באר הגולה/חושן משפט/רצ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

באר הגולהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png רצ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם בפ"י מה' נחלות דין ה' וכתב ה"ה זה מבואר בהרבה מקומות שאם מינה אבי יתומים אפוטרופוס אין לאחר מעשיו כלום ואם לאו חייבים למנותו ועיקר דבר זה בגיטין פרק הנזקין (דף נ"ב ע"ב):

ב) כתב ה"ה דכשאין הגדולים רוצים לעמוד עם השתוף עם הקטנים או באינם משביחים הנכסים אבל אם הגדולים משביחין הנכסים ורוצי' לעמוד בשתוף יעמדו כן שגם דעת רבינו בזה כדעת הראב"ד שם

שם ד"ו וכ' ה"ה זהו שאמרו הפעוטו' מקחן מקח וכו' (ומבוא' בסי' רל"ה סעיף א') כשאין להם אפוטרופוס אלמא שאין ב"ד מעמידין להם אפוטרופיס בכל גוונא וכו' וק"ו הוא מדין הסמוך אם יכול למנות אותן אפטרופוס וכ"ש שיכול להניחן ביד בניו הקטנים:

ג) בריית' בגיטין שם:

ד) שם ברמב"ם ושם בברייתא:

ה) ברייתא פסחים דף מ"ט ע"ב ו' דברים נאמרו בעם הארץ וכתב ה"ה ומשמע בהלכות שלא אמרו אלא בע"ה שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ וזהו דעת רבינו ויש חולקין ואף על גב דאיתיה בדרך ארץ ובמצות אין בור ירא חטא ומורה התיר' לנפשיה דאגר טירחי' קא שקיל וזה דעת רש"י ז"ל:

ו) מימרא דרב אשי בפ"ה דב"מ דף ע' ע"א:

ז) מימרא דאביי האי מאן דאוקי אפוטרופ' ליתמי לוקי כי האי דידע להפוכי ובו' כתובו' פי"ב דף ק"ט ע"א:

ח) מימרא דרב הונא פ"ג דב"מ דף ל"ט ע"א וכמ"ש לעיל בסי' רפ"ה ס"ח

פי' של ב"ד:

ט) טור ס"ה וכ"כ ה"ה בפי"א מה"נ ד"ד שכ"כ הרשב"א בשם העיטור דדוקא באחרונה אין מחשבין עמהם אבל לכתחלה צריכין ב"ד לחשב עמהן וכ"כ הב"י בשם הר"ן:

י) טור בשם הראב"ד וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א והוא נקרא שטר שמוש' ונוסח' בעיטור בהל' אפוטרופוס:

כ) שם ס"ז מעובדא דעמרם צבעא אפוטרופוס וכו' שם בגיטין דנ"ב ע"ב וכ' הסמ"ע שנ"ל דמ"מ אם רוצים למחות בו הרשות בידן דומיא דגדול האחין לעיל סי' רפ"ז ס"ב דאותו דין דגדול האחין נלמד מדין זה:

ל) ל' הרמב"ם שם בפ"י מה"נ ד"ז מעובדא הנזכר:

מ) כתב ה"ה פלוגתא דר' הונא ודבי ר' שיל' וסובר רבינו דמחלוקת אינו אלא באפוטרופוס שמינהו אביו יתומים אבל מינהו ב"ד לכ"ע מסלקינין ליה דב"ד צריכי' לברור אדם נאמן ויודע לשמור הנכסים וכו':

נ) וכתב ה"ה אבל כשמינוהו ב"ד אין תולי' במציאה שאינה מצויה וכו' זה דעת רבינו וכ"כ הרמב"ן וכתב שדברים נכונים הם וכן עיקר ע"כ וכ"י הב"י בשם הנ"י שכ' דבמינוהו ב"ד מכיון דחזינן אמתלאות דמפסיד מסלקינן לאלתר וכן דעת מורי הרא"ה בשם הרמב"ן שאין לצאת מיד ב"ד או שליחם דבר שאינו מתוקן:

ס) כ"כ בשם הגאונים ומבואר בהלכות:

ע) וכתב מהרי"ק שורש נ"ג ואם אינם יכולים ☜להוציא הרי פשע האפוטרופוס אע"פ שאיש נכבד הגון הוא וכו' והאריך שם ע"ש:

פ) שם ברמב"ם וכ' ה"ה

פי' כיון דאשתני לגריעותא וריעותא אחר מיתת האב הרי הוא כאפוטרופוס דמפסיד דמסלקינן לי' וכו' אבל ודאי אם היה כך בחיי האב ומנהו אין ב"ד מסלקין אותו שהרי רצה בכך בהרמב"ם כתיב ובדברי חשד (ואפשר שט"ס הוא נתחלף ד' לכף פשיט'):

צ) שם בפ' י"א דין ד' וכ' הרב המגיד זה פשוט ומתבאר בפ' הנזקין (דף נ"ב ע"א וע"ב) ובהרבה מקומות:

ק) שם דין א' ומבואר בפ' ה' דבבא מציעא דף ע' ע"א:

ר) מימרא דרב אשי שם:

ש) שם במימרא דרבה לרב יוסף:

ת) כדא"ל רבה לרב יוסף שם

פי' דאם יש בו סי' חיישינן שמא הפקידו המפקיד אצלו בפני עדים כמ"ש התוס' שם.:

א2) כתב הרב המגיד זה פשוט

גם זה מבואר שם בב"מ ונלמד משם:

ב2) בתורת עסק

כן הוא ברמב"ם וטור:

ג2) ע"ש שכ' שיצא לו להראב"ד במה שפירש עובדא דרב ספרא בפ' ט' דב"ב דף קמ"ד ע"א שהיה אפטרופוס וכ' שהפי' ההו' אינו מחוור וע"מ למדנו ממנו הדין הזה וכן כתב הריטב"א ע"כ ובגליון שלחן ערוך של אבא מורי ז"ל ראיתי בתו' שדברי הג"ה זו נראה כסותרין למ"ש בסי' רצ"ב סי"ט על המוכר פקדון ע"פ ב"ד הרי זה מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו ושנרא' לו שדברי הטור שכתב דחוששין ללזות שפתים הוא עיקר והאריך בזה ולענ"ד אין קושיא משם דשאני התם דחיישינן שלא יחשדוהו שלקחן בזול אבל בכאן זוזי נינהו ומקבל אותם למחצית שכר כפי שיראו הדיינים שהוא תקנה ליתומים כמ"ש המחבר ב"י:

ד2) שם דין ד' מימרא דרב יהודה אמר שמואל פי"א דכתובות דף ק' ע"ב בהלכות

לשון ה"ה שם בפי"א דה' נחלות ד"ג מעובדא דרבינא (שם) דהוה בידיה שכרא דרבינא יתמא וכו' נשבקי' דלמא מתקיף אמר ליה זיל דלא עדיף מדידך ע"כ הרי לא התירו להוליכו במקום שיש ספק שמא יארע לו אונס אלא בדבר שיש לחוש שאם יניחו אותו כאן יפסד קודם שימכר וכתבו הרמב"ם שם בדין ג':

ה2) לשון הרמב"ם שם דין ו' בריית' פרק ה' דגיטין דף נ"ב ע"א:

ו2) שם בברי':

ז2) שם בברייתא:

ח2) כתב הרב המגיד פסק רבינו כרשב"ג שאמרו כן בברייתא שם:

ט2) עובד' שם בההוא אפוטרופוס דהוה בשביבותיה דר' יהושע בן לוי:

י2) שם בבריית' דלעיל:

כ2) לשון הטור סי"ח וכ"כ הרמב"ם שם ד"ז שם בברייתא וכדמפרש לה בגמ' שם וכ' הרב המגיד בפירוש דברי רבינו הרמב"ם וז"ל שאי אפשר שנא' שיהיו רשאין ליזקק לדין ואם זכו זכו ואם נתחייבו לא עשו כלום שאם כן לקתה מדת הדין בכך שיהיה תובע זה יכול להפסיד ולא להרויח ולפיכך אמרו שאינם רשאים להזקק כלל עם תובע ובודאי כיון שאינן רשאין לדון אם עברו ודנו ונתחייבו לא עשו כלום:

ל2) ל' הרמב"ם שם דין ח' ושם בבריית' הנזכרת ונחלק רבי שם וכו' ורבינו פסק כת"ק שכ"כ הרשב"א דלית הלכתא כרבי מחבירו וכו' והכא כדי שלא יזלזלו בנכסי יתומי' וכו' אי שרית להו זמנין דלא ידקדקו עמו בדמים וכו':

מ2) שם דין ט' ושם בבריית':

נ2) כ' ה"ה בשם רש"י להניח הפירות עד שיגדלו וכו' ויש טעם לדבריו לפי שכשיגדלו היתומים תהיה טובת הנאה שלהם:

ס2) שם ד"י שם בברייתא וכתב ה"ה וכל דיני' אלו בין אפוטרופוס שמינוהו האב בין שמינוהו בית דין וכתבן הרמב"ם והרשב"א ז"ל שכל אלו הדברים שאין האפוטרופסין רשאים לעשות וכו' ☜אם נטלו רשות מב"ד רשאין וכן מפורש בתוספתא:

ע2) לשון הטור סכ"א בפ"ק דב"ב דף ח' עובדא דרב' ביתמי:

פ2) שם ברמב"ם די"א וכתבו ה"ה מימרא פ"ד דכתובות (דף מ"ח ע"א) בנשתטה והשו' רבינו דין נתחרש לנשתטה:

צ2) שם דין ה':

ק2) פסק כרשב"ג בברייתא דהלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו וכ"כ בהלכות בשם גאון ה"ה וע' בב"ש בסעיף ה':

ר2) משנה פ"ה דגיטין ריש דף נ"ב:

ש2) פסק כאבא שאול שם במשנה דהכי איפסקא הלכתא שם בגמ' ע"ב וכדמפרש טעמא שם בגמ':

ת2) טור סכ"ז בשם הרי"ף וכן כת' הרב המגיד שם בדין דלעיל וזהו שכ' רבינו אינו נשבע על טענת ספק:

א3) שם סכ"ה בשם הרמ"ה וכ' הבית יוסף דכיון שיש לו חלק בריוח אע"ג דרמיא שבועה עליה לא אתי לאמנועי:

ב3) כ"כ הרמב"ם שם בסוף הפרק וכתב ה"ה אלו דברי רבינו ראוים אליו:

ג3) טור סי"ג בשם הראב"ד:

ד3) שם בשם אביו הרא"ש:

ה3) שם סכ"ה בשם הראב"ד:

ו3) שם סכ"ה בשם ר' יצחק ושלזה הסכים הרא"ש כן כתבו התוס' בפ"ד דבבא קמא דף ל"ט סע"א וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ ה"ה בפ' י"א מהלכות נחלות דין ה' שזה דעת רבינו האי ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב הטור בשם הרא"ש ☜דאין לחייבו שבועה שלא פשע כל מה לא ידעינן אי נאבד ליתומים דבר:

ז3) טור ס"ל ושכן איתא בתוס' וכ"כ ה"ה בפ' י"א מהל' נחלות ד"ה בשם הרמב"ן והרשב"א ושכן מפורש בתוס' דב"ב:

ח3) שם סל"א משנה פ"ה דגיטין דנ"ב ע"א וה"ה שם תמה שלא נזכר דין זה בדברי רבינו הרמב"ם:

ט3) עובדא שם דהנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא וכו':

י3) שם בשם הראב"ד וכתב הרא"ש שכתב הרמב"ן דנקטי' כדברי הראב"ד וק"ו הדבר השתא באפטרופס שמינהו אבי היתומים דאיכא למימר אי לאו דאית ליה הנאה לא הוה עביד אמרת לא ישבע משום דלמא מימנע כ"ש כשסמכו מאליהן דאתי לאמנועי וקורא אני בזה משלם רעה תחת טובה וכן כתב ה"ה שם די"א שכן כתב הרמב"ן והרשב"א וכ"כ המפרשים ז"ל:

כ3) שם בשם הרא"ש וביאר שם דאיכא למיחש לאדם שאינו הגון שימשוך היתומים אליו ויכלה ממונם מאחר שאין לו לישבע וכו' וסיים שם ואם אדם הגון הוא ועושה לש"ש בשביל שרואה שאין להם עוזר וסומך לא ימנעו בשביל השבועה וכתב הב"ח בשם הרמ"ה דוקא שהקטן בן ט' ואם הוא חריף אפילו מבן שש ואילך מהני סמיכתו דהא יש לו רשות למכור במטלטלין אבל פחות מזה לא מהני סמיכתו מן הסתם וכ' הסמ"ע בשם המרדכי בפ' הכותב ☜אלמנה שנשאת והכניסה לו ממון של בעלה הראשון וגם זנה אצלה את בנה שהיה לה מבעלה הראשון ומתה האלמנה וטען היתום שלא נשבעת על הכתובה ופסק דאם אין בממון יותר ממה שהוציא על היתום במזונות הרי זה פטור:

ל3) ב"י בשם תשו' הרשב"א:

מ3) וביאר שם שצריך לברר שהוציאו הוצאות לצורך ולא לבזבז ושכן כתב הרא"ש ☜שאם לוה הקטן מאחרים כדי לבזבז אינו חייב לפרוע כשיגדיל:

נ3) ל' הרמב"ם סוף פ' י' מה' נחלות:

ס3) כ' ה"ה מבואר בהמפקיד (דף ל"ט ע"א) ובמקומות אחרי' אפוטרופס לדקנני לא מוקמינן וע' בריב"ש סי' כ' ותס"ח:

ע3) ואם בתוך זה הזמן שיעבד היתום נכסיו לאחר ☜אינו כלום אפי' לאחר הזמן ב"י מחס"ג הביאו הסמ"ע בשם ד"מ:

פ3) ל' המחבר

פי' שנתן הממון ביד שליש או ביד האפוטרופס:

צ3) שם בפ' כ"ט מה' מכירה מימרא דמר עוקבא פ' ד' דכתובות דף מ"ח ע"א:

ק3) מתבאר פ' י"ד דיבמות דף קי"ג ע"א ה"ה:

ר3) טור סל"ז בשם תשובת הרא"ש בסוף כלל ק"ג:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון