פתחי תשובה/חושן משפט/רצ
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אפטרופס שמלוה מעות יתומים. עסמ"ע סקי"ג שכתב בשם מהרי"ק שאם א"י להוציא הרי פשע האפטרופס אע"פ שאיש נכבד והגון הוא כו' (והובא ג"כ בבאר הגולה) . וע' בספר נה"מ שכתב עליו שקיצר בדברי מהרי"ק דשם מבואר שהיה ידוע שחב לאחרים יותר מנכסים ובזה פשע בודאי דאין מלוין רק על אחריות נכסים כמבואר בסעיף ח' אבל כשלא היה ידוע מחוב של אחריות בשעת הלואה נראה דפטור ואין לומר בזה כיון דכל שטר קלא אית ליה הוי כידע ופשע כדמוכח מדברי מהרי"ק שכתב שהיה ידוע משמע דבאופן זה לא הוי פושע עכ"ד. ונראה דדוקא בהאי גוונא דמהרי"ק שהיה איש נכבד והגון ואם כן מסתמא היה שומע דברי תורה ולא קיבל עליו נידוי שלאיש כזה יכולים להלוות ממון יתומים בלא משכון כמבואר בסעיף ח' לכך הוצרך לומר שהיה ידוע שחב לאחרים יותר מנכסים אבל אם לא היה איש נכבד והגון אף שא"י שחב לאחרים הוי פשיעה וכ"כ בתשובת נ"ב תניינא סי' ל"ד ע"ש. וע' עוד בנו"ב שם שנשאל על דין כזה באפטרופס שמינוהו ב"ד ואמרו לו שיעשה במעות שמסרו לו כטוב בעיניו לטובת היתומים ואח"כ אירע שהלוה ממעות היתומים על שט"ח בלא משכון כי היה בטוח בעיניו וכבר נתן הלוה רווחים כמה זמנים והניח לו הקרן עוד על זמן ויהי היום הלך האיש למרחוק ולא חזר אם מחוייב האפטרופס לשלם להיתומים. והשיב הנה זה פשוט דאם הב"ד שמינוהו אמרו לו בפירוש שיעשה כטוב בעיניו אז מה שעשה ברשות ב"ד עשה ודף שע"פ הדין אין להלוות זוזי דיתמי אפילו על משכון כ"א על דהבא פריכא כמבואר בסעיף ח' מ"מ אין להאפטרופס חיוב בזה כיון שהב"ד הרשוהו ואולי יראו הב"ד כי בזמנינו אם נחמיר בזוזי דיתמי כל כך בודאי לא יזדמן כלל כזה ויכלה זוזי דיתמי אחת לאחת במזונות ועכ"פ את אפטרופס אין לחייב כלל אבל אם הב"ד לא אמרו לו בפירוש ודאי שלא היה לו להלות בלא משכון בטוח ומחויב לשלם מביתו ובכה"ג מיירי עובדא דמהרי"ק כו' ואמנם אם אנו רוצים לחייבו מצד שלא עשה כהוגן די שנחייבנו כאילו המעות מונח כי אולי אם לא הלוה לאיש הזה לא היה מזדמן אחר דפרט שיהא ראוי למיהב ליה זוזי דיתמי וא"כ עכ"פ הריוח שכבר נתן הלוה יצורף לחשבון ומה שחסר להקרן ישלם האפטרופס עכ"ד. וע"ש עוד דמבואר מדבריו אם אירע מעשה כזה באפטרופס שמינהו אבי יתומים יש לדון מאחר שדעת הרמב"ן דאפילו מפשיעה פטור והש"ך בסס"ק כ"ה מסיק שצ"ע לדינא א"כ א"א להוציא ממון והגם די"ל דזה גרע מפשיעה ונקרא מזיק בידים כיון שנתן מידו ליד מי שאינן ראוי ליתן לו ע"פ דין מ"מ נראה שזה תלוי בפלוגתא שבר"ס ש"א בהגה בשומר שמסר לשומר אם זה גרע מפשיעה או לא ע"ש. וכ' עוד ומה שתובע האפטרופס שכר טרחא נראה פשוט כיון שלא התנה מתחלה אין לו שכר ובפרט שהוא לו לחשיבות שמינוהו ב"ד וגם מצוה קעביד מסתמא נתרצה בלא שכר ע"ש:
(ב) ולכן יוכל להעיד ע' בתומים ובנה"מ לעיל סי' ק"ח ס"ו ועמ"ש שם סק"ו ע"ש:
(ג) טענתי' טענה עבה"ט עד ובלבד שלא יכוין לטעון טענה שיודע בודאי כו' ועבב"י ל' הרא"ש כלל פ"ז בזה וע' בתשובת אא"ז פמ"א ח"ג סי' י' והובא לעיל סי' ק"י ס"ה סק"ד:
(ד) כל מה שירצה. משמע דאף להוציא עבדים לחירות וע' בת' חמדת שלמה ח"א ה"ע סי' ז' שכתב דהיינו היכא דליכא עשה דלעולם בהם תעבודו כגון לדבר מצוה (כמבואר בי"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט) אבל בלא"ה אסור אפי' לתקנת יתומים ודלא כמ"ש בתשו' שבו"י ח"א סי' צ"ה ע"ש:
(ה) קטנים שסמכו. עי' באר הגולה אות ך' מ"ש וכ' הב"ח בשם הרמ"ה דוקא שהקטן בן ט' ואם הוא חריף אפילו מבן שש כו' אבל פחות מזה לא מהני סמיכתו מן הסתם עכ"ל. ומל' זה משמע שהב"ח הסכים כן להלכה אך המעיין בפנים יראה שדברי הרמ"ה הנ"ל הביאם הטור בשמו שכ' דדוקא שהקטן בן ט' אבל פחות מבן ט' ואפילו מבן ט' אין לו רשות לעה"ב זה למכור אלא מטלטלי כו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאין חילוק אלא הרי הוא כאפטרופס ממש ואפי' בקטן ממש עכ"ל וכ' ע"ז הב"ח לפרש דברי הרמ"ה דמיירי בסתם קטן ולכן אם הוא בן ט' ויום א' דבא לכלל עשר דהשתא מסתמא הוא חריף וא"צ לבדקו אם הוא חריף וסמיכתו אצל בע"ה הוי סמיכה אבל פחות מבן ט' לא מהני סמיכתו מן הסתם אך אם הוא חריף אפילו מבן שש ואילך מהני סמיכתו דהא יש לו רשות למכור במטלטלי ע"ל סי' רל"ה ס"א עכ"ד אמנם לא נמצא בדבריו שום הכרעה לדינא ומסתמא כ' הש"ע שב' יתומים קטנים שסמכו כו' משמע כדעת הרא"ש דאפילו בקטן ממש. וע' בשו"ת ח"צ דפוס לבוב בסופו בתשו' הנוספות שם סי' ג' בראובן ושני בניו שמעון ולוי היו שותפין ומת לוי והניח יתומים קטנים ונשאר ממון להיתומים קטנים בשותפות הנ"ל והם נעשו עליהם כאפטרופסים מעצמם בלי מינוי ב"ד והיו מתעסקים והולכים לטובת השותפות ובהמשך הזמן נתקלקל חוב אחד כו' והשיב וז"ל בענין עיקר אפטרופסת הזקן ובנו נראה שאין לפקפק אף שלא נתמנו לא מפי אבי היתומים ולא מפי ב"ד דלא גרועי מיתומים שסמכו אצל בעה"ב דמשנה שלימה היא דהוו כאפטרופס לא מבעיא לדעת הרא"ש הביאו הטור דס"ל דאפי' ביתומים קטנים ממש אלא אפי' לדעת הר"ש (צ"ל הרמ"ה) שחילק בין פעוטות ללא הגיעו לעונת הפעוטות וע"ז החזיק הריב"ש סי' תצ"ה (הביאו הב"י) נלע"ד דע"כ ל"פ אלא ביתומים קטנים שסמכו אצל מי שאינו ראוי למנותו אפטרופס כי הא סבתא דפ' הניזקין שהרי אין ממנין נשים אבל בשסמכי אצל מישראוי למנות אפטרופס כנ"ד כ"ע מודו דדין אפטרופס יש לו דמטעם קרוב אין למנוע שהרי הכל במעות ומטלטלין שדין הקרוב והרחוק בהם בשוה (כדלעיל ס"ב) ולא עוד אלא דבנ"ד אין למנות אפטרופסים אחרים לכתחלה אף אם היה שם ב"ד מצוי בעיר כמ"ש הראב"ד פ"י מהלכות נחלות כו' (הובא בסמ"ע לעיל סק"א וגם בבאר הגולה שם) ואין לחלק דהתם הגדולים ג"כ יורשי המת אבל בכאן האח הגדול אינויורש אחיו המת דמ"ש כיון שתועלת הוא בשיתף זה כמו זה שהרי ירויחו וישביחו לאמצע אדרבה הא דידן עדיפא שהרי בפי' נתרצה אבי היתומים בשיתוף הלז וניחא ליה בצוותא דידהו בחייו ואף כי אחרי מותו וזה ברור עכ"ל ע"ש עוד בענין אם יש כח בידם לפשר עם הבעל חוב הנ"ל והבאתיו לעיל סי' י"ב ס"ג ס"ק ז':
(ו) וי"א שמשביעים אותו. ודעת מהרש"ק בס' תפארת שמואל על הרא"ש פ' הניזקין כדעה הראשונה ע"ש:
(ז) יתומים שסמכו עמ"ש לעיל ס"ס רמ"ו ס"ק ג':
(ח) עד זמן מרובה. עסמ"ע והובא בבאה"ג שכ' ואם בתוך זה הזמן שעבד היתום כו' וע' בדגמ"ר שכ' דלכאורה זה סותר למ"ש לעיל סי' רל"ה ס"ב בהגה בשם הר"ן אבל המעיין בב"י כאן מבואר שבצוואה היה מפורש להדיא שתוך הזמן לא יוכל היורש לעשות שום דבר וא"כ אפשר לומר דלא סתרי אהדדי ע"ש ועי' בנה"מ ג"כ מזה:
(ט) אבל בעודו חי נאמן כו'. עש"ך סק"ל עד תדע דאי מיירי שהם ביד היתומים א"כ אפי' היה חי פשיטא שלא היה נאמן להוציא מן היתומים ע"פ פנקסו כו' וע' בנה"מ ובס' שער משפט מה שכתבו בזה עייש"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |