פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/יח

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הר"ז נבילה. כ' הש"ך ספק נבילה. הנה המחבר שינה מלשון הר"מ ז"ל פ"א מה"ש הכ"ד כתב בדק ונמצא פגומה הרי זה ספק נבילה והשוחט בהמות רבות ונמצא פגום הרי הכל ספק ואפילו הראשונה והמחבר כאן כתב הר"ז נבילה ובסי"א כתב ספק והיה אפשר דלקמן איכא ס"ס גמור שמא במפרקת בתרייתא ושמא בסימן בתרייתא ועכ"פ הראשונות יש ס"ס אלא דהוה ס"ס במקום חזקה והוה פלגא מדרבנן או מן התורה מש"ה קרי ליה ספק וכ"ת אחרונה ליכא כ"א חד ספק בעצם ומיעוט בתרא הכל א' הוא כמ"ש הש"ך בסי' ק"י אות ס"ד י"ל כיון דכלל הכל מש"ה אמר הרי הכל ספק ומשום הראשונות כלל גם האחרונה וקורא בשם ספק ומשום דאין נ"מ כ"כ עתה בין ספק לודאי כתב כן ומ"ש שם ואפילו הראשונות ה"ק לא מבעיא שאר הנשחטין חוץ מראשונה דאיכא למימר מפרקת קמייתא איפגם אלא אפילו ראשונה כו' משא"כ כאן דליכא כ"א ספק א' דשמא לא הוליך נגד הפגימה מסתמא הוליך ושמא במפרקת או במיעוט בתרא הכל שם אחר כמ"ש הש"ך סי' ק"י אות ס"ד מש"ה הוה ודאי נבילה דסוקלין ושורפין על החזקות אלא דהש"ך שם השיג על המ"ב דבתרי בהמות ליכא ס"ס ואנן כתבנו שם דעיקר הוכחת מ"ב הוא משחט הרבה בהמות דהוה ס"ס גמור שמא במפרקת בתרייתא והכל כשירין ואת"ל בסימן בתרייתא אכתי הראשונה כשירה וה"נ דכותיה הוא וא"צ להפכו דבתרי גופים א"צ להתהפך וכבר הארכנו בזה בסימן ק"י. או יאמר דהמחבר כתב כאן הר"ז נבילה אפילו נגע כו' דהיינו בלא נגע הוה ודאי נבילה דליכא כ"א ספק אחד דודאי הולך כל הסכין ובנגע הוא דכתב חיישינן דהתם לא הוה כ"א ספק והר"מ ז"ל לא הזכיר זה בתרתי אפילו נגע ומש"ה כתב ספק נבילה היינו בנגע במפרקת הוה ספק ולא ודאי. או יאמר דהמחבר אף בנגע הוה ודאי מדכייל להדדי אפילו בלא וי"ו משמע דדין אחד להם אפ"ה ל"ק דהר"מ לשיטתיה דסובר דס"ס משם א' הוה ס"ס ואף א"צ להתהפך שהרי הרב אומר כן פ"ב מהל' סוטה ה"ד ופ"ג מהל' איסורי ביאה ה"ב דקטנה נאסרה בזנות מחמת קושית התוס' דכתובות ט' אמאי הא הוה ס"ס ספק אונס ספק רצון ושמא בקטנותה אלא פיתוי קטנה לאו אונס והתם לא הוה אלא משם אחד ועוד איך תאמר שמא באונס ואת"ל רצון שמא בקטנותה והא כיון דאמרת שמא ברצון הודית דלא בקטנותה דפיתוי לא שייך בקטנה וע"כ הר"מ חולק גם אזה וסובר דלא צריך להתהפך עי' במ"י בקו' הספיקות אות כ' מש"ה כתב שפיר דהוה ספק שמא במפרקת ושמא במיעוט בתרא כי א"צ להתהפך גם משם א' הוה ס"ס משא"כ המחבר סותם באה"ע סי' ס"ט (סי' ו' סי"ד) דפיתוי קטנה (לאו) אונס הוא מש"ה סתם כאן דהוה ודאי נבילה ולא ספק אף בנגע במפרקת דהוה מש"א או שלא מתהפך וכדאמרן ועיקר דלא מתהפך ובסק"י אבאר בדברי הש"ך שם. ומ"ש דבא"ע סותם פיתוי קטנה לאו אונס הוא המעיין שם ובספרי הארוך יראה שיש צדדין לכאן ולכאן ואין להאריך ובסק"י אבאר:

שוב ראיתי לכה"ג בהגהות הטור אות ג' הביא בשם הגהות אלפסי (הוא ספר תומת ישרים) כתב כן דהוה ודאי נבילה וספק נבילה משכחת בספיקא דדינא לא בספק הנקרה מצד המקרים ע"ש וכן כתב בסימן כ"ה אות ג' בהגהות הטור העתיק הגהות אלפסי זו יע"ש. והנה הר"מ ז"ל כתב כאן הר"ז ספק נבילה ובפ"ד מה"ש ה"א ישראל שא"י ה"ש ושחט בינו לבין עצמו הר"ז קרובה לספק נבילה ובפי"ב מה"ש ה"ה השוחט והרי היא ספק נבילה אסור לשחוט השני ובפ"ג מה"ש ה"ד שהה במיעוט הר"ז ספק נבילה ובהי"ז תפס בסימנים ושחט ונמצא שחוטה הר"ז ס' נבילה ובהי"ד הר"ז ספק נבילה, ופ"א הי"ב כתב השוחט ולא בדק בסימנים אח"כ הר"ז נבילה ובפ"ג הי"ח כל ספק בשחיטה הר"ז ספק נבילה ושם העיד בנו האיש משה הוא אדונינו הר"מ ז"ל שכ"מ שנאמר בחיבור פסולה הר"ז נבילה ולוקה יע"ש. ועתה אשובה אראה אשמור ציוני. הנה מ"ש בפ"א הכ"ד דהוה רק ספק יש לומר ודאי כן דלא הוה ודאי דבכל דוכתי קי"ל חזקה דהשתא ליתא נגד חזקה דמעיקרא כ"א היכא דחסר ואתאי כמו מקוה ומש"ה לא הוה בסכין תרתי במקום חדא אלא דקשיא בלא"ה אמאי אפילו נאבד הסכין דכשירה הא אוקי חזקה דסכין להדי חזקה דבהמה והוה ספק השקול מיהת וע"כ לומר כמ"ש הרא"ש ז"ל דחזקה דבהמה איתרע דהרי שחוטה לפניך וחזקה דסכין לא איתרע וגם אין מדרך הסכין להפגים בחתיכת סימנים משא"כ אם רואין שנפגם ואיכא למימר במיעוט בתרא הרי איתרע גם כן עכ"פ חזקה דסכין דמעיקרא והוה תו חזקה להדי חזקה ומש"ה הוא ספק השקול ולא ודאי ולפ"ז אפילו לא נגע במפרקת רק שחט קצת יותר מן רוב המשוער הוה ספק. ומ"ש פ"ג ה"ד שהה מיעוט סימנין כו' דזה בעיא דלא אפשטא בכה"ג לא אמרינן אוקי חזקה כמ"ש הגהות אלפסי דודאי מפני חזקה לא ניפשטא האבעיא וכן כתב התב"ש בסי' ל' אות א'. ובהי"ד וי"ז וי"ח שכתב כל ספק בשחיטה הוה ספק נבילה נמי שפיר הוא דנשחט איכא רובא להתירא ורובא עדיף ומדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וה"נ פלגא וקרוב הדבר דמדרבנן אסור לא מן התורה. ומ"ש כל ספק בשחיטה הוה ספק היינו שהה ודרס די"ל דרוב שוחטין כהוגן ואין שוהין ודורסין כמ"ש התוס' חולין דף יו"ד א' ד"ה סכין איתרעי דמסתמא שוחט כדרך השוחטין יע"ש מש"ה כתב דהוה רק ספק הא כל ספק השקול וחזקה ודאי אוקמי אחזקה ומילקי היה לקי והיו סוקלין ושורפין על החזקות. אמנם מ"ש בפי"ב מה"ש שחט ס' נבילה אסור לשחוט אחריה ואין לוקה ע"כ בס' נבילה ד"ת קאמר והיינו בעיא דלא איפשטא וכדומה דאי איסור דרבנן ודאי היה לקי. ובהא דפ"א הי"ב לא בדק בסימנים הר"ז נבילה לכאורה ודאי אמנם הכ"מ כתב שם דפסק לחומרא משמע דספק הוה וקורא לספק נמי בכלל נבילה והכלל שנתן הוא רק לפסולה ולא לנבילה. ומ"ש בפ"ד ה"א ישראל שא"י ה"ש הר"ז קרובה לספק נבילה צ"ע ודברי הכ"מ שרוצה לפרש דקאי על בבא שלאחריו דשחט ג' וד' פעמים שפיר צ"ע דא"כ הוה ליה לומר אבבא שניה ועוד היא גופא אכתי לא ידענא והנה מכל דברי האחרונים משמע דידע דלא גמיר הוה ודאי ולא ספק וכבר כתבנו זה במקום אחר. ובשרשים כתבנו מזה ואי"ה כל אחד על מקומו אבאר ובסי' כ"ח לענין כיסוי אבאר בש"ך אות כ"ז ועיין ב"ח כאן:

ב

אלא. הש"ך העתיק לישנא דגמרא דבהמה בחייה בחזקת איסור כו' וזה א"צ אלא לנגע במפרקת דהוה כמו ספק הרגיל דיותר י"ל דבעצם איפגום אפ"ה כיון דאיכא חזקה אין ספק מוציא מודאי הא כי ליכא חזקה אזלינן לקולא בספק הרגיל ובסי' כ"ה אבאר בזה באורך בעה"י. ודע דחזקה זו היינו שאין זבוח לא אמ"ה כן הוא מסקנת הפוסקים אמנם הלבוש סעיף א' כתב אמ"ה והדברים ארוכים ואי"ה בספר שושנת עמקים אבאר:

ג

ואפילו. עש"ך והיינו דכתב המחבר תחלה עצם ואח"כ עוף דקאי אפילו נגע ואפילו עוף ומ"ש שמא נפגם בעור הוא לאו דוקא דאפילו קרע העור כך ושחט ונמצא פגום אין תולין במפרקת אפילו נגע ואסור מספק:

ד

שיעור. הש"ך הביא דברי הב"ח וחולק עליו דפגימה כ"ש פוסל ומסתמא לא חיישינן לכ"ש דאין מדרך הסכין להפגים כ"ש שלא יחגור ציפורן וכמו שפי' הפר"ח דבריו יראה סותר ממה שפי' התב"ש וכבר הארכנו בזה בט"ז. ומ"ש דלא כב"ח שהביא ראיה מתוס' וליתא דכל בו ועט"ז ג"כ הביאו ד"ה היינו דהב"ח הביא ראיה ממ"ש תוס' חולין י"ז ב' ד"ה אבישרא משום וושט כו' אלמא כל שאין נרגש בצפורן לאו כלום הוא וכתב הש"ך דהא הכל בו הביא ד"ה והלבוש ג"כ ואפ"ה סובר הלבוש בס"ג דפגימה כ"ש פוסל יע"ש. והנה המעיין בב"ח יראה דאמ"ש יש"ש דפגימה כ"ש פוסל אפילו אינו חוגר כלום אפילו כחוט השערה כל שנראה בשימשא וכמו שכתבנו בט"ז ואהא קאמר שפיר כיון דאין מרגיש בצפורן שפיר הוא והביא ד"ה והלבוש באמת בעי חגירת שער וסובר הפי' ביש"ש כמ"ש הפר"ח דמסתמא אין לחוש שאין מדרך הסכין לפגום פגימה קטנה. אמנם מ"ש הב"ח דמ"ש בש"ע חגירת שער ה"ה בשימשא נמי פסלה וליתא לא אבין לה דהרי המחבר הטיל תנאי ובלבד וכן כתב הרשב"א להדיא דחוגרת קרי לה דבעינן חוגר דבר מה ואולי טעמא דנפשיה קאמר כיון דמהנך בדקו לה בשימשא יליף ה"ה דנימא אפילו בשימשא נמי וכל זה צ"ע ועיין מ"ש בט"ז:

ה

צריך. עיין ש"ך ויש לראות כיון דפסק המחבר סי' י"ב דצריך לבדוק אחר שחיטה ג"כ א"כ לאיזה צורך כפל דבריו דא"נ יאמר צריך לבדוק קודם ידעינן דאין לסמוך אבדיקה שאח"כ דבלא"ה צריך לבדוק אח"כ ואולי המחבר לאו דינא בא לאשמעי' אלא ה"ק אף שבלא"ה צריך לבדוק אח"כ אפ"ה אם לא בדק לא ישחוט דחיישינן שמא מישתלי אח"כ כיון דלאו חובה הוא דאי נאבד שרי. והתב"ש אות א' הקשה מסי' צ"א דמידי דאורחיה בהדחה שרי דליכא למיחש דאישתלי ותי' דהתם זכור הוא דאין ראוי לאוכלה כך משא"כ כאן ישכח ועוד דהתם איסורא דרבנן. ודברים אלו אבאר לקמן בסי' צ"א אי"ה. והנה בדין בדיקת הסכין קודם שחיטה יש ג' טעמים. א' שמא ישכח אח"כ. ב' משום בל תשחית. ג' משום חשש ברכה לבטלה. והנה אם שמע מאחר הברכה איכא טעם אחר ואם נבילה ככשירה ליכא ב"ת ואם סכין מוצנע דאם שחט בלא בדיקה ונאבד שרי כמ"ש הפוסקים ואפ"ה כתב רמ"א בי"ד דלכתחלה אין לשחוט בלי בדיקה תחלה והטעם משום ב"ת או ברכה לבטלה וא"כ בשמע הברכה מאחר ונבילה שוה ככשירה וסכין מוצנע דליכא כולהו טעמא אז שרי בלי בדיקה לסמוך אאח"כ דאי נמי משתלי ליכא איסורא ועיין תב"ש אות א'. ומ"ש על הדרישה מגמרא חולין עיין תב"ש כאן אות א' וכבר כתבנו בסי' ב' אות ט' מזה ע"ש. והכוונה דשחטתם אתו לומר לחכם אבל בדיקה בלא"ה בעינן דלמא משתלי גם משחטתם אין ראיה דלמא בלא בדיקה שאח"כ מיירי התם ומיהו זה אינו:

ו

סכין. כלומר סכין על אצבע ש"ך דאל"כ הבאה דידיה הולכה היא בשחיטה וכמ"ש הט"ז אות ג' אלא שהיו רגילין לבדוק הסכין על אצבע והוה הולכה דסכין ג"כ דשחיטה:

ז

ואם הביא. אפילו לא הוליך ש"ך וירצה בזה דלדעה זו שהוא דעת הר"מ ז"ל והרי"ף דמה דאמרינן דקיימא ארישא דסכינא היינו אחורי עוקץ לצד הראש או לצד הקתא הא קיימא ארישא דסכינא ממש אין מעלה לדעה זו ואם שחט באותו צד דרך עליה בעוקץ פסול אף ברישא דסכינא כי לפעמים דוחק וקורע העוקץ העור ובשר וסימן ביחד ולז"א דלא תטעה לפרש דגם דעה זו יודה דברישא ממש כשר בכל ענין וא"כ דוקא הולך שכבר נחלש העור ובשר אסור בכל ענין הא הביא ולא הוליך פעמים כשר כדקיימא ארישא דסכינא לז"א דאינו כן:

ח

שחיטתו פסולה. דכל מלתא דלא רמיא עליו לאו אדעתיה ש"ך וכן כתבו כל הפוסקים ויש לראות אי מן התורה שחיטתו פסולה ודאי או ספיקא הוה או משום חומרי בעלמא. עיין פ"ת אות וי"ו דאם ראו עדים ואמרו ברי אין לאסור ויש לעיין אם נאמר א' אומר בדדמי וב' לא כמו עד א' במלחמה או הטעם כיון דהוא טרוד בעבודתו לאו אדעתיה אבל אחר אפילו אחד מהימן והנה ראוי לבאר זה כי הוא כלל גדול לכמה דברים ואין הזמן גורם וצ"ע בכל זה:

ט

ויש מחמירין. עש"ך שסובר עוקץ דרך ירידה נמי קורע עד דקיימא ארישא ונמשך קולא מזה דאפילו אחורי העוקץ לקתא וקיימא ארישא ממש ושחט דרך הולכה כשר וכן להיפך:

י

יש כו'. אפילו מסוכסכת מן הצד אבל רושם אומנים כשר ש"ך והיינו דה"א כיון דיש מקילין אם ידע שיש פגימה מצד דבה"ש מרווח רווח וה"א דאף שאין אנו בקיאין מ"מ יש להקל בכה"ג לזה כתב דאינו כן. ואתה רואה דאפילו קיימא ממש ארישא אחורי לצד הראש די"ל דרך ירידה אין קורע אפ"ה אנו אוסרין וכן העלה השמ"ח סעיף יו"ד אמנם יש לעיין בזה ועיין דרישה אות י"ג במה שכתב על מהרי"ו ע"ש:

יא

ועי"ל סי' כ"ג. עש"ך הביא הא דסימן כ"ג בבהמה פסול אם שהה כשיעור שהייה בין סימן לסימן בסכין רעה הא לא שהה שיעור שהייה כשר אף לדידן דפסלינן שהייה כ"ש היינו בשהה ממש לא חתך בסכין רעה ובעוף כשר בכל ענין אף דשהה בסכין רעה שיעור שהייה במיעוט בתרא אפ"ה כיון שלא שהה אלא חתך בסכין רעה אין בכך כלום. וממ"נ נמי איכא דלכתחלה צריך לשחוט כל ב' סימנים אפילו בעוף. ומ"ש לדידן דפוסלין שהייה כ"ש אפי' במיעוט בתרא לכאורה משמע כ"ש במיעוט בתרא נמי פוסלין לקמן סי' כ"ג אבאר זה אם שהייה כ"ש פוסלת במיעוט בתרא או דוקא שיעור:

יב

לפעמים. כ' הש"ך מ"ש הרמ"א לפעמים טריפה ולפעמים כשירה בדלא שהה שיעור שהייה אף לדידן דכ"ש פסול היינו שהה ממש לא סכין רעה או הניח שניהם יחד ובזה א"ש מה שהקשה הדרישה סימן כ"ב והב"ח כאן ובסי' כ"ג איך כתב הטור כאן שוחטין לכתחלה ובסי' כ"ג כתב דוקא דיעבד ואין לומר דכאן מיירי בעוף מ"מ לכתחלה צריך לשחוט בעוף שני סימנים א"כ ודאי אין לשחוט גם בעוף לכתחלה בסכין רעה. ואף דהפר"ח בסי' כ"ג הקשה דבעוף אין חילוק כיון דלכתחלה צריך ב' סימנים א"כ מה לי מיעוט אחרון של סימן א' או סימן שני הליץ התב"ש בסי' כ"ג אות ח"י דסוברים הב"ח ודרישה וט"ז סי' כ"א והש"ך כאן דתרי לישנא דר"פ השוחט פליגי בהאי ולהאי לישנא דא' בעוף קאי לכתחלה צריך רוב ב' וא"צ כל השנים וא"כ הוה שהייה לכתחלה במיעוט בתרא דסימן קמא בסכין רעה בעוף יע"ש. אלא דכאן מיירי שחותכין בשוה ואז אפילו לכתחלה מותר וחולק עם הט"ז בסי' כ"א אות ט"ו דלא התיר לכתחלה אלא בעוף בהניח יחד דא"נ ישחוט א' קודם ליכא דיעבד איסור משא"כ בהמה דיעבד אסור מכח בעיא דר"א א"נ אף כשמניח בשוה אסור לכתחלה דלמא ישחוט א' קודם ולפע"ד א"ש מ"ש הב"י כאן דרבינו מיירי בעוף דאלו בהמה אסור לכתחלה ואף דבסי' כ"ג כתב השוחט בסכין רעה לגבי עוף היינו בשוחט א' א' זא"ז או נקיט התם דיעבד משום בהמה דלא כדרישה סי' כ"ב אות א' יע"ש ולפ"ז לא יתיישב שפיר לישנא דרמ"א כאן ועיין לקמן בבהמה לפעמים טריפה הא כאן לא איירי כלל כ"א בעוף לז"א הש"ך דאינו כן אלא אף בבהמה כשמניח זא"ז כשר לכתחלה ושפיר כתב רמ"א דלפעמים אף דיעבד טריפה. וכתב עוד הש"ך דהב"ח בסי' כ"ג כתב דלדידן אף בשלא שהה אסור ומה דקשה על הב"ח א"כ אף בסכין יפה לדידן אין שוחטין ויצטרך להניח זא"ז כמ"ש הפר"ח בסי' כ"ג וכ"ת אה"נ א"כ לא יתיישב הגהות רמ"א כאן לזה י"ל כמ"ש התב"ש בסי' כ"ג דטעמא דב"ח הוא בסכין רעה אין לשער שיעור שהייה בזה הסכין אלא בסכין חד יע"ש ושם אבאר וש"ך הניח זה בצ"ע. ולדינא הסכים להב"ח ודרישה גם הט"ז שוה בזה דאין לשחוט אפילו עוף בסכין רעה. רק התב"ש בסי' כ"א וכ"ג חולק על זה ומ"מ לדינא העלה דאין לשחוט כלל בסכין רעה דכמה קלקולים באין ע"י כך ובסי' כ"ג אבאר עוד:

יג

שהיא כו'. עש"ך אפילו כמה עולים ויורדים מותר לכתחלה לשחוט בו וכן הסכים הט"ז דלא כב"ח וכן כתב התב"ש דאף לכתחלה שוחטין בו ע"ש:

יד

וצריך. כתב הש"ך דצריך לרחוץ הסכין מקודם מן הדם הנקרש כו' וצריך להזהיר השוחטים על זה ומיהו דוקא נקרש יבש אבל לח לית לן בה ומש"ה אחר הבדיקה מיד אין לחוש לדם שע"ג הסכין ועיין תב"ש ולכן לא ראיתי מי שנזהר עתה בזה אחר הבדיקה להדיח ולקנח הסכין תחלה:

טו

אסור לשחוט כו'. כתב הש"ך דיעבד באומר ברי לי וידע מן הפגימה די וכבר התבאר זה לעיל סימן וי"ו יע"ש. וראוי שתדע דאפילו הסכין ארוכה ביותר כמה אמות ויש שיעור (לבד) לצד הפגימה אסור וכן הוא לעיל סי' וי"ו אף שיש שיעור שחיטה אסור לשחוט לכתחלה וראיה ממגל יד דילמא אתי למיעבד באידך גיסא כ"ש בהאי גיסא אלא שראיתי להפר"ת אות ט"ו כ' אם ארוכה ביותר שרי בלא מטלית יע"ש ולא ידענא למה ודיעבד כשר באומר ברי לי כו':

טז

צריך כו'. עיין ש"ך וירצה בזה דאף דהמחבר סובר דאין הבדיקה חיובית מדכתב שאם כו' ואפ"ה סתם ואמר שיש לבדוק בין כל חדא בדיקה ומשמע כדינו י"ב בדיקות והיינו עצה טובה שאם ימצא אח"כ פגימה מן הצד אפילו בכמה בהמות הראשונה ג"כ טריפה דל"ת כיון דאיכא פלוגתא לעיל סי' ט' אי מן הצד אוסר דיעבד אף בלא ידע עיין ב"י שם והוה ס"ס קמ"ל אפ"ה אסור כולן לאפוקי משחיטת ישינים שאמרו דהוה הפסק כולי האי כו' וממהרי"ל אין ראיה דסובר דבדיקה חיובי' היא אבל לדידן דעצה טובה אימא אה"נ דאין רשאי יותר כ"א החוד דדרך הוא לפגום ברוב השחיטה משא"כ מן הצד אין דרך לפגום וליכא עצה טובה ואיכא איסורא קמ"ל דכל צרכי שחיטה לאו הפסק הוא. מה שכתב הכה"ג שם בהגהות ב"י אות כ"ד בשם דמש"א אם לא בדק תחלה הסכין מן הצד ונאבד כשירה כבר כתבנו בזה דצ"ע:

יז

ואפילו הראשונה. דחיישינן שמא בעוד הראשונה נפגמה ש"ך ולאו דוקא עור ה"ה אם היה עור קרוע ביד אפ"ה חיישינן שמא בשחיטה הראשונה כו':

יח

מי שרוצה. עש"ך האריך דהמחבר שינה מלשון הטור וכתב שאם בשי"ן משמע ע"ש. ומה שהביא ראיה מדכתבו הרי"ף והרא"ש כיון דקיי"ל כר"ה צריך לבדוק בין כל חדא ואי הבדיקה היא משום שחיטה דבהמה ה"ה לרב חסדא צריך לבדוק ותמה עליו התב"ש אות כ"ג דה"ק דהלכה כר"ה ואיכא ב"ת או שיבואו מהנשארים לאכול משא"כ לר"ח אף ימצא אח"כ פגום אין בכך כלום ובענין הכפרות בעיה"כ שהזמן דחוק ודאי אין חיוב אמנם בשאר ימות השנה ראוי ונכון לבדוק בין כל חדא וחדא י"ב בדיקות כדעת מהרי"ל שהביא בד"מ הביאו הש"ך באות י"ו ובפרט שוחטי הקהל ביום ה' לע"ש:

יט

להכניס כו'. כתב הש"ך בשם הלבוש דאם הכניס עצמו לספק חייב לשלם ומשמע שכן דעתו ז"ל וכן השיג הנה"ך על ט"ז וכבר כתבתי בשם התב"ש דאם שוחט לאדם א' ישלם לו א' ואם לב' ב"א פטור:

כ

ואפילו כו'. עש"ך דלא חיישינן שמא נגע במפרקת או מרוב שחיטות נפגם קמ"ל דלא חיישינן. והיינו מסתמא עד שידע בודאי שנגע בעצם המפרקת אז אסורין אחרים כמבואר בסמוך. והנה בענין בדיקת הסכין אחר שחיטה פסק בש"ע דצריך והוא דעת הרשב"א ושאר פוסקים ובה"מ והראב"ד סוברים דא"צ וכבר כתבתי בט"ז דבדיקת הסכין טורח הוא עיין שם ועיין בסימן ב' בתב"ש אות י"ג גבי מומר אמרינן דלא טרח לבדוק הסכין וכתבנו בשם הב"ח שם עתה ראינו שיש עוד לומר שבהמה להוציא מחזקת איסור אלא דאיתרע חזקה זו דהרי שחוטה לפניך וסכין לא איתרע כמ"ש הרא"ש א"כ כל היכא דאיכא לברורי מבררינן אף ע"י טורח ה"ה חמץ כה"ג אף ע"י טורח צריך להודיע למשכיר כיון דמוחזק כל השנה בחמץ אלא דחזקה דרוב חבירי' אלימא טפי ונולד פלוגתא חדשה בין הפוסקים ובהל' פסח אבאר ועיין בא"ח סי' תל"ז במ"א אות ד' כתב כן דמש"ה חמץ צריך לשואלו הוא דאיכא חזקה יע"ש ולפי מ"ש כאן הוא היכא דליכא טורח אפילו בלא חזקה צריך לשואלו ובטורח איכא פלוגתא היכא דבא להוציא מחזקה ואי"ה שם ובס' שושנת העמקים אבאר בזה באורך ועיין פר"ח שם ואין כאן מקומו להאריך ועיין ב"ח שם:

כא

ואם נגע כו'. כתב הש"ך דלהחמיר אמרי' שמא עצם המפרקת פוגם ולא לקולא לומר דאם שחט אחד ונגע דתולין בו אלא דוקא שיבר כו' ובהא כ"ע מודים דהוה רק ספק נבילה אף להגהות אלפסי ותמה על הר"מ במ"ש ונמצא פגום דהוה ספק כאן מודים דהוה ספק ונ"מ אי נתערב אחר כך ולא נודע עד לאחר התערובות דמסיק הש"ך בסי' ק"י דיש להתיר בה"מ ה"ה כאן ובההיא דלעיל יראה אף בה"מ אין להתיר כיון דשם י"מ וגם כאן י"א דהוה ודאי אין להקל אף בה"מ:

והנה ראיתי להפרישה אות כ"ב בכאן דברים אשר לא זכיתי להבינם. במה דקשיא ליה אמאי הראשונה כשירה ולמה תהיה טריפה אי נגע במפרקת מה דהוה שחיטה וכי יפסול אח"כ גם מה שתירץ אחר כך דעצם ושחיטה שניה ע"י עור מתקלקל אם כן בעוף דעור רך הוא אה"נ והא ודאי ליתא דודאי אף בהרבה עופות ונגע בעצם המפרקת אחד מהן ונאבד השני פסול הוא מספק ואין לומר דמשכחת שבתוך השחיטה נגע במפרקת קודם גמר שחיטת הרוב כי כן יארע לפעמים ועיין סימן כ"ג לענין שהייה יע"ש והוקשה לו דאמאי הראשונה כשירה דמשמע בכל גווני מדסתם הטור ולזה כתב דאין לאסור אלא אחרים בצירוף עור דא"כ ל"ל לומר דתלינן בעצם ולא בעור סוף דבר לא ידענא להולמו אם לא שט"ס בדבריו אף הראשונה תשתרי ואמאי אמרינן לעיל הראשונה אסור וגם זה לא יתכן וצ"ע. ולעניין הדין ודאי אם נגע באמצע השחיטה במפרקת ונאבד יש לאסור גם אותה הבהמה דלהחמיר אמרינן עצם המפרקת פוגם בלא צירוף העור  :

כב

שחיטתו כשירה. הש"ך העתיק דברי תשובת הרא"ש כלל כ' ב' טעמים. א' דעצם מפרקת ודאי פוגם אלא דמחמירין הלכך כל שיש עוד ספק מתירין ובגוף השאלה הואיל ויצא בהיתר ויש בזה קולא וחומרא קולא אף אם לא נאבד ויש ספק שמא שיבר מותר אם נגע במפרקת וחומרא אם לא נגע במפרקת אסור אף בנאבד והמחבר נקט עיקר הטעם משום הואיל ויצא בהיתר ומיקל אף בלא נגע במפרקת שהרי לא הזכיר זה ומחמיר בלא נאבד אף דנגע במפרקת אין תולין ועיין בט"ז שם הארכנו בזה ועיין מ"ש באות כ"ה:

כג

ושחיטתו כשירה. עש"ך דקמ"ל דלא חיישינן שמא עם עמידתו נפגם. ומ"מ נראה לי הכל לפי הזמן והמקום דודאי כל שעמד ימים רבים יש להתירו ושוב מצאתי בתב"ש אות ל' דג"י יש להתיר ויותר אסור והביא ראיה מא"ח תצ"ח בי"ט יש לבדוק מעי"ט ומשמע אף שחל יו"ט א"ב ושבת הרי ג"י ויפה דיבר:

כד

ויצניענו. עש"ך ומ"מ לכתחלה לא ישחוט בסכין מיוחד עד שיבדוק י"ב בדיקות משום ב"ת או משום ברכה לבטלה כמ"ש לעיל ועיין תב"ש אות א' ולאחר השחיטה פשיטא דצריך י"ב בדיקות. והעולם אין נזהרין עתה מזה ולא ידענא על מה. גם בי"ב בדיקות שלפני השחיטה אין נזהרין ובודקין במרוצה בלי כוונת הלב ובמהירות:

ודע דראיתי להב"ח ז"ל דין מחודש לא הביאו האחרונים והוא במ"ש הטור דאם מצניעו אין חוששין שמא עם עמידתו נפגם כתב נראה דוקא שבדק קודם לכן אחר שחיטה ראשונה הא לאו הכי לא הוה בחזקת בדוק שמא בעור ראשונה נפגם עכ"ל וירצה אף נאבד הראשונה כשירה מ"מ הכא איכא תרתי לריעותא עור של ראשונה ועמידתו חיישינן שמא על ידי שניהם יחד נפגם והכה"ג בהגהות ב"י אות מ"ג הביאו והנה השמ"ח סעיף מ"ז כתב הפך דבריו דאף שלא בדק אחר שחיטה הראשונה והצניעו ושחט אחר כך ונאבד כשר ונרשם תה"ק ועיינתי שם שער שני בית א' כתב בפי' כן לא בדק אחר שחיטה והצניעו ושחט אחר כך ונאבד שחיטתו כשירה וזה כדברי השמ"ח להפך דברי הב"ך וזה תימא. והנה הכנה"ג רצה לייחס דין זה להרשד"ם בקיצור ה"ש סעיף י"ח ועיינתי שם וזה לשונו שחט בלא בדיקה ונאבד הסכין או לא בדק הסכין לאחר שחיטה אסורה והיה אפשר להקל בסכין מיוחד ומכל מקום אין להקל יע"ש המעיין שם יראה כדברי הב"ח ולדינא צריך עיון בזה היכא דבדק קודם שחיטה ולאחר שחיטה לא בדק והצניעו ושחט כן אי יש להתיר בנאבד הסכין אח"כ ומיהו בלא הצניעו ושחט מיד הרי מבואר בהמות הרבה כ"ז שלא נגע במפרקת של א' מהן ונאבד כשירה וצ"ע  :

כה

הש"ך האריך בכאן. והנה למש"כ דהוה ס"ס לאיסורא אפילו יצא בהיתר ואח"כ ידוע שיש ספק אם נפלה על חודה ולא ספק אחר דודאי לא שיבר בה כלום לא הוה תלינן לקולא דס"ס לאיסורא הוא ולמ"ש בתי' הב' דעיקר תלוי ביצא בהיתר אף בספק נפל על חודה אפשר להתיר וכל שלא יצא בהיתר אף בספק שיבר אין להתיר ולפ"ז אין להתיר אם לא כשיצא בהיתר וגם יש לחוש לשבירת עצמות ולא ספק שמא נפלה על חודה ועיין תב"ש ול"ג כמ"ש כאן וכבר הארכנו בזה בט"ז ובסי' כ"ה אבאר עוד:

כו

אפי' דרך שבירה. הש"ך הניח דין זה בצ"ע והט"ז צידד להתיר דרך שבירה במפרקת והתב"ש התיר בה"מ יע"ש. ונראה אם יש ספק אם הכה במפרקת הוה ס"ס לאיסור ואין להתיר וכדומה לזה כתב הש"ך באות כ"ד:

כז

אם בדק. עש"ך והט"ז אות י"ד תירץ דכאן דווקא בדק הא לא בדק אין תולין דלא יצא בהיתר ולכאורה הש"ך הקשה למ"ש בתי' א' אות כ"ה דהוה ס"ס לאיסורא הקשה כאן למה לי בדק כו' ואינו כן אלא דהכי קשיא ליה דלמה השמיענו זה דכ"ש הוא אם כשיצא בהיתר שרינן כ"ש כשבדק אין לך יוצא בהיתר גדול מזה ותי' דכאן אף שידע וודאי שלא שיבר תולין עם עמידתו נפגם כיון שבדק ולשון שמא שיבר אין מדויק ואולי שתולין ששכח והתב"ש החמיר אם לא בה"מ וכן ראוי לעשות:

כח

עש"ך ולדידן אין נ"מ בכל זה דהא מחלו כבודם עתה וגם ליכא למיחש שמא ישחט פ"א בלא בדיקה דממנים אנשים יראי חטא וליכא למיחש לכולהו טעמי:

כט

כתב הש"ך ב' טעמים. א' דלהם מחלו כבודם גם שמא יפשע וישחוט בלי בדיקה ליכא למיחש וכמ"ש באות הקדום עוד טעם דליכא עכשיו בעו"ה ת"ח והשמ"ח ס"ב כתב דהיה ראוי להחזיר הדבר ליושנה יע"ש ואני הגבר ראה עניי בעו"ה רבו המתפרצים ביותר וודאי טוב היה להחזיר הדבר ליושנה שלא ישחוט השוחט עד שיראה סכינו לחכם בעיר גם שיהיו שנים אצל שחיטה כי טובים השנים מאחד:

ל

והרבה. עש"ך הראה מקום לפ"ק דחולין ביש"ש סימן ל"ט. ואעתיק לשונו שם וז"ל ואני הגבר ראיתי את עניי פ"א הייתי בוועד בקיבוץ חכמים ובא שוחט דמתא וסכינו בידו והיה המעשה בעי"כ ושחט כפרות ולקחתי הסכין מידו ושאלתי אם בדוק והשיב בדוק ובדקתי ומצאתי חגירת ציפורן ולקח השוחט הסכין ובדק במהירות כהרגלו ושחק בי ואמר כשר הוא וחזרתי ובדקתי ומצאתי פגימה כבראשונה ומקצת אלופים גערו בי ואמרו מה לך בנסתרות ואמרתי גלויות הן דלא לחנם כתב הרא"ש הרבה ישוב ויראת שמים צריך כו' עד שהיה שם זקן א' מופלג בחכמה ובעל הוראה ובדק ומצא פגימה עכ"ל ומעתה אין אני מתמיה על חוצפא וגאוה שבזמנינו זה אם היה כן בדורו של רש"ל שהחציף השוחט נגד גאון ישראל והדרו שהיה תורה וגדולה במקום א' כ"ש עתה. ובכה"ג בהגהות הטור אות ל"ח בשם דמש"א מ"ב ע"ד שהיה בוועד וואלין בדובנא ושחט השוחט תרנגול והגביה הסכין ונראה פגם לעין השמש והטרפנו התרנגול והעברנו השוחט אף שהיינו מסופקין אם מרגיש הפגימה יע"ש והנה אף אם נאמר שלא הרגישו בפגימה מ"מ למגדר מלתא יפה עשו שהעבירו השוחט. וראיתי להכה"ג בהגהות הטור אות ט"ו שישב המנהג מה שאין בודקין אחר שחיטה י"ב בדיקות כ"א הולכה והבאה יע"ש בשם דמש"א והנה באמת אין טעם ממ"נ אי סמכינן אחזקה לא לבדוק כלל וכ"ת טורח הוא לבדוק כל י"ב בדיקות ובחוד דרך לפגום ולא בצדדין הא כתבנו לעיל להוציא החזקה אף ע"י טורח נמי צריך וראוי היה לנהוג דוקא י"ב בדיקות כמשמעות כל הפוסקים ומה אעשה שבעו"ה ראיתי שמזלזלים בבדיקות שלפני השחיטה ואין בודקין כל הי"ב בשלימות וה' הטוב יכפר עלינו שלמדנו קטגוריא על ישראל וח"ו לא על הרוב אני מדבר כו':

לא

הש"ך הניח בצ"ע וקרא מנהג רע על מה שנהגו ליקח הכרכשתות מכשירות ולא מטריפות בשכרן יע"ש ובתב"ש אות ל"ז ובית לחם יהודא כתבו דוודאי להתיר האיסור המפורש אין חושדין אותו ודווקא ההיא דבכורות שיש שיקול הדעת אמנם להורות הוראה וליטול שכר ממנה ודאי אסור. ולא טוב עושין הרבנים הנוטלים שכר על הוראתן עיין כה"ג בהגהות ב"י אות ל"ב הרבנים הקונים הגאביל"ה מכוער הדבר כההיא דחכם שאסר אשה בנדר לא ישאנה ואם יאמרו שזה שכירתם אין זה טענה של כלום יע"ש. ואני נמנעתי את עצמי שלא להנות כלום כי מכוער הדבר מאד ולהשומעים יונעם:

לב

מעשיו מוכיחים כו' ומה שלא קנסו לשמעון שנתן לו בלי י"ב בדיקות תי' הרשד"ם בסי' מ"ז דאה"נ דמעבירין לשמעון ועוד שמעון יכול להתנצל ולומר אלו הייתי רואה שרוצה לשחוט לא הייתי מניחו וכתב שמעשה היה דא' ידע בפגימה והניח לחבירו לשחוט כל היום ואכלו כמה אנשים ושאלו לזה למה לא הגדת והשיב שאלו שאכלו שונאים שלו היו והשיב הרשד"ם דאסור לו להיות שוחט עוד:

לג

מעבירין. הש"ך העתיק דברי הרשב"א שהרי אין מקפיד כו' ועוד שוחט לכתחלה ואסור הוא כמבואר לעיל סימן ו' דאף שיש שיעור שחיטה אסור:

לד

שיהיו הכלים אסורים. הש"ך הראה מקום לסימן א' ואפשר שכוונתו דכאן ל"ד להתם דהרי מעיד שנוהג כך תמיד וליכא למימר אוקי אחזקה ומש"ה אוסרין הכל למפרע משא"כ בלא ידע ה"ש ומכ"ש חשוד אין אוסרין למפרע ואמרינן השתא איתרע:

אעתיק בכאן כמה חידושי דינים. הנה הסכין צריך בדיקה לפניה ולאחריה עבר ולא בדק לכתחלה ובדק בסוף כשר ולא קנסינן ליה וזה מבואר בש"ע ס"ג בעבר דכשד ואף שעבר על תקון חז"ל מ"מ כיון דעכשיו כשר הוא וראיה מעובדא דטבח דלא סר סכינא ולא הבינותי דהתם בדקה ולא הראה לחכם והוה רק עבריין. ודע אם לא בדק לאחר השחיטה במזיד והשליך מידו ל"ת דהוה כמו בדיקת הריאה סימן ל"ט והוה כמבטל איסור דרבנן לכתחלה שהרי הר"מ ז"ל בפ"א מה"ש הכ"ב כתב בפי' וכן אם פשע ולא בדק הסכין או שאבד כשירה הרי בפירוש דאף בפשיעה כן הוא אלא שיש לעיין דאי טעמא כל היכא דאיכא לברורי שפיר ואי טעמא משום להוציא מחזקה לא סמכינן אף ע"י טורח הוה כמבטל איסור דרבנן לדידן בסי' ל"ט וצ"ח דאסור ומר"מ יש ליישב קצת ועיין סי' ל"ט במחבר וברמ"א וסימן צ"ט:

כתב הפר"ח אות ל"ב בשם תשובת מהריב"ל הלק א' כלל תשיעי אחד שחט ונתן ביד הנער הסכין ומצא הב' פגום אם היה נער קטן תלינן שביד הנער נפגם ואם היה גדול הוה כמו בסס"א עכ"ל ולפי זה הוה כאחד אומר שחטה כראוי ואחד אומר לא שחטה כראוי והנה יש ס"ס שמא דברי השוחט הא' אמת ואת"ל שהיה פגום שמא במפרקת והוא פסק דאמרי' ס"ס נגד חזקה בסי' ק"י ואולי לאסור לאותו הנער והעד הב' דשויא אנפשיה ח"ד ואף אם יחזור בו שלא היה פגום ואף דספק הוא כיון דספיקא דאורייתא לחומרא ודאי אף בספיקא שייך שויא ח"ד אף בחזר וזה ברור:

כתב בית לחם יהודה בשו"ת ש"י ח"א סי' כ"ג אם נגע במפרקת והפגימה אין נרגש בציפורן הוה ס"ס שמא הל' כרא"ש ושמא במפרקת והקשה הבל"י דהא פסק בח"א סי' מ"ו דס"ס נגד חזקה לא אמרינן יע"ש ולכאורה רציתי לומר דשלש ספיקות מהני עי' סי' ק"י בש"ך וכאן יש שלש ספיקות שמא לא חשיב פגימה ושמא במפרקת ושמא לא הוליך כל הסכין וסובר שזה ספק הוה לא כהש"ך סי' ק"י דדרך להוליך כל הסכין ואי תימא בלא"ה הוה שלש ספיקות שמא בעצם המפרקת ושמא במיעוט בתרא ושמא לא הוליך י"ל עצם ומיעוט בתרא חדא הוא ואף את"ל מש"א הוה ס"ס כמ"ש במחודשים מ"מ בקונטרס הספיקות כתב דהוה נמי ס"ס לאיסור שמא בעור ושמא במיעוט קמא וליכא כ"א ב' ספיקות מה שאין כן שמא כרא"ש הוה שלש ספיקות. אלא דמ"י (הוא המחבר ש"י) בקונטרס הספיקות אות מ' פסק דאף אלף ספיקות לא מהני:

אמנם כן נראה לי ברור דיפה פסק דע"כ לא אמרינן ס"ס במקום חזקה לא מהני אלא בספק ע"ד הקרי וההזדמן אמרינן אוקמינן אחזקה ולית כאן ספק אלא ודאי משא"כ ספק פלוגתא דרבותא אי בעיא דלא איפשטא כה"ג לא שייך לומר אוקמיה אחזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין כמ"ש כה"ג כאן וסי' כ"ה בשם הגהות אלפסי הבאתיו לעיל וא"כ ל"מ היכא ששני הספיקות הם בספק פלוגתא דרבוותא הוה ס"ס אלא אפילו בנדון הש"י אפ"ה אמרינן שמא פגימה כ"ש לא הוה פגימה דבזה אתה צריך להתחיל תחלה והוה ספק השקול ולא שייך אוקמא אחזקה וכיון שכן בא ספק השני נוסף על הראשון אף שהוא ע"ד הקרי הנה שפיר ס"ס ותתן אמת ליעקב ובקונטרס הספקות אבאר:

עוד כתב שם הבל"י על מ"ש הש"י ששוחט אמר ששמע קול קראקין ותלה לומר שע"י מפרקת נשבר הסכין וכתב בל"י דוקא שבירה ולא הולכה יע"ש והנה המיקל בח"מ וסומך על ש"י אין להאשים כ"כ כיון דשומע קול קראקין לאחר שבא לעצם וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.