פרי תואר/יורה דעה/צד

פרי תואר ‏ יורה דעה צד

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סימן צד

א

ויש מי שאומר. דע כי יש סברות שונות בדין זה דחם מקצתו חם כולו לדעת הרי"ף והרא"ש והרשב"א והר"ן והרא"ה והאגור ורבינו ירוחם וספר צדה לדרך סוברים דאמרינן חם מקצתו חם כולו גם לענין שמוליך הבליעה אלא יש הפרש לענין הכשר אם נתיר הכשרו גם על ידי חום מקצתו חם כולו בהם דעות מחולקים כאשר אבאר בסי' קכ"א בס"ד ויש סוברים דלא אמרינן חם מקצתו חם כולו להוליך הבליעה והם סמ"ק ושערי דורא וסה"ת והגהמ"י והמרדכי והאו"ה ומהרמ"ק ומהרא"י וממה שהביא הטור דעת ה"ר פרץ באחרונה משמע שסובר לחוש לסברתו. ולע"ד כיון דהא מלתא יותר מסתבר כפשט הענין דחם מקצתו חם כולו הוא גם להפליט בליעתו כדרך כל דבר חם מי יעמוד בסודו לומר כי חום זה אינו מוליך בליעתו ומה גם בספק דאורייתא במין ושאינו מינו דבעי ס' מדאורייתא ומה גם דגדולי המורים פסקו להצריך כמו שזכרנו גדולי רבוותא זולת במין במינו יש להקל כיון דמדאורייתא ברוב:

ב

אם תחב הכף ב' פעמים וכו'. קשה הגם שלא נודע בנתיים כיון שאיסור קמא הוא מין בשר ואי' בתרא הוא מין חלב שבלעה הכף ונעשת נבילה דמחמת שאנו אומרים שמא נשאר קצת מבליעה ראשונה ולא נפלט לגמרי להיות ששיערו חכמים שלא פלטה כל בליעתה א"כ הו"ל ב' מיני איסור וכל א' יצטרף לבטל חבירו ולא בעינן אלא ס' פ"א אפי' לא נודע ודבר זה דומה לתחב ב' כפות של שני מיני איסור לקדרה אחת דלא בעינן אלא ס' פעם אחת זולת אם תחבו הכף ג' פעמים שפולטת ב' פעמים חלב איסור אז מצרכינן ב"פ ס' ואפי' נודע בנתים דהפרש שבין נודע ללא נודע מבואר בפ"ה (דתרומה) [דתרומות] (מ"ח) וז"ל סאה תרומה שנפלה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת ה"ז אסור ור"ש מתיר ופירש רבינו משה דפליגי בלא נודע אבל בנוד' מודים חכמים דכיון דנתבטלה נעשה התר והביא ראיה ממה דקתני בתוספתא (תרומות פ"ו ה"ו) וז"ל אמר רבי אלעזר ברבי שמעון בד"א בלא נודע אבל אם נודע בנתיים מותר עכ"ל:

ורבינו שמשו' פי' דפלוגתייהו בנודע אבל אם לא נודע אליבא דכ"ע אסור והביא ראיה מהירושלמי (פ"ה ה"ב) שפי' טעם ר"ש וז"ל סבר ר' שמעון ידיעתה מקדשתה ורבנן סברי נטילתה מקדשתה ע"כ הרי דר' שמעון בנודע איירי ופליגי עליה רבנן דאפי' נודע חוזר וניעור וכן פי' הרא"ש:

ולע"ד הדבר פשוט דכדעת רבינו שמשון והרא"ש כן הוא כדמוכח מהירושלי ולפי זה יתפרש דברי ר"א בר"ש דקתני בד"א בהכרח כי הם דברי עצמו ומייתי ליה תנא לדעת טעם ר"ש דבהכי מיירי לא שמחלק בדברי תנא קמא וגם רבי' עובדיה בפי' המשנה הסכים לפי' רבינו שמשו' והרא"ש וגם הראב"ד בשפתייהו וגם הרמב"ן והרשב"א כולם הענו יחדיו לדעת רבינו שמשון אלא דהראב"ד המציא מדעתו חילוק אחד דבדבר שנימוח לגמרי כיון שנתבטל אינו חוזר וניעור ולא הודו לו כל הני רבוותא ועלתה מסקנת כולם דחוזר וניעור כל מידי דתלי בטעמא:

אסיקנא דב' מינים וכף חולבת שתחבה ב' פעמים בקדרה של בשר בין ידע בין לא ידע לא בעי אלא פעם אחת ס' ואם הם מין אחד כההיא דתרומה או אם תחב הכף החולבת ג' פעמים בין ידע בין לא ידע בעי ב' פעמים ס' כתנא קמא דר"ש וכפי' רבינו שמשון והא דבמין אחד בעי ב"פ ס' דוקא שנתערב ב' פעמים הגוף או ב' חתיכות אבל כף של אי' ב' פעמים או חתיכת איסור ב' פעמים אינו צריך אלא פעם אחת ושרי ממ"נ ולקמן סי' צ"ט ס"ו יתבאר דין זה על אמיתתו בס"ד ומה שכתב הש"ך דדוקא ב' פעמים אינו נלע"ד:

ג

אם יש ס' וכו' אבל הכף אסורה. הטעם כי להיותה בלועה מבשר הגם שנתחבה בקדרה רותחת ופלטה לא פלטה הכל ונשאר בה שי' האוסר מה שתחזור ותבלע מהחלב ולקמן סי' צ"ה יתבאר אם דוקא כשתחבה לקדרה שיש עתה בשר או בלועה מבשר ואין בה עתה אלא מים:

ד

אם אין הכף בן יומו וכו'. כבר כתבתי לך בסי' פ"א ס"א שכל שבלע טעם לשבח הגם שנפגם בו גזרו בו רבנן, אבל כל שכאשר נבלע בו הטעם היה לפגם אין בו שום גזירה ושרי:

ה

אם בשלו וכו'. כל הסעיף הזה אין להורות ממנו להלכה לפי מאי דקימא לן בדין דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח וכדלקמן סי' צ"ה וכשגגה יצתה מתחת יד המחבר בס' זה שנמשך אחר דעת סמ"ק שהביא בב"י בסי' זה ואולי טעמו של סמ"ק משום דגוזר בכלי זה דלא אתי למחלף ליה בכלי הבלוע מהטעם כי היכי דגזרו בכלי שאינו ב"י משום ב"י וגם זה אין הכרח להורות כן שאין גוזרין גזירות שלא הוזכרו בש"ס:

ו

בצלים או ירקות וכו'. כתב הטור בשם הסה"ת הגם דבשאר איסורין וכו' וראיתי מה שכתב הש"ך על דברי מעדני מלך ומה שכתב עליהם הפר"ח:

רואה אני כי דעת הטור והב"י ומע"מ וסמ"ק כי טעם שמצריכין למנות מעת שהוחמו מעל"ע ולא מעת שנתן טעם בתחילה הוא מצד שהמים עצמן נעשו נבילה והם האוסרי' הקדרה וכן ביאר דבריו סה"ת בהדיא והסברא היתה נותנת לומר שטעם האיסור עצמו שנפלט מעת שנפלט במים וחזר ונבלע בקדרה מונין לו מבליעה שנייה כי בליעה א' לא נשארה בדופני הכלי כ"ד שעות ובסברא זו שגג הש"ך והגם שהיא סברא מה אעשה אם מארי שמעתתא לא סברו לה וגילו דעתם כנז' והיא סברת הפר"ח:

וכפ"ז אין מציאות למנות מעת לעת מעת שחממו המים לפסק מר"ן דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורי' גם בקדרה של חלב שחממו בה מים תוך מעל"ע אותם המים לא נעשו נבילה ומונין משעה שבשלו בה החלב ומה שתמה מעדני מלך על הב"י מדברי הרא"ש שבהכרח שסובר חנ"נ בשאר אי' ממה שהצריך מעל"ע מעת שחממו המים לית נגר דיפריקנה:

נראה כי הב"י סובר שטעם שצריך למנות מעת שחממו המים הוא מטעם שנעשו המים נבילה כי כן גילה דעתו בהדיא וכפ"ז מה שכתב הש"ך על המ"מ לא עמדתי על סוף דעתו שגג ע"ה כי דעת המ"מ ברורה והוא סבר כי הב"י יסבור כוונתו ולא כן הוא וברור:

גם מה שכתב הרב בב"י בסי' ק"ג בקדרה שבשלו בה בשר וחלב וחממו בה מים תוך מעל"ע שנעשו המים נבילה ע"כ לא דק הרב בזה ואין להורות כן כי טעם שאמרו בבשר וחלב נ"נ הוא הבשר עצמו נאסר מהחלב והחלב מהבשר ואחר שנאסרו בשנים נעשו נבילה וכשם שהנבילה עצמה אינה עושה נבילה לדבר אחר גם בב"ח לא יעשו נבילה לחוץ מהם ועיין בדברי הר"ן וכפ"ז ה"ה בצלים בלועים מבב"ח וידוע כמה בלעו דאין להצריך זולת כנגד הבב"ח הבלוע:

ז

שבלועים מבשר. הש"ך כתב לאפוקי בלועים מבב"ח וכבר כתבתי דהגם שבלועים מבב"ח אין עושה נבילה לבצלים והן אמת דלדעת הב"י כך הוא לענין דינא אלא דאחר האמת מרה דשמעתא שהוא סה"ת ביאר דבריו בהדיא שטעם שנקט בליעה מבשר לומר אבל מאיסור נעשה הכל נבילה ותמהני על הטור והמחבר שפסקו לדין זה ואולי שהגם שמרה דשמעתא טעמו הוא לאפוקי שבלועה מאיסור עכ"ז לא נמנעו מלכותבו לאשמועינן עיקר הדין אבל לא לאפוקי בלוע' מאיסור וסמכו למה שפסקו דלא אמרינן חנ"נ אלא בבב"ח:

ומה שכתב הפר"ח שבא לומר כי לפעמים לא אמרינן חנ"נ אפי' בבב"ח בכה"ג אין בדברים אלו לסמוך:

ט

·

מעבר לתחילת הדף