דרישה/יורה דעה/סה

דרישה ‏ יורה דעה סה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

יש חוטין שאסורין משום דם כתב ב"י והרוצה לצאת ידי חוטין הללו לא יסמוך על חתיכת בשר אלא יחתוך הבשר והעצם לשנים ובחוטי הצואר צריך לחתוך המפרקת לשנים כ"כ רמ"א:

ב

כגון חוטין שביד כתב הרשב"א והר"ן גף העוף כיד הבהמה והלכך צריך לחתוך עצם האגפים ולמלחם וכן עצם הלחיים בעוף וכתב הר"ן בפרק השוחט יש מי שאומר אין צריכין ליטול חוטים אלו מפני שדקין הם והדם יוצא מהם ע"י מליחה אבל אין כן דעת ר"ת והראב"ד ויש לתמוה על רמ"א שפסק בש"ע שאין צריכין ליטלם וגם בד"מ כתב ששאל הנשים על המנהג ואמרו שהמנהג כיש מי שאומר שכתב הר"ן איך פסק להקל על סמך כל דהו נגד ר"ת והראב"ד:

ג

וכן הקרום וכו' המוח אסור והראש מותר עפ"ר ומ"ש שם בשם ב"י דכאן מיירי שהוציאו המוח עם קרומו ולכן הוה המוח מותר שדומה לבשר שיש בו חוטין וצלאו בלא חתיכה דחוטין אסורין ובשר מותר ה"נ קרום אסור ומוח מותר ומהרי"ן חביב כתב דלא דמי דהתם אין הבשר מקובץ בתוך החוטין אבל המוח שכולו מקובץ תוך קרומו כבר נתבשל בדמו ולא אמרינן נורא מידב דייב וכתב ב"י ע"ז ואין דבריו נראין בעיני שאע"פ שהמוח מקובץ מה בכך כיון שהקרום שבו הדם הוא מונח על האש נורא מישב שייב ליה ובד"מ כתב ליישב דשפיר הקרום אסור והמוח מותר ולק"מ דלקמן סימן ס"ח מיירי שהראש לא נמלח כלל ומטמינו בדמץ ולכן כל המוח אסיר שהרי נתבשל בכל דם הראש שדם הראש נמשך לשם והוי דם רב והוי כמתבשל בדמו אבל כאן מיירי שכל הראש נמלח ואין כאן איסור אלא שלא חתך הקרום ואסור משום דם שבקרום משום מיעוט כזה לא הוי כמתבשל אלא כצלי לכן אינו אוסר רק הקרום עכ"ל:

ד

לשון הרמב"ם כו' (וחוטי העוקץ כו' כתב הב"י דזהו מה שאמרו הגמרא חוטין שבעוקץ אסורין ופירשו הרמב"ם דהוא אסור משום דם אבל רש"י פי' שהן אסורין משום חלב ותמה בעל ש"ג בפרק ג"ה דף תש"ז ע"ב על הטור דמאחר שכתב לעיל סימן ס"ד בחוטי העוקץ ארש"י והן אסורין משום חלב איך כתב כאן פי' הרמב"ם דאסורין משום דם הא יש נפקותא גדולה ביניהן דאם הן אסורים משום דם די להן בחתיכה ומליחה אבל כשהן אסורים משום חלב לא די להן בחתיכה אלא צריך ליטלם וחילוק זה הוא בהדיא בגמרא והביאם ב"י בריש הסימן. ויש ליישב דרבינו ודאי סובר שהן אסורין משום חלב ולא הביא לנו הרמב"ם רק מחמת חוטין האחרים להשמיענו שהוא סובר שיש איסורי בכמה חוטין משום דם מלבד חוטין הנ"ל וק"ל עכ"ה) קרום שעל הבצים לאחר ל' יום כו' אסורים יש לדקדק למה לא חילק ג"כ כמו שחילק רבינו בסמוך אם יש בהן כמו חוטין אדומין אם לאו ונראה ליישב דהגמרא ורבינו שחלקו וכתבו דגם לאחר ל' יום אינו נאסר אא"כ יש בו חוטין אדומין מיירי לענין אם נתבשל הביצה עם הקרום דע"ו קאמר דלא אסרינן לה אם אין בה חוטין אדומין והרמב"ם איירי בקרום לחוד או אם יבשל הביצה לכתחלה עם קרומו ובזה סתם וכתב דאסור מאחר דלאחר ל' יום יש בו לפעמים חוטין אדומין למה נבשלנה לכתחלה אף אם אין רואין בו חוטיו אדומין:

ה

כתב גאון יש בבהמה כמה גידין כו' ברוקח כתוב שיש בבהמה נ"א חוטין אסורין כ"ה מצד זה וכ"ה מצד זה ואחד מתוך הזנב וסימנך אל תאכלו נ"א:

ו

ושני גידין הם כו' עיין מ"ש בפרישה ורשב"א כתב בחידושיו דמה שנכנס מן הגיד בבשר אינו אסור מן התורה וכתב ב"י ובזה מיושב מה שהקשו התוס' על פירש"י דכתב פג"ה ר"ד צ"א במימרא דרב יהודה פי' פנימי הסמוך לעצם שהוא בצד פנימי של ירך שכלפי ירך חבירתה כשהבהמה מחוברת קרי לה פנימי ובסוף ד' צ"ג בברייתא פי' פנימי שמובלע בבשר. ובזה מיושב דרב יהודה קאי על אותו פנימי שהוא אסור מן התורה והוא מונח על העצם (ונ"ל דלפ"ז מ"ש על כף הירך ר"ל למעלה מכף הירך שכנתחבר הקולית עם עצם האליה ושם גיד הנשה הוא על הכף פי' למעלה ממנו שהרי הכף הוא מסבב עצם הקולית) וברייתא קאי על אותו פנימי שהוא דרבנן שהוא לצד חוץ ונכנס בבשר ועיין בב"י:

ז

ושומנם אסור ואין חילוק בין בהמה לחיה אף בשומן שלא חלקו חכמים אלא בחלב הראוי להקרבה ואם יש אדם שמפטפט כנגד זה נוטה לצד מינות וראוי לנדותו מרדכי:

ח

והקנוקנות כו' אוסרים תערובותן בפליטתן זה אחד מהדברים שהטפל חמור מן העיקר שהרי הקנוקנות והשומן אין איסורין מן התורה אלא שחכמים החמירו עליהן הואיל והן דבוקין בגיד והגיד אינו אוסר תערובתו בפליטתו והן אוסרין תערובתן בפליטתן:

ט

ויש אוסרין אותו בהנאה מכל מקום מותר למכור הירך לנכרי דהנכרי אינו נותן המעות אלא על דבר שיש בו טעם ולא אגיד תוספות אבל לשלוח לנכרי ירך שלימה במתנה שעדיין הגיד בתוכו אסור תוס':

י

ואין כאן מי שהוא בקי כו' מותר כתב ב"י מדאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם לפיכך אמרינן דרוב מצוין אצל ניקור מומחים הם. וכיון דגבי שחיטה לא סמכינן ארובא אלא בדליתיה קמן דנשייליה ה"ה נמי גבי ניקור לא סמכינן ארובא אלא היכא דליכא למיקם עלה דמלתא כגון דליכא בקי אחרינא להראותו אבל היכא דאיכא בקי אחרינא אסור עד דמחוי ליה לבקי ע"כ ולכן כתב רבינו ואין כאן בקי. ועל מ"ש רבינו מותר כתב הראב"ד מ"מ הצנועין מושכין ידיהם עד שידעו שנקרו מי שהוא בקי במלאכה זאת:

דיני ניקור הנוקר את הבשר כו' ומחתכו ומוציא המוח בזה הסימן סוף ד' נ"ג הביא ב"י לשון רוקח שכתב ראש העוף יוציא המוח עצמו ע"כ וכתב עליו ב"י ונראה שא"צ אלא לחתוך קרום שעליו כי היכי דאמרינן בחוטין חתכינהו ומלחינהו שפיר דמי ע"כ ויש לתמוה עליו שהרי רבינו כתב כאן בהדיא שצריך להוציא המוח:

יא

שני גידין מצד זה כו' לעיל בריש סימן זה הביא ב"י דברי רוקח ז"ל וצריך להסיר חוטין שבצואר ובגרון הבהמה והם מזרקי שמליאים דם ובעוף שני גידין משני צידי הצואר אחד מימין ואחד משמאל ויוציא חוט שבאמצע צואר מלא דם ע"כ ויש לדקדק שלפי דברי הרוקח משמע שאין בכל צד אלא חוט א' ורבינו כתב שני חוטין מכל צד וגם יש לדקדק על רבינו שלא הזכיר חוט שבאמצע הצואר מלא דם שכתב הרוקח ואפשר לומר שמ"ש רוקח ושני גידין כו' מכל צד אחד היינו דוקא בעוף אבל בבהמה כלל הכל במ"ש מזרקי מלאים דם ורבינו מיירי בבהמה וראיתי בספר רמ"י שכתב ז"ל ומוציא משם שני גידין אחד מצד זה סמוך לבשר והשני מצד זה סמוך לבשר עכ"ל אפשר שהוא הגיה כן ע"פ מ"ש בשם הרוקח ולפי מ"ש שהרוקח מיירי בעוף א"צ להגיה:

יב

צריך לשקוע הסכין בשפת הכתף כו' כתב ב"י ר"ס ז"ל מלשון רש"י משמע לכאורה דחוטין שביד היינו חוטין שבכתף אבל מדברי רבינו נראה דתרי גווני חוטי נינהו חד ביד וחד בכתף וכ"כ בסדר הניקור לבעל העיטור שכתב רבינו בסימן זה וכן נראה מדעת רשב"א שכתב בשם הראב"ד דחוטין שבכתף בכלל ידא הם ואפשר שלזה כיון רש"י עכ"ל וא"כ תימה על מנהג קצת מקומות שאין נוהגין לנקר כ"א חוט אחד מהיד מתחיל קצת למעלה בקצה הכתף ותו לא מידי ולדברי רבינו ודברי בע"ה בסדר הניקור משמע דבעינן לנקר חד של יד כעין שאנו נוטלין וזולת זה ינקר חוט אחד מכתף המתחיל בגובה סמוך לשדרה וימשכנה משם בכל אורך הכתף ודוחק לומר דקי"ל כפשוטו של גמרא דא"צ ליטול אלא משל יד ומ"ש בסדר הניקור גם משל כתף הוא חומרא יחירא וכמ"ש רבינו בסוף על דבריו שזה החכם החמיר והמחמיר תע"ב כי לכאורה נראה שלא קאי אחוטין אלו שמכלל חוטי דידא נינהו ואף אם הוא כן מ"מ עושין דלא כמאן דהא אפי' לפי פשוטו של רש"י עכ"פ צריך לנקר חוטין של כתף וכמ"ש ב"י: (וממשיך את החלחולת וקולף קרום של חלב יש להקשות שהרי כתב רבינו לעיל ומחתך אותה חלחולת כו' ומשליכו כו' וכאן כתב שקולף אותה. וי"ל דלעיל כתב שישליכנה משום מיאוס דאינו ראוי לאכילה ואם נמצא אדם שרוצה לאוכלה קולף הקרום שעליה. ואפשר דכאן ר"ל סוף המעיא שיוצא בו הרעי ומפרש הבע"ה כמו הגאונים דלעיל סי' ס"ד גבי ריש מעיא באמתא. וכאן במעי היוצא מן הקיבה המשליכין מחמת מיאוס וק"ל עכ"ה):

יג

וחוט המוח שבא מהראש לשדרה מוציאין אותו כו' ז"ל ב"י נראה שזה החכם סובר שהחלב שמפסיק בין חוט המוח לעצם השדרה אסור ומש"ה קאמר שמוציא אותו בקרומו ואוכלו והחלב שבין חוט המוח לעצם השדרה מנקר אותו ואפשר שטעמו מפני שסובר שהוא משרשי חלב הכסלים וחלב הכליות ולא נזכר זה כלל לא בדברי הגמרא ולא בדברי הפוסקים וגם רבינו ירוחם ואורחות חיים שכתבו סדר הניקור זה שהביא רבינו בשם בעל העיטור לא הזכירו זה כלל ובא לידי ספר תשובת הגאונים וכתוב בו סדר ניקור זה ולא היה כתוב בו אלא עד וכן הלכה בלבד וכן הוא בעיטור ובשני ספרי יורה דעה ישנים לא מצאתי דבר זה (ולדברי רש"ל שהביאו א"א ז"ל בפרישה א"ש וכ"כ רא"ש שם באו"ה דפשט האיסור בכל מדינתינו לנקרו ממקום שכלו הצלעות הגדולים ע"ש שהאריך עכ"ה). וכן נהגו העולם היתר בדבר ולא ראיתי מי שמערער בו ע"כ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.