פלתי/יורה דעה/מא

פלתי ‏ יורה דעה מא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) ניטל הכבד וכו' משמעות כל הפוסקים דניטל הכבד מטריפות מחמת עצמו ולא מחמת המרה וכן משמעות הש"ס אולם התה"ד דף מ"ג ע"ב בטענותו על הרמב"ם דס"ל ניטל הכבד דוקא טרפה ולא נבראה חסר הכבד והא כל טריפות הכבד מחמת המרה בבריאה ודאי טריפה דאפי' ניקב טריפה וזה מורה דס"ל דטריפות כבד מחמת מרה וזהו תמוה לכאורה בש"ס דקאמר דחשב טריפות דמינה דשלא מינה לא קחשיב וע' ברש"י לחד פירושא על הא דר' שמעון ב"ר מטביל בי' דסבר נשמה תלוי בכבד וחיות ע"ש ש"מ דהוא מחמת עצמה. ונראה דודאי לכו"ע תלוי בכבד חיות ונפש רק אינו מסוי' דוקא במקום מרה דמה אלימא מקום מרה משאר מקומות. ודוחק לומר דבמקום מרה יהי' תלוי חיות זהו אפשר לומר על מקום חיותא אבל על מקום מרה אין טעם שיהי' בו תלוי חיות ומשכן נפש (ובדרוש אמרתי דרך צחות בגמ' האי פולמסא דאתא לפומפדיתא ערקו בי' רבה ור"י פגע בהו ר"ז א"ל עריקי כזית שאמרו במקום מרה תנן דמה ענין זה לבריחתם ממס המלך אבל הענין לפי פשוט' דלכך בעינן כזית במקום מרה משום דשם תלוי חיות הגוף ואף דאין לך יותר ממרה וממש כל חולי ומחלה תלוי' במרה ושטן כאשר רצה לייסר את איוב בנגעים ותחלואים שפך לגופו המרה כדכתיב ישפוך לארץ מרירתי: מ"מ כך היא במקום משפטו שם פעלו לטוב במקום הרע שם הטוב תמיד וכך חכמתו בטוב בריאה ומשה קבור בפעור וכן כולם זה לעומת זה: והנה הם רצו לברוח לא מחמת מס כמ"ש התוס' רק לא רצו ללמוד תורה במקום גזירת המלך וצרת ישראל והי' קשה להם ללמוד תורה שם א"ל ר"ז שאין לעשות כך וכך הוא המדה כמו שאמרו מיום שחרב ביהמ"ק נגזר ללמוד תורה מתוך צער וטירף ודוחק והראיי' כזית שאמרו שתלוי בו החיות הכבד במקום מרה היא וק"ל) לכך ס"ל לרשב"א ודאי דבעי שיור בכבד הוא טריפות מחמת עצמה ואם אין שיור כזית הרי הוא טריפה אבל שיהי' דוקא מקום מרה ולא במקום אחר לזה אין טעם חיות הגוף דמ"ש זה מקום מזה מקום אלא כדי להגין על המרה והטריפות תלוי במרה וא"ש. ויפה טען מ"מ על הרמב"ם דאם נברא חסר הכבד בלי שיורה כשר להרמב"ם ושפיר הקשה הא עכ"פ אין כאן הגנה למרה ונאסר המרה טריפה וא"ש וברור. והנה #ד) הפר"ח כתב לפי התוס' אין לו ראי' דעמדו בזה ר"פ א"ט ניטל הכבד ולא נשתייר כלום ל"ל הא בלא"ה טריפה מחמת ניטל המרה טריפה ותי' די"ל דנשאר מעורה בגידים וסמפונות עכ"ל ואפשר לומר ודאי אם הכבד ניטל מחמת חולי שפיר שכיח דניטל ונימוק בחולי והגידים והסמפונות נשארים משא"כ בנברא חסר אם ע"י הטבע לא נברא כבד מהכ"ת יהי' סמפונות קיימים ונבראים דבר זה בלתי שכיח אי הא ליתא הא נמי ליתא וא"כ הרשב"א דאמר בחסרה הכבד שפיר אין מקום מצב למרה דליכא סמפונות אבל התו' איירי בניטל' שפיר י"ל דנימק בשר הכבד וסמפונות קיימים ובהם תלוי המרה והא דלא טען הרשב"א בקצרה על רמב"ם אי חסרה הכבד ע"כ חסרה הסמפונות והא הרמב"ם פסק בניקב סמפונות כבד טריפה וא"כ ה"ה בחסרה י"ל דרשב"א לא ביקש לתלות דין זה בדין זה דא"כ אי לא קי"ל כרמב"ם בהא לא יהי' קושי' בהא ולכך הקשה רשב"א קושיא שלו מכבר וקושיא בכל אופן אפי' לא קי"ל כרמב"ם בהא. אך #ה) באמת בלאו הכי כמש"ל התוס' ורשב"א נראים כמחולקים בגוף הדין דלרשב"א סימפוני כבד וגידים בכלל השיור והא דתני שיור כזית גידים מצטרפים לכזית. ואולם התוס' ס"ל כרמב"ם דאין מצטרפים ואם כן בלאו הכי לית ליה לרשב"א דתלוי בגידים כמו שכתבו התוס' דהא לא נשתייר כלום תנן ואפילו גידים ליכא ועיין מש"ל בזה. אבל #ו) בגוף הדין אי טריפות הכבד משום מרה נראה דגם תוס' ס"ל כן דקשיא מה צורך תוס' לדוחק הזה דמרה תלוי בסמפונות ולא תי' בפשוט דלכך איצטריך לאשמועינן ניטל כבד אף דבלא"ה ניטל המרה דקמ"ל אפי' במין בהמה ועוף דלית להו מרה כגון צבי ותורים ומ"מ טרפה מחמת ניטל הכבד אבל לפמ"ש ניחא דס"ל לתוס' הא דבעינן כזית במקום מרה היינו משום מרה אבל מין דלית ליה מרה א"צ כזית במקום מרה וא"כ אי ס"ד דמתניתין דקתני לא נשתייר הימנו כלום איירי במין דלית להו מרה ומתניתין דקתני ולא נשתייר כזית ומפרש"י כזית במקום מרה היינו דאית להו מרה וצריך כזית להגן מה פריך הגמ' משניות אהדדי ומוקמינן ר"ח ורשב"א ולא מוקמינן בפשוט רישא איירי במין שאין להם מרה ולא בעי הגנה למרה רק ענין כבד בפ"ע סגי בשיור כל דהו אבל סיפא במין שיש להם מרה ובעינן שיור כזית להגן על מרה כנ"ל ולק"מ. וע"כ צ"ל דגם רישא מיירי במין שיש לו מרה ואתיא דברי התוס' שפיר ודו"ק:

(ב) כזית והנה דעת רשב"א וטור דסמפונות וגידי בכלל השיור ומדברי תוס' הנ"ל נרא' דס"ל דאינו בכלל השיור אפשר לומר דכללא הוא פלוגתא רחוק' לא עבדינן והנה ר"ח דס"ל שיור קצת מהני ורשב"ר בעי שיור קצת איך נימא פלוגתא רחוק' לר"ח מהני שיור כל דהוא אפי' בצירוף גידי' וסמפונותו לרשב"ר אפי' בשר לא יהני עד שיהי' כזית וכן להיפוך לרשב"ר איך נימא דסמפונות אין מצטרפין לכזית מה דלר"ח לא בעינן כזית כלל וסגי בשיור כל דהו #א) לכן הנכון דלר"ח בעינן שיור כל דהו בשר לא סמפונת ולרשב"ר בשיור כזית סגי בצירוף סמפונות ג"כ וא"כ אי חסר חד סמפון ואיכא כזית כשר וזהו קשי' לרמב"ם דלדידהו טרפה מחמת סמפונו' ודו"ק. ולכן לדינא כרשב"א וטור דהכל מצטרף ודנין סתם כזית וכן עמא דבר:

(ג) מתלקט או כרצועה וכו' אסור' ובאמת היא איבעי' דלא אפשטי' וכתב הרמב"ם הרי זה ספק ויראה לי שהוא אסורה וצריך טעם למה כתב פה יראה לי הלא בכל ספיקא דאורייתא לחומרא ונ"ל דזה דבענין כזית במקום מרה וחיותא הוה מחמירן מכח ספיקא הואיל ולא נודע לאיזה זית שכוונו חז"ל במשנה וזהו אי מרודד הוי שיור או לא ג"כ ספיקא א"כ אם כזית א' מאלו שני זתים הוא מרודד וא"כ יש כאן ס"ס דלמא א"צ לכך כזית כלל ואת"ל דצריך דלמא מרודד הוי שיור (ולא דמי לדידן דבעינן ג' זתים במקום מרה במקום חיותא בכליות וטרפש לא הוי ס"ס דלמא במקום מרה או כליות דעכ"פ על הך כזית איכא רק חד ספיקא אם הוא זית שכוונו עליו חז"ל או לא) לכך כתב הרמב"ם יראה וכו' או דה"ל ספיקא דתיקו לא הוי ספק או הואיל והגמ' אמר להדיא הלכך בעינן תרתי במקום מרה ומקום חיותא יצא מכלל ספק והרי הוא כודאי אמנם בזה ספק אי כזית במקום תלוי בטרפש או כליות שפיר י"ל דהי' ס"ס:

(ד) אפילו #ב) בשור הגדול די וכו' בחולין דף מ"ד ד"ה כדי תפיסת יד וכתבו תוס' על תפיסת יד ב' פרושים רש"י מפרש ד' אצבעות ובה"ג ב' אצבעות ואח"כ הביא תוס' בשם ריב"ם דזהו שור הגדול אבל בשאר בהמות חי' ועוף משערין הכל לפי ערך וס"ל לרבינו ב"י בסימן כ' הנ"ל דריב"ם לא אמרו אלא לדעת רש"י דנפיש שיעוריה וא"א לומר כן בשאר בהמות אבל לדעת בה"ג כל בהמה וחי' שוין לשור הגדול חוץ עוף ונראה דרבינו ב"י למד זאת מדברי רמב"ם ורשב"א בתורת הבית דף כ"ה דכתבו שיעור זה דתפיסת יד הוא לבהמה ולחי'. אבל בעוף לפי ערך והיינו דהמה פוסקים כבה"ג ב' אצבעות ולא ד' אצבעות ולכך אין כאן סתיר' דרשב"א כתב דף ל"ז גבי תפיסת יד גבי מקום הדבק שהוא תפיסת יד שהשיעור הזה הוא לשור ולבהמה דקה לפי ערך שיעור זה ולכאורה יש כאן סתירה דהא לעיל כתב דכל בהמות שוים כמו כן כתב דף ל"ח על שני זתים של הכבד מסתברים אפי' בשור הגדול ובעופות הכל לפי גדלו והוא מה דקאמר אפי' בשור הגדול משמע דשאר שורים ובהמות שוים זולת עוף א"כ סתרי אהדדי ויש כאן לכאורה סתירה אבל באמת לק"מ היכי דנפיש שיעוריה כגון ב' אצבעות וכן בכבד (שורת הדין רק כזית רק אנן מחמירין מספיקא להצריך ב' זתים) וכל הבהמות שעורים שוים אבל במקום שצריך ד' אצבעות שזה אינו בנמצא בכל הבהמות שעורים לכל הבהמות לפי ערך ומה שכתב בסימן מ"ו על ד' אצבעות בשור הגדול ובדקה לפי ערך קאי אליבא דכ"ע דזה נאמר בגמ' בטדא דתורא ולא נאמר בבהמה ש"מ תורא דוקא ולכך כאן קושי' לרשב"א ולמחבר ולכך לעיל בסימן כ' ובכל דוכתא לא נתן המחבר שיעור לפי ערך רק בעוף. אמנם הטור לא ס"ל כן דבסימן כ' אחר שהביא דעת בה"ג דפירש שני אצבעות כתב מ"מ דינו של ריב"ם דמ"מ הכל לפי ערך שור הגדול אפי' בהמה והב"י תמה עליו ובאמת הוא הלך בשיטות התוס' והרא"ש דלא זו דתו' הביאו דינו של ריב"ם ולא חילקו בין פי' רש"י לפי' בה"ג אף גם הרא"ש כתב להדי' גבי נקבה כנפה כתב דמילתא דפשיטא דזתים הנאמרים בעוף לפי ערך והן בבהמה גדולה ובבהמה קטנה משערין לפי קטנו כמו שכתב הריב"ם גבי תפיסת יד ע"כ ואילו ס"ל דלא אמר הריב"ם רק הואיל דבעי ד' אצבעות האיך הקישן לכבד וסגי בזית אחד שהוא רק שליש ביצה א"ו דס"ל דאין לחלק ולא תלי' בשיעור קטן וגדול ולכך הטור השמיט סי' זה מילת אפי' בשור הגדול רק כתב סתם בעוף לפי ערך ה"ה בבהמה רק איידי דרא"ש כתב כן בעוף כתבו היא ג"כ בעוף. וא"כ דין זה במחלוקת שנוי' ויש להחמיר. וכמעט #ג) יש לי קצת ראי' לדברי הרא"ש והטור דאי אמרינן עגל קטן ושור גדול הכל שיעורא ב' זתים דשוה א"כ ידוע כאשר יתגדל הבהמה כן אברים פנימים וא"כ עגל שנחסר היום הכבד ואין שיור רק חצי זית והרי היא טרפה והיא תוך יב"ח יתגדל ויתרב' כערך הבהמה עד שיהי' נעשה מחצי זית זית שלם כדרך גדולי בהמה ויהי' נשמש והרי היא כשרה וא"כ מצינו טריפה חוזרת לכשרתה מתחלה הי' טריפה ועכשיו תוך ז' ח' חדשים נעשה כשרה ודבר זה מהנמנע ולא שייך בזה טריפה אינו משבחת דהא אין זה משובח רק דרך גדולים וא"כ עגל טריפה אם ירעה בעדר לא יתגדל ויהי' שור זה אינו ובפרט למ"ד משבחת מא"ל וע"כ צ"ל דלעולם משערין לפי ערך א"כ לא שייך הנ"ל דבממ"נ כפי הערך בהמה כן ערך טריפות ואם היה אז הגדול קטן הי' חצי זית כבד נקרא שיור זית וג"כ כשר ואם נתגדל אח"כ גם הזית נתגדל ודו"ק: ואולי הוא בכלל מה שאמרו במידי דמטרף בי' לא משבחת וכ"כ בכבד:

(ה) דסופו לרקוב הכל הט"ז ויתר אחרונים חלקו בדין זה דמהכ"ת לחוש לזה רק הרקח איירי שנמוק כל הכבד אפי' ב' זתים נמי אבל בשיור שני זתים כשר. ואין לי לחדש בזה רק להיות כי חוב' להיות מתחבט ונושק עפרות רמ"א. #ד) אמרתי להליץ קצת דיש לדקדק בגמ' פ' מי שאחזו דאמרו ברוקק דם אם מריאה קאתי אית לי' תקנתא ואי מכבדא לית לי' תקנתא וקאמר הטעם הואיל מפומא קאתי אימר אתמוחי אמחי וצריך ביאור קאמר לית לי' תקנתא א"כ אתה מחליטו ודאי למיתה ואח"כ קאמר אימר אתמוחי אמחי משמע ספק אם נמחה או לא ואיך מחליטו דודאי לית לי' תקנתא ע"כ הכוונה דסופו להיות נימוק רק בשביל כך לא מטרפינן דהא עדיין לא נימוק רק ה"מ אם יש גבול שיתקיים אבל כל זה זמנא הוא שימוק א"כ אף דלא נימוק עדיין מ"מ ה"ל כנימוק וזהו כוונת הגמ' אימר אתמוחי פי' כל שעה הוה בחזקת להיות נמחה:

(ו) קשה כאבן טרפה הרב ב"י פקפק בזה והמכוין אתו דכי למידן טריפות זה מזה ובעה"ג דלמד דין יבש שהוא גם במומו בהמה איתא רק דה"א דשאני התם שלא שליט אוירא והדרי' בריא ילפינן מן ריאה דיבש כה"ג דנפרך בציפורן לא הדרא ברי' אפי' לא שליט אוירא וזהו כלל לכל מקום אבל יבש כאבן דלא אתמר רק גבי ריאה איך נלמוד הימנו למ"א וא"כ אף במומי בכור אוזן בהמה שקשה כאבן יטרוף כמו ריאה דהא בגמ' מדמה זה יותר מכבד וכל המומים שאמרו חז"ל בריאה וגם בכבד הל"ל למתני אלא דווקא בריאה אמרינן כן דהא כל טריפות הוא כמ"ש רש"י שמא ינקוב קרום וזהו לא שייך בכבד כי אם בריאה לכן בהפסד מרובה ודאי יש להתיר:

(ז) ואם צד עב שלו בגמ' אמרינן גבי מחטא דאשכח בחתיכה דכבדא חזינן אי קופא לבר נקוב ופה"ג מ"ש ממחט שנמצא בבה"כ ולא מחלקינן בין קופא לבר ומשני הגמ' התם איכא אוכלין ומשקין דחקהו ופי' רש"י ההבדל אם ראש העב נוטה לצד הכבד וחודה לצד חלל גוף א"כ איך אפשר דמחוץ וחלל בהמה אתא דא"כ הי' ראש עב נוקב בכבד וזהו קשה במציאות ותלינן בדרך סמפון נכנס וכשר אבל להיפוך שמא עב נוטה לצד חלל הגוף א"כ איך אפשר דרך סמפון נקב אין ראש עב נקוב וא"כ מחלל גוף נקב בכבד ובחלל גוף בא דרך ושט וטריפה זהו דעת רש"י וסייעתו וזהו היא דעת הש"ע פה ודעת הרשב"א וסייעתו להיפוך והא דס"ל לעולם לא חיישינן דבא המחט דרך חלל הגוף רק דרך קנה וסמפון בא רק בבוא חודו נוטה לקנה וסמפונות ועובי לצד הכבד א"כ אף דדחק ונכנס לתוך בשר הכבד מ"מ אין כחה של מחט לנקוב בהליכתה ובשפוע כי עובו וקופי מעכב ולכך כשר משא"כ להיפוך חיישינן דרך הלוכה באתה בחודה ונקבה הסמפון וכדומה שנקובתו במשהו והמהרש"ל ויותר אחרונים חששו לדברי רשב"א וא"כ לפ"ז נפל דינא דגמ' ההבדל בין קופא לגב ולקופא לבר בבירא כיון דרש"י ורשב"א פי' מהיפוך להיפוך וחוששין לשניהם להחמיר. אם בתוך הכבד נבלע המחט ששני ראשיהם עב ואין חוד כלל בזו לרשב"א כשר דאיך נקב באלכסון ועקימת הליכתו אבל לרש"י טריפה דתלינן בנקיבת הושט ואם דא"א לנקוב הלא גם בסמפון א"א לנקוב: ולרמב"ם שיטה שלישי דאיהו לא ס"ל לחוש לוושט או לקנה רק ס"ל דסמפון הנבלע תוך הכבד ג"כ נקובתו במשהו ולכך במחט יש לחוש לנקיבת הסימפונות ולכך אם חודו נוטה לצד חלל בהמה טריפה דנקב הסימפון ויצא אבל להיפוך כשר דהא בקופא לא הי' אפשר לנקוב הסמפון רק יצא דרך פה הסימפון הפתוח לכבד ונכון הוא מפרש במילת לבר ולגאו כפי' רשב"א ובקושי' הגמ' מ"ש מבית הכוסת פי' רשב"א אף לשיטת הרמב"ם דכיון דאמרת במקום עביו קשה הציור לומר דנוקב והולך א"כ בבית הכוסת אם תחב המחט בבית הכוסת וקופא נוטה לצד חלל בית הכוסות יהי' טריפה דע"כ מבחוץ נקב החוד ועבר עובי העור עד שהקופא יצא לחוץ לצד החלל דאי מצד פני' לצד חוץ איך הי' הקופא יכול לנקוב ותי' הגמ' אוכלין ומשקין דחקהו. #ה) והקשה הפר"ח הרמב"ם מפרש בבה"כ מצד אחד היינו שנוקב החיצון ולא הפנימי וא"כ אם כך כוונת המקשן בקופא לצד חלל בה"כ יהי' טריפה דודאי מבפנים ניקב והולך לחוץ דלהיפוך איך אפשר לקופא לנקוב. מה משני הגמ' אוכלין ומשקין דחקהו אדרבה זהו מסייע שעבר מבפנים לבחוץ. ועיין פר"ח מפרש במילת דחקהו פירש זר שהם דוחקו המחט לאחור וזה פי' נדחה ואין נראה. אבל #ו) נראה דודאי מצד אחד כשרה כולל כל אופנים או שנקבה מבחוץ ולא הגיע לחלל בית הכוסות או להיפוך שנקבה מבפנים ולא הגיע לחלל בהמה והנה הרשב"א כתב בפסקא האי מחטא וכו' לישב דרש"י ס"ל אם ראש המחט התחב בכבד יוצא לחלל בהמה דלא הוי בגדר מחט בחלל הגוף דטריפה משום דלא אמרו אלא בקוץ שתנקוב בכח מבחוץ ונכנס בדוחק ובענין זה יש לחוש שמא עם כניסתו בדוחק פגע ונגע שנקיבתו במשהו וכו' ולפ"ז ממחט שבא מבחוץ לחלל הגוף ונתחב באבר כמו בית הכוסת מבחוץ הלא ע"י הדוחק הוא ובכח הלחיצה שנתחב באבר ההוא א"כ אין כאן קושיא אם קופא לתוך חלל הבה"כ איך אפשר לנקוב דדוחק הכניסה כמ"ש הרשב"א דחקו בע"כ ולק"מ. רק קושי' הגמ' להיפוך בנקב פנימי ולא חיצון דנכנס דרך הלוכו בבה"כ שבא קוץ ע"י אכילה ונתחב בעוד שפיר פריך וע"ז משני כיון דאיכא אוכלין כו' ולק"מ:

(ח) ניקב טרפש הכבד וכו' הוא מדברי בה"ג שדבריהם דברי קבלה ויש לדקדק לשיטות הס"ד בגמ' דפריך בדף מ"ח לתני נקובת כבד נקובת דופן וכו' ש"מ דס"ל אפי' טריפות שהוא מחמ' אבר אחר ה"ל למשנה למנותו #א) למה לא קשי' לי' למר עוקבא למה לא קתני נקב' הטרפש ומה בכך שהטעם בשביל לקותא דכבד ודוחק לומר הואיל דמהני ביה סתימה כל דהוא לא קחשיב. #ב) ולכן נרא' דכי אמרינן דטריפה היינו לפי דקיימ"ל בכבד בעינן שיור גמור ב' זתים א"כ בשליט החום דרך החצר הכבד ילקו ב' זתים ויתמעט שיעורו אבל לתנא דמשנה דס"ל דסגי בשיו' כל דהו (ולפי רוב מחברים אין שיעור כזית נזכר במשנה רק בריית' דר"ח) זהו אפילו ניקב חצר הכבד כולי האי לא שליט לקותא דיהיה נלקה בכל מבלי שריד ופליט כולי האי לא חיישינן:

(ט) בוודאי יש שם קוץ או מחט ג) בהיותי בפראג ושם שכיח למאוד בבהמות הגדילי' שם במדינה למצוא בכרס כי השפחות הנותנים מספוא לבהמו' בראשם מחטי' הרבה והם נופלים לתוך המספוא וכאשר באו אל קרבנה יעשו כאלה. והיה הדבר קשה לטבחים והפסד מרובה והמתקנו סוד במושב זקנים כי הרב בעל צ"צ דעתו בתחב המחט אף כי אין נקוב מעבר לעבר מ"מ הסרכה שנסרך לטרפש ה"ל כק"ד דהא לדעת הרבה מחברים הוי סרכה כנקב בכל אברים וא"כ בכה"ג לכ"ע הוי כק"ד ודקדק מאחר דהעיד ודאי יש מחט וזה אמת ברור כאשר הוא על הרוב ואם לא ימצא נאבדה בלי ספק בפרש. א"כ בדיקה מה צורך ודאי יש כאן נקב וא"כ טריפה ובדיקה זו מה טיבו א"ו דסרכה גרע מק"ד כיון די"ל בשאר איברים אין סירכה מטריף ואמרינן ע"י שהתחיל המחט לנקוב עלתה במקום ההוא נפוח כסדר הנקב במחט ולרבוי הנפוח והליחות נסרך לו הטריפה ואין מוחלט שעבר המחט מעבר לעבר כמו בק"ד דאמרינן אם אין שם מכה ק"ד מנין כי סרכה בשאר אברים בא מחמת ליחות ונפוח ולכך צוה לבדוק כי אם אין נקוב מפולש אין להטריפו וצ"ע לכך במקום שהיה בלא"ה צדדים להקל גם על זה שמנו לבנו ומי שדעתו רחבה יכריע ועיין שו"ת חוט השני שהאריך וצ"ע אבל אם איי בלא"ה צדדים להתיר ואינו ה"מ ח"ו להקל כל דהוא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.