פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרי מגדים - שפתי דעתTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png יט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ולא הש"ך מתיר השחיטה בהזיד אפילו לעצמו ומיהו לקמן סי' כ"ח אות ג' הביא דאם העם פרוצים שלא לברך על השחיטה ועל הכסוי יש להוכיחם ולאסור השחיטה להם ולא לאחרים עיין יש"ש פרק כיסוי הדם סי' י"א:

ב[עריכה]

דבר דאיתיליד. עש"ך השיג על הב"ח במה שהבין מיש"ש פרק כיסוי הדם שפוסק כא"ז וכרמ"א דיברך אח"כ כמ"ש שם בסי' ה' מיהו נראה בעיני כו' דזה דברי הא"ז והיש"ש בסימנים ובפנים פסק להדיא כרש"י דמברך קודם דמטהר עכ"פ מידי נבילה והביא הש"ך ראיה מירושלמי והכי איתא בירושלמי הביאו הפר"ח אות ג' בפרק הרואה שחיטה מאימתי מברך ר' יוחנן עובר לשחוט יוסי בן נהוראי משישחוט למה שמא תתנבל מעתה עד שתבדק חזקת בני מעיים כושר עכ"ל. ומה דפריך שמא תתנבל שפיר משא"כ בדיקת הריאה אף אם ימצא טריפה מטהר מידי נבילה אלא ודאי כיון שאין מצוה לשחוט אלא מי שרוצה לאכול כמו דכתיב וזבחת ואכלת א"כ טריפה אין צריך ברכה. ולכאורה יש לומר דהא דפריך מעתה עד שתיבדק לא אבדיקת ריאה קשיא ליה כמ"ש הפר"ח אלא ה"ק עד שתיבדק מי"ח טריפית דיש בהן פסיקת הגרגרת וניקב הוושט דהוה נבילה ולא מיטהר מידי נבילה ומשני חזקת בני מעיים כושר גם המקשן ידע כן אלא דפריך כיון דחייש שמא תתנבל ואף שרוב שוחטין כהוגן מ"מ כל היכא דאיכא לברורי או משום חומר הברכה מחמירין יותר משאר ספיקות דלא בדקינן אחר ח"י טריפות וה"ה אחר נקיבת הוושט אין בודקין א"כ לא יברך עד שיבדוק אחר נקיבת הוושט ומשני חזקת בני מעיים כושר ואיכא רוב וחזקה משא"כ לשמא תתנבל ומ"מ האמת יורה דרכו דעל בדיקת הריאה קשיא ליה ואנן קיי"ל דמברך קודם שחיטה כר' יוחנן וכדאמר בפסחים ז' ב' א"ה שחיטה נמי וכ"ת על שחיטת עוף וגדיים וטלאים קאי א"כ אמאי אמר חוץ מן הטבילה והאיכא שחיטת בהמה [וחיה] (ותירץ) משום בדיקת הריאה אלא ע"כ חזקת בני מעיים כושר הן גם יוסי בן נהוראי מודה לזה דחזקת בני מעיים כושר הן וכיסוי שאני דאיכא לברורי משא"כ השחיטה א"א בע"א. ובזה מיושב קישית יש"ש דכיסוי כיון שאפשר קודם הבדיקה ודאי כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן משא"כ שוחט דבר דאיתיליד בה ריעותא א"א קודם והוה כטבילת גר דמברכין אח"כ וה"ה כאן ואף שיש לחלק קצת מ"מ דומה הוא להתם והכלל כל דבר שאפשר לברך קודם אם עבר ולא בירך אין מברך אח"כ להר"מ וכמ"ש הש"ך אות ג' והיכא דא"א מברך אח"כ. ובכר"ו אות ב' הקשה דעוף הנדרס שוחטין בי"ט ולענין ברכה לא ותי' דכאן איפשר לברך אח"כ ולפי מ"ש הש"ך בשם הר"מ אין ראוי לעשות כן כיון דהתירו לשחוט בי"ט ה"ה הברכה וכל שיכול לברך מקודם אין לברך אח"כ אם לא דחומר הברכה לא תשא כו' ועיין לקמן סי' ל"ח ובא"ח סי' תצ"ה ולמ"ש לעיל בשם ס' שאגת אריה דשהתה מעל"ע אין צריך בדיקה כי אם מדרבנן ומשום שמחת יום טוב התירו הוה א"ש ולפי זה דוקא עוף שנדרס מותר לשוחטו ביום טוב לא ספק טריפה כמו ניקב בקוץ וכדומה שצריך בדיקה מ"ה וה"ה כאן עוף שנדרס יוכל לברך קודם כיון דהבדיקה דרבנן וצ"ע ועיין מ"ש לקמן סי' כ"ח:

ודע דהכה"ג בהגהות הטור אות א' כתב דאף לרש"י ודאי טריפה אין לברך ובמסוכנת למ"ד שמטהר מידי נבילה מברך עכ"ל הנה מ"ש דודאי טריפה אף רש"י מודה יראה דכן הוא דלמה לו לברך כיון שאין רוצה לאכול ובספק יברך וברכה לבטלה לא הוה. אמנם מ"ש במסוכנת לרש"י יברך תמהני דהתם מטהר מידי נבילה ומסוכנת אם לא תפרכס הוה ודאי נבילה ואיך יברך ברכה לבטלה וכבר כתבנו לעיל סי' י"ז מה שנראה לנו בדין המסוכנת:

שחט לרפואה או לכלבים יברך אם ירצה כיון דאי בעי אכיל מיניה ובתנאי שיש בודק הא לא"ה שאין בודק ולא יבוא הבשר לידי אכילה כלל לא יברך כן כתב הבל"י והתב"ש בשם ש"א ואף שחזקת בני מעיים כושר מ"מ לדידן א"א לאכול בלי בדיקה הלכך לא יברך כשאין שם בודק:

ג[עריכה]

וכשימצא. הש"ך האריך ותוכן כוונתו בד"מ כתב טריפה או כשרה אם לא בירך קודם יברך אח"כ ובהג"ה השמיט כשירה דסובר כהר"מ ז"ל בפי"א מהלכות ברכות ה"ה דכל המצות אם לא בירך קודם אין מברך אחריה ואין לחלק בין מצות לנהנין. ומ"ש הר"מ אלא טבילת גר היא סובר דשאר חייבי טבילות מברכין קודם אמנם אנן לקמן סימן ר' פסקינן דה"ה שאר חייבי טבילית יע"ש. והש"ך הביא ראיה מברכות דרבינא הוה סבר מי שאכל ולא בירך מברך אח"כ וראיה מטבילה ודחי התם גברא לא חזי והנה לכאורה דרבינא היה סובר דההיא דטבילה דיעבד הוא ולא לכתחלה ומביא ראיה דאי לא מברך לכתחלה מברך אח"כ וכמ"ש הש"ך בראיה מפסחים ודחי התם גברא לא חזי אלמא הא חזי לא מברך אף במצות וס' ברכת אברהם אומר דה"מ לשנויי שיש חילוק בין נהנין למצות כמ"ש הג"א דאסור ליהנות כו' ואין מוכרח דהא התם קאמר הש"ס להדיא התם גברא לא חזי משמע הא חזי אף במצות כן הוא דלא היה אומר שקר. אלא שהפר"ח השיב דאם כן מאי איריא טבילה דנקיט ליתני שאר מצות מש"ה משני דלא חזי והתב"ש אות א' כתב דרבינא ודאי ידע דגברא לא חזי אלא דהביא ראיה דיברך אח"כ ודחי לה התם א"א בע"א ומוכח כש"ך יע"ש. ולפי זה אזיל ליה הראיה מפסחים דרבינא לא הוה מפרש לה כלל דיעבד וא"כ שפיר מוכח בפסחים דטבילה אומר לכתחלה אח"כ. וכנראה שמש"ה העביר הש"ך הקולמוס על ראיה מפסחים ולא הבינותי כלל מה שהשיב הפר"ח דא"כ מאי אריא טבילה דנקיט אין זה שייך להוכחת רבינא ואי לתרוצי ברייתא קאי לא תליא בהא דרבינא ועוד דהל"ל ולטעמיך. ועל רבינא י"ל דהיה סובר דטבל ועלה על כל חייבי טבילות קאי דסתמא תנן והתם מעיקרא חזי כמ"ש הר"מ ז"ל רק טבילת גר כו' ודחי לה לא בטבילת גר מיירי. ומיהו ההיא דפסחים ודאי י"ל להשיב דמוכח שפיר דאל"כ מ"ש טבילה דנקיט. ולענין הלכה העלה הש"ך ותב"ש דלא יברך רק יהדר אחר ב"ח אחר ויברך ויכוין להוציא זה יע"ש. והפר"ח כתב תכ"ד אחר השחיטה יברך ותב"ש כתב אפילו תכ"ד לא יברך ואם נזכר באמצע שחיטה קודם רוב ב' ורוב א' דעת הפר"ח דיברך ודעת התב"ש דלא יברך וראיה מציצית דמפליג ולא בשחיטה יע"ש ואין ראיה דהא נמי כתב ולא יברך אחר השחיטה ומשמע תוך שחיטה יברך ואין הכרע ומיהו לאחר רוב ב' ורוב א' אף לחד דעה דהוה מ"ה לא יברך וצ"ע בכ"ז:

ד[עריכה]

מברך. וטוב יותר לשחוט תרנגול כשר ואח"כ זה ומיהו אם אין לו דינו של הר"ב אמת לבוש ש"ך. וירצה בזה אף להר"מ ז"ל דלא יברך אח"כ הכא דומה לטבילת גר דחזינן כל דא"א לברך קודם תקנו אח"כ וראיתי להאורח מישור כתב שהש"ך לא ראה מ"ש רמ"א בא"ח סי' קנ"ח סי"א בנטילת ידים אם לא בירך ער אחר הניגוב יברך אח"כ והוא מהג"א עכ"ל ולא אבין אמאי לא עיין במ"א שם אות י"ו דעיקר הטעם הואיל וגברא לא חזי דפעמים ידיו מטונפות תקנו לכולן לאחר נטילה ומ"ש שם בגמ' היינו הא דברכות נ"א התם גברא לא חזי ונט"י בכלל טבילה היה עי' תוס' פסחים דף ב' ועי' סי' קס"ז אות כ' במ"א ובסימן תל"ב ודברי הט"ז בסימן קנ"ח אות ב' יש לעיין בהם במ"ש ראיה משכח ואכל דהג"א מחלק בין נהנין למצות ואם כן אין ראיה משם לנטל ידיו ולא בירך ועיין סימן ר' ובמקום אחר אבאר עוד:

ה[עריכה]

והוא שיתכוין לצאת וגם חבירו יכוין להוציאו טור ש"ך. א"י מה מלמדנו דהא הטור כתב כן וגם המחבר בפירוש אומר כן דמ"ש אחר יכול להוציא חבירו הרי מכוין להוציאו וכן כתב הפרישה דמ"ש המחבר יכול להוציא חבירו היינו מכוין להוציאו:

ו[עריכה]

צריך לכסות. דכל שצריך לברך על שחיטה שניה מכסה קודם:

ז[עריכה]

וי"א כתב הש"ך הסכמות אחרונים לברך דלא כט"ז. ומיהו משום חומר ברכה כתב התב"ש אין לברך אא"כ יפסיק הרבה בדברים אחרים ואז יברך:

ח[עריכה]

יכסה. דנמלך הוא וכל שצריך לברך על שחיטה שניה ממילא צריך לכסות קודם כמו בשח בין השחיטות לדיעה א' ה"ה כאן כו' ש"ך:

ט[עריכה]

האריך הש"ך וכ' דדיעה א' עיקר וזה כט"ז ג"כ ולענין דינא חומר ספק ברכה ע"כ טוב לכוין לכל מה שיביאו לו ולענין כיסוי אם בירך וקודם שכיסה הביאו לו עוד נסתפק התב"ש וכבר כתבנו מזה בט"ז:

י[עריכה]

דלאו דווקא הרבה ה"ה אחת וקודם ששחט הביאו לו עוד א"צ לברך ונראה כן מב"י ש"ך והוא מבואר שם. ונראה דה"ה אם באמצע שחיטה כ"ז דלא גמר שחיטה ראשונה רוב ב' ורוב א' דינא הכי ואפשר אפי' לאחר רוב כיון דלכתחלה צריך לשחוט כל הב' הוה עוסק בשחיטה:

יא[עריכה]

דיותר טוב לכוין כל מה שיביאו לו ושוחט דמתא מסתמא דעתו על כל מה שיביאו ש"ך ומיהו אם עקר ממקום למקום צריך לברך:

יב[עריכה]

ולענין כיסוי השני עיין לבוש כי דברי טעם הם ש"ך וכבר העתקנו בט"ז יע"ש:

יג[עריכה]

שחט. כתב הש"ך דאינו נכון דהא צריך לבדוק הריאה קודם והכל בו אפשר דסובר דא"צ לבדוק עכ"ל ור"ל וא"כ הרב דלא הגיה שם כלום בסימן כ"ח אמאי הסכים כאן לדין הכלבו ועיין פר"ח ותב"ש מ"ש כאן בדין בית מטבחיים אם הוא בלא מחיצות והמקום מטונף צריך להרחיק ד"א ואם הוא במחיצות מברך מיד ושאני ב"ה דאף שיש מחיצות צריך להרחיק ד"א:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.