פתחי תשובה/חושן משפט/קז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) חוב אביהם ממלוה. ע' בתשובת נו"ב סימן ל"ד שכתב דאין הטעם בזה משום שעבוד דר' נתן אלא דאף אי נימא דלא כדעת הש"ך בסימן פ"ו סק"ה ונימא דשעבוד דר' נתן הוא דוקא בדליכא נכסי אחריני מ"מ בעל חוב גובה ממלוה אפילו באיכא נכסי אחריני שלא מטעם שעבוד דר"נ רק מדינא דעיקר פרנסתינו ומחייתינו בחובות ועיקר סמוכות הבע"ח על זה כמו אשלי דקמחוניא וראיה לזה משני תשובות של הרא"ש כו' ע"ש. ובנו"ב תניינא סימן נ"ג האריך יותר בזה ומבואר שם דלפ"ז ה"ה דגובה מחובות של עובדי גלולים אף דהרשב"א בתשובה מסתפק אי שייך ביה שעבודא דר"נ כמובא בב"י ריש סימן פ"ו ע' שם ועמ"ש לעיל ס"ס פ"ו מזה. וע' בתשובת חתם סופר חח"מ סימן ס"ו אודות ראובן שקנה עצים מן שר אחר בעד ז' מאות זהו' אך לא נתן לו כ"א ב' מאות זהובים ויש מועד לתת את המותר ה' מאות זהובים וגם יום מוגבל לקחת את העצים מן היער ויחייב א"ע כי אם יעביר המועד הן מן פרעון החמשה מאות והן מלכנות העצים מן היער אבד זכותו ויכתבו כל זה בשטר קאנטראקט ובהגיע תור הפרעון לא היה יכול ראובן לפרוע וביקש מאיש עשיר אחד ונתן בעדו להשר הסך ה' מאות זהו' הנ"ל וראובן מסר לו השטר לערבון ויקבע לו זמ"פ ושאם יעבור המועד יהיה למלוה כל השטר כי אמר טוב תת הב' מאות זהובים לך מתתם להשר והגיע הזמן ולא פרע לו גם העביר את היום אשר הגביל לפנות העצים מן היער נוסף על זה קם היער לאחוזה לשר אחר אשר לא יתן לזרים שלא קנו ממנו דבר בוא בגבולו עד כי נואשו המלוה והלוה מכספם ועציהם והנה ראובן שבק חיים ואחרי פטירתו ביקש השר האחד מן המלוה הנ"ל הלואה סך מסויים ויבקש ממנו המלוה לאמר קנה אתה העצים הנ"ל כי לעומתך לא יעיז בעל היער את פניו ותוכל להובילם כרצונך ויאות לו השר כי הוצרך למעות ויקנה את העצים בהפסד מועט נמצא שיבא המעות לידי גיבוי והנה המלוה ישר לב לא יבקש רק מעותיו והמותר יחזיר להיתומים ואולם יש על היתומים בעלי חוב וכתובת אשה ונשאל אם משפטם לגבות מן המעות הללו ותוכן הספק אם מגיע המעות הנ"ל להיתומים בדין מן השר או המלוה או לאו כו'. והשיב ע"ז באריכות ותורף דבריו דזה פשוט דהתנאי שעשה ראובן עם השר שאם יעבור המועד אבד זכותו ויהיו העצים מוחלטים להשר לאו כלום הוא ולא קנה השר העצים על פי תנאי הנ"ל משום דהוי אסמכתא ואף שכתב המג"א בסימן תמ"א סק"ב דלהראב"ד אין דין אסמכתא לעו"ג מ"מ הא מסיק שם שדעת רוב הפוסקים דיש אסמכתא לע"א וא"כ פשוט דהשר לא קנה העצים כלל. וגם זה פשוט דיהודי השני לא קנה העצים מהראשון דאפי' אם הי' מכירה מוחלטת לא קנה ע"י מסירת הקונטראקט לידו דהרי בעינן כתיבה ומסירה למכתב על גבי קני לך הוא ושעבודו ואפי' נכתב הקונטראקט סתם דכל המוציאו יקח העצים מ"מ כיון שהוא לא נתן מעות מתחלה והשטר נכתב על קנינו של הראשון שוב לא מועיל על השני בלא כומ"ס כו' וגם כיון דכל עיקר קנין העצים הוא על ידי קנין חצר שהוא מקום ביער המושכר לו להניח שם עציו עד זמן ועידן (כאשר יבואר להלן) וא"כ השתא לגבי השני הך חצר אינו משתמר לדעת הנותן השני אע"פ שמשתמר לדעת הנותן הראשון לא מהני ובפרט למימר תרתי קולא שיהיה חצירו וקנינו באים כאחד וע"י חצר שאינו משתמר לדעת הנותן השני בודאי לא קנה כו' ומכ"ש דהכא לא היה מכירה מוחלטת רק היהודי הראשון נתן הקונטראקט להשני בתורת משכון והתנה עמו שאם לא ישלם לו ליום פ' יהיה הקונטראקט מוחלט לו וזה הוא אסמכתא דלא קנה כמ"ש בש"ע סימן ע"ג סי"ז כו' מ"ש הרב השואל דליקני מטעם סיטומתא (עמש"ל סימן ר"א ס"ב סק"ב) זה אינו כי לא שמעתי מנהג זה מעולם כו' ואם כן פשוט דלא קנה היהודי השני ונשאר עדיין הזכות מהעצים ליהודי הראשון. אבל מ"מ נ"ל דאין לכתיבת אשה ובע"ח לגבות מהני עצים כלום כיון שיהודי הראשון קנה העצים מהשר בקנין גמור כי לפי משמעות הקונטראקט אלו הב' מאות שנתן לא היה בתורת ערבון ודראן גאב (ע' בסימן ק"צ ס"י בהגה ובסעיף ט"ז בהגה) אלא בתורת קנין ופרעון והשאר זקף עליו במלוה וקבע לו זמן לפרוע ועוד זמן אחר זמן הראשון להוליך עציו מיערו נמצא אחר שכבר פרע יתר מעותיו שוב לא היו העצים בתורת משכון ובטחון אצל השר שהרי כבר פרעו וע"כ מעיקרא השאיל [צ"ל השכיר] לו מקום ביערו להניח שם עציו עד זמן ועידן וקרוב לודאי שהיער משומר לדעת השר המוכר ע' בסימן ר' ס"א בהגה ובש"ך שם סוף סק"א ושכירות המקום היה כלול בדמי המקח שהבליע לו בחשבון נמצא היה כסף ושכירות המקום וכמ"ש ביו"ד סימן ש"כ כו' ובנדון שלפנינו נקנה הקרקע בכסף וגם בשטר הקונטראקט ואפילו אם נתן המעות להשר קודם שקבל השטר גם כן אינו מזיק בכה"ג כו' (לכאורה צ"ע למה הוצרך להזכיר כלל בזה גם השטר הא כתב הרמ"א בסי' קצ"ד ס"א בהגה דשכירות מן העו"ג קונה בכסף לחוד ואפשר משום שהט"ז שם חולק ע"ש ועמ"ש בסימן קצ"ד ס"ג סק"ה) נמצא העצים קנויים להישראל מדינא ע"י חצירו שהוא מקום ביער המושכר לו מהשר עד זמן המוגבל והשר זכה במעותיו מדינא בלי שום פקפוק וממילא אחר שכבר כלה זמן שקבע לו השר כלתה לו ימי שכירות קרקעו וחזרה הקרקע להשר והשתא אפילו אי לא היה תנאי באסמכתא ביניהם כלל והיו העצים שייכים ליהודי הקונה מ"מ לא נעשה עליהם השר לא שומר שכר ולא שומר חנם ומכיון שבא השר השני ונטלום שוב אין לישראל על השר הראשון ולא כלום ומה שהחזיר עתה להיתומים פנים חדשות בא לכאן ואין לכתובת אשה ובע"ח בהם כלום. ובפרט אחר שכבר נתייאשו לגמרי מהני עצים ע"י השר האלם השני ובשגם שעכ"פ בדיניהם לא היה להם להיתומים שוב שום טענה על אותן העצים בודאי שאין כתובה ובע"ח גובה מטלטלי דיתמי כאלו כו' עכת"ד בשינוי קצת לתוספ' ביאור עש"ה:
(ב) הדין עם היורשים. ע' בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל סימן קל"ט דהגאון השואל ר"ל דאף אם הקרקע הוא נכסים משועבדים אין צריכים היורשים ליתן לבע"ח מטלטלי שבידם למ"ש מהרש"א בב"ק דף קכ"ח (צ"ל ק"ח והוא שם ע"ב בד"ה לוה ובע"ח באין כו') בכונת תוספת דנפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח מטלטלים ואם כן כיון דמצי הבע"ח לגבות מהם יכולים היורשים לדחותו כיון דבמקום קרקעות אין גובין ממטלטלי דיתמי. והוא ז"ל השיב שזה אינו כי דברי המהרש"א בזה הם יחידאי ומדברי כל הפוסקים לא משמע כן (גם בספר קצה"ח לקמן סימן שס"ז סק"ד השיג על מהרש"א בזה וכתב וז"ל ולא שמענו לחלק בין קרקע למטלטלין דהא דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח אפילו מצא מטלטלין לגבות וכן הוא בש"ע סימן ק"ד ס"א עכ"ל וע' בספר שער משפט שם) ואף במתנת שכ"מ משמע בש"ע סימן רנ"ג דכל שיש מקום לגבות מיורשים אפילו ממטלטלי גובין מהם ולא מצי לגבות ממתנת שכיב מרע. ואף למהרש"א מ"מ בנ"ד (בנדון השאלה שם שהיה הקרקע נכסים משועבדים למקבל מתנה והוא גם כן שבק חיים והניח יתומים קטנים) אין הבע"ח יכול לגבות ממקבל מתנה עתה כיון דיורשי מקבל מתנה הם קטנים וכי היכי דאין גובין מנכסי ית"ק (של הלוה) ה"נ אין גובין מית"ק של מקבל מתנה ובכי הא בודאי גובין ממטלטלי דיתמי דאף להפוסקים לענין הנחתי (הוא היש חולקין דלקמן דלקמן סימן קי"א סעיף י"ג בהגה) דיכול לומר הנחתי כיון דיכול לגבות כשיגדלו מ"מ לגבי בנ"ח מטלטלי אין היתומים יכולין לדחותן שימתין עד שיגדלו ואף כתובת אשה דנגבת מית"ק אני מסופק כיון דהטעם דנגבה מית"ק הוא משום חינא ובנ"ד דאף אם לא תגבה מית"ק היא תגבה ממטלטלי י"ל דיתמי י"ל בכי הא ל"ש חינא ואין נזקקין לית"ק (עמ"ש לקמן שימן קי"א סי"ג סק"ה) עכ"ד עש"ה:
(ג) לעכב קבורתו. עבה"ט עד וע' בתשובת הגאון ח"צ כו' וז"ל הח"צ שם ולע"ד נראה דמיירי כשהיורשים אלמים ואם יקברוהו תחלה לא יוכל הלה להוציא את שלו מתחת ידם ולכך יכול לעכב קבורתו כיון שהניח נכסים באופן שחייבים היורשים לשלם לו אלא שאינם רוצים כו' ע"ש. וע' באו"ת שדחה דבריו וכתב שדבר זה אין לו שחר כלל לעכב קבורת המת בשביל בניו שהם אלמים ומה יעשה המת המוטל כאבן שאין לו הופכין כו' לכן נשתקע הדבר ולא נאמר אך עיקר הפירוש הוא כמ"ש הש"ך בשם א"מ וכן כתב מעד"מ פרק מי שמת אות ק' דמיירי שיש כאן צרכי קבורה ולא יותר כו' וכן כתב בנה"מ ע"ש:
(ד) מאוחר ממנו עבה"ט עד והש"ך כתב שאין דבריו מכוונים דהפוסקים לא כ"כ אלא לדינא דש"ס כו' וע' בדגמ"ר שכתב עליו וז"ל לא ידעתי מה קשיא ליה דהרי אם אמרו בפירוש שנותנין המטלטלין בעד הקרקע הוה כמכרו המטלטלים שאפילו אחר תקנת הגאונים א"צ לשלם לדעת הרא"ש ולדעת הסמ"ע במכרו מטלטלים גם רבי' האי מודה ומה לי אם מכרו במעות או שקיבלו קרקע זו מבע"ח בעד המטלטלין ושוב אין בע"ח אחר מאוחר יכול לגבות מהם אמנם נראה שהש"ך לשיטתו לעיל סק"ח שכתב דהיכי דנטל דמים לכ"ע חייב ולאו משום דינא דגרמי אלא משום דמשתרשי ליה והכא נמי משתרשי ליה הקרקע עכ"ל וע' בתומים ונה"מ ע' שם בזה:
(ה) אין בע"ח מוקדם. עבה"ט בשם סמ"ע שכתב דקמ"ל כאן דגם היורשים פטורים ולא מקרי כו' כמ"ש בס"ד. וע' בתשובת שבות יעקב ח"ב ס"ס קס"ג שכתב אף דהש"ך בס"ד סק"ח השיג על סברת הסמ"ע שם גבי מכרו קרקעות של אביהם למקום שא"י לגבותו וסובר דחייבים משום מזיק שעבודו של חבירו מ"מ העיקר כהסמ"ע כאן. חדא דגם שם אין דברי הש"ך מוכרחים להוציא מיד מוחזק נגד גדולי פוסקים דס"ל הכי ויכול לומר קים לי וכן כתב בכנה"ג ועוד יש לומר דגם הש"ך לא פסק כן אלא היכא דקיבלו היתומים הדמים משא"כ בפרע ובע"ח מאוחר שלא הגיע הדמים להיתומים ודאי גם הש"ך מודה ולהכי סתם כותיה בסעיף י"א והוא ברור (ע' בקצה"ח ובנה"מ שמחלקים בענין אחר) וע' שם עוד שפסק מה"ט לפטור היורשים שהוציאו לצרכי קבורה כסדרן ושלא כסדרן להצילו מבזיונא ועכשיו האשה ובע"ח אין הנכסים מספיקין לפרוע מהן כיון דשעבוד הקבורה גם כן על נכסיו הוי כפרעו לב"ח מאוחר דהיורשים פטורים עש"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |