פרישה/אורח חיים/תרלט

פרישה אורח חיים תרלט

סימן תרלט

א

(א) יכול ללמוד. ונ"ל דעכשיו בזמנינו שרוב בני בית אינם בסוכה כל היום כי אם בשעת אכילה צריך ללמוד אפילו דבר עיון בסוכה:

ב

(ב) עד כביצה מפת וביצה בכלל והר"מ מרוטנבורג היה [מחמיר אפילו בפירי] כו' וה"ר פרץ היה אומר [דפירי לא צריכי סוכה אבל שאר דברים כדון בשר וגבינה וכיוצא בהן צריכין] והרמב"ם ז"ל [כתב מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה והמחמיר שלא] כו' [תע"ב] וא"א הרא"ש ז"ל [כתב דאפילו את"ל דפירי וגבינה בעי סוכה היינו דווקא מי שקובע עליהן] כו'. נראה דברי רבינו כך הם:

מתחלה כתב אוכלין עד כביצה מפת דייקא דדוקא בפת שייך חילוק זה אבל לא בפירי וכדעת התוס' והרא"ש דפסקו כרבא דיומא דס"ל דבפירי אפילו אכילת קבע דהיינו שהוא יתר מכביצה ואפילו קבע עלייהו מ"מ אין צריכין סוכה.

וע"ז כתב דהר"מ מרוטנבורג החמיר כו' אינו ר"ל חומרא בעלמא ולכתחלה דווקא אלא ה"ק החמיר לתפוס אותו לשון שני דיומא דמחייב פירי בסוכה לעיקר.

ואחר כך כתב דרבנו פרץ כתב דפירי א"צ סוכה, ר"ל גם ר"ף ס"ל כדעת התוס' והרא"ש דהלכתא כרבא דפירי א"צ סוכה אפילו בקבע, אך שס"ל דרבא דוקא פירי קאמר אבל בשר וגבינה בכלל מיני תרגימא הן וכיון דקי"ל דמשלים ג' סעודות במיני תרגימא ש"מ דחשיבי וצריכין סוכה.

ומסיק דגם הרמב"ם ס"ל כן דמותר לשתות מים ולא פירות חוץ לסוכה אלא שהחמיר וכתב דהמחמיר אפילו במים תע"ב. וקמ"ל בדברי הרמב"ם שמקבל שכר בחומרתו וזהו תע"ב. משא"כ בדברי ר"ף דכ' דא"צ סוכה אף כי שמעינן ממתניתין דאם ירצה להחמיר יחמיר היינו דלא מיקרי הדיוט אבל לאשמעינן מיניה דמקבל שכר בחומרותו לא שמעינן ממתני' קמ"ל. ועי"ל דקמ"ל בדברי הרמב"ם דאפילו בשתיית מים בעלמא אפילו מעט מעט פחות מכשיעור, המחמיר תע"ב. דממתניתין משמע דדוקא בשתיית מים הרבה יכול להחמיר וגם רבנו ירוחם כתב כן בהדיא דממעשה דר' צדוק דאכל פחות מכביצה בלי סוכה למדנו דלא יחמיר אדם בפחות מכביצה, להכי קמל"ן דאפילו במיעוט קאמר דיכול להחמיר אם ירצה וכמ"ש הר"ן והבאתי דברי הר"ן ור' ירוחם ע"ש.

ומסיק בשם הרא"ש דכתב דאפילו את"ל דפירי וגבינה כו'. פי' דהרא"ש פירש דברי הרמ"מ דאפי' לפי דבריו דס"ל כלשון שני דיומא דפירי וגבינה בעי סוכה היינו דוקא מי שקובע עליהן ר"ל שאוכל מהן יותר מכביצה בקביעות גוף ומקום אבל אם אוכלין דרך עראי ר"ל בלא קביעת גוף ומקום אף שאכל מהם יותר מכשיעור ליכא מאן דמצריך סוכה:

ג

(ג) ושתיית יין נמי עראי הוא. ר"ל דאפילו שתה יין הרבה אם לא שתאו דרך קביעות מקום ליכא מאן דמצריך סוכה כדין פירות וגבינה. והא דשוים היינו דוקא בשלא עשה עליה קביעות אבל לעניין אם קבע עליהן, בזה יש חילוק, דאם קבע על פירות ס"ל להרמ"מ דצריך סוכה ולר"ף א"צ סוכה. ואם קבע על גבינה ובשר, לר"ף צריך ולרא"ש אפילו בזה א"צ. ואם קבע על יין, מזה לא מיירי, ונסתפקו בו הגהות אשר"י.

ואח"כ כתב רבינו ומיהו כיון שאין דרך כו'. ובקצת נוסחאות ומים כיון כו', אבל ט"ס הוא וצ"ל ומיהו כיון שאין כו'. ור"ל כך הוא הדין לסברת הרמ"מ והר"ף, מיהו לדידי נראה דפירי ובשר וגבינה אפילו קבע עלייהו קביעות מקום והן יתר מכביצה אפ"ה א"צ סוכה דכיון שאין דרך לקבוע עליהן סעודתו בטלה דעתו בדעת כל אדם.

ולא ס"ל לרא"ש דמיני תרגימא היינו תבשיל העשוי מה' מינים וז"ש רבינו אח"כ אבל תבשיל [העשוי מחמשת המינין] כו' והאי מיהו כיון שאין דרך לקבוע סעודתו עליהן קאי דוקא אפירי וגבינה הנזכרים ולא איין דאינו בכלל סעודה וכ"כ הגהות רא"ף ע"ש. כנ"ל לפרש דברי רבינו. ומ"ש ב"י כאן אינו מובן. ואם תרצה לידע ולעמוד על אמתת דבריו עבי"ד והיא כתובה בקונטרס בפני עצמו.

ד

(ד) ובסמ"ג כתב כו' שאם ירדו תוך המקפה כו' ר"ל שאם ירדו שיעור כדי שיתקלקל כו'. ר"ל שרבינו מבין דברי הסמ"ג דה"ק דאם ירדו גשמים משערינן בכדי שיתקלקל המקפה אע"פ שאין לפניו מקפה אלא תבשיל אחר לפניו והוא אינו מתקלקל בשיעור קטן כזה מ"מ משערינן תמיד בכדי קלקול המקפה. וע"ז כתב רבינו ואינו משמע כן כו' משמע שתסרח ממש ר"ל מל' משתסרח המקפה משמע דבעינן שתסרח התבשיל ממש וא"כ משערינן כל תבשיל ותבשיל לפי שעורו ומקפה ל"ד נקט ודאי אם היה תני כדי שתסרח המקפה היה משמע שמשערינן תמיד בכל תבשיל בכדי שיתקלקל המקפה אף אם הוא לא יתקלקל וכמ"ש הסמ"ג אבל עכשיו דתני משתסרח ע"כ ר"ל שתסרח ממש וא"כ משערינן בכל תבשיל לפי שעורו שיתקלקל הוא ממש. כן נראה לי. ובזה נסתלק תמיהת ב"י ורא"ף שתמהו על רבינו:

ה

(ה) ואינו משמע כן כו' משמע שתסרח ממש. נראה דה"פ כמו בתחילה שהתחיל רבינו וכתב דאם ירדו כל כך גשמים שמתקלקל התבשיל שלפניו פי' כל תבשיל ותבשיל לפי שעורו:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף