת המג"א די"ל ב"ה איירי ששתה עכ"פ דבר אחר בתוך הסעודה כגון שכר וכדומה דלכאורה הא דושבעת זו שתיה לאו דוקא יין. אך אין זה במשמע מלשונו ע"שץ ועיינתי בתשובת הרשב"א סי' שמ"ב שהביא שם המג"א ושם כתב ג"כ תחילה דהך ש"מ טעונה כוס דקאמר הש"ס כאן נדחה מהלכה ולסוף הביא בשם הרמב"ן כמ"ש במלחמות דלכ"ע הוי עכ"פ מצוה מן המובחר וסיים ובהכי מתיישבין מתניתין ומתניתא ע"ש דמשמע דהך ברייתא הכא ג"כ מתיישבא שפיר וצ"ע א"כ אמאי לא הביא הרמב"ם הך ברייתא כאשר הארכנו לעיל בזה וק"ל:

עי' מג"א רס"י קפ"ב שהשיג על הטור שכתב דאם אין לו כוס לברכת המזון אסור לו לאכול ותמה על זה חדא דהרי אמרינן הכא כוס אחד אומר עליו קידוש היום ומשמע שאוכל אח"כ ואי משום די"ל כגון שאין מצפה שיהיה לו למחר מ"מ לקדש אריפתא ע"ש. וכל קושיותיו יש ליישב עי' אליה רבה שם.

אך מה דצריך לי ביאור לכאורה דהרי תוס' וכל הראשונים הקשו על הא דאם אין לו רק כוס אחד וכו' ת"ל הא אמימר בת טות וכו' ולא תי' דשאני הכא משום כדי שיברך על הכוס התירו לו לאכול קודם הבדלה ומאי ענין זה לבת טות וצ"ל כונתם דודאי לא שרינן משום שיקיים מצוה שיברך על הכוס רק שרינן דאם יבדיל לא יהא רשאי לאכול אח"כ משום שלא יהיה לו כוס א"כ הקשו שפיר הרי לא שרינן לאכול קודם הבדלה משום שאין לו וכו' א"כ חזינן דסברי תוס' דאין רשאי לאכול אם יודע שלא יהיה לו כוס לברכת המזון דלא כמגן אברהם. וצ"ל דהוא פירש בכונת תוס' וראשונים דודאי רק שרינן כדי לקיים מצוה לברך על כוס רק דמדמה הנושאים כמו דלא שרי משום אין לו מה יאכל כמו כן לא נשרי משום מצות ברכה על כוס ודוחק:

לא

לא) עי' רשב"א בחידושיו לברכות בהך קו' דבת טות שמתרץ ג"כ כמו שתי' תוס' אך בשינוי לשון קצת ע"ש. ועי' רי"ף ריש אלו דברים בברכות שהבי דעת תבנית:פיענוח שפי' הך מתני' דא"ד שם לענין מוציא דהיה קשה להו מהא דאמימר בת וכו' ודחה הוא דעתם אבל לא ביאר ליישב הא דאמימר ועי' בתלמידי רבנו יונה שם משמע שסובר דכונתו שהיה מחמיר אמימר ע"ש.

ולכאורה קשה על דעת הי"מ שם איך מיישבים הך ברייתא דהכא וצ"ל דסברי דבשלמא הך ברייתא י"ל דלא ידע אמימר משא"כ ממתני' קשה. או נאמר דהך ברייתא טעונה כוס דהוי חיוב הוי סברי שפיר לחלק דמשום מצוה לברך על כוס התירו אבל במתני' דע"כ ב"ש סברי אין טעון כוס רק למצוה ואפ"ה קאמרי מזון וכו' היה קשה להו שפיר וק"ל:

גם צריך להבין קצת לדעת י"מ דמוקי למתני' במוצ"ש ליו"ט אמאי לא תי' אף דאיירי בברכת המזון מ"מ משום כבוד יו"ט התירו לאכול דאם יבדיל תחילה לא יהא רשאי לאכול כמו שיראה מלשון המג"א רס"י קפ"ב הנ"ל הנ"ל שיש מקום לחלק בזה ע"ש. ודברי המג"א שם מה שהביא ראיה מדעת הרי"ף שאין לחלק בין יום טוב לחול יש לדחות ואין להאריך:

לב

לב) עוד נזכיר די"ל לדעת הרמב"ם פכ"ט מהל' שבת שכתב דאף אם יש לו שני כוסות אפ"ה מברך שניהם על כוס אחד היינו דסובר ברכת המזון אין טעו כוס וא"כ אם יברך ברכת המזון תחילה לא יהא רשאי לטעום קודם הבדלה ועי' מג"א סי' רצ"ט ואי משום דיבדיל קודם זה י"ל דהרי גבי קידוש סובר ג"כ דמברך ברכת המזון קודם אם כבר גמר סעודתו כרי"ף ועי' בזה וק"ל:

לג

לג) עוד אני חוזר על הראשונות בפשטות הסוגיא דקשה לכאורה דפריך ומי אמרינן חביבה מצוה והרי תניא הנכנס וכו' ולכאורה ק' מקיידוש היום שפוסק הרי"ף דאם גמר סעודתו מברך תחילה ברכת המזון ואחר כך אומר קידוש ות"ל נימא חביבה מצוה וכו' וע"כ צ"ל דמסברא ברכת המזון קודם רק עיקר הקו' כאן הואיל ומברך שניהם יחד על כוס אחד היה לו להקדים הבדלה ולפי' תוס' וראשונים שהתירו לו לאכול תחילה קודם שיבדיל א"כ פריך ת"ל משום חביבה וכו' היה לו להבדיל ולא לאכול אך כבר כתבנו לעיל דקשה טובא אם נאמר דקו' הש"ס שלא היה לו לאכול עי' תחילת דברינו לעיל:

גם נזכיר דלכאורה קשה אמאי לא פריך ממתני' דתני בש"א נר מזון וכו' ת"ל נימא חביבה וכו' ואפשר כיון דעכ"פ התחיל בנר ששייך להבדלה שוב לית לן בה וצ"ע וק"ל:

לד

לד) בתוס' ד"ה וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור וכו'. עי' רשב"א בחידושיו לברכות ריש פרק אלו דברים שכתב שם למאי דס"ד דטעים ליה בידיה וכו' א"כ קשה מ"ט דב"ה וכתב שני תי' או דסובר ב"ה ס"ס הוי פגום אף שאינו טועם מן הכוס ממש מיחזי כשיורי כוסות או משום דבעינן מלא ע"ש. ולכאורה קשה א"כ מאי קאמר כאן ש"מ צריך שיעור דאל"כ היה לו לחלק לכלי אחר ת"ל מלא בעינן די"ל בשלמא אם הפירוש אין לו אלא כוס אחד היינו כלי אחד היה קשה שפיר כמו שהקשו תוס' שמא משום שאין לו במה לשפוך אבל כיון דמסקו תוס' דהכונה רק על שיעור אחד א"כ לא איירי כלל מכלי אחד א"כ ס"ס היה לו לשפוך לשתי כלים קטנים שיהיו מלאים וק"ל:

לה

לה) עי' מהרש"א שהקשה למה שתי' תוס' דשם ע"כ שאין לו רק כלי אחד דאל"כ פשיטא והקשה אכתי בטעים ליה בידי' ג"כ פשיטא ע"ש. ולכאורה הרי כתב הרשב"א שם דב"ה פליג אהא וא"כ לא שייך פשיטא בשלמא אם היה איירי שיש לו עוד כלים היה קשה שפיר פשיטא כיון דס"ס יכול להיות שיש לו כלים קטנים שיהיו מלאים אבל בידי' קשה שפיר וק"ל:

ועפי"ז יתיישב קצת מה שהוכיחו תוס' דאל"כ פשיטא ולא הוכיחו דלא היה פליג ב"ה אך די"ל טעמא דב"ה משום דאיירי ביש לו עוד כוס אבל לא קטן וא"כ לא יהיה מלא אבל לב"ש לא שייך לאשמעינן חידוש בזה כיון שלא פי' דבריו כן וק"ל:

לו

לו) עי' ס' דרך אניה לפלפל ג"כ בדברי התוס' אלו גם הקשה שם לפמ"ש תוס' לקמן ד"ה טעמו פגמו דצריך לשתות מאותו כוס שיש בירך עליו דהרי עכ"פ עדיף כוס של ברכה משל ברכת הנהנין דהרי אף אי אכל שיעור מ"מ צריך שישתה רוב הכוס משא"כ בנהנין בטעימא בעלמא סגי וע"כ משמע כן דזה הוי סבר לסברת חוץ דצריך שישתה רוב דזה לא מוכח כלל מהך מתניתא וניחא וק"ל:

לז

לז) בד"ה טעמו פגמו וכו'. עי' בית יוסף סי' קפ"ב על מ"ש הטור שם אם שפך לכלי אחר לא נפגם הביא הב"י שם לשון הרשב"א דברכות הנ"ל דאיתא שם לב"ה אף טעים ליה בידיה לא מהני לחד תי' משום דנפגם אף אם שופך לכוס אחר ע"ש וכ"כ הב"ח. ולכאורה צ"ע דהרי הרשב"א שם בחידושיו כתב סוף הסוגיא דלא מוכח מב"ה דסברי ברכת המזון טעונה כוס אלא בית הלל סברי דיכול לברך תחילה לאפוקי מבית שמאי דסברי דחייב לשתות תחילה משום ושבעת ע"ש. וא"כ ק"ק מדוע פי' תחילה דפליגי איפכא דלב"ש רשאי לשתות תחילה ולב"ה לא משום מלא או פגום. אך זה אינו דלמאי דסלקא דעתין דלב"ש רק טעים ליה א"כ לא שייך לומר טעמא דבית שמאי משום ושבעת זו שתיה דא"כ לא מהני טעימה בעלמא אלא ע"כ להיפוך ב"ש סברי דרשאי לשתות אבל למאי דמסיק טעמא דב"ש דסברי ברכת המזון אין טעומנה כוס ושותהו לגמרי א"כ י"ל שפיר טעמא דב"ש משום דושבעת זו שתיה וב"ה פליגי וסברי דא"צ לשתות וא"כ למסקנא י"ל מודה הרשב"א דלכ"ע אם שופך לכלי אחר לא מיקרי פגום.

אך י"ל קצת למאי דמשני שם תנאי אליבא דב"ש א"כ י"ל ס"ס לתנא דמתני' שם סובר אליבא דב"ש ג"כ דברכת המזון טעונה כוס וע"כ דטעים לי' וכו' אך זה דוחק. ועי' רשב"א וראשונים במה שהקשו על מתני' דרישא דתני נר בשמים ומזון וכו' והרי ב"ש סברי בהמ"ז אין טעון כוס משמע להדיא דתנא דמתני' סובר כן רק תנאי אליבא דב"ש היינו ברייתא דהנכנס וכו' ועי' בלשון הרשב"א שם יראה שהיה מקום לומר אף לתנא דמתני' תנאי הוא וכו' ואין להאריך ובשולחן ערוך אורח חיים סי' קפ"ב לא הביא כלל זה לחוש אם שופך לכלי אחר משום פגום משמע דלא חייש להא וק"ל. ועי' רמב"ם פכ"ט מהל' שבת הט"ז ובהשגות בזה ע"ש:

לח

לח) לכאורה קשה לתוס' לפי מה שהעלו הראשונים דיוכל למזוג במים אם הכוס פגום ובמים מתקן הפגם א"כ קשה אמאי לא טעמו ואח"כ מתקנו במים כ' הרא"ש בברכות שם די"ל שהיה כבר מזוג כדינו שמתקלקל אם יתן בו עוד מים ע"ש. אך קשה דהרי משמע שם דאם מתקנו ביין עדיף טפי א"כ לפי' תוס' היה בו יותר מרביעית כמלא לוגמיו א"כ הרי יכול תחילה לשפוך רוב רביעית לכלי אחר ואח"כ יקדש על רביעית ואף שאין מלא ישפוך לתוך עוד כלי אחר ואח"כ יתקן הפגום ע"י הרוב רביעית ששפך תחילה ועי' אליה רבה או"ח סי' רע"א ס"ק כ"ג שהרגיש בזה. ועי' גם בדבריו סי' רצ"ו ע"ש ובס' דרך אניה הרגיש ג"כ בזה. גם הרגיש שם הא"ר על מש"כ הב"י בסי' רי"ו ופסקו גם בשולחן ערוך שיוכל לשפוך לתוך כלי אחר אם יש שם יותר מרביעית וזה צ"ע דא"כ תיהדר קו' תוס' כאן לדוכתיה גם מה שמבואר שם בש"ע והוא שהיה רביעית בצמצום וכו' ת"ל אף אם לא היה בצמצום הרי צריך שישתה רוב רביעית ע"ש ועי' רא"ש כאן שהקשה לפי' רשב"ם דבדיעבד אין מזיק פגימה א"כ איך התירו לאכול בלי הבדלה משום פגימה ועי' בברכות שם תי' די"ל שהיה רק רביעית בצמצום וכו' קשה ג"כ למה צריך בצמצום כנ"ל וצ"ע. ועי' א"ר שם שהרגיש בכ"ז. גם קשה על לשון הרא"ש שכתב שהיה בצמצום א"כ איך מוכיח כלל דטעמו פגמו כיון דע"כ איירי שהיה בצמצום וצ"ל דמ"מ ודאי הפשטן היה דחיקא ליה לאוקמיה בצמצום רק רב אשי דחי לה ואנן אף דפסקינן כהנהו אמוראי דחיישי לפגימה מ"מ סברי דיחוייא דר"א וק"ל:

לט

לט) ובפירוש לשון הרא"ש דברכות שם במ"ש וההיא דירושלמי יש לדחות שהיה מוזג להשלים השיעור וכו' יראה הפי' הפשוט דכונתו די"ל לעולם לענין פגימה לא מהני מזיגה במים רק הא דאיתא בירושלמי ר"י היה מוזג היינו ע"י שתייתו בלילה היה נחסר משיעור לכך משלימו למחר במים ובלילה היה שותה באמת ע"י ששפך לכלי אחר ולדידיה תיהדר קושיית תוס' ד"ה טעמו פגמו וכו' לדוכתיה כבר כתבנו בזה לעיל.

ועי' בשיורי כנסת הגדולה סי' רע"א שפי' לכאורה פי' אחר בדברי הרא"ש ודבריו צריכין ביאור ע"ש. ועי' גם בא"ר סי' רע"א הנ"ל שפי' דברי הרא"ש כמ"ש כנ"ל ותמה שם ג"כ על מע"מ שיראה שפי' שם פ"א בדברי הרא"ש והיינו מדכ' שם על מה שסיים הרא"ש להשלימו לשיעור כ' המע"מ והכא איירי שכבר היה מזוג כדינו דהרי לפי פי' הנ"ל בדברי הרא"ש הך ויש לדחות קאי דלא מוכח כלל מירושלמי דמזיגה במים מהני לענין פגימה וק"ל. וכנראה מדברי המע"מ ושיכה"ג שהם הבינו דהך ויש לדחות קאי כדי שלא תקשה מירושלמי איך מהני שם מזיגה כי יתקלקל היין וצ"ע לפרש זה ואין להאריך וק"ל:

מעבר לתחילת הדף