פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/מט

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה מט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא כנגד זה כשירה. וה"ה ביה"כ דמינח נייחי ש"ך ועיין תב"ש דאף דגמגם קצת מ"מ הסכים לדינא ומיהו צריך שלא יהיו הנקבים סמוכים כ"כ שלא יהא מפולש:

ב

ושומן. עש"ך הראה מקום לסי' מ"ו אות ב' ושם נאמר דאף שעדיין המחט שם אפ"ה שומן סותם ואין מי שיחלוק דשומן סותם זולת היש"ש כתב בא"ט בסי' צ"ג דאין סותם ובסי' נ"ב כתב דלאחרים חלילה להחמיר ולעצמו לא היה אוכלו דשומן רך הוא ולא הוה סתימה והמנהג להקל אף בשומן העוף כאמור. צריך המורה להזהר לפעמים יש ווארטצי"ל מבחוץ נראה דקרום מחמת מכה הוא עיין שער אפרים בקיבה שהיה יבלת מבחוץ עיין סימן מ"ה. גם אם יש שביל לבן עד לחוץ נגד פי המחט או לבן והבשר קשה הרי אין אנו בקיאין בבשר שרופא גורדו וכ"ש שיש מחט דאין לך ריעותא גדולה מזו ומש"ה כל שנשתנה מראית הבשר לחוד אף דבעלמא כשירה כאן דאיכא מחט טריפה:

עובדא בא לידי בקורקבן שהיה מחט מובלע בבשר כההיא דסי' מ"ח אלא שבפנים היה כעין שביל עד שליש עוביו ואח"כ לא ניכר שום שביל עד מקום המחט וממקום המחט היה שביל לבן עד סמוך לחוץ ובחוץ היה מזהיר כעין זכוכית אלא כשהסרתי המחט תו לא היה מזהיר והבשר היה בחוץ בריא והכשרתיו אף בלא ה"מ כיון דבפנים היה שביל אף שאח"כ נפסק מה בכך מ"מ מראין הדברים דמבפנים היה הנקב. ועייך מ"ש לעיל בסימן מ"ח אם היה נקוב לחוץ כה"ג לא היה וודאי טריפה כ"א ספק אף שמבפנים בא כי שמא נתרפא אותו המקצת קודם שניקב עד לחוץ ולא היה אז קרום מחמת מכה ושם נתבאר זה באורך  :

ג

רק מעט. עש"ך הראה מקום לסי' מ"ח אות כ"ב ושם נאמר דאף לרש"י דאוסר בהמסס מצ"א הא בביה"כ וכ"ש קורקבן דעורו עב מודה דכשר אף באין ה"מ כו':

ד

תחוב מבפנים ולא ניקב כולו. עש"ך הנה המחבר שינה מלשון הטור שכתב אם נמצא מחט בפנים ולא ניקב כולו דינו כדין ביה"כ ודייק הד"מ הא מב' צדדים אין שוה דכאן לא בעינן ק"ד והמחבר אף שהשמיט ולא ניקב כולו מ"מ לאיזה צורך כתב בפנים. ומיהו י"ל דה"ק דבחוץ אין דינו שוה דבבהמה אי העור בחוץ שלם הוה ודאי ובעוף שיש לו זפק הוה ספק כדבעינן למימר לקמן באות ה' אלא שבסי' מ"ח ס"י כתב זה שהכשרנו בניקב בפנים דאי בחוץ לא גרע ממחט בחלל הגוף יע"ש אלמא דלא נחית לזה. והש"ך הביא כמה פוסקים דגם בקורקבן. בעינן ק"ד בניקב מב' צדדים ולהלכה כבר כתבנו דקיי"ל כט"ז סי' מ"ה אות י"ז דטריפה ומ"ש הט"ז שם מב"ח דלא ראה דברי ד"מ גם הש"ך כאן הביא ב"ח ז"ל ולא ידענא דב"ח לא כתב כ"א דקורקבן שוה לענין ק"ד וחלודה וי"ל מצ"א קאמר דאם ק"ד טריפה:

ה

תולין להקל. הש"ך הראה מקום לסי' נ"ג אות י"ד דכל שאין שני הספיקות שקולים לא הוה ס"ס והב"ח כאן כתב דלא הוה ספק השקול דקרוב שניקב א' מאיברים הפנימים גם הרשד"ם בחי"ד סי' מ"ה כתב שאין זה ספק השקול הביאו הכה"ג:

והנה לענין דינא הפר"ח אות ד' כתב דווקא שהעור בחוץ שלם אז יש לומר דשמא ע"י חולי הא עור נקוב בחוץ לא הוה ספק השקול דמסתמא ע"י קוץ וטריפה ובסי' מ"ב אות ג' כתב כן בפי' דאם נקוב בחוץ טפי איכא למיתלי ע"י קוץ ובעור שלם יש לומר ע"י חולי ובסי' נ' אות ב' כתב ג"כ כך ובסי' מ"ה אות ו' על מעשה דד"מ סי' נ"א דמיירי שידוע ע"י חולי יעוין שם והתב"ש אות ז' תמה עליו דאם עור שלם לא שייך ס"ס שמא לא ניקב א' מאיברים הפנימים דרוב הנבלעים דרך הוושט כשיטת רש"י במחטא בריאה וכן הוא בסמ"ג עשין ס"ג וכן כתב בסימן נ"א אות א' ובעור שלם מספק אחד יש להכשיר דכל בפנים מסתמא ע"י חולי וכל בחוץ מסתמא ע"י קוץ אלא באין עור לפנינו בעינן ס"ס זה תורף דבריו וירצה בזה דאין עור לפנינו הוה ס"ס שמא ע"י חולי ושמא בחוץ ע"י קוץ ולא ניקב א' מאיברים הפנימים ועיינתי בסמ"ג עשין ס"ג קמ"ב ע"ג דפוס ויניציא ומחט בחלל הגוף טריפה כי בוודאי ניקבה הוושט ויצאה שם הרי כשיטת רש"י ז"ל. ולפ"ז מחט בחלל הגוף הוה בבהמה וודאי טריפה אם היה עור שלם בחוץ ובעוף שיש לו זפק הוה רק ספק טריפה דנהי דרוב הנבלעים דרך הוושט מ"מ שמא דרך הזפק במקום שאין עושה טריפה יצא. ומיהו אף אם הזפק נקוב ומוצאין מחט בחלל הגוף אין להכשיר ולתלות שמזפק יצא ועוד דלאו ברור הוא כדעת הרשב"א דכל שאין בכח ליכא חששא דאיברים הפנימים עיין ש"ך סימן מ"א אות ח' ולפ"ז אף אם המחט תחובה בזפק ויוצאה לחוץ קצת יש להטריף כדעת הר"ן המובא שם בסימן מ"א ובסימן נ' ונ"ה אבאר עוד בזה וכאן אין להאריך:

שאלה בר אווזא נמלחה עם בשר הרבה ונמצא בה מחט בחלל הגוף ולא היה ס' נגדה ותרנגולת נמלחה עם בשר הרבה בפ"ע ומצאו מחט בחלל הגוף ולא היה ס' נגדה אי יש להתיר שניהם או לאסור שניהן או לאסור הבשר שנמלח עם בר אווזא ולהתיר הבשר שנמלח עם התרנגולת והיה ה"מ וסעודת מצוה:

תשובה כבד כתבנו דאם עור שלם ליכא ס"ס כלל דאז וודאי ניקבה הוושט כמ"ש לעיל וא"כ בנדון דידן שהיה מחט בבר אווזא הוה ודאי טריפה לא ספק דרוב הנבלעין דרך הוושט ולא מקנח גם בעור לא היה שום ריעותא א"כ הוה ודאי טריפה והלכך הבשר שנמלח עמה טריפה כיון דלא היה ס' נגד הבר אווזא ואין לומר דשמא דרך הזפק דבר אווזא ואווזא אין להם זפק כידוע עיין סימן כ"א בבאר הגולה משא"כ התרנגולת דיש לה זפק א"כ לא הוה רק ספק טריפה לא וודאי כדאמרן ובמליחה יש ספק אי הלכה בס' או כ"ק כמ"ש השבות יעקב חלק שני סימן ק"ט בעגל פה מיץ שהיה נקוב בקוץ עד לחלל ונמלחה עם שאר בשר והכשיר בה"מ וסעודת מצוה מס"ס שמא לא ניקב א' מאיברים ושמא הלכה דמליחה כ"ק וה"נ בנדון דידן דהוה ס"ס בתרנגולת לא בבר אווזא. וההוא מעשה דש"י אפשר מיירי כנקוב לחוץ או שאין עור בפנינו. ומה שיש לעיין אי ספק פלוגתא דרבוותא במליחה הוה ספק אבאר בסי' ק"ה ואף בל"י בשו"ת שלו פקפק על דין זה:

ודע דאווזא ובר אווזא שאין להם זפק צריך המורה להזהר בקוץ שתחוב עד היכן מגיע הוושט ששם נקובתו מצ"א טריפה ובקורקבן בעינן מעל"ע וכל שכלו שני העורות ונשאר רק עור אחד הוא קורקבן  :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.