פתחי תשובה/חושן משפט/שטז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואם א"ל המשכיר כו'. עסמ"ע סק"ב שסיים עפ"ר. רומז למ"ש בפרישה דאם האחר רוצה ליתן לו תוספת בשכירות ממה ששכרו הוא שא"י המשכיר לומר לו צא והניחו כו' אם לא שגם הוא יתן לו ג"כ אותו הריוח וכן מבואר מדברי הרמ"א סי' שסג ס"י בהגה ב' ע"ש. וכ"כ בתשו' רדב"ז ח"א סי' קלט וכתב עוד שם דכל זה בשא"ל המשכיר כן קודם שהשכירה לאחר אבל אם השכירה כבר לאחר ונכנס לדור בה או אפי' לא נכנס לדור בה רק שקנהו מדין שכירות קרקע ואין מצוי לו לשכור בית אחר לא מפקינן זכותו של שני כיון דטעמא דשימעון להמשכיר הוא משום אל תמנע טוב מבעליו לא אמרי' הכי אלא היכא דליכא פסידא ורעה לאחריני אמנם אם השוכר השני לא נכנס עדיין לדור בהבית ומצוי לו לשכור בית אחר אע"פ שכ' לו שטר שכירות וכה"ג שומעין למשכיר הראשון דהא לשוכר שני נמי אמרי' ליה אל תמנע טוב ע"ש והועתקו דבריו ג"כ בס' שער משפט והסכים עמו ע"ש:
(ב) להשכירו לאחרים עבה"ט בשם סמ"ע שכתב שם במרדכי (פ' ח"ה סי' תקנט) מפורש דאם כבר קיבל המשכיר המעות א"צ להחזירו לשוכר כו' וע' בקצה"ח שתמה ע"ד סמ"ע אלו וכתב וז"ל ובעיני יפלא דאיך עושה סחורה בפרתו של חבירו כיון שגוף הבית לשכירות קנוי לשוכר ונהי דס"ל למרדכי בהקדים שכרו אין השוכר יכול להשכירו לאחרים וביד המשכיר הברירה שלא להשכירו לאחרים (רקי להניחו פנוי או להניח לאיש א' לדור בחנם) אבל אם משכירו לאחר בשכר למה ירויח בככל השכירות וראוי להחזיר השכירות דשני לראשון והמעיין בדברי המרדכי אין זה במשמע כלל כו' ועוד דבעיקר כדין שכתב המרדכי בהקדים שכרו אין השוכר יכול להשכירו לאחר נראה דמהר"ם ב"ב פליג בזה כמבואר במרדכי פ' האומנין כו' גם בב"י סי' שי"ב כתב על דברי המרדכי דפ' ח"ה הנ"ל שדבריו דחוין למתבונן בה זולת מ"ש בסוף הדברים דאין לוי יכול לומר כיון שנתתי השכירות כל ימי השכירות תהא בדודה שלא ע"מ כן השכירה דביתא מיתבא יתיב כו' וכן הסכים בד"מ סי' זה כו' וכן נראה מהשמטת כרמ"א כאן את דברי המרדכי בר"ש לחלק בין הקדים שכרו זולת סוף דבריו הביא במ"ש דיוכל המשכיר להשכירו לאחרים ומשום שאיה כו' ולזאת תמה אני עמ"ש הסמ"ע דברי המרדכי לחלק בהקדים שכרו וכיון דכבר הכריעו הב"י והרמ"א דאין לחלק בזה (הנה מבואר מדבריו דפליג על הסמ"ע בתרתי חדא בעיקר דינו של המרדכי פ' ח"ה בהקדים שכרו אין השוכר יכול להשכירו לאחר לא קי"ל הכי וא"כ פשיטא דאם המשכיר השכירו לשני שייך השכירות לראשון ועוד דאף אם נודה לדינו של המרדכי בזה דא"י השוכר להשכירו מ"מ אם הלך המשכיר דהשכירו לאחר שייך השכירות לראשון כיון שגוף הבית לשכירות קנוי לראשון) וע' בס' נה"מ שתמה ג"כ על הסמ"ע הנ"ל אך בסגנון אחר דהיה לו להסמ"ע להביא מקודם הדין דבקיבל המשכיר המעות שוב א"י השוכר להשכיר לאחרים ואז היה שייך זה הדין שכתב הסמ"ע דאם כבר קיבל המעות א"צ להחזיר לשוכר מה שמקבל מאחרים כיין דהשוכר לא היה יכול להשכירו מה לו להשכירות שמקבל המשכיר ודמי להא דסי' שסג ס"י בהגה דאם אין לו רשות להשכירו שהמותר הוא של בעה"ב (ואף דמבואר מזה דנגד דמי השכירות שייך לראשון צ"ל שמחלק דשאני התם שהשוכר עצמו השכירו. וזהו דלא כקצה"ח הנ"ל) אבל מאחר שהסמ"ע לא הביא האי דינא דא"י השוכר להשכירו ע"כ דלא ס"ל הכי כאשר באמת מדברי המרדכי שם אין הכרח לזה רק בחדושי אנשי שם הנדפס למטה מפרש כן דברי המרדכי מ"ש שם דא"י להשכירו לאחרים הוא משום שכבר קיבל המעות וז"א כמבואר במרדכי פ' האומנין סי' שמה דאפי' נתנה כל השכירות יש כח להשיב אחרים רק טעמו של המרדכי דפ' חז"ה דא"י להשכירו הוא משום דאיירי בדר עם המשכיר ביחד ובזה אין חילוק אם כבר קיבל המעות או לא א"י השוכר להשכירו לאחרים אבל באינו דר עמו דיכול השוכר להשכירו אפי' כבר הקדים שכרו ודאי דהשכירות דידיה הוא וצריך להחזיר לו מה שמקבל מאחרים כו' ומסיק וכ' היוצא לנו דבמקום שלא היה השוכר יכול להשכיר לאחרים כגון בדר עמו השכירות שמקבל המשכיר מאחרים הוא של המשכיר אפי' לא נתן המעות כיון דאין להשוכר שייכות בגויה ובמקום שיכול להשכיר לאחרים השכירות להשוכר ואפי' נתן לו המעות כו' ואפי' רק שכיח להשכיר אינו משלם לו השכירות דלהבא כדמוכח גבי ספינה וכן משמע במרדכי פ' חזקת ואפי' במקום שא"י להשכיר לאחרים מנכה לו מהשכירות כמה אדם רוצה ליקח פחות כשלא דר בו דומיא דפועל בטל עכ"ד ע"ש (ועמש"ל סי' ריב ס"ו סק"ו) וע' בתשו' ברית אברהם חח"מ סי' לד בעובדא באחד שהשכיר חצי חנות לחברו ועמדו שניהם בה ובכל רבע שנה היה משלם לו שכר דירה וכעת יצא השני מהחנות בתוך הקווארטיל ולקח לו המשכיר משכון סחורה עבור הקווארטיל כי לא שילם לו בתחלתו ומחמת שלא תהא שאיה בפרט בחנות העמיד המשכיר את בתו בחנות עם סחורה בחצי השייך להשני וכעת תובע הסוחר את משכונו בחזרה בטענה אחרי שעמד אחר במקומו פטור ונסתפקו אם יכול השוכר להטיל עליו ח"ס אם לקח שכירות מבתו ועלה בדעת החכם השואל דאף אם בודאי לקח שכירות מבתו לא נפטר השוכר הראשון ע"פ דברי הסמ"ע הנ"ל דבקיבל מעות מהשוכר א"צ להחזיר המעות להשוכר וא"כ בנ"ד שתפס משכון הוי כקיבל מעות. והוא ז"ל השיב הדבר ברור דאין זו דעת תורה להלכה ולמעשה. והאריך מתחלה לבאר דענין זה באם המשכיר השכירו לשני שייך השכירות לראשון לא תליא כלום אי יוכל השוכר הראשון להשכירו לאחר אלא דאפי' לפ"ד הראב"ד וסייעתו החולקים על הרמב"ם וס"ל דיכול למחות בידו מלהשכירו לאחר מ"מ אם יצא השוכר מן הבית והמשכיר השכירו לאחרו השכירות מהשני שייך להראשון דדוקא מתחלה יוכל להקפיד ולמחות אבל כל כמה דלא חזינן קפידא מהמשכיר שזה לא ידור בביתו והוא בעצמו השכירו לי שייך השכירות להראשון ולא מציל מימר שעשה כן ע"פ הכרח שלא תהא שאיה דכל כמה דלא חזינן קפידא מהמשכיר אמרי' דגם מתחלה היה משכיר לזה השני כו' וא"כ ה"ה ומכ"ש לפ"ד הרמב"ם והש"ע דהשוכר יוכל להשכיר לאחר דגם בכה"ג שהדין הוא שא"י להשכיר (כגון בדר עמו או באין נמצא למי להשכיר רק למי שב"ב קרובים או למי שאינו הגון ע"ל סי' שיב ס"ז בהגה) מ"מ באם יצא מהבית והמשכיר השכירו לזה ולא ראינו קפידא מהמשכיר ממילא השכר הוא של השוכר כו' והדבר מפורש ברמ"א סי' שסג ס"י דהיכא דיש לו רשות להשכיר כל השכירות של השוכר הראשון ובאין לי רשות להשכיר מותר השכירות להבעלים אבל נגד דמי השכירות שייך להשוכר הא' ואין לו' דהתם דוקא שהשוכר בעצמו השכירו לאח"ז אינו דהא בכה"ג שא"י להשכיר השכירות שלו בטל לגמרי כי בואר בהגמ"י פ"ה משכירות כו' ומ"מ באם מעל' השוכר הב' שכירות שייך להא' רק דהמותר לבעלים וא"כ ה"ה באם השוכר יצא מן הבית והמשכיר השכירו לאחר דלדעתו עדיף טפי דלא חזינן שום קפידא על השוכר הלזה כו'. ושוב האריך בדברי המרדכי פ' חזקת שהביא הסמ"ע הנ"ל שמחלק דבלא הקדים שכרו מנכה לו מה שקיבל מהב' אבל בהקדים שכרו שייך למשכיר ולפ"ד האנשי שם הטעם הוא דבכבר שילם א"י השוכר להשכיר וכתב דסברא זו דבשילם מודה הרמב"ם דאין השוכר יכול להשכיר כבר הובא במל"מ פכ"ג ממכירה דין ח' ופ"ה משכירות דין ה' ליישב סתירת דברי הרמב"ם והטור בסי' רי"ב שכתבו דאין השוכר יכול להשכיר דחלוק מדין שנה לזמן דהיינו בשכבר שילם כו' אכן לדינא נראה דכיון דהד"מ והסמ"ע והט"ז (והב"ח) בסי' רי"ב מתרצים תירוצים אחרים על סתירת דברי הרמב"ם והטור מבואר דלא ס"ל החילוק הנ"ל בין כבר שילם אלא דבכל גווני יכול השוכר להשכיר לאחר (גם המל"מ עצמו מסיים שיש לו גמגום על דין זה הבאתיו לעיל סי' רי"ב ס"ו ע"ש) אפילו אם נסכים לחילוק זה דבכבר שילם א"י להשכיר מ"מ אינו ברור דאם המשכיר השכירו שיהיה השכירות שייך להמשכיר וראוי לומר דשייך להראשון כו' אך באמת ברור דבגוף הדין דבהקדים שכרו א"י להשכיר לאחר או דהשכירות שייך להמשכיר אין הטעם דיועיל טענת הקפדה בהיותו מוחזק ולא להוציא ממון רק עיקר החילוק הוא בהקדים לו שכרו נתרצה שיהיה שלו לאלתר גם אם יצא מתוכו דמה שיצא השוכר מהבית ע"פ איזה טעם וסיבה שנולד לו לא גרע מאונס ונתרצה ע"ז וכעין מ"ש התוספת ב"מ עט ע"ב ד"ה אי אתה כו' וכ"כ הש"ך סי' של"ד סק"ב במת תוך זמן השבירות דאף דשכירות רק לכל יומא ממכר הוא ופטור היורש מ"מ כיון דהקדים שכרו נתרצה שיהיה שלו גם אם יארע אונס מיתה כו' וה"ה בזה כיון דהקדים שכירות אדעתא דהכי נחית שאיזה ענין שיסתלק מן הבית יוחלט השכירות והבית ישאר להמשכיר דבלא הקדים שכרו על בעה"ב להתנות שגם אם יצא מן הבית לא יוכל להשכירו לאחר וישלם לו כל שכירותו משא"כ בהקדים שכרו אינו מוטל על בעה"ב להתנות (ואין חילוק אם הקדים שכרו בשעת השכירות או באמצע הזמן שילם הכל. כ"כ בסי' לה שם) וזהו גם כן החילוק באם המשכיר השכירו לאחר דהקדים לו שכרו אינו חל על בעה"ב להתנות והשוכר נתרצה לכן השכירות להבעלים אבל בלא הקדים לו שכרו הוה ליה לבעה"ב להתנות שבאם יצא השוכר מן הבית שהבית ישאר לו להשכירו למי שירצה ולכן השכירות להשוכר ואתי שפיר הא דסי' שס"ג ס"י הנ"ל דגם בבה"ג שא"י להשכיר לאחרים כגון למי שבני ביתו מרובים מ"מ השכירות להשוכר הראשון כיון דלא הקדים שברו וחל על בעה"ב להתנות ושאני הקדים לו שכרו כהנ"ל כו' ולפ"ז דוקא אם הקדים השוכר מעצמו את שכרו א"י להשכיר לאחר ואם המשכיר השכירו אח"כ שייך השכירות להמשכיר אבל בלא הקדים שכרו אף דתפיס משכון ודאי לפי דעת הרמב"ם והש"ע יוכל להשכיר לאחר וגם באם המשכיר השכירו לאחר מנכה לו מן השכירות מה שקיבל מהשוכר השני כיון דהיה חל על המשכיר להתנות ולא מהני תפיסת משכון כו'. והאריך עוד בזה ומסיים הנה נתבאר שגוף החילוק דבהקדים שכרו א"י להשכיר לאחר אינו ברור וגם לפי סברא זו דבבה"ג א"י השוכר להשכיר מ"מ אינו ברור דאם המשכיר השכירו שיהיה השכירות שייך להמשכיר אך כמו בהא דסימן שס"ג ס"י בהשכיר השוכר למי שבני ביתו מרובים דרק המותר לבעליו וגוף השכירות לשוכר הראשון כו' וגסאי נסכים לקיים כל דברי הסמ"ע הנ"ל צ"ל דהטעם הוא כיון דהקדים שכרו ולא התנה נתרצה ע"ז א"כ לא שייך זה בתפוס מעצמו משכון. ולפ"ז בנ"ד כיון שנתבאר דבאם קיבל המשכיר שכירות מהבת מנכה להראשון משכירותו ולא מהני תפיסת המשכון הדבר פשוט דיוכל להטיל עליו חרם סתם אם קיבל מהבת או לא דשמא קיבל שכירות ומחזיק לעצמו עכת"ד ע"ש. (הנה מבואר מדבריו שדעתו מסכמת דאף בגוונא דא"י השוכר להשכיר לאחר כגון בדר עמו וכה"ג מ"מ אם המשכיר השכירו לאחר שייך השכירות לראשון כדעת הקצה"ח הנ"ל ודלא כנה"מ זולת היכא דהקדים לו שכרו מטעם דסבר וקיבל מתחלה וכ"כ עוד להדיא בסי' לה שם אות ג' עמ"ש השואל דבחנות כ"ע מודים היכא דדר עמו הוי קפידא גדולה וא"י השוכר להשכיר חצי חנותו לאחר וממילא דאם המשכיר השכירו לאחר שייך להמשכיר והשיב לו וז"ל אני תמה עליו דהמעיין בתשו' הרא"ש כלל א' סי' ב' ובטור וש"ע ס"ב דרק בספן הוי תרעומת לחוד גם בהספן דר עמו אבל בבית ודאי יוכל לעכב מה"ט דאותך אוכל לקבל ואין אנו צריכין לבדות חילוק בחנות אך לדינא כבר העליתי דהגם דא"י השוכר להשכיר לאחר מ"מ אם המשכיר השכירו ולא קפיד אזי השכירות שייך להראשון לנכות לו אם לא בהקדים לו שכרו מה"ט דנתרצה עכ"ל. אמנם לע"ד יסוד ראייתו מדברי הרמ"א דסימן שס"ג ס"י בהגה שכתב דאם לא היה לו רשות להשכיר מותר השכירות לבעלים דמשמע דנגד דמי השכירות שייך להראשון לכאורה יש לחלק די"ל דזהו דוקא באם השכיר למי שב"ב מרובים או למי שאינו הגון דבאמת יש לו להשוכר תפיסת יד בהבית להשכירו למי שהוא הגין ואין ב"ב מרובים רק שהוא השכירו ביותר למי שב"ב מרובים ואינו הגון שפיר כתב הרמ"א דרק המותר לבעלים משא"כ בדר עמו שאין לו רשות להשכיר לשום אדם בעולם י"ל דהנכון עם נה"מ הנ"ל דאם המשכיר השכירו שייך כל השכירות להמשכיר רק שינכה לו דומיא דפועל בטל וצ"ע):
(ג) למכור כחו עבה"ט וע' בתשו' עבוה"ג ס"ס קכ"א באחד שנשא אשה והתחייב עצמו לפרנס בניה היתומים שיש לה מבעלה הראשון ונגד זה התנו עמו שידור עם האשה ובניה בבית של היתומים בחנם (ואח"כ נפלו ויכוחים ביניהם והובא קצת לעיל סימן סא סק"א וכתב דמה שטוען דהוא עיקר בבית שהרי רשאי להשכירו לאחר כדין שוכר בסי' שט"ז נלע"ד שאין משם ראיה כ"כ דאפשר לומר שאינו רשאי להשכירו ממ"נ אם רוצה להשכירו לאחר שב"ב הוה כמו ב"ב שלו והוא יעקור דירתו משם אפשר שהיתומים כיון שהם דרים אצלו ימחו ודמות ראיה לזה מאלמנה שאומרת אינני זז מבית בעלי כו' (כתובות קג ע"א) ואם רוצה להשכירו לאחרים שידורו עמו גם כן יכולים למחות שלא ירבה בדיורים ומה שמביא ראיה מתשובת הרשב"א יש לומר משייר שאני שמשייר לעצמו בעין יפה יותר אפי' ממתנה כו' ע"ש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |