אליה רבה/אורח חיים/רצו

אליה רבה ‏ אורח חיים רצו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] יתן עיניו וכו'. וכן כל וכו' אבל בטור ריש סימן רצ"ט משמע על השומעין קאמר:

ב

[ב] נוהגין לשפוך וכו'. בבאר שבע דף ק"כ הקשה מהא דממשיכין בצינורות לפני החתן דוקא בכלי משום ביזוי אף כשהוא לסימן ברכה וסיים משבח אני הספרדים שאין שופכין, עד כאן, וכן כתב הט"ז והוסיף לפרש הא דכל בית שלא נשפך רצה לומר שלא יתרגז אדם אם אירע לו היזק כשנשפך יין דיעבד על ידי אחד מבני ביתו דרוגז הוא סימן עניות אבל [לא] שיצוו חכמים לשפוך עיין שם. ולי אפשר לחלק דבשפיכת מעט יין ליכא ביזוי וכן כתב מגן אברהם ועוד הא במטה משה כתב טעמים אחרים דצריך ליתן לעדתו של קרח חלקם כדוגמת מים אחרונים:

ג

[ג] [לבוש] אחרי שהתחיל וכו'. לשון רמ"א קודם שיסיים בורא פרי הגפן וכו', ונראה לי דתרווייהו בעינן אחר שהתחיל ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שיסיים בורא פרי הגפן, וכן כתב פסקי תוס', דלא כשל"ה שכתב שימלא על כל גדותיו כדי שישפוך, ודלא כמטה משה, ומה שהקשה ט"ז יש לתרץ על פי מה שכתב בסימן קפ"ב:

ד

[ד] [לבוש] ישתה וכו'. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס של הבדלה והטעם עיין בשל"ה. כתב בשבלי הלקט כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני ביתו (מגן אברהם). ובטור סימן רצ"ט כתב נמי בשם רב סעדיה דאין צריך בני הבית וכו', ופירש הב"ח דלנשים וקטנים לא השקה כיון שהבדלה דרבנן אבל לבני הגדולים חייב ולא משמע הכי מדברי שבלי לקט שכתב רגיל לשתות כולו וכדמשמע בבית יוסף שם, מיהו במטה משה סימן תק"ט כתב שותה מלא לוגמיו ומטעים בני ביתו משמע דסבירא ליה דאין לנהוג כרב סעדיה ושבלי הלקט, וכן כתב הטור שם בשם ר' עמרם:

ה

[ה] [לבוש] מיהו טוב וכו'. במגן אברהם השיג דשכר אפשר דמוטב מכוס פגום יין דהא התירו לו לאכול קודם הבדלה שלא יברך על הכוס פגום כמו שכתב סעיף ג' וגם במוצאי פסח מבדילין על השכר משום דחביב, ונראה לי דרמ"א מיירי במקום דלא הוי שכר חמר מדינה, עד כאן. ולא משמע הכי דהא רמ"א ולבוש קאי על חמר מדינה שהזכירו קודם, וכן משמע מלבוש יותר ממה שכתב חוץ מבמוצאי פסח וכו', דשם מיירי בחמר מדינה כמו שכתב הוא גופיה אחר כך. גם נראה לי ראיה ממה שכתב המרדכי פרק ערבי פסחים דטוב לקדש אפת משכר אף דהוא חמר מדינה מכל מקום אין עליו שם יין, עד כאן. ועוד קשה דבסעיף ג' לא קאמר אלא כשהוא פחות מרביעית אבל בפגום נראה דאסור לאכול אלא יבדיל על כוס פגום וכן מבואר בבית יוסף בשם הרא"ש למאי דקיימא לן בסימן קפ"ב דבדיעבד מברכין על פגום עיין שם וכן כתב רבינו ירוחם סוף נתיב ס"ב, מיהו באבודרהם קצת לא משמע הכי וקשה בהם טובא למעיין בהרא"ש פרק אלו דברים וצריך עיון, גם תמוה דסותר מה שפסק הלכות ברכת המזון דאינה טעונה כוס רק למצוה מן המובחר:

ו

[ו] [לבוש] שכר חביב וכו'. ולמי שאינו חביב כמו יין יבדיל על יין (ט"ז), וכבר כתבתי דמגן אברהם כתב דוקא בשכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור:

ז

[ז] ואגב הקידוש וכו'. וכן עיקר ודלא כיש אומרים בשולחן ערוך ומנהג שכתב הלבוש (פסקי תוס'), ותימא דהלבוש כתב נמי שהמנהג על הפת, כתב הפרישה ולעניות דעתי שנפל טעות בדפוס אחרון דהא סברא אחרונה הם הרי"ף ורא"ש וטור ודרכו של רמ"א לפסוק כוותייהו, עד כאן. ולעניות דעתי עיקר כלבוש כי מצאתי כן באגודה סימן תי"ז בשם שבלי הלקט והרבה גדולים וכן בספר תניא ושלטי גיבורים דף מ"ג, ועוד הא יש פוסקים דמבדילין בכל ימות השנה על הפת באין יין, ועוד דגם הרא"ש לא כתב אלא יותר טוב וכו', ומגינים לא העירו בזה בשולחן ערוך שלהם הוא נמי כדפוס אחרון וכן בנחלת צבי ועולת תמיד ור"מ רבקש משמע דסבירא ליה הכי:

ח

[ח] [לבוש] או שכר וכו'. פירוש אף שיש שכר אלא שאינו חמר מדינה וכן משמע בפסחים דף ק"ז:

ט

[ט] יש אומרים אם מצפה וכו'. וכן נראה לי עיקר בש"ס וכן פסק ריא"ז בשלטי גיבורים דף ר"נ, ועוד דמה שכתב הבית יוסף דאגור בשם שבלי הלקט פסק כסברא ראשונה לא נהירא דיש לומר דמיירי כשאין מצוי וכן מבואר בשבלי הלקט גופיה דף י"ז אבל במצפה שיהיה למחר נראה דמודה:

י

[י] לא יאכל וכו'. ואפילו במוצאי שבת ליום טוב (הרי"ף מגן אברהם), ולא נהירא דהרי"ף לטעמיה דאין מבדילין על הפת אפילו במוצאי שבת ליום טוב אבל למאי דקיימא לן דמבדילין כדלעיל ודאי אוכל:

יא

[יא] למחר וכו'. אף שידוע שיהיה לו ביום שני אין צריך להתענות וכן משמע בבית יוסף ועיין רצ"ד ס"ק ז' ואם אוכל מבעוד יום ואין לו אלא כוס אחד ימשוך סעודתו עד שחשיכה ויברך ברכת המזון ויבדיל עיין סוף סימן תצ"ג:

יב

[יב] רביעית וכו'. דאם היה יותר מרביעית ישתה מעט על ידי כלי אחר או על ידי היד כדלעיל סימן קפ"ב סעיף ג' ונחלת צבי לפי מה שכתב לעיל סעיף ו' אף שאין לו תיקון מותר לשתות ממנו ולברך אחר כך על כוס פגום ועיין סימן רע"א ס"ק כ"ג:

יג

[יג] מעט וכו'. צריך עיון הא בעינן מלא לוגמיו ובסעיף ח' ובסימן רע"א סעיף ג' וכן כתב רבינו ירוחם להדיא סוף נתיב י"ב דלא יצא בהבדלה בפחות ממלא לוגמיו ועיין ט"ז ליו"ד סימן רס"ה ס"ק י', ואפשר דהך מעט היינו מלא לוגמיו ישתייר רביעית וצריך עיון ועיין סימן רע"א ס"ק כ"ד:

יד

[יד] [לבוש] אלא במעומד וכו'. ומכל מקום קודם שישתה ישב אפילו אינו תלמיד חכם וכן בעלמא לא יאכל ולא ישתה מעומד אף מעט (פסקי תוס'), יקנה"ז לכולי עלמא מברכין מיושב:

טו

[טו] והיין בשמאלו וכו'. ומברך על הנר בעוד שעדיין הכוס בשמאלו, ואחר כך חוזר ונוטל הכוס בימין ומברך המבדיל וכו' ואינו חוזר ונוטל הבשמים ואפילו בשמאלו (פסקי תוס'):

טז

[טז] אם נתכוונו וכו'. בברכת הבדלה אף על פי שלא נתכוין בברכת היין (ל"פ). ותלמיד חכם אין סומכין על הבדלה בבית הכנסת (סמ"ע בחושן משפט סימן רצ"א) ולא ידעתי למה (מגן אברהם), ולעניות דעתי דסבירא ליה דהשליח ציבור אינו מוציא אלא לאין בקיאין ותלמידי חכמים ודאי בקיאין. כתב מטה משה נהגו העולם להבדיל בבית ואפילו החזן עצמו, ופסקי תוס' כתב שיכוין החזן שלא לצאת בבית הכנסת ואז יוכל לברך בביתו בשביל עצמו לבד:

יז

[יז] [לבוש] כך חייבות וכו'. מדאורייתא זכור בכניסתו זכור ביציאתו (מגיד), וכן כתב ספר החינוך פרשת יתרו וכן דעת הב"ח אבל דעת אבודרהם בהקדמה כתב דמדרבנן נשים חייבות:

יח

[יח] על כן לא יבדילו וכו'. הקשה הב"ח הא בסוכה וציצית אף שנשים פטורים יכולין לברך, ותירץ מגן אברהם דדוקא במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין אלא ברכה אינן רשאין ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה, ומכל מקום מסיק דעיקר דמבדילין לעצמן וט"ז תירץ דסבירא ליה דהבדלה אפילו לאנשים דרבנן לכן אין לנשים להבדיל ועיין סימן תקפ"ט סעיף ו' דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים:

יט

[יט] [לבוש] יקנה להבדלה וכו'. התוס' פרק ערבי פסחים דף י"ג ואגודה חולקים על זה וסוברים דקידוש עדיף וכן כתב נחלת צבי בשם מהר"ש (מגן אברהם סימן רע"א סעיף י"א). ולעניות דעתי דיש לומר תוס' ואגודה לטעמייהו אזלי שכתבו דף ק"ו בשם ר"ת דאין מקדשין על הפת אבל לדידן דמקדשין בפת אפשר דמודים דהבדלה קודם ודו"ק

כ

[כ] [לבוש] אפשר לאבדולי וכו'. הקשה מהרש"א בפרק במה מדליקין קאמר דנר חנוכה קודם לקידוש משום פירסום נס לימא משום דאפשר בפת עיין שם וראיתי במרדכי פרק ערבי פסחים שהקשה זה על הרשב"ם דסבירא ליה דמקדש בפת ולי נראה דכיון דמחויב לכולי עלמא ביין אם יש לו וקידוש תדיר לא דחינן מקמי נר חנוכה אי לאו טעמא דפירסום נס:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.