חכמת אדם/יז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png יז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין לב כבד ומרה (סי' מ' מ"א מ"ב)

א הלב יש לו ג' חללים ניקב לאחד מהן נקב מפולש טריפה ואפי' אם חלב טרפש הלב (פי' כיס שהלב נחבא בו) סותמו דכיון שנעשה ככובע לא מהדק אבל אם שומן הלב עצמו סותמו כשר כן כתב הב"י בש"ע וי"א דלא מהני סתימת שומן הלב ויש לחוש לדבריהם אם לא בהפסד מרובה יש להקל (סימן מ'):

ב ניקב ולא הגיע לחלל אפי' ניקב נקב מפולש מצד לצד בעובי בשרו (ש"ך) כיון שלא הגיע לחלל אם הנקב הוא מחמת חולי כשרה אבל אם ע"י קוץ או מחט בין שהוא מצד פנים לצד חוץ ובין שהוא מחוץ לפנים טריפה דאפי' שנמצא בחלל הגוף טריפה:

ג עצם שנמצא בלב אם כל צדדיו גסים ואין בו שום חדות כלל בשום צד מצדדיו יש להכשיר (ש"ך פרי חדש וכרתי ופלתי) וע' פמ"ג בט"ז ססק"ד:

ד לב שהי' עליו כסוי מלא מים והלב כולו בתוכו קולפין אותה אם נמצא הלב יפה כשר דתלינן המים באו מחמת שנימס מן הכיסוי ונהפך למים (פ"ח סס"ק ה'):

ה ניטל הלב בין ביד בין מחמת חולי טריפה ואם יש לתלות שניטלה לאחר שנפתחה התרנגולת אפי' בדרך רחוק תלינן בי' אבל אם אין שום דרך לתלות בו טריפה (עיין כו"פ דלא כתשובת ח"צ) ואם נמצא ב' לבבות לכ"ע טריפה כמבואר (כלל י"ד סימן י"ג):

ו קנה הלב י"א שהוא קנה שומן שיורד בין שתי ערוגות הריא' וי"א שהוא המזרק הגדול (פי' כעין קנה) שיוצא ממנה לריאה ובשניהם אם ניקב לחללו במשהו טריפה מספק. ומיהו בקנה השומן שיורד בין ערוגות הריאה ללב רגילין להיות בו נקבים דקים וקטנים ובאמת הם אינם נקבים אלא שהם פיות הסמפונות והיינו רביתייהו וכשר אבל אם נמצא נקבים שלא במקום פיות הסמפונות טריפה במשהו (ססי' ל"ד):

ז אם שומן הלב דהיונו הטרפש דבוק בלב ואדוק מאד מפרידין אותו בסכין ואם נמצא קורט דם ומגיע עד החלל טריפה לכ"ע דאם אין מכה קורט דם מנין ומסתמא ניקב הלב עד החלל. ואם נמצא קורט דם ולא הגיע לחלל בהפסד גדול יש להכשיר אבל בלאו הכי אין להכשיר כלל (עיין כו"פ) ואם נצרר הדם בעובי הבשר הרי הוא כקורט דם וטריפה:

ח סרכא או בועא שנמצא בלב או בקנה לב עיין כלל י"ד סימן י"ח:

ט ניטל הכבד טריפה דעת רוב הפוסקים שהטריפות מחמת עצמו. ולכן אפי' נשארה המרה תלויה בסמפונות טריפה (ולא כרשב"א דס"ל שהטריפות מחמת המרה עיין פרי חדש וכרתי ופלתי) אא"כ נשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיות' שהכבד תלויה בו דהיינו תחת הכליות וי"א שהוא במקום הדבוקה בטרפש ולכן צריך ג' זיתים אלו ושיעור זית הוא חצי ביצה (כדאיתא בא"ח סי' תרפ"ו) וצריך שיהיו הזיתים הללו שלימין במקומן אבל מתלקט או כרצועות או מרודד ה"ז טריפה מספק (שהוא אבעי' דלא איפשטא ועיין סי' נ"ט בב"י ובפ"ח דאינו נכנס בגדר ספק לעשות ממנו ס"ס וזה דלא ככו"פ שכתב להכשיר בכזית התלוי בטרפש מרודד וכזית במקום כליות שלם מטעם ס"ס וליתא יה ומה שהוציא כן מרמב"ם שכתב יראה לי שהוא טרפה היינו משום שכתב דחוץ מדרוסה יש טרפות דאזלינן מספק לקולא ולכן כתב שבזה יראה לו לחומרא) והקרומות והגידין מצטרף להשלים הכזית כ"כ הכו"פ. ואפשר שיש לסמוך ע"ז בהפסד מרובה ואם ניטלו אלו ב' זתים אעפ"י שנשאר כל הכבד קיים טרפה (סי' מ"א ובש"ך ס"ק ג'). ואם נימוק הכבד דהיינו שנימוק ונעשה לדם דינו כניטל דסופו לירקב הכל ואם נשתיירו ג' זיתים הנ"ל מחלוקת בין האחרונים יש אוסרין ויש מתירין (ט"ז וש"ך):

י יבש הכבד עד שנפרך בצפורן דינו לכל דבר כניטל הכבד ואע"ג דמעיקר הדין לא נקרא יבש עד שתהיה נפרכת בצפורן אין אנו בקיאין בזה ולכן אם יבש כ"כ עד שאם משרטט בצפורן על בשר הכבד ונראה השרטוט בתוכה טריפה (ש"ך ופרי חדש שם):

יא אם הכבד קשה כאבן ולא נשתיירו בו הזתים במקום הפ"מ יש להתיר (ועיין לקמן כלל כ"א מסי' י"ג עד סי' י"ט):

יב אם התליע הכבד אפי' במקום מרה ומקום חיותה ונשאר באותן מקומות כזית בשר לבד נקב התולע כשר ולא אמרינן כיון דאיתלע סופו להתליע כולו אבל אם לא נשאר כזית באותן מקומות חוץ ממקום הנקב של התולעים טריפה:

יג נעקר הכבד במקומות הרבה ומעורה בטרפשיהן כאן מעט וכאן מעט ועדיין כולה קיימת (רש"י) כשרה:

יד כבד שהיא נפוחה ועבה ונרקב יש לעיין בריאה אם לבנה היא כצמר גפן טריפה ואם אדומה כשירה דהדרא בריא (או"ה כלל נ"א סי' י') וכתב בל"י דר"ל בריאה פי' במראה וקאי על הכבד אם היא לבנה כו' טריפה דאלו ריאה בלא"ה טריפה אם היא לבנה וכ' בהפ"מ יש להתיר כיון דכל הפוסקים לא הביאו דין זה. טרפש הכבד שניקב נקב מפולש בין בצד הכבד ובין בצד ימין ששם הוא רחוק מן הכבד טרפה. וטרפות זו איני מצד עצמה אלא דמחמת הנקב סוף שתנטל הכבד כן קבלו הגאוני' ולכן כל קרום שסתם הנקב בין מחמת מכה ואפי' בחלב טמא הכל מקרי סתימה וכשר. וכ"ש אם ניקב חצר הכבד שלא כנגד אויר הבהמה רק מצד הדופן דכשר שהדופן סותמו וכ"ש דאם נסרך מן הטרפש לצלעות דכשר דאפי' את"ל שהיה בו נקב הרי נסתם אבל אם נסתם עם הטחול שלא כדרך הנחתה או בשאר סתימות שלא כדרך הנחתן טריפה (דרישה). ונ"ל דאם הכבד סותם הנקב לא מהני וצ"ע:

טו ואם ניקב חצר הכבד במקום דמשמשי ידא דטבחי כשר אם לא שניכר שהוא נקב ישן כמבואר כלל י"ד:

טז טרפש הכבד שנסרך לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה ועי"ז באה סירכה זו ואם עירו הפרש מתוכ' ולא בדקו טריפה ככל דבר שצריך בדיקה כיון שבודאי הוא כן ואמ"ו בנ"ב מ"ת סי' כ"ב כתב דכוונת רמ"א ר"ל קרוב לודאי ושכ"כ בת"ח כלל פ"ט סי' י' שמא יש מחט אלא דלענין דאם לא בדק טריפה אבל בדיקה מהני ועיין עוד מדין זה כלל כ"א סי' י"ח:

יז מחט או שאר דבר שנמצא בטרפש או בכבד אפי' כולה טמונה דינו כמחט שנמצא בחלל הגוף המבואר כלל כ"א:

יח נמצאו ב' כבדים בבהמה ובעוף או שנבראו חסרה בידי שמים מבואר כלל י"ד סי' י"א וסי' י"ב:

יט וכבד של עופות שנחלק הכבד לב' חלקים וחלק א' גדול מחלק הב' אם חלק הגדול קיים עם קצת למטה מן המרה אפי' ניטל ממנו ג"כ בשיפולו כשר דכל ג' זיתים הם בחלק הזה ואם נרקב או ניטל החלק הגדול ממקום המרה או הדבוק לכליות או במקום שנתלה בטרפשא יש להטריף אף אם השאר כולו קיים (מנ"י בכלל פ"ט ס"ק כ"ו בשם תשו' מ"ב סי' ק"ג) וחלק הקטן ג"כ ניטל כלו כשר (כ"ב במ"ב בהדיא) וסיים שם וז"ל. אפי' לא נשאר במקומות הללו רק כזית אחר או פחות מכזית לית לן בה וכתב זה על כבד של אווז וסיים שם והחכ' עיניו בראשו לשער הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו:

כ קנה הכבד שניקב במשהו טריפה כדלעיל סוף כלל י"ז:

כא מרה שניקבה טרפה ואם הכבד סותמה כשרה שזה סתימה מעיקרא ואם ניקבה הכבד ג"כ כנגדה הרי אין כאן סתימה ואם לא נסתם הנקב מן המרה אלא מחמת שהוא סמוך לכבד נראה כנסתם טרפה (סי' מ"ב פ"ח) ודין נסרכה למקום אחר או שיש לתלות שנעשה לאחר מיתה נתבאר לעיל

כב מרה שהיתה בולטת מבין הצלעות ולחוץ בין עור לבשר ונמצאת המרה שלימה ונפחוה ועלתה בנפיחה ולא נמצא נקב אם העור שלם מבחוץ לכ"ע הוי ס' מחמת קוץ או חולי כדלקמן כלל כ"א ואם גם העור ניקב מבואר שם דהפ"ח מחמיר ורמ"א מכשיר ואם נחוש מחמת שנסרכה לצלעות תלי' בפלוגתא כלל י"ד סי' י"ח והא לכ"ע יש להכשיר דכיון שיש מכה בצלעות תלינן דהסירכה מן הצלעות (פ"ח שם ס"ק ג' בשם צ"צ):

כג נטלה המרה ביד או חסרה מתחלת ברייתה טרפה ואם חסרה קורע הכבד שתי וערב וטועמו בלשונו אם יטעום טעם מר כשרה דעיקר חיות מן המרה היינו הליחה הירוקה והכיס הוא רק שומר לליחה וכיון שנבלע המרירות בכבד ולכן כשרה ודוקא כשקרע תחלה ואז מצא טעם מר דנראה דנבלע במקומו אבל בלא קריעה לא מהני מה שטע' טעם מר די"ל שנטלה והמרירות נשאר ממה שהיה בו תחלה מרה (תב"ש ול"נ דמהני אף בלא קריעה יו) ועיין כו"פ סי' מ"ב ותמצא דברים ראוין למי שאמרן רק מה שכתב שהוא האמת שכיון דבה"ג מסופק בניטל אם טריפה ולכן כשיש טעם מר וא"כ היה לו מרה אמרינן העמד על חזקת כשרות לא הבנתי כלל דמה העמדה על חזקה יש כאן בדבר שמסופק בדין) ואם עדיין לא טעם מר יצלנו בגחלים ואם נאבדה קודם שטעם טרפה כיון שהי' כאן ריעותא ברורה אע"ג דאין שכיח שתהא המרה נטולה (מנ"י כלל פ"ח) ויש מכשירין וא"כ עכ"פ הוי ספיקא דדינא וצ"ע ועי' בכו"פ ועי' בב"א והעיקר שיש לחפש אצל טחול של עוף וסמוך לו ימצא על הרוב מרה קטנה עד למאד (כרתי ופלתי) ואם טעם טעם מר ואח"כ אינו מרגיש עוד מרירות תלינן שנתקנח וכשרה (פרי חדש):

כד נמצאו ב' מרות אפי' אינן דבוקות טרפה דכנטולה דמי ואם היא אחת ונראית כשתים נוקבין אותה אם שופכות זו לזו א' היא וכשרה ואם לא ינפחו באחת אם גם חברתה תעלה בנפיחה זו או שהטילו מים באחת מהן וע"י כך נתמלאת גם חברתה מים כשרה דמסתמא מה שלא שפכו להדדי היה מעובי הליחה וה"ה אם הם ב' מרות נפרדו' ומקום חיבורן אחד וכשמגביה הצד האחד שופך אל השני דרך חיבורן (פרי חדש):

כה אעפ"י שהם ב' מרות גמורות רק שבמקום דבוקן בכבד כמו רוחב אצבע היו כאחת כשרה ואפי' לא שפכי אהדדי וה"ה אם כשמתחילין הן ב' ולבסוף הם מתערבות ונעשה אחת כשירות:

כו היו ב' מרות בכבד אחת הנה ואחת הנה וסמפון אחד שופך מרה לשתיהן וכשאדם זוקף אחד חוזרת הליחה למקום שהסמפון מחלק מרה ושופך לשתיהן אבל כשהן שוכבות כדרך שהן עומדות בחיי הבהמה ואין שופכו' זו לזו בבהמת ישראל יש להכשיר כיון שהרבה פוסקים מכשירין לגמרי בב' מרות דהא ב' מרות טרפה דכנטולה דמי והרבה פוסקי' ס"ל דוקא ניקב המרה טרפה אבל ניטלה המרה כשרה (ש"ך):

כז מרה הניכרת מעבר לעבר של כבד אי שפכי להדדי חדא היא וכשרה ואם לאו טרפה (סעי' נ'):

כח בועא כמו כיס קטן יוצא סמוך למרה תלויה בסמוך לה ולא שפכי אהדדי אם קרעוהו ולא מצאו כ"א מים זכים ולא היו מרים כשר דאין זה מרה אלא בועה ובועה אינה מטריף אלא בריאה (פרי חדש):

כט מרה שנתרוקנה והכיס תלוי במקומה כשרה שתולין שדרך הסמפון נשפך המרה ולא נקבה ומסתברא דהוי ריעותא להצריך נפיחה ואם תעלה בנפיחה לא חיישינן לנקב (פרי חדש) (עיין תב"ש). ובהפ"מ צ"ע. ואם יש לתלות שנעשה הנקב ע"י משמוש היד אפי" נפיחה א"צ כן נ"ל פשוט:

ל מרה שהי' כיס שלה נפוח (ר"ל גישוואלן) נ"ל דטריפ' דהוי כבשר שהרופא גורדו וא"א בקיאין בזה וכ"ש אם הליחה הירוקה שבתוכו נהפך לעפשות ונרקב דטריפה שהרי עיקר טרפות המרה הוא בשביל הליחה כן נ"ל ועוד נ"ל דאפי' לא נהפך לעיפוש רק שנתקשה הליחה טז כאבן הוי לקותא וטרפה:

לא יש מיני עופות שאין להם מרה והם תורים ובני יונה ואילים והצבי מרה שלו אינו בכבד אלא סמוך לזנבו ואם בא לפנינו עוף שלא נמצא בה מרה טרפה עד שיודע שהמין הזה אין להם מרה:

לב דין מחט וגרעין הנמצא במרה מבואר כלל כ"א:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.