כף החיים/יורה דעה/יט

כף החיים ‏ יורה דעה יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] השוחט צריך לברך וכו' ואם שחט ולא בירך כשרה. כ"כ הרמב"ם פ"א מה"ש והרא"ש והמרדכי בריש חולין ודלא כהלכות אלדד הדני שכתב אם שחט ולא בירך פגול הוא וגם דלא כדכתב המרדכי בפ' כסוי הדם שמצא ראבי"ה בתשו' הגאונים דמי ששחט והזיד ולא בירך אסור לו לאכול ממנו אבל לאחר מותר והוא חייב מלקות. ב"י. וכ"כ הש"ך סק"א בשם כמה פו' דאפי' הזיד ולא בירך כשרה אפי' לעצמו יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט או' ג' פר"ח או' ב' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' כריתי או' א' שמ"ח או' א' שו"ג או' א' מיהו היכא דהעם פרוצים במצות כסוי הדם שאינם מכסים כדין או שאינם מברכין על הכסוי או על השחיטה יש לקנסו ולחייבו מלקות וגם יש לאסור לו השחיטה (להעובר אבל לאחרים מותר) משום מגדר מלתא. כ"מ ברש"ל פ' כסוי הדם סי' י"א. וכ"כ הלה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. וכ"כ הש"ך לקמן סי' כ"ח סק"ג. שפ"ד בסי' זה או' א' קומץ או' א' זב"ר סי' י"ח בתמידים או' ג' מנ"י או' א' זבחי צדק או' א'.

ב

ב) שם. השוחט צריך לברך וכו' וכן השוחט לאחרים מברך. זב"ר שם במוספים או' א' מנ"י שם. וכ"כ באו"ח סי' תל"ב או' כ"ז לענין בדיקת חמץ בשם כמה פו' דאם בעה"ב מצוה לאחר לבדוק אותו אחר מברך יעו"ש. וכ"ה לקמן רסי' רס"ה לגבי מילה דהמל מברך אעפ"י שאינו בנו יעו"ש. ועיין לקמן או' ז'.

ג

ג) בן פקועה שהפריס ע"ג קרקע שצריך שחיטה מד"ס יברך על השחיטה. פר"ח או' א' אבל הפר"ת או' א' כתב דלא יברך יעו"ש וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' י"ג או' ך' יעו"ש.

ד

ד) שם. השוחט צריך לברך קודם וכו' דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. פסחים ז' ע"ב.

ה

ה) שם. השוחט צריך לברך קודם וכו' פי' דלא חיישינן דלמא תתנבל בידו א"נ תמצא טרפה דמוקמינן לה אחזקת כשרות והשוחט לא ריע לנבל. פר"ת או' ב' זב"ת או' ב' ועיין לקמן סי' כ"ח או' ק"י.

ו

ו) ואם שכח ושחט ולא בירך קודם השחיטה לא יברך אחר השחיטה. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ד' פר"ת או' ג' כריתי או' ג' שמ"ח או' א' שפ"ד או' ב' שו"ג או' ג' ער"ה או' ב' תו"ז סי' ד' או' ב' חכ"א כלל ה' או' א' פ"ת או' ג' בשם תשו' תפארת צבי סי' ג' זב"ר בתמידים או' ד' והטעם דכיון דהיה ראוי לברך מקודם ודחי נפשיה הואיל ואדחי אדחי. זב"ר שם. ואפי' תוך כדי דיבור אחר גמר השחיטה לא יברך. כריתי שם. שמ"ח שם. ער"ה שם. זב"ר שם. זב"ש או' א' זבחי צדק או' ב' והגם דאיכא מ"ד דמברך אינן ק"ל דאין לברך משום דסב"ל. מיהו אם אפשר יש לחזר אחר בהמה או עוף אחר לשחוט ויברך עליו ויכוין לפטור גם את זה. שמ"ח שם. בל"י שם. זב"ר שם. זבחי צדק שם.

ז

ז) שם. וצונו על השחיטה. ותקנו לברך בעל ולא בלמ"ד לשחוט מפני שהוא מצוה שאפשר להתקיים ע"י אחר אפי' אינו בעל הבהמה או העוף לפיכך מברכין בעל שכ"מ לשון על לומר שלא הקפידה התורה אלא שתהא הבהמה נשחטת אם רוצה לאוכלה ויהיה השוחט מי שיהיה. לבוש. ואם בירך בלמ"ד לשחוט יצא כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תל"ב או' ז' יעו"ש.

ח

ח) שם הגה. ואם שוחט דבר דאתיליד בו רעותא וכו' וכשימצא כשר מברך וכו' ואעפ"י שכתבנו לעיל או' ו' דאין מברכין אחר השחיטה הכא שאני משום דא"א לברך קודם לא אדחי. ש"ך סק"ד. כריתי. או' ג' שמ"ח או' ב' שפ"ד או' ד' חכ"א כלל ה' או' א' זב"ר בתמידים או' ז' זבחי צדק או' ג'.

ט

ט) ואנחנו נוהגין כשיזדמן לשחוט דבר שיש בו ספק טרפה שאינו שוחטו לבדו אלא שוחט תרנגול או עוף אחר קודם לו וכונתו ג"כ על זה. לבוש. ט"ז סק"ב. ש"ך שם. פר"ח סוף או' ג' לה"פ או' ה' בל"י או' ד' כריתי שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. חכ"א שם. זב"ר שם או' ו' זבחי צדק או' ד' והיינו היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר ינהוג כמ"ש הרמ"א וכמ"ש באו' הקודם.

י

י) וכן ביו"ט דאין להרבות בשחיטה שאין צריכה ינהוג כמ"ש הרמ"א. כריתי שם. חכ"א שם. זב"ר שם.

יא

יא) שם בהגה. ובלבד שיהא סמוך לשחיטה. ולא יפסיק בין שחיטה לבדיקה ובין בדיקה לברכה ואם הפסיק בדברים אחרים לא יברך. שמ"ח או' ב' קומץ או' ג' מנ"י או' ג' אבל הבדיקה עצמה וכל מה ששייך לה לא מקרי הפסק כיון שהוא צורך הברכה. תב"ש או' ה' זב"ר בתמידים או' ח' ומשמע הא אם יש שיהוי אחר בין שחיטה לבדיקה לא יברך אח"כ על השחיטה וע"כ אם יודע השוחט שלא יוכל לבדוק תיכף אחר השחיטה מחמת איזה סיבה וגם אין לו !דרך אחר לשחוט קודם כדי לברך עליו ולפטור את זה יש !רך ע"ז שיש בו ספק קודם השחיטה בלבו או בלתי שם ומלכות.

יב

יב) ואם הדבר שבה הרעותא וכן הדבר הנשחט עמו שניהם מדברים המחוייבים בכסוי יזהר שלא לשחוט הדבר שבה הריעותא ע"ג דם של הנשחט עמו דשמא ימצא טרפה ונמצא מבטל דם חבירו. כ"כ השפ"ד סי' כ"ח או' י"ז. ור"ל שלא יוכל לכסות דם חבירו מחמת דם הטרפה המפסיק. זב"ר שם או' ו' ועוד מפני שדם הכשרה יוכל תיכף לכסות אחר השחיטה וזה עד שיבדק וימצא כשר ולכן יניח כל דם לבדו. אבל יוכל לברך תכף אחר השחיטה על כסוי דם הכשרה ולפטור גם את הספק ולכסותו אעפ"י שעדיין לא בדק אותו מפני שלא יש חשש ברכה לבטלה כיון שמברך על אחר שהוא בר חיובא וזה נפטר ממילה.

יג

יג) אבל אם לא יש דבר אחר לשחוט ולכסות כדי לפטור את זה לא יכסה את זה עד שיבדוק וימצא כשרה דשמא אחר הבדיקה ימצא טרפה ולמפרע תהיה ברכתו לבטלה. ואם נמצא כשר ונתחייב בברכת השחיטה ובכסוי יברך על השחיטה קודם ואח"כ על הכסוי מפני שברכת השחיטה נתחייב בה קודם ועוד כדי שלא תהיה ברכת הכסוי הפסק בין השחיטה לברכת השחיטה.

יד

יד) וכן השוחט המסוכנת לא יברך קודם שחיטה כפסק מור"ם ז"ל בדבר דאתיליד בו רעותא. שו"ג או' ד' תו"ז סי' ד' או' ג' ועיין לעיל או' י"א ובסי' י"ז או' טו"ב.

טו

טו) ואם שוחט להאכיל לפועליו גוים או לכלבים אי איכא התם בקי בבדיקה ובעי לשחוט ולבדוק אף שאין דעתו לאכול ממנה מצי לברוכי עליה דהא חזיא ליה. פר"ח בקו"א. לה"פ או' ב' בל"י אי' ב' שפ"ד או' ב' מחב"ר או' א' זב"ת או' ז' והשיג על גן המלך סי' נ"ה שנראה מדבריו שאין לברך יעו"ש. חכ"א כלל ה' או' ו' קומץ או' ב' וסיים שם הקומץ אך ראוי להשתדל שיטול ממנה דבר מה לאכול.

טז

טז) מי שמוכרח למסור לשר בשבוע שחל להיות ט"ב בתוכו כ"כ בשר כיון דאסיר ליה בזו השבוע לא חזיא ליה. ואי מצי למיסב מניה ליומא דשבתא או מצי למיהב לחולה הוא יברך. שבו"י ח"ב סי' ל"ו מחב"ר או' ב' פ"ת או' ב' תו"ז סי' ד' או' ה' זבחי צדק או' ז'.

יז

טוב) עגלים רכים שאינם בני ח' ימים שמוכרח לשוחט ליקח קיבתם אם שוחטם לבדם לא יברך על השחיטה. שאלת יעבץ ח"ב סי' נ"ז. מחב"ר או' ג' תו"ז שם או' ו' זבחי צדק או' ח'.

יח

חי) השוחט בסכין שאינו בדוק על סמך שיבדוק אחר השחיטה לא יברך על השחיטה. ב"ח סי' ב' ער"ה או' ג' זב"ש או' ג' זבחי צדק או' ט'.

יט

יט) מי ששחט פעם ראשונה אין ראוי לברך שהחיינו. בעי חיי בתשו' יו"ד סי' כ"ב. תו"ז שם או' ז' זבחי צדק או' יו"ד. והטעם כתב שם התו"ז משום דמזיק לבריה. ועוד י"ל הטעם דבשחיטה ראשונה לא יברך משום דעדיין לא הורגל בשחיטה וחיישינן שמא ינבל ותהיה ברכתו לבטלה ואפי' ברכת השחיטה אין ראוי לברך מטעם זה אלא ישמע ברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת או לברך בלי שם ומלכות.

כ

ך) שם בהגה. ואם שוחט בבית המטבחיים שהוא מקום מטונף יברך בריחוק ד"א וכו' ואם שוחט במקום שיש לו מחיצות ואין שם מקום בפנים להרחיק מהטינוף ילך חוצה למקום נקי ויברך אחר המחיצה מיד דכיון שהמחיצה מפסקת מותר לברך אם אין מגיע לו שם ריח רע ואינו רואה הטינוף. ודוקא שהמחיצות גבוהות עשרה טפחים. שמ"ח או' ג' קומץ או' ד' זב"ר בתמידים או' ט' מנ"י או' ה' זבחי צדק או' י"א.

כא

כא) ואף אם רחוק מבית המטבחיים יותר מכ"ב אמות יכול לברך. קומץ שם. מנ"י שם. אבל הכריתי או' ה' כתב דאם יש מרחק כ"ב אמה הוי הפסק ואסור לשחוט על סמך ברכה זו. וכ"כ יד אליהו או' ו' ועיין בדברינו לאו"ח סי' ח' או' ן' ובסי' קס"ו דדבר זה לא נפיק מפלוגתא יעו"ש וע"כ אם יש מרחק כ"ב אמה ממקום הברכה למקום השחיטה יש לברך בלי שם ומלכות.

כב

כב) גם נכון לכבס הבגדים שרגיל לשחוט בהם שלא יהיו מסריחין דאל"כ דינם כמו בבית המטבחיים הנ"ל. מנ"י שם. ואם בגדיו מסריחים יש לברך בבגדים הנקיים שלו וישחוט אחד ואח"כ יחליף בגדיו וילבש הבגדים שרגיל לשחוט ולבדוק בהם.

כג

כג) [סעיף ב'] שחט בהמות וחיות ועופות ברכה א' לכולן. ולכתחלה בעי למיהב דעתיה בשעת ברכה על כל פרט ופרט דהא איכא מהגאונים דסבר דכיון דהוו גופות מחולקים בעו ברכה על כל חדא וחדא ובפרט בב' מינים דהיינו חיה ועוף וכמ"ש בב"י משם ראבי"ה להכי נראה דלכוין בהדיא בשעת שחיטה על כל מין ומין ודיעבד לא חיישינן. פר"ת או' ו' נחפה בכסף ח"ב בקו' פרי מפרי על סי' זה סעי' ב' מנ"י בלקו"י או' ל"ב זב"ש או' ד' זבחי צדק או' י"ב.

כד

כד) שם. ברכה א' לכולן. ואפי' אם נתנבלה אחד מהם ואפי' הראשונה לא הוי הפסק וא"צ לברך שנית כיון דמ"מ עוסק בענין שחיטה הוא וכ"מ ג"כ ממהרי"ל הובא באו"ח סי' ר"ט סעי' ב' תב"ש או' כ"א. זב"ר בתמידים או' י"א.

כה

כה) [סעיף ג'] שנים שוחטים שני בעלי חיים יכול לברך הא' להוציא חבירו. קמ"ל בזה דל"ת דוקא בברכת הנהנין שכולן יש להם קביעות אחד אז אחד מברך לכולן כמ"ש באו"ח סי' רי"ג משא"כ כאן שכל א' שוחט בהמה אחרת ה"א שאין אחד פוטר חבירו קמ"ל. ט"ז סק"ג. לה"פ או' ז' ושנים ל"ד דה"ה הרבה. תב"ש או' ז' זב"ר בתמידים או' י"ב. מנ"י או' ו'.

כו

כו) שם. יכול הא' להוציא חבירו. וה"ה אם כל אחד הולך לשחוט במקומו ש"ד כההיא דבדיקת חמץ דבעה"ב מברך וכל א' הולך לדרכו לבדוק. וה"ה אם המברך מתכוין לשחוט מה שלפניו והשומעים כל א' מכוין מאופן א' כמו שתאמר זה מכוין לכל מה שיביאו לפניו וזה מכוין לכל מה שיש לו בנמצא וכן עז"ה ש"ד. וה"ה אם המברך מברך ומכוין על מין א' והשוחט מכוין על מין אחר שפיר כיון דהמברך מברך על מצות השחיטה והעונה מכוין בברכה זו על השחיטה ל"ש עוף ול"ש כל דבר. פר"ת או' ז'.

כז

כז) שם. יכול האחד להוציא חבירו. ולכתחלה יענה אמן אחריו ובדיעבד אם שמע ונתכוין לצאת ולא ענה אמן יצא כמ"ש באו"ח סי' רי"ג סעי' ב' ובדברינו לשם או' כ"א יעו"ש וכ"כ הפר"ח בסי' זה או' ד' שמ"ח או' ה' זב"ת או' ט' קומץ או' ו' מנ"י או' ו' וה"ד אם כולם מזומנים לשחוט יחד תוך כדי דיבור של הברכה יברך אחד ויוציא כולם אבל אם אינם מזומנים לשחוט יש להם לכוין שלא לצאת בברכתו של זה ויברך כ"א לעצמו ובדיעבד יצאו אפי' בכה"ג רק אם כיונו לצאת ולא הפסיקו בדברים אחרים. שמ"ח שם. קומץ שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' י"ג.

כח

כח) אם בירך אחד והוציא כולם והבעל חי של המברך נמצאת טרפה או נתנבלה בשחיטה מ"מ יצאו האחרים. פר"ח שם. שמ"ח או' ו' והגם שהשמ"ח שם כתב לחלק בין ענו אמן או לא ענו אפ"ה ספק ברכות להקל. זבחי צדק או' י"ד. ועיין לעיל או' כ"ד.

כט

כט) שם. יכול האחד להוציא חבירו. ולכתחלה ראוי שלא ישחטו בפעם אחת או סמוך ותכף זה אחר זה בלי היסח הדעת כדי שיברך כ"א לעצמו. שמ"ח או' ה' זב"ר או' ג' מנ"י או' ו' ועיין בדברינו לאו"ח סי' קס"ז או' ף'.

ל

ל) שם. והוא שיתכוין לצאת. וגם חבירו יכוין להוציאו. טור. לבוש. ש"ך סק"ה. וכ"ה בש"ע או"ח סי' רי"ג סעי' ג' וסי' תקפ"ט סעי' ח' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

לא

לא) וכשמכוין לצאת בברכת חבירו לא יענה אחריו ברוך הוא וברוך שמו משום הפסק וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' קכ"ד או' כ"ו ובסי' רי"ג או' יו"ד יעו"ש.

לב

לב) [סעיף ד'] צריך ליזהר מלדבר וכו' בדבר שאינו מצרכי השחיטה וכו' וכל דבר דאית ליה שייכות בענין השחיטה ואין בו צורך קצת לאותה שחיטה ששוחט חשיב הפסק. פר"ת או' ח' זב"ת או' י"א. מנ"י או' ד' זבחי צדק או' ט"ז.

לג

לג) שם. ואם דבר צריך לברך פעם אחרת. ואפי' דבור א' בין הברכה לשחיטה שלא מצורך השחיטה הוי הפסק וצריך ברכה אחרת. שמ"ח או' ז' שש"א או' ב' מנ"י שם. זבחי צדק או' י"ז. וכ"כ באו"ח סי' קס"ז או' מ"ד ובסי' ר"ו או' טו"ב בשם כמה פו' יעו"ש.

לד

לד) אבל צורך שחיטה כגון תן לי הסכין או תן לי לשחוט וכדומה לא הוי הפסק וא"צ ברכה אחרת ואפי' לכתחלה אם בירך ואח"כ הוצרך לדבר מעניני שחיטה כנז' או שכח מלבדוק הסכין קודם ברכה ה"ז מדבר ובודק ואפי' מתקן הסכין לא הוה הפסק רק שלא ישיח דעתו מהשחיטה ולא ישנה מקומו וה"ה באמצע השחיטה יכול לזרז להמחזיק בהבעל חי הנשחט שיחזיק בטוב ולא ירפה אם צריך לכך דכל זה צורך שחיטה הוא. שמ"ח שם. מנ"י שם זבחי צדק או' י"ח.

לה

לה) ואם לא שח בין ברכה לשחיטה רק הפסיק בשתיקה א"צ לחזור ולברך. שמ"ח שם. מש"ז או' ד' מנ"י או' ה' זבחי צדק או' י"ט. ואפי' שהה כדי הילוך כ"ב אמות בשתיקה אפ"ה בדיעבד א"צ לחזור ולברך. מש"ז שם. מר"י שם. זבחי צדק שם. וכ"כ באו"ח סי' קס"ז או' מ"ד וסי' ר"ו או' ט"ז יעו"ש.

לו

לו) וכדי דבור הוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי כמ"ש שם בסי' ר"ו או' ט"ו יעו"ש.

לז

לז) נכון שיהיה מריטת הנוצות ושערות קודם ברכת השחיטה ולא בין ברכה לשחיטה. דע"ק או' ג' וכן אסור למרוט הנוצות בשעה שמברך. בית אברהם באדני זהב או' ז' וכן יזהר שלא להחזיק הסכין בפיו בשעה שמברך דכתיב ימלא פי תהלתך. אדני זהב שם. זבחי צדק או' ך'.

לח

לח) במקומות שהגוים אינם מניחים לישראל לשחוט אלא א"כ אומר השוחט קודם השחיטה סמוך לשחיטה. אלה"ה ואכב"ר. ור"ל אלה אל כביר בלשון ערבי ובלה"ק אלוה הגדול) יש להשתדל לבטל זה המנהג דנראה כחוקות הגוים. פר"ת או' יו"ד. שמ"ח או' ח' מש"ז או' ד' זבחי צדק או' כ"א.

לט

טל) ואם א"א לבטלו יש להשתדל לאמרם קודם הברכה ואם גם זה א"א כיון דהישראל מכוין במלות אלו שהשחיטה היא לשם הקב"ה שהוא אל כביר (ר"ל הגדול) שצונו לשחוט לא הוי הפסק דמדבר מענייני שחיטה הוא וא"א בלא"ה אבל לא יאמר מלות אלו וישחוט ויברך בבת אחת דבעינן הברכה עובר לעשייתן. שמ"ח שם. זבחי צדק או' כ"ב. ומיהו אם אפשר יש לשחוט תרנגול קודם ויברך עליו ויכוין על הבהמות ואח"כ יאמר אלה"ה אכב"ר וישחוט הבהמות. וכ"ז בדלא אפשר אם לא יאמר כנז' אמנם צריך ליזהר לומר אלה"ה הוא אכבר או אלה"ה אכבר בלא וא"ו דאל"כ הוי כמשתף שם שמים ודבר אחר.

מ

מ) אם בירך לשחוט ושמע קדיש או קדושה אם שומע מהעונים וכיוצא לא יפסיק כלל רק ישמע מהם דשומע כעונה ואז לא הוי הפסק ואם א"א לשמוע מהעונים אם הוא בין ברכה לשחיטה לא יפסיק כלל לענות ואם פסק וענה יברך שנית על השחיטה אבל בין שחיטה לשחיטה יענה ויברך וא"צ לברך שנית על השחיטה. שמ"ח או' יו"ד. קומץ או' ט' זבחי צדק או' כ"ג. ומיהו עיין בדברינו לאו"ח סי' כ"ה או' ס"ג ובסי' ר"ו או' י"ט שהבאנו פלוגתא בזה אם ענה קדיש או קדושה בין הברכה לעשיית המצוה וכתבנו שם כיון דק"ל סב"ל אין לחזור ולברך יעו"ש..

מא

מא) שם הגה. אבל מותר לדבר בין השחיטה לכסוי וכו' דס"ל כסוי הוא מצוה בפני עצמה אלא די"א דהכסוי הוא גמר השחיטה ע"כ כתב רמ"א דטוב ליזהר שלא לדבר כיון שהוא באמצע המצוה אעפ"י שאם דבר א"צ לברך שנית גם בתוך השחיטה עצמה מ"מ לכתחלה נכון ליזהר בכך. ט"ז סק"ה. כריתי או' ז' זב"ת או' י"ב ואו' י"ג. ועיין לקמן סי" כ"ח סעי' א' בהגה.

מב

מב) [סעיף ה'] אם רוצה לשחוט הרבה צריך ליזהר שלא לדבר וכו' וי"א דשיחה בין שחיטה לשחיטה לא הוי הפסק. והסכמת הפו' דהוי הפסק וצריך לחזור ולברך. ש"ך סק"ז. אבל הט"ז סק"ט כתב הגם דצריך ליזהר שלא לדבר בין שחיטה לשחיטה מ"מ אם הפסיק בשיחה לא יברך פעם אחרת דק"ל כי"א אלו דספק ברכות להקל. וכ"כ התב"ש או' י"ט. מש"ז או' ט' שו"ג או' י"ב וכתב וכן נהגו דאעפ"י שמדברים בין שחיטה לשחיטה אין חוזרין ומברכין. וכ"כ זבחי צדק או' כ"ד דכן מנהג עיר בגדאד יע"א דאין מברכין פעם שנית משום הפסק שיחה משום ספק ברכות החמור. וכן כתבנו באו"ח סי' י"ח או' ז' דסב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב יעו"ש.

מג

מג) אם השוחט עוף טעה ובירך ברכת על השחיטה על כסוי הדם בעפר אף אם שהה יותר מכדי דיבור מ"מ אינו הפסק כי הכסוי הוא ע"י השחיטה כ"ה מסברא. דע"ק או' ג' ור"ל שלאחר שבירך ברכת הכסוי נזכר וחזר ובירך על השחיטה ושחט לא הוי הפסק ומכסה על סמך אותה ברכה שבירך קודם השחיטה. וה"ה אם לא חזר ובירך על השחיטה רק שאחר שאמר על כסוי הדם בעפר נזכר וסיים על השחיטה דיצא כמ"ש באו"ח סי' ר"ט סעי' ב' יעו"ש. ובזה יוצא גם ברכת כסוי הדם אם כיסה תיכף אחר השחיטה דהא ברכה א' פוטרת ב' דברים אם מזכיר שניהם כמ"ש ביו"ד סי' של"א סעי' ע"ח יעו"ש וכן כתבנו באו"ח סי' ר"ו או' י"ב יעו"ש.

מד

מד) [סעיף ו'] המברך על דעת לשחוט חיה א' ואח"כ הביאו לו יותר וכו' פי' שבירך סתמא ולא נתכוין על כל מה שיביאו לו ואחר ששחט הביאו לו יותר אבל אם נתכוין לשחוט כל מה שיביאו לו או אפי' לא נתכוין אלא בירך סתם ואח"כ הביאו לו עוד קודם שגמר השחיטה א"צ לחזור ולברך על השחיטה כמ"ש בסעי' שאח"ז.

מה

מה) שם. יכסה דם הראשון ויברך עליו וכו' משום דנמלך הוא שלא היה דעתו מתחלה עליהם. ש"ך סק"ח.

מו

מו) שם. וה"מ כשהביאום קודם שבירך על כיסוי הראשו'. ר"ל אבל אם הביאום אחר שבירך על כיסוי הראשונה צריך לחזור ולברך גם על הכסוי שישחוט אח"כ וכמ"ש בב"י יעו"ש.

מז

מז) שם הגה. וי"א דאם הביאו לו ממין הראשון ששחט א"צ לכסות הראשונה ולברך על שחיטה שנייה. והיינו אפי' אם גמר לשחוט כל אשר לפניו אלא שעדיין לא הסיח דעתו מן השחיטה ולא הצניע הסכין אבל אם נשאר עדיין לפניו לשחוט והביאו לו עוד גם לדעת הש"ע א"צ לחזור ולברך כמ"ש בסעי' שאח"ז.

מח

מח) שם בהגה. וכן עיקר. וכ"כ הלבוש. וכן הסכים הבל"י או' ח' וכ"כ הב"ח דלכתחלה יזהר שיהא דעתו על כל מה שיביאו לו ובדיעבד אם לא היה דעתו על כל מה שיביאו לו אם הביאו לו ממין הראשון לא יחזיר ויברך אפילו גמר כבר כל אשר לפניו לשחיט דשמא יש קבע לשחיטה כמו לאכילה וכמ"ש בעל העיטור עכ"ל וכ"כ לעיל או' מ"ב דק"ל סב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב יעו"ש והיינו כל עדיין שלא הסיח דעתו מן השחיטה ולא הצניע הסכין כמ"ש באו' הקודם אבל אם הסיח דעתו מלשחוט עוד והצניע הסכין לכ"ע צריך לחזור ולברך.

מט

מט) וכתב רש"ל ובשוחט של עיר לעולם חשוב דעתו על האחרים וכל זמן שמביאין לפניו ולא סח בינתיים א"צ לחזור ולברך עכ"ל ומשמע דאף בשני מינים דמן הסתם ודאי דעתו על כל מה שיביאו לפניו א"כ אין חילוק. ב"ח. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ד. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט' כריתי או' י"ב. שמ"ח או' ט"ו. מש"ז או' י"ד. זב"ת או' ל"א. שו"ג או' י"ז. והרב זבחי צדק או' כ"ו כתב דמנהגם בעיר בגדאד יע"א דשוחט מתא שמברך בבקר על השחיטה תו אין מברך כל היום כולו דדעתו על כל מה שיביאו לו. וכן גבי כסוי אפי' אם מכסה כמה פעמים אין מברך אלא על כסוי ראשון ואפי' אם סח ודיבר בין שחי' לשחי' ובין כסוי לכסוי כמה דברים שלא מן הענין לא הוי הפסק. גם אפי' אם הלך מבית לבית או יצא לחוץ בין שחי' לשחי' ובין כסוי לכסוי מנהגם שלא לחזור ולברך דאע"ג דלס' מרן ז"ל ודעמיה דההליכה הוי הפסק כמ"ש באו"ח סי' ח' סעי' י"ג וצריך לחזור ולברך מ"מ הם אין מברכין דחוששין לס' הט"ז שם בס"ק י"א ודעמיה דס"ל דההליכה מבית לבית לא הוי הפסק וכמו שהאריך בזה הזר"א בחא"ח סי' ב' ופסק דסב"ל והליכה לא הוי הפסק יעוש"ב. ומ"מ לפעמים השוחט הולך לביתו ואוכל ושותה ושוהה שם הרבה זהו ודאי הוי הפסק וצריך לחזור ולברך שנית כשיבוא למקום השחיטה ויתחיל לשחוט עכ"ד. ועיין בדברינו לאו"ח סי' ח' או' ך.

נ

נ) מי שבא לשחוט עופות או בהמות הרבה ובירך והתחיל לשחוט יכול לומר לחבירו לגמור בהם לא שיהא הוא נמלך בהם שאלו לא היה חבירו שוחט הוא היה גומר אלא שאמר שהוא יגמור ה"ז יגמור וא"צ לברך. הרא"ה בבדק הבית בסוף שער ה' מבית א' והוא סוף בית א' משם הרמב"ן. כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. בל"י או' ט' שו"ג מחו' או' א' משמע שאם נמלך השוחט ההוא ולא ירצה לשחוט עוד האחרים ואח"כ חזר ונמלך בו ואמר לחבירו שישחוט הוא את האחרים שצריך חבירו לברך דמאחר שנמלך א"כ נתבטלה ברכה הראשונה ואם חזר ורוצה לשחטם או הוא או חבירו צריך לברך פעם ב' גם משמע מדבריו שצריך שיהא חבירו שם בשעה שבירך השוחט ושמע הברכה דהא דימה אותה לביעור חמץ וגבי ביעור חמץ צריך שיהיה בני ביתו עומדים אצל הבעה"ב בשעת ברכה כמ"ש באו"ח סי' תל"ב סעי' ב' יעו"ש. זבחי צדק או' כ"ז. וכ"ה באו"ח סי' תקפ"ה סעי' ג' יעו"ש.

נא

נא) שוחט שהיה שוחט הרבה עופות ובירך בתחלת השחיטה ואח"כ בא איש אחר ולקח מאותן העופות לשחוט צריך אותו אחר לברך. הלק"ט ח"א סי' קט"ו. לה"פ או' י"ב. בל"י שם. תב"ש סוף הסי' והיינו משום דחבירו לא היה שם בשעת הברכה ומשו"ה צריך לברך. זבחי צדק או' כ"ח. ואפי' אם היה שם בשעת ברכה אם לא נתכוין שומע ומשמע צריך האחר לברך כמ"ש באו"ח סי' רי"ג סעי' ג' יעו"ש.

נב

בנ) [סעיף ז'] היו לפניו הרבה לשחוט וכו' וה"ה אם היה לפניו א' ואחר שבירך קודם ששחט הביאו לפניו אחרות א"צ לחזור ולברך. ש"ך סק"י. פר"ח או' יו"ד. ולא שני לן בכל זה בין הביאו לו מאותו מין או ממין אחר. וכ"ז מיירי בסתם וטעמא דמילתא כתב הרב ב"י דכל שיש לפניו עדיין מאותם שהיו לפניו כשבירך נראה שעדיין הוא קבוע לשחוט וכשגמר כל מה שלפניו הוי סילוק. פר"ח שם. וכ"ז לדעת הש"ע ודעמיה ולענין דינא כבר כתבנו לעיל או' מ"ח יעו"ש.

נג

גנ) שם. ולכתחלה טוב ליזהר להיות דעתו וכו' משום דהטור ס"ל דלעולם כל מה שלא היה לפניו כשבירך צריך לברך אלא א"כ היה דעתו על כל מה שיביאו לו הלכך לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולצאת אליבא דכ"ע יתן לכתחלה דעתו על כל מה שיביאו לו. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"א. זב"ת או' ל"א.

נד

דנ) [סעיף ח'] היה שוחט חיה או עוף ודעתו לשחוט עוד ושכח וכיסה ובירך וכו' אם השכחה היתה שטעה בדין שהיה סבור שהיה צריך לכסות ולברך בין שחי' לשחי' הרי לא כיון לפטור כסוי השני בברכה ראשונה וצריך לחזור ולברך. וכן אם השכחה היתה שהיה סבור שאין לו לשחוט עוד גם בזה הוי נמלך לגבי כסוי השני וצריך לחזור ולברך. וכ"כ הלבוש וט"ז. אבל אם השכחה היתה בלי שום כונה כלל אלא ששכח וכסה בסתם א"צ לחזור ולברך. ובכל הני גווני א"צ לחזור ולברך על השחיטה שהרי בשעת ברכה היה דעתו לשחוט עוד. פר"ח או' י"ב. זב"ת או' ל"ב. אבל השמ"ח או' י"ח כתב דאם השכחה היתה שטעה בדין וכו' גם הכסוי א"צ לחזור ולברך ואם השכחה היתה שהיה סבור שאין לו לשחוט עוד אז יש לחלק דאם שוחט אח"כ מין אחר צריך לברך על הכסוי ואם מאותו המין אין לברך יעו"ש. וכ"כ זב"ר בתמידים או' ל"ב. מנ"י !או' ט"ז.

נה

הנ) ודע דכל עוף מין א' נקרא וכן חיות או בהמות. תב"ש או' כ"ח. זב"ר בתמידים או' מ"א.

נו

ונ) שם. שאין הכסוי הפסק. משום דאפשר דשחיט בחד ידא ומכסה בחד ידא. חולין פ"ז ע"א. ב"י. לבוש.

נז

זנ) שם הגה. וכן הדין אם שחט חיה וכו' זה מיירי שבשעת ברכת השחיטה נתכוין ג"כ על שחיטת הבהמה או שהיתה לפניו בשעת השחיטה של החיה משו"ה א"צ לברך על שחיטת הבהמה אלא דקמ"ל שמכסה תחלה דם החיה קודם שחיטת הבהמה. ט"ז ס"ק י"ז. מש"ז או' י"ז. זב"ת או' ל"ה.

נח

חנ) שם בהגה. מכסה דם החיה וכו' ואף למאי דק"ל לקמן בסי' כ"ח סעי' ך' דצריך לבדוק הריאה קודם הכסוי אינו הפסק משום דכ"ז הוי צורך המצוה וכשחיטה אריכתא דמיא ודלא כהש"ך ס"ק י"ג שכתב שישחוט מתחלה הבהמה ואח"כ יכסה דם החיה דליתא. פר"ח או' י"ג. בל"י או' י"א. כריתי או' י"ג. שמ"ח או' י"א. זב"ת שם. חכ"א כלל ה' או' ו' זב"ר בתמידים או' ל"ה. זבחי צדק או' כ"ט. יד אליהו או' י"ט.

נט

טנ) אבל יותר טוב לשחוט הבהמה מתחלה ואח"כ החיה דהשתא ליכא כ"כ הפסק בין שחיטה לשחיטה. פר"ח שם. כריתי שם. שמ"ח שם. זב"ת שם. חכ"א שם. זב"ר שם יד אליהו שם.

ס

ס) גם בדיקת ריאה של בהמה לא הוי הפסק וא"צ לברך עוד אם שוחט אחריה. בל"י שם. ודלא כקומץ או' י"א דחשיב לה הפסק דהרואה יראה שם בעשרון או' י"ח דאין בדבריו כדי שביעה לדחות דברי הבל"י ותו דספק ברכות להקל. זבחי צדק שם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---