חכמת אדם/כ

חכמת אדם ‏ כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין קיבה וכרס והמסס ובה"כ וקורקבן (סי' מ"ח מ"ט)

א קיבה שניקבה טרפה ואם חלב שעל היתר סותם הנקב כשרה אע"ג דקיי"ל חלב טמא אינו סותם ואנן בני בבל קיי"ל דאסור משום חלב מ"מ כיון שבני א"י אוכלין אותו וא"כ אינהו מיכל אכלי אע"ג שאין אנו אוכלין אותו מ"מ לא חמיר כולי האי אפי' לדידן ומהני סתימתו אבל שעל הקשת שהוא חלב שאסור לכ"ע מן התורה אינו סותם (סי' מ"ח):

ב כרס שניקבה טרפה ואין החלב שעליו סותמו לדידן האוסרים חלב שתחת הפריסה כמבואר לקמן וא"כ הוי חלב טמא ואינו סותם ואע"ג דלבני ריינוס נוהגים היתר באותו חלב כמבואר שם מ"מ אינו סותם כיון דאנו אוסרין אותו מדינא לחייב עליו כרת (ט"ז סי' ס"ד ס"ק ח') ולהסוברים דאף חלב היתר אסור מדינא צ"ל כיון דרק בני ריינוס נהגו היתר לא חשוב מנהגם כ"כ שנאמר אינהו מיכל אכלי כו' ואם היה הנקב בכרס למטה לצד הקרקע טרפה וודאי אבל אם הנקב מצד הצלעות נ"ל דאינו אלא ספק טרפה עיין בטור בהג"הה שם ובב"א:

ג וכן אפי' ניקב במקום שהטחול מונח על הכרס וסותם הנקב וקיי"ל דבשר נמי סותם כמבואר בכלל י"ד מ"מ כיון שעל הטחול יש קרום שמנקרין אותו והוא חלב טמא ולכן לא מהני סתימתו (סי' מ"ח ט"ז ס"ק ב') וא"ל דכשניקב גם כקרום ונשתייר בטחול כעובי דינר זהב שיסתום הטחול דא"כ מצינו לטרפה שיחזיר להיתר דכיון דקודם שהגיע לטחול טרפה אינו חוזר לכשרות כדאי' סי' מ"ד ובט"ז שם ס"ק י"ג):

ד תולעים שנמצאו בכרס כשר דמן הפרש הן גדילין או הבהמה אכלה אותן. ואם נמצאו בו נקבים וניכרים שנעשו ע"י תולעים ואין ידוע אם נעשו הנקבים מחיים או לאחר מיתה פירשו כשר דאמרינן אחר שחיטה פירש כמו בריאה (ט"ז וש"ך ופרי חדש סי' מ"ח):

ה הכרס מיעוטו נחבא בין הצלעות שבחזה ורובו מונח על בשר הבטן ובשר הבטן חופה אותו ואם נקרע בשר זה אעפ"י שלא הגיע קרע זה לכרס עד שיהי' הכרס נראה אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה בארכו או ברחבו ארך טפח בבהמה גדולה אעפ"י שאין רוב אורכו. או בבהמה קטנה ונקרע רוב ארך אותו הבשר אעפ"י שאין באורך הקרע טפח טריפה ואין חילוק אם נקרע לארכו או לרחבו דדינם שוה דבגדולה סגי בטפח ובקטנה ברובו אבל דעת האחרונים בהפ"מ דאם אינו מפולש אעפ"י שנקרע רוב עובי העור לא מטריף אעפ"י שהוא רוב אורך או טפח אא"כ הנקב מפולש רוב ארכו בבהמה קטנה או טפח בגדולה או ברחבו ויש להקל בהפסד מרובה (ש"ך ופרי חדש) ואם הוא פחות מטפח בגדולה או רובו בקטנה אפי' מפולש כשר אם נעשה ע"י חולי ואם נעשה ע"י קוץ או מחט אפילו במשהו טריפה דחיישינן שמא ניקב איברים פנימים (פרי חדש) ואם ניטל אותו בשר אפילו ע"י חולי טריפה ואם נקדרה בעיגול עיין בש"ע סי' מ"ח סעיף ד' וכבר כתבנו בכלל י"ד דאם הבשר רע דינו כניטל:

ו ואם נמצא נקב בבשר החופה והעור קיים וידוע שזה נעשה מנגיחת הבהמות דהדרי בריא וכשרה לכ"ע (פ"ח בשם ב"ח):

ז דין זה דבשר החופה לא שייך בעוף שהרי אין לו כרס ולכן אפי' נקרע העור של העוף והדקין שלימין אם ניכר הדבר שלא נעשה ע"י קוץ אלא ע"י חולי כשר (ט"ז בססי' מ"ט):

ח מחט שנמצא בקיבה או בכרס דינו כמו שנבאר בנמצא בבהכ"ס בסמנים הסמוכים לזה אך י"א דכל הכרס דינו כהמסס לרש"י אך הרדב"ז ח"א סי' קי"ג כתב בהדיא דכל הכרס עורו עב ואפילו לרש"י כשר והסכים עמו הפ"ח:

ט המסס ובית הכוסות דבוקים זה בזה וההמסס אין לו אלא עור אחד ובהכ"ס מקצתו עבה ויש בו ב' עורות דבוקים זה בזה והיינו הצד שמדובק בהמסס שם הוא עב ומקצתו דק ואין בו אלא עור אחד (ש"ך ס"ק י"ג) ואם נמצא נקב בהמסס או בית הכוסות אפילו במקום הדק וניכר שהנקב היא ע"י חולי אם אינה מפולש הנקב מעבר לעבר כשר לכ"ע (דלא כב"ח דס"ל דלרש"י בהמסס אפי' ע"י חולי טריפה מצד א' ש"ך ס"ק י"ב) דכיון שאין שם מחט וא"כ אי אית' שהיתה נקובה מעבר לעבר עדיין הי' ניכר הנקב דלא חיישינן שמא ניקבה ונתרפא אבל אם הנקב ע"י קוץ או מחט יש חילוק שאם הוא בבה"כס במקום העב שיש לו ב' עורות אם אינו ניכר מעבר לעבר נקב מפולש כשר ולא חיישינן שמא כבר נקבה מעבר לעבר ונתרפא כיון שעורו עב לא חיישינן אבל אם ניקב ההמסס או בהכ"ס במקום הדק שאין לו שם אלא עור אחד הב"י סתם בש"ע דאין חילוק ולעולם כשר אם לא עבר המחט מעבר לעבר וכן אנו נוהגין בהפסד מרובה אבל שלא במקום הפ"מ אנו הנמשכים אחר רמ"א קי"ל כהפוסקים (דהיינו רש"י) דס"ל כיון שעורן דק חיישינן שמא ניקב מעבר לעבר וחזרה המחט לאחוריה ונתרפא הנקב ואינו ניכר ולכן אפי' אם בדק ואינו רואה שום ריעותא וגם לא קורט דם אפ"ה טרפה ומ"מ צריך שיהיה ק"ד מבפני' דאל"כ נימא אחר שחיטה נתחב דאי איתא דקודם שחיטה נתחב הוי ליה למצוא שם ק"ד כיון שיש שם מחט למסרך (שם ס"ק י"ד) ואפי' לדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ סומכין על בדיקתינו כיון שאינו ניקב מב' צדדים (ש"ך שם ס"ק ל'):

י ואם נקבו המסס ובית הכוסות במקום שמחוברין יחד אעפ"י שהנקב מפולש מזה לזה כשרה דהא בלא"ה שופכים זה לזה וכן אם אינו מפולש מזה לזה אלא שאחד נקוב כיון שהוא מקום חיבורן השני מגין עליו (פרי חדש) אבל שלא במקום חיבורן אפי' נקבו ב' העורות במקום ששוכב ע"ג ההמסס ומדובק שם בשומן אינו סות' דחלב טמא הוא (ש"ך ס"ק י"א):

יא אם ניקב אחד מהם נקב מפולש מעבר לעבר ע"י מחט או קוץ ועודנו תחוב בו בודקין אותו אם נמצא קורט דם סביב המחט בין בפני' בין בחוץ אפי' הוא רחוק קצת מן הנקב כרחב קש וכ"ש עליו ממש (סעי' ח') או אפי' לא נמצא דם אלא שנמצא חלודה על פי המחט או סביבות הנקב (סעיף ט') דכל זה הוא הוכחה שהנקב הי' מחיים וטרפה. ואם נמצא חלודה באמצע המחט ולא על פיה וגם לא על בהכ"ס י"א דתלינן שהמחט היתה חלודה מקוד' שבא לבהמה וכשרה ורוב אחרונים מטריפין גם בזה דכיון דאנו רואין שניקב מעבר לעבר אלא שאנו מסופקים שמא לא עבר עד לאחר שחיטה ולכן בהוכחה קלה אנו מטריפין (ב"ח וכ"מ בש"ך ס"ק ל"ה ופרי חדש ס"ק כ"ב) אבל אם לא נמצא דם סביבות המחט לא מבפני' ולא מבחוץ וגם המחט יפה שלא העלתה חלודה אעפ"י שאנו רואים שהמחט עבר מעבר לעבר כשר. דיש כאן הוכחה שעבר לאחר שחיטה דאי מחיי' כיון שיש שם מחט היה הדם נדבק בו (שם):

יב בד"א שלא מלח ולא הדיחו דיכול לבדוק אחר ק"ד אבל אם כבר מלחו או הדיחו ואינו יכול לבדוק עוד אחר ק"ד או חלוד' דשמא ע"י המליחה והדחה הלכה לה או כשכבר נטלה משם המחט דשוב אין יכול לבדוק אחר קורט דם די"ל שהדם היה על ראש וחוד המחט וכיון שנקוב מעבר לעבר היא בחזקת איסור עד שתבדוק להוציא מחזקת איסור וכיון שאין יכול לבדוק טריפה וה"ה אם נאבד בית הכוסות קודם שבדק אחר ק"ד וכ"ש אם נמצא כמו שביל שנראה שעבר המחט מחיי' דטריפה אעפ"י שלא נמצא ק"ד או חלודה. וכן אם נעשה ע"י חולי וניקב מעבר לעבר אפי' אין שם ק"ד טרפה דדוקא ביש מחט כיון שיש דבר שיסרך הדם אמרינן אי איתא דמחיי' הוי ליה לאשכוחי ק"ד אבל ע"י חולי כיון שאין כאן דבר שיסרך בו הדם עומדת בחזקת איסור שנעשה מחיי' (שם):

יג במדינות אלו נוהגין כהפוסקים דבזמן הזה אין אנו בקיאין בבדיקות ולכן כיון שראינו שהמחט עבר מעבר לעבר אפי' לא נמצא לא קורט דם ולא חלודה טרפה ומ"מ בהפ"מ צ"ע (דהב"ח כתב דלא נוהגין כן עיין ש"ך ס"ק ל'):

יד אם נמצא המחט תחוב בבית הכוסות או בהמסס ולא עבר המחט מעבר לעבר י"א דמן הדין חייב לבדוק מבחוץ נגד פי המחט אם נמצא שם נגד פי המחט קורט דם או חלודה טרפה דבידוע שניקב כולו דאם אין שם מכה קורט דם מנין ואם לא נמצא נגד פי המחט אפי' נמצא ק"ד סביבות הנקב כשרה (ש"ך ס"ק י"ז) אפי' לא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב ואפי' ראש העב של המחט לצד חוץ וחודה לצד חלל בהכ"ס. דכה"ג גבי כבד טריפה כמבואר כלל כ"א סי' י"ד ט"ו משום דאמרינן דרך הוושט נכנס אבל הכא כיון שיש אוכלין ומשקין הם דוחקים את המחט אפילו צד העב שתכנס ותתחב בבשר ותולין במצוי שנכנס דרך הוושט לבית הכוסות ומשם נכנס לדופן בית הכוסות ולא הספיק' לנקוב מעבר לעבר (שם):

טו וכיון שצריך בדיקה אחר ק"ד ולכן אם מלחו או הדיחו או שנאבד בית הכוסות קודם שבדק אחר קורט דם טריפה דכיון שצריך בדיקה מדינא מחמת ריעותא אע"ג דלא ראינו שניקב רק מצד אחד מ"מ ריעותא הוא להצריך בדיק' ולכן אם א"א לבדוק טרפה כן סתם הב"י בש"ע בנמלח והודח (ש"ך ס"ק ל"ג):

טז אך י"א דאם לפי האומדנא נראה שאינו נקוב לחוץ א"צ לבדוק כלל מבחוץ אחר קורט דם דעדיין הבהמה בחזקת כשרות קאי נגד הנקובים האלו ואמרי' מסתמא לא ניקב מע"ל ואע"ג דלא קיי"ל הכי מ"מ אם הוא לפנינו סומכים על בדיקתנו ובודקין אם לא נמצא קורט דם או חלודה על פי המחט כשר דכיון דא"צ בדיקה אלא כנגד פי המחט אין כאן בקיאות גדול (ש"ך ס"ק נ"ג) ואם נאבד הבית הכוסות או שנלקח המחט משם או שמלחו והדיחו קודם בדיקה כיון שלפי אומד הדעת לא היה הנקב מעבר לעבר וא"כ לדעת אותן הפוסקים א"צ בדיקה כלל ולכן בהפסד מרובה סמכינן עליהם וכשר וכבר כתבנו לעיל סי' ט' דבהמסס אם נמצא קורט דם אפי' מבפני' אפי' ודאי לא ניקב מבחוץ טריפה לרמ"א במקום שאין הפסד מרובה (שם):

יז אבל אם אינו ידוע כלל אם ניקב מע"לע או לא אפילו עפ"י אומדנא ונאבד או נלקח המחט או נמלח והודח מחלוקת בין האחרונים עיין ש"ך ס"ק כ"ה דיש מתירין בהפסד מרובה והט"ז והפ"ח אוסרין אף בהפסד מרובה. ונ"ל דאפשר דיש להקל במקום הפסד מרובה מטעם שכתב הש"ך בסי' נ' לסמוך על דעת התוספות דאם לא איתרע חזקת' מחיים מוקמינן על חזקת כשרות:

יח ואם נמצא מחט או קוץ בהמסס או בבה"כס בחללו ולא נתחב בהן כלל כשר בכל ענין וא"צ בדיקה וכן אם נמצא מסמר וראש העב מונח בתוך הקמטי' של המסס באופן שאין החוד מול עובי הדופן אעפ"י שאינו יודע אם היה תחוב בו כשר בלא בדיקה (ט"ז ס"ק י"ט) ואם נמצא קורט דם מבחוץ הט"ז כתב לאיסור והפ"ח כתב להכשיר. (והש"ך בס"ק ל"א כתב לאיסור וצריך לומר שכן כתב לדעת רמ"א אבל הוא לא ס"ל הכי שהרי אפי' בוושט כתב בסי' ל"ג ס"ק י"ז דכשר ומשיג על רמ"א) ומצאתי בנ"ב סי' י"ט כדברי והסכי' להיתר ואם נסרך לטרפש הכבד צריך לבדוק אחר מחט דודאי יש שם מחט ואם לא בדק טרפה (מנ"י כלל פ"ט ס"ק ל"א) ואם היה המחט תחוב בו נגד המקום שנסרכה טריפה דהסירכא הוי הוכחה דניקב מעל"ע (צ"צ) ואם יש הפ"מ ועוד כמה צדדים להקל צ"ע וע' בכו"פ סי' מ"א ואם אינו תחוב בו רק שנמצא מונח בתוכו ונסרך יש להקל אבל דוקא בהפ"מ או סעודת מצוה שהרי אפי' בלא מחט כיון שיש סירכא אין להתיר בלא הפ"מ כדלעיל כלל י"ד (כו"פ שם):

יט בית הכוסות שניקבו ב' עורות זה שלא כנגד זה כשר דכיון דמינת נייח לא יתרמי להדדי ואינו דומה לוושט לעיל כלל ט"ז (ש"ך בסי' מ"ט ס"ק א' ופרי חדש):

כ מחט שנמצא בדופן ב"הכ באורך. ר"ל שאורך המחט הוא בדופן. שאינם יכולים להבין באיזו צד פונה הקופה טריפ' כיון דחללו רחב אי דרך הושט עייל על הפרש מיבעי לאשתכוחי ולפי"ז אין היתר במצד אחד כ"א כשהמחט מונח בחלל ביה"כ ותחוב בו לא כשתחוב באורך הדופן (ט"ז בשם א"וה והגהת ש"ד ורש"ל) והפ"ח חולק ולא הביא ראיה לדבריו ומשמע לפי"ז דאפילו בדליכא קורט דם כיון דחיישינן שבא מבחוץ: קטן שמצא מחט תחוב בכרס אם הוא חריף לידע ולכוין בדברים אלו יש להחמיר ולאסור על פיו דכל שנמצא מחט רגלים לדבר ואינו אלא גילוי מילתא בעלמא וכן נכרי שהיה מתעסק בהוצאת הפרש מן הבהמה ואמר ראה שמצאתי מסמר זה תחוב בכרם הבהמה והראה לו מקום שאינו נטרף בו ה"ז כאלו נלקח המחט בסי' י"ז ודווקא כל זמן שעוסק בהוצאת הפרש ומצאו הישראל ואמר לו כן דאינו אלא גילוי מילתא אבל אם כבר פסק הנכרי מלאכתו והוציא מת"י הכרס ואחר כך א"ל שמצא מסמר א"צ להאמינו (נק"הכ שם וע"ש בט"ז):

כא בהמה או עוף כשפתחו להוציא בני מעים זב מים רבים ובני מעים הכל יפה כשר דהוא חולשה באדם (שקורין וואשר זוכט) והוא מחמת נפוח ואין להרבות בטריפות (כו"פ סי' מ"ח) ושכן משמע בתשובת ב"ח ודלא כפ"ח בסי' נ"א י"א שהוא סכנה שיבוא האוכל לידי חולי זה ומ"מ צריך לראות שיהיה הבני מעיים והריאה הכל בטוב בלא שום שינוי והריאה צריך נפוח ואפי' בדיעבד מעכב (תבואות שור):

כב הקורקבן יש לו שני עורות דהיינו הבשר העב הוא אחד והכיס המונח בפנים שקולפין אותו ומשליכין אותו הוא השני ואם ניקב זה בלא זה כשר עד שינקבו שניהם זה כנגד זה אבל אם ניקבו זה שלא כנ"ז כשרה ונ"ל דאם מנוקב בשיפוע דינו כזה נגד זה (מנ"י) ואם ניקב שלא כנגד החלל רק בעובי הבשר ע"י חולי אף על פי שהוא מעבר לעבר כשר (כדלעיל כלל י"ד סימן ט"ו) (סי' מ"ט):

כג ניקב ושומן שעליו סותמו כשר וכ"ש אם לא ניקבו כל ב' עורות אעפ"י שלא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב דכשר ואם המחט לא ניקב לחוץ אלא שבמקום המחט יש לה בועא היוצאת לחוץ וסביב הבועא מלא שומן יש להטריף כיון שיש בועא ארוכה הבולטת לחוץ ודאי שכבר יצא שאילו לא ניקב עור החיצון לא נהייתה אותה בועא (מנ"י כלל צ"ה ס"ק ד') ואם השומן סביב המחט ולא עפ"י המחט בידוע שכבר ניקב לחוץ (שם) ואז אפילו נשאר מעט גם מהעור טרפה (תבואות שור) ושומן של אווזות שמלעיטין י"א דלא הוי סתימה כיון שאינו בתולדה ואין נוהגין כן והרוצה יחמיר לעצמו:

כד אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים דינו לגמרי כבית הכוסות בין לענין ניקב מצד אחד ובין לענין ניקב מב' צדדים ואינו אסור מדינא אא"כ נמצא עליו קורט דם או חלודה כדלעיל. ולענין הפ"מ לדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה עיין לעיל סי' י"ג (ש"ך ופרי חדש) והט"ז ס"ק י"ז כ' דבקורקבן כיון שעורו עב אפי' בלא ק"ד אסור אם ניקב מעל"ע:

כה מחט שנמצא בקורקבן וכולו נבלעת בעובי בשרו ונשאר כחצי אצבע מצד הכיס גם מצד החוץ שלא היתה המחט אוכלת ולא היה ניכר שום נקב לא לצד פנים ולא לצד חוץ תולין להקל לפי שדרך הוושט נכנס עם האוכלין אלא שנסתם הנקב דע"כ אחד מהנקבים נסתם ואם כן תולין במצוי דהמחט בא מבפנים והוי כניקב מצד אחד ואם אין עליו ק"ד מבחוץ כשר (בש"ך ס"ק ל"ט ט"ס וכן צ"ל אבל אם יש עליו ק"ד אפילו כו') ודינו ממש כבה"כ בסי' י"ד ט"ו ט"ז י"ז. וי"א דעדיף קורקבן מבה"כ דאפילו להאוסרי' בבה"כס וסבירא להו דכיון דנקב מצד אחד מחזקינן ליה בחזקת מינקב ואם נאבד טריפה אבל קורקבן כיון שעורו עב לא מחזקינן בחזקת מינקב (ש"ך בשם רש"ל) אך הש"ך ופרי חדש וכרתי ופלתי חולקין על זה וסבירא להו דמדינא צריך לבדוק אחר ק"ד (עיין בב"א שער א"וה סימן ט"ו כתבתי דנ"ל דדעת הש"ך בס"ק כ"ח ובס"ק מ' להתיר) ואם נמלח ונאבד טרפה שהרי יש מחמירין ואוסרין לעולם דאמרינן שמא ניקב הוושט ונכנס בקורקבן מבחוץ דאע"ג דיותר י"ל שנכנס דרך הוושט כיון שהבשר מבחוץ ראוי להתרפאות שעורו יותר רך מעור הפנימי שהוא קצת קשה ומאחר שאינו ניכר מבפנים בודאי בא מבחוץ (בא"הג) ולכן אם מרגיש בפיו בשעת אכילתו שיש מחט בקורקבן כיון שאי אפשר לבדוק אחר ק"ד טרפה ואפי' כל התערובת אסור (ט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ח):

כו ואם נמצא מחט בקורקבן לאחר הבישול ויוצא הרבה מקורקבן ובשע' מליחה ושטיפה לא הרגישו כלום יותר מסתבר לומר שנתחב בו אחר שחיטה דאי אפשר שלא היו מרגישין בו כלל (פרי חדש):

כז כבר נתבאר כלל י"ד דהא דמצד אחד כשר דוקא כשניקב מבפנים אבל אם ניקב מצד חוץ ע"י קוץ ומחט טריפה ואם ספק אם ע"י חולי או מחט כשר מטעם ס"ס כדלקמן כלל כ"א:

כח תולעים יוצאים מהקורקבן כשר דלאחר שחיטה פריש:

כט קורקבן שנמצא נקוב ונתערבו העופות מדמין שומן שבקורקבן לשומן התרנגולת של מקום חיבור הקורקבן ואם אינו דומה לשומן שאר העופות מותרין האחרים וכן כל כיוצא בזה ודוקא שיש הפרש גדול ביניהם (סי' ק"א בט"ז):

סימן נ' נתבאר בכלל י"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.