ביאור הגר"א/יורה דעה/סה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שביד. עבה"ג ושם חמשה חוטי כו':
(ב) ושבכתף. הן בכלל דידא. ר"ן בשם ראב"ד. ואפשר שלזה כיון רש"י ד"ה חוטין שביד כו':
(ג) ושבלחי. עבה"ג ושם צ"ג א' חמשה חוטי כו':
(ד) ובלשון. נכלל בכלל דלועא. ראב"ד:
(ליקוט) ושבכתף כו' ובלשון. נכלל בכלל דידא ודלועא. ת"ה (ע"כ):
(ה) ובצואר. שם ב' וכן מזירקי וערש"י שם א' ד"ה ודלועא:
(ו) וחוטי הלב כו'. שהן מלאים דם והא דחשיב בגמ' רק הני לרבותא שאף שהן סמוכין לבית השחיטה צריכין חתיכה ומליחה. מ"מ:
(ליקוט) וחוטי הלב כו'. נוטה לדעת הראב"ד אבל הרשב"א כתב שאינן אסורין אלא אותן שנזכרים בגמ' וכמש"ל סי' ע"ו (ע"כ):
(ז) וחוטי העוקץ. שם חוטין שבעוקץ אסורין ומפרש משום דם:
(ליקוט) וחוטי העוקץ. עבת"ה ע"א ב' (ע"כ):
(ח) וחוטי כו'. כנ"ל:
(ט) וקרום כו' וקרום כו'. גמ' שם:
(י) ומליחה כו'. ר"ל כשאר בשר ועיין ברא"ש:
(יא) וחתוך לתחת. ע"ש בגמ' רישא בכיבשא כו':
(יב) אבל לצלי כו'. ממ"ש קל"ג א' אי בטויא כו' ואי כו' מכלל דלצלי א"צ:
(יג) ויש מי כו'. שמפרש כפי' תוס' שם ד"ה חתכיה כו' מדקאמר אפילו לקדירה משמע דגם לצלי בעינן חתיכה ועתוס' שם והא דקאמר לקמן גבי בישרא כו' ופי' בקונטרס כו' אבל הרשב"א כתב דשם א"צ חתיכה כפירש"י וכ"מ פשטא דגמ' אלא דשם האומצא ע"ג האש וכן מזירקי שהוציאן מתוך הבשר ופניהם ע"ג האש משא"כ בחוטים אלו שמובלעים בתוך הבשר:
(ליקוט) ויש מי כו'. עבת"ה ס"ט א' וס"ל כפי' תוס' שם ד"ה חתכיה כו' ומתרץ כל הקושיות שמקשין על תוס' דשרינן אומצא ביעי ומזירקא בלא חתיכה התם משום דמופשטין ועומדין פניהם על האש משא"כ באלו שהם בתוך הבשר כו' (ע"כ):
(ליקוט) ויש מי כו'. ממ"ש ברפ"ב די"א עד כו' ואפילו בדיעבד ר"י פוסל כמש"ל ר"ס כ"ב וכמ"ש בתוספתא בהדיא רי"א לעולם פסול עד שישחוט את הוורידין והקשה בת"ה ש"ג מ"ש מהנך דכאן דמותר בצלי בלא חתיכה ומליחה ושם אסור אף בצלי ממש"ש לא אר"י אלא בעוף הואיל וצולהו כו' ותי' דכאן מיירי דמנחי החוטין ע"פ האש כו' משא"כ שם דמובלעים כו' (ע"כ):
(יד) סגי כו'. עש"ך:
(טו) הרוצה כו'. שפעמים הם סמוכין לעצם ואינן נחתכין בחתיכת הבשר לבד:
(טז) אם הוסר. ע"ל סי' כ"ב ס"א:
(יז) אבל לצלי כו'. שם וכן ביעי ואף לי"א דס"א:
(יח) אפי' אם כו'. בעיא שם ולחומרא.
(יט) ואין חילוק כו'. כמ"ש בש"ע כאן ובר"ס ס"ו:
(כ) וצריך לחטט כו'. כר"מ דסתם מתני' שם צ"ו א' כוותיה. ר"ן:
(ליקוט) וצריך לחטט כו'. כר"מ דקי"ל כוותיה כמש"ש צ"ו א' בר פיולי כו'. ת"ה ע"ח א' (ע"כ):
(כא) והוא הפושט כו'. צ"ו ב' ורבנן ההוא כו':
(כב) וקנוקנות כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה כוותיה. ובשאילתות כו' וכ"כ הר"ן דבב"ר אמרינן האי פקקולתא דגידא שריא וישראל קדושים נהגו בה איסור ופי' בערוך דהיינו קנוקנות:
(כג) וצריך לחטט אחריהם. טור ולמד מדין חטיטת הגיד שהוא נ"כ מדרבנן כמ"ש צ"ו א' אלא א"ר ששת מאי דשקל כו' אלמא חטיטה אף לר"מ אינו אלא מדרבנן וער"ן:
(כד) ושומנם כו'. כר"מ דסוגיא דגמ' שם צ"א א' כוותיה דאמרינן שם רב אשי אמר כו'. ר"ן (וע"ל ס"ק כ"ה בליקוט):
(כה) והקנוקנות כו'. כ"מ שם צ"ב ב' לא אסרה תורה כו':
(ליקוט) והקנוקנות והשומן כו'. שם צ"ז ב' ומין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית' דגיד כ"ה הגי' ברוב הספרים וכ"ה ברי"ף ובראב"ד ושם הנחו אטמתא כו' וודאי הנהו רבנן בתראי ס"ל כהלכתא דאין בגידין בנ"ט. ת"ה ע"ח א' וכ"כ רש"י צ"ט ב' ד"ה והלכתא כו' ודלא כתוס' שם ד"ה והלכתא כו' ושם צ"ז א' סד"ה שאני (ע"כ):
(כו) לפיכך כו'. ע"ש צ"ח א' לא תזלזל כו':
(כז) גיד כו' עבה"ג ואליבא דחזקיה ואף לר' אבהו וקי"ל דאין בגידין בנ"ט למסקנא שם כ"ג ב' אשכחן חלב כו' לא תליא זה בזה והלכה כר"י נגד ר"ש:
(ליקוט) גיד כו'. עתוס' צ"ט ב' ד"ה והלכתא כו' אבל הרמב"ן כתב דליתיה דר' אלעזר במקום חזקיה דאפילו במקום ר' יוחנן קי"ל כחזקיה כ"ש במקום ר"א וכ"ש דמתני' שולח אדם וכולה גמ' שם ובנכרי בין כו' כוותיה ועמש"ש דלמסקנא אף לר"א מותר אף לר"ש וכ"כ הראב"ד והרשב"א בת"ה ע"ח ב' (ע"כ):
(כח) בין שלימה כו'. ברייתא שם צ"ד א' ובמקום שאין מכריזין כמ"ש שם:
(כט) ואם כו'. מתני' שם וכמש"ש אב"א במקום שאין מכריזין כו' וכמ"ש תוס' שם ד"ה אמר אביי. ומפרש ר"ת כו' ולכך כו' וערא"ש שם:
(ליקוט) ואם נותנה כו'. שם ר"א אמר כולה במקום שא"מ ומציעתא בשמכרה לו בפני ישראל כך הגירסא במקצת ספרים. ת"ה ס' א"ב וכתב שעיקר כאותה גי' ומיושב בזה כל הסוגיא ע"ש שהאריך בזה (ע"כ):
(ל) מי שניקר כו'. מהנ"ל דהתוכה אסור משום שמא יאכל ישראל:
(ליקוט) מי כו'. וה"ה בכל המצות כמש"ש י"ב א' תרומה כו' ה"ל תורם כו' משמע הא בלא"ה ניחא ולא חיישינן דלמא אינו בקי ולא קרא שם וז"ש שם א"נ כו' רוב מצויין כו' תרומה כו' בטעמא אחרינא. ת"ה (ע"כ):
(לא) ודוקא כו' שמא כו'. שמא היה לו ענין הכרחי שלא היה שהות וכמ"ש בפ' א"ט (מ"ו א') הוה קאימנא קמיה רבן פזי כו' אי משום כבוד כו':
(לב) ואם איפשר כו' אע"ג כו'. כמ"ש בש"ע ר"ס א' דאין סומכין על הרוב אלא בדליתיה קמן ע"ש:
(לג) ומיהו כו'. עבה"ג ור"ל דלא אמרו שם סוריא אלא למעוטי א"י ודוקא בימיהם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |