אליה רבה/אורח חיים/תרלט

אליה רבה ‏ אורח חיים תרלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ומטייל בה וכו'. כתב מהרי"ו הרוצה לשחוק בקוביא וכו' וכדומה ישחוק בסוכה וכן כתב מהרי"ל הרוצה לדבר שמועות עם חבירו ילך לסוכה (דרכי משה), וכן פסק הגהות מיימוני, ועיינתי במהרי"ל גופיה וזה לשונו, למגרס ביה ולא לעייני וכן שחוק. כתב בשל"ה מנהג מורי שלא לדבר בסוכה אלא בדברי תורה עד כאן. והיינו שלא דיבר שמועות כלל אבל מי שמדבר צריך לילך לסוכה. אין לכסות השולחן בבית החורף דדוקא בסוכה שהוא קבע יכסה בשבת ויום טוב (הגהות מיימוני), משמע דבחול המועד אין מכסין שולחן כלל ובשולחן ערוך יכסה גם בבית החורף:

ב

[ב] [לבוש] ולומד וכו'. הכל לפי הענין אם יש לו מנוחה בסוכה לומד בסוכה, וצריך עיון אם צריך ספרים הרבה וטורח לו להעלותם, ובלבוש סימן תר"מ סעיף ד' משמע דאין צריך כמו גבי כרים, וכן משמע שם בשולחן ערוך דאין צריך לילך לסוכת חבירו לאכול מהאי טעמא (מגן אברהם). ונראה לי דוקא שצריך להוציאן בכל יום אבל אם אפשר לו להניחן שם כל ימי סוכות ללמוד שם תדיר צריך להעלותו דומיא דדברים הנזכרים לעיל:

ג

[ג] [לבוש] דבר שצריך עיון וכו'. ויש אומרים איפכא דעיוני הוי קבע ובעי סוכה ולחומרא עביד כתרווייהו היכא דלא מטרידי אבל אי מטריד פטור (ר"ן בית יוסף ודרכי משה):

ד

[ד] [לבוש] שצריכה כוונה וכו'. בשולחן ערוך כתב המתפלל רצה מתפלל בסוכה וכו', ופירש הב"ח שאם יכול להתפלל בסוכה בכוונה יתפלל ואם לאו יתפלל חוץ לסוכה וכן יש לכוין דברי לבוש. כתב שלטי גיבורים קריאת שמע קורא בסוכה אם לא שיש בית הכנסת בעירו שהולך לבית הכנסת כמו בשאר ימות השנה. כתב ט"ז הבדלה צריך לעשות בסוכה:

ה

[ה] כלי אכילה וכו'. כד ששואבין בו מים ודלי של עץ חוץ לסוכה גמרא, וכן כלים שמשהין בהן קמח או העריבות וכלים של בשמים (שבלי הלקט), וכן יורה ומחבת ודוד ובורנא ואסיתא ואגנא דלישה ושפודין ואסכלות (רוקח):

ו

[ו] אחר אכילה וכו'. היינו הקערות אבל הקדירה משמע בפוסקים דאף קודם אכילה חוץ לסוכה, והנחלת צבי כתב העולם נזהרין אפילו להכניס הקדירה עם המאכל. כתב הב"ח אם הכניס מכל הנזכר לעיל לא נפסל הסוכה בכך:

ז

[ז] [לבוש] מותר כשהוא וכו'. המנהג שלא להכניס נר חרס רק של ברזל ונחושת ונר שעוה (רוקח):

ח

[ח] קדירות וכו'. משמע דבכוסות ליכא קפידא (מגן אברהם). תשמיש המטה מותר שם (ט"ז):

ט

[ט] יש אומרים וכו'. עוד טעם בשל"ה דתשבו כעין תדורו ואדם שדר בביתו יש לו חדר מיוחד שהולך מביתו לחדר לשכב עם אשתו כן הסוכה וכו', עד כאן. וקצת קשה בערכין דף ג' קאמר כהנים איצטריכא ליה מה דירה איש ואשתו וכו', ועיין סימן תר"מ ס"ק י"ג מענין זה:

י

[י] ובמקום שלא וכו'. דאמרינן למה תגרשון את נשי עמי מבית תענוגיהם זה הישן בחדר שאיש ואשתו שם אפילו אשתו נדה:

יא

[יא] [לבוש] וביצה בכלל וכו'. ומי שרוצה להחמיר יחמיר, אבל פחות מכביצה אין מי שמחמיר (רבינו ירוחם). ונראה לי משום דבסוכה דף כ"ו ר' צדוק לא החמיר ואכל פחות מכביצה חוץ להסוכה אבל הר"ן תירץ דמי שרוצה מחמיר ומי שאינו רוצה אינו מחמיר ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצוות, עד כאן. ועל רבינו ירוחם קשה מאי פריך בדף כ"ז הא כביצה בעי סוכה תיובתא דאביי דפוטר בכביצה דילמא גם לר' צדוק כביצה לאו חיובא הוא רק היה מחמיר, ועוד קשה הא ביומא דף ע"ט קאמר דשתי כותבות פחות מכביצה ואפילו הכי החמיר רבי גמליאל ואכלן בסוכה. והנה בשבלי הלקט ובתניא כתבו בשם הר"ר אביגדור דאכילת ארעי דשבת ויום טוב חשוב קבע, עד כאן, וצריך עיון דאם כן מאי פריך הש"ס שם מעשה לסתור דילמא מעשה דרבי יוחנן בן זכאי ביום טוב היה, ודוחק לומר שהוא דומיא דר' צדוק, ואולי דלכך השמיטו הפוסקים, ודעת מהרי"ל שאין להחמיר במים כלל, ובירושלמי שהביא מגן אברהם סוף סימן תר"מ משמע להחמיר:

יב

[יב] [לבוש] אפילו קובע וכו'. כן כתב הרא"ש פרק הישן דמוכח ביומא דף ע"ט דאף למאן דאמר פירי בעי סוכה היינו כשקובע לאכילת פירות ואשמועינן דקבע דידהו הוי כאכילת ארעי דפת אבל באכילת ארעי דפירי ליכא מאן דאסר עד כאן לשונו. ומה שכתב ואשמועינן רצה לומר מאן דאמר דפירי לא בעי סוכה ודו"ק, ואין להגיה באשרי לא הוי כאכילת וכו' שאין עולה למעיין. ובעיקר דין פירש מגן אברהם דלמד כן מדקאמר אכילת ארעי אין אכילת קבע לא, עד כאן. וצריך עיון דיש לומר דהש"ס מיירי שיעור אכילת ארעי כמו בפת בסוכה דף כ"ו דקרי אכילת ארעי בהכי אבל כשיש שיעור אכילת קבע אפשר דחייב ואין חילוק בין קובע עצמו כמו בפת. והנה מגן אברהם תמה הא לעיל מיניה ואי סלקא דעתיה כותבות יותר מכביצה וכו' משמע בהדיא דחייב אפילו לא קבע עליו דאם לא כן לא פריך מידי דדילמא ר' גמליאל אכלן דרך ארעי, ואף שאין נפקא מינה לענין פירות דקיימא לן דלא בעי סוכה ואף דקבע עליו ואכל הרבה מכל מקום לענין תרגימא אם אכל יותר מכביצה בעי סוכה אף דלא קבע, עד כאן. ולעניות דעתי ליישב דפירוש תוס' דתני עלה לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר לא נשנה במשנה רק סתם גמרא מתרץ כן קושיות מעשה לסתור, ואם כן פריך המקשן מנא ליה לסתם גמרא שגם בשני כותבות היה חומרא דילמא אכלן ר' גמליאל קבע והוי הלכה אלא ודאי ידוע לסתם גמרא דהוא פחות מכביצה והוי מעשה לסתור כמו בטעימת תבשיל ודו"ק:

יג

[יג] [לבוש] דצריך לברך וכו'. וכן פסק הב"ח כששותה בחברותה אלא שסיים וראוי להחמיר שלא לשתות בקבע אלא תוך הסעודה וכן בקבע דבשר וגבינה וכיוצא בהן, עד כאן, והוא הדין בשאר משקין (מגן אברהם). אבל הט"ז פסק שאין לברך כלל על השתיה כי ברכת אכילה פוטרתו כמו שינה ואפילו אם קובע עצמו לשתות קודם האכילה כגון שתיית י"ש אפילו הכי ברכה שבירך אחר כך בשעת אכילה פוטרתו עיין שם. ודעת הלבוש וב"ח נראה עיקר דשתיית קבע חשוב כאכילת קבע ממש ואין האכילה פוטרתו וכהאי גוונא כתב בשבלי הלקט ותניא גם סברת הלבוש נכונה דאין כאן ברכה לבטלה כיון דהרבה פוסקים דמברך בכל כניסה:

יד

[יד] [לבוש] אי אפשר לדור וכו'. ועוד הא חייב נמי בשינה ואי אפשר להיות שלושה ימים בלא שינה:

טו

[טו] [לבוש] לא נהגו וכו'. ומי שדעתו שלא לאכול פת כל היום או להתענות חייב לברך בכל פעם שיכנס (ט"ז), אבל כשדעתו לאכול אינו מברך עד האכילה מיהו טוב שיאכל מעט בבוקר ויברך כדי שיפטור הכל (מגן אברהם):

טז

[טז] [לבוש] לא יוכל לישן וכו'. מקשים מסוף סימן תל"ב שכתב רמ"א אם לא נתן לא עיכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא, ויש לומר דהתם מקיים על כל פנים מצות בדיקה, ועוד דלבוש כתב לעיל טעמים אחרים סימן רל"ט:

יז

[יז] [לבוש] אפילו הכי וכו' כשנוטלין וכו' מברכין וכו'. קשה לדעתו הוה ליה לברך נמי אשתיית קבע אחר ברכת המזון:

יח

[יח] [לבוש] יוצאין מן הסוכה וכו'. שאי אפשר שלא יצא מה שצריך במקום אחרי שהרי תשבו בעין תדורו אבל כששותין אינו יוצא אלא על מנת לחזור מיד לשתייתו ואינו מסיח דעתו אף על פי שגם לעולם אינו מסיח דעתו ורוצה לשוב לסוכתו הא לא הוי מידי דכעין תדורו הוא שרוצה לשוב לביתו לעולם אבל בשתיה אף שיוצא לעשות צרכיו וכדומה לזה הרי רוצה מיד לחזור (מלבושי יום טוב), וכן משמע במגן אברהם. ומלשון הלבוש גופיה משמע דוקא שלא יצא כלל אבל כל שיצא מברך וכן משמע במהרי"ל הלכות סוכה, וגדולה מזו פסק הב"ח סוף סימן תרמ"ג דאף שלא יצא מברך דכל אדם דעתו מן הסתם שלא תהא הברכה פוטרתו אלא עד שעה שיחזור ויאכל וכן פסק הט"ז. ונראה דפירשו דברי מהרי"ל שהלך ממקום שאכל כדי לחשוב כשתי סעודות אבל מכל מקום לא יצא מסוכה. ומה שתמה מגן אברהם אטו מי שיש לו ציצית בבגדו ויכוין שלא יפטרנו בברכתו אלא עד חצות וכי יחזור ויברך עד חצות והא ודאי ליתא, עד כאן, ואפשר דבאמת כן, ועוד יש לומר דשאני הכא דעושה מעשה ומברך ברכת המזון. כללא דמילתא נראה לי להכריע דכל שיצא מסוכה נראה לי לברך עיין סימן רצ"א ס"ק ה'. כתב מגן אברהם ההולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו יחזור ויברך מי ששכח לברך עד שאכל יברך אחר כך שגם הישיבה מן המצוה:

יט

[יט] [לבוש] חוץ יום ראשון וכו'. כן דעת הפוסקים ודלא כתוס' וסמ"ק ואור זרוע שכתבו דדוקא בליל יום טוב ראשון דפסח וסוכות חייב לאכול פת ולא ביום. והנה בשולחן ערוך כתב רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות, משמע לכאורה דסבירא ליה כתוס', ותימא דלעיל סימן קפ"ח (ס"ק) [סעיף ו'] ביעלה ויבוא שצריך לחזור, ואין לומר דמיירי לעיל נמי ליל ראשון דפסח וסוכות דאם כן הוה ליה לחלק ביום טוב גופיה בין יום ולילה כמו שמחלק בין יום טוב לראש חודש, גם באמת הוא נגד הלכה כדלעיל, ובאליהו זוטא כתבתי דלאדם שאין שמחה והנאה באכילת לחם אפשר דפטור ביום טוב לכולי עלמא דומיא דתענית בשבת ויום טוב, ומדין סוכה קאמר הכא דחייבין ועוד דמשום יום טוב סגי בכזית:

כ

[כ] [לבוש] אפילו שיער כביצה וכו'. צריך עיון בריש סעיף ב' כתב דביצה הוי ארעי, ואפשר משום שהוא לסעודת יום טוב מקרי ליה קבע, ומכל מקום סבירא ליה דפחות מכביצה לא מיקרי קבע אף שקובע לאכילתו כמו שכתב מהרי"ק שורש קע"ה, אך כביצה חשש לאגודה דסבירא ליה דבכל מקום הוי קבע:

כא

[כא] מחצות היום וכו'. מה שקשה מזה לסימן רע"א נתבאר שם ועיין באליהו זוטא בארוכה:

כב

[כב] [לבוש] אם אינו רוצה וכו'. משמע אף דאפשר לו לאכול יותר אינו מחויב לאכול מיהו אם אוכל יותר מחויב לאוכלו בסוכה אם לא בשעת גשם כמו שיתבאר וכן משמעות הפוסקים, והבית יוסף הקשה לחינם על הטור עיין שם, ומה שכתב הט"ז בזה אינן עולין למעיין:

כג

[כג] ירדו גשמים וכו'. יען שמעתי מורה אחד מזחוחי לב רוצה להקל בזה וסמך עצמו על מה שכתב בתשובת ב"ח סימן צ"ו בלילה ראשונה ירדו גשמים והרבה מבני הקהילה לא אכלו בסוכה וקידשו בבית שאלה אם חייבין לברך זמן, עד כאן. ואומר אני הם דודאי עברו ועשו כן אבל שלא כדין עשו רק השאלה על הזמן, ועוד דאף שהיה דעתו כן מי יקיל ראש נגד רמ"א ולבוש והוציאו מתרומת הדשן ופסקי מהרא"י סימן ק"ס וכן פסק מהרי"ו סימן קצ"א ומהרי"ל בפשיטות, וכן יש לפרש מה שכתב כלבו בשם אב"ד ודלא כבית יוסף, ותדע דהא בכלבו בהלכות סוכה פסק בפשיטות דחייב. ועוד נראה לי דמה שכתב בפסקי מהרא"י שם ובית יוסף דסמ"ק ואור זרוע שתירצו הא דכל שבעה איבעי אכיל משום דביום טוב אין צריך לאכול פת ולא תירצו כהרא"ש והר"ן משום סוכה קאמר ולענין גשמים אלמא אפילו בליל ראשון פטור עיין שם. ולעניות דעתי לאו ראיה כלל דנראה דמודים דחייב מגזירה שוה ט"ו מחג המצות דשם חייב בכל ענין אף בשעת גשם רק משמע להו לשון הש"ס אי בעי לא אכיל דאפילו חוץ לסוכה לא אכל, וכהאי גוונא צריך לומר בתוס' דף כ"ז ולכך לא תירצו נמי דמיירי דאכל כזית ולא כביצה אלא דמשמע להו דלא אכל כלל. וראיה ברורה מצאתי באגודה שפסק דין דסמ"ק ודין דחייבי ליל ראשון בגשם אלא כדפירשתי וכן מבואר ברבינו ירוחם דף נ"ז עיין שם ודו"ק:

כד

[כד] [לבוש] ויאמר בה זמן וכו'. פירוש שיקדש בסוכה ויאמר זמן כדמסיק אבל שיקדש ויאמר זמן בביתו ויאכל אחר סעודתו כזית בסוכה יצטרך לברך עוד זמן כשיאכל כזית בסוכה כמו שכתב בתרומת הדשן סימן צ"ה, ומשמע שם דעדיף יותר להמתין כמו שעה שמא יפסוק הגשם ואם לא פסק אין מחויב להמתין יותר ויעשה כדאמרן:

כה

[כה] [לבוש] בליל שני כתבתי באליהו זוטא דעיקר כמו שכתב בתרומת הדשן דאין צריך לאכול כלל בסוכה ואם רוצה להחמיר יקדש בביתו ויאכל אחר סעודתו כזית בסוכה, וכן פסקו מגן אברהם וט"ז, והיינו שנמשכו אחר פסקי מהרא"י שם שכתב לסמוך בליל שני על סמ"ק ואור זרוע דפטרו אף בליל ראשון. ועתה שהעליתי לעיל דגם סמ"ק ואור זרוע מודים לזה אין להקל כלל ואולי משום הכי דרש מהרא"י והצריך שיאכל כזית בסוכה כי חזר בעצמו, ומכל מקום יש לקדש ולברך זמן בביתו ואחר סעודתו יאכל כזית בסוכה ולא יברך שם זמן כי יוצא בזמן דסוכה דאתמול גם לא יברך לישב בסוכה מספיקא כמו שכתב בסימן תרמ"ט סעיף ה' בפסולי דאתרוג, לכן ראוי להמתין שעה או יותר עד שיפסוק הגשם:

כו

[כו] [לבוש] ואפשר לחוש וכו'. והט"ז כתב בפשיטות דהוי ברכה לבטלה ורבינו ירוחם דף קפ"ה כתב הפטור מן הסוכה אם אכל שם יש אומרים שמברך ומחלוקת הפוסקים בזה בדין סומא:

כז

[כז] [לבוש] שתסרח וכו'. ומי שאינו בקי בזה השיעור ישער אם ירדו כל כך גשמים לבית היה יוצא יצא מסוכתו גם כן (רמ"א):

כח

[כח] [לבוש] נקרשים וכו'. וכן פסקו הב"ח ואחרונים והוא הדין כשמאכל מתקלקל מפני השרב ומפני היתושים:

כט

[כט] אין מטריחות וכו'. ודוקא כששכב כבר אבל אם עדיין לא שכב יחזור לסוכה (מגן אברהם), וכן משמע בסעיף דלעיל:

ל

[ל] [לבוש] ואוכל ופסקו וכו'. משמע אם פוסק קודם שאוכל צריך לעלות, ולשון רש"י כשישב פסקו וכו', משמע דכל שישב אף שלא אכל אין צריך, מיהו כשעדיין לא ישב צריך לעלות:

לא

[לא] [לבוש] בני ביתו וכו'. גם הוא אינו מחויב למסור שנתיה לבני ביתו שיקיצו אותו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.