כף החיים/אורח חיים/תרלט

כף החיים ‏ אורח חיים תרלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כיצד מצות ישיבה בסוכה וכו', מי שאינו יכול לבא בסוכה כ"א ע"י שיעבור בנהר ע"י ספינה ביו"ט אסור לו לעבור ואם עבר בדיעבד במקום מצוה ואונס בשעת הדחק יש לסמוך על הרשב"ם ור' ישעיה ז"ל. מהר"ש יונה בתשו' סי' נ"א. כנה"ג בהגה"ט סי' תר"מ. מ"א סימן זה בריש הסי'. ומיהו דעת ח"א כלל קמ"ו או' מ"ח להתיר אפי' לכתחלה אם א"א בענין אחר והוא שהגוי יעבירנה יעו"ש. אמנם דברי הרשב"ם הנז' הביאם ב"י סי' של"ט וכתב שהרא"ש סתר דבריו מכמה ראיות וגם התו' סתרו דבריו. וכן דברי ר' ישעיה הנזכר הביאו ב"י שם וכתב דלדעת ר"י והתו' והרא"ש ודאי אסור יעו"ש. וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' תרי"ג סעיף ו' וסימן תקפ"ו או' קמ"ד וסימן של"ט אות ע"ד דעת כמה פו' האוסרים קחנו משם:

ב

ב) שם. כיצד מצות ישיבה בסוכה וכו', הא דמברכינן אסוכה בכל פעם ופעם ואמצה לא מברכינן אלא בלילה הראשונה משום דבאכילת מצה אינו מקיים מ"ע רק בלילה הראשון דכתיב בערב תאכלו מצות אבל גבי סוכה כל שעה שהוא יושב מקיים בסוכות תשבו שבעת ימים. דרשות מהרי"ל ה' סוכה. שכנה"ג בהגה"ט או' ג'. מ"א סוף הסי'. ועיין לעיל סי' תע"ה או' ע' ואו' ע"א:

ג

ג) והא דאין מברכין אשינה לישב בסוכה משום דשמא לא ישן ותהי' הברכה לבטלה. הרא"ש פ' בתרא דסוכה ופ"ק דברכות. וכ"כ התשב"ץ סי' קמ"ב. והטור כתב בשם ר"ת דברכת סוכה שמברך על האכילה פוטרת כל השאר. מט"מ סי' תתקי"ד. וע"כ כשמברך על הסוכה בסעודת היום יכוין לפטור כל הישיבה והשינה ואכילת עראי ושתיה של היום מכאן עד שיברך על סעודה אחרת וכשמברך בלילה יכוק לפטור הישיבה והשינה של הלילה עד שיברך בסעודת היום:

ד

ד) שני אחין או שותפין שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם. לענין אכילה יכול כל אחד לאכול לבדו זה אחר זה, אבל לענין שינה זה ישן לילה א' וזה ישן לילם אחד. ואם חביבה עליהם המצות תע"ב אם זה ישן מקצת הלילה וזה מקצת. ואם שומרי גנות פטורין כל שכן מי שאין לו מקום. מהר"א אזולאי בהגהו' כ"י בשם תשו' רב האי גאון. ברכ"י אות א'. שע"ת:

ה

ה) שם הגה. וישן ומטייל. והרוצה לדבר שמועות עם חביריו ילך לסוכה. ד"מ או' א' בשם מהרי"ל. ט"ז סק"א. והשל"ה כתב (דרמ"ה ע"א) מנהג מורי שלא לדבר בסוכה אלא בד"ת. א"ר או' א'. וכ"ש שלא לדבר דברים בטלים שזה אסור אף חוץ לסוכה. מש"ז אות א'. ובענין לשחוק בקוביא עיין לעיל סי' של"ח או' ט"ל דיש שכתבו כמה קללות נמרצות על המשחק בכל מין קוביא אפי' בשאר הימים יעו"ש:

ו

ו) ראוי לכל יר"ש שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי קדושה ולא דברים של הבלי הבלים כי מצות סוכה היא קדושה גדולה כידוע לכל חכמי לב והעד על זה שאפי' על עצי הסוכה חל הקדושה ואסורים כל שמונה כמ"ש בסי' הקודם. קשל"ה מסכת סוכה. ועיין בש"ך עה"ת פ' אמור שכתב וז"ל הרי הז' צדיקים רמוזים שהם באים ויושבים בסוכה על כן צריך לשבת בה באימה וביראה בבושה וענוה. ולא ימשך אחר אכילה ושתיה שלא יבא לידי נבלה. ולא יכניס לתוכה עכו"ם שהסוכה צלה דמהמנותא ועכו"ם לית ליה מהמנותא ואז בורחת הקדושה וז' הצדיקים מקללים קללות נמרצות וכו'. יעויין שם. והב"ד ב"ד סימן תמ"ד:

ז

ז) שם. ודר בסוכה כל שבעת הימים וכו'. שנא' בסוכות תשבו שבעת ימים ותשבו פירושו תדורו כלומר שיהא עיקר ישיבתו בסוכה וידור בה כדרך שאדם דר בביתו בשאר ימות השנה לבוש:

ח

ח) וכתב בזוהר פ' אמור דף ק"ג ע"ב וז"ל ת"ח בשעתא דב"נ יתיב במדורא דא צלא דמהמנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקייא ודוד מלכא שוין מדוריהון עמיה הה"ד בסוכות תשבו שבעת ימים וכו' ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה וכו' כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין וכו' יעו"ש. ועל כן בכל לילה אחר שמדליקין הנרות בסוכה יש לעמוד בפתח הסוכה ולומר לשם יחוד קדבה"ו וכו' הריני בא לקיים מ"ע של ישיבת הסוכה כמ"ש בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם. לתקן את שורש מצוה זו וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו':

ח) ואח"כ יאמר עולו אבהן אשפיזין עלאין קדישין אברהם יצחק יעקב וכו' ובליל א' יאמר ליעול אברהם אושפיזא עילאה קדישא וליעול עמיה יצחק יעקב משה וכו'. ובליל שני אחר שיאמר עולו אבהן וכו' כנז' יחזור לומר ליעול יצחק אושפיזא עילאה קדישא וליעול עמיה אברהם יעקב משה וכו' וכן על זה הסדר כל ז' הלילות. (ור"ל להמשיך הארה מחג"ת נהי"ם המכונים לאברהם יצחק וכו' אל בחי' הסוכה ובזה לא יקשה לך כמה אברהם וכו' יש שהולכים בכל הסוכות כידוע ליח"ן ובתשו' הארכתי). ואחר כך יאמר תיבו אבהן אושפיזין עילאין קדישין אברהם יצחק יעקב וכו'. ובליל א' יחזור לומר ליתיב אברהם אושפיזא עילאה קדישא וליתיב עמיה יצחק יעקב משה וכו'. ובליל שני יאמר ליתיב יצחק וכו' וליתיב עמיה אברהם יעקב משה וכו' וכן ע"ז הסדר כל ז' הלילות. ואח"כ יאמר זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו וכו' וכמ"ש בזוהר שם:

ח) ודע כי בליל ראשון כשאומר ליעול אברהם יכוין להמשיך בחי' אור מקיף דחסד דחסד מן בחי' בינה אל בחי' חסד דמלכות ובליל שני כשאומר ליעול יצחק יכוין להמשיך אור מקיף דחסד דגבורה מן בינה לגבורה דמלכות וכן ע"ז הסדר בליל ג' מקיף חסד דתפארת דבינה לתפארת דמלכות ובליל ד' מקיף חסד דנצח ובליל ה' מקיף חסד דהוד ובליל ו' מקיף חסד דיסוד ובליל ז' מקיף חסד דמלכות דבינה למלכות דמלכות. ועיין לעיל סי' תרכ"ה או' א' ודוק. ויצוה להביא כסא ומעיל מפואר ע"ג לזכר ז' אושפיזין עילאין קדישין מעין דוגמא שעושין ביום המילה כסא לאליהו הנביא זכור לטוב. וכתוב בזוה"ק (פ' לך לך דצ"ג ע"א) דאי לא מתקנין ליה כסא לא אתי זאת היתה לחרדים לדבר ה' להזמין כסא לז' אושפיזין עילאין קדושין. מו"ב או' רפ"ט. מל"ח סי' ך' אות ט'. וי"ל זה כסא לכבוד ז' אושפיזין עילאין קדישין וכמו שאומרים על כסא אליאו כמ"ש בזוהר שם. והגם שכתבנו לעיל שהם רמז לאורות עליונים גם הכסא הוא דרך רמז:

ט

ט) ובענין הדלקת הנרות יש נוהגין להדליק נר מיוחד בכל לילה לכבוד ז' אושפיזין ובליל א' אומרים הריני מדליק נר זה בסוכה לכבוד אברהם אע"ה. ובליל ב' לכבוד יצחק וכו'. ויש נוהגין להדליק בכל לילה ז' נרות לכבוד כל הז' אושפיזין וכמ"ש לעיל סי' תרכ"ה אות ט"ז יעו"ש והנוהגין להדליק ביו"ט ה' ובשבת ז' כנגד העולים כמ"ש לעיל סי' רס"ג או' ט' א"צ להדליק ה' וז' או ז' וז' אלא רק יוסיף שמן ויאמר זה הנרות לכבוד שבת ולכבוד ז' אושפיזין. וכ"מ מדברי הזוהר פ' אמור דף צ"ד ע"ב שכתב דאם אירע יו"ט בשבת א"צ ב' שלחנות או ב' סעודות יעו"ש. והדלקת הנר של סוכות האיש קודם לאשה. בית השואבה אות ז'. וטוב שידליקו שניהם יחדיו. או בעששית אחת או יתן שנים והכל לפי האדם והמקום. מל"ח סי' ך' אות ח':

י

י) וכתב עוד שם בזוהר פ' אמור דף ק"ד ע"א וז"ל ובעי למחדי למסכני מ"ט בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא. וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון כלהו קיימי מניה ואמרי אל תלחם את לחם רע עין וכו' יעו"ש. ולכן בכל לילה יזמין אצלו עני בן טובים לסעוד אצלו או ישלח לו לביתו ובליל א' יאמר זה הסעודה שאני נותן לעני היא לכבוד אברהם אע"ה לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וכו'. ובליל ב' יאמר לכבוד יצחק אע"ה. ובליל ג' לכבוד יעקב. וכו' עד ליל ז' לכבוד דוד מלכא משיחא. ועיין לעיל סי' תרכ"ה או' ט"ו:

יא

יא) אין לכסות השלחן בבית החורף דדוקא בסוכה שהוא קבע יכסה בשבת ויו"ט. ובש"ע (שהוא ספק אם חייב בסוכה) יכסה גם בבית החורף. הגהות מנהגים. משמע דבחו"ה אין מכסין שלחן כלל. א"ר או' א'. והמש"ז אות א' כתב דגם בחו"ה מכסין השלחן דיו"ט מקרי יעו"ש. והיינו לפרוש מפה יפה על השלחן דרך כבוד להיות מכוסה דרך כבוד כל הלילה כדי להמשיך עליו ברכה מברכת שבת ויו"ט. ועיין לעיל סי' רס"ב או' י"ג שהאר"י ז"ל היה מניח על השלחן גם כן כוס של בהמ"ז ובו איזה טיפין של יין וגם פתיתי לחם יעו"ש:

יב

יב) כתב מהרי"ו בתשו' המקיים מצות סוכה כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. סוכה דומה לב' והעולם דומה לבי"ת והתורה מתחלת בב' וכיון דסוכה מרמז לתורה משו"ה שיעור גבהה ך' ק"ך טפחים כנגד ג"פ מ' יום שניתנה בו התורה ושני חייו של מרע"ה. ורחבה ז' כנגד ז' רקיעים עכ"ד. והיינו אם עושה אותה כהלכתה ונוהג בה בקדושה ובכוונה כדת מה לעשות. וכתב בסידור רב יעב"ץ אות א' דעל כל רגע ששוהא בביתו בלי הכרע עובר בעשה. ובכל רגע ששוהא בסוכה מקיים מ"ע עכ"ל:

יג

יג) שם. בין ביום בין בלילה וכו'. ונמצא כתוב בשם הגר"א שמותר לישן בסוכה יחידי דשומר מצוה לא ידע דבר רע. יפ"ל ח"ב או' א' והוא ע"ד מ"ש במסכת קדושין שלוחי מצוה אינן ניזוקין וכו' וא"כ כ"ש בזמן עשיית המצוה ומיהו כתוב שם היכא דקביע היזקא לא סמכינן אניסא יעו"ש. ועיין מ"ש בזה בסה"ק חיים עד העולם בסיום למסכת חולין יעו"ש:

יד

יד) שם. וכלי שתיה וכו'. אפי' הם של חרס ואפי' לאחר שתיה. כ"מ בגמ'. והטעם לפי שאין נמאסין כמו כלי אכילה ועוד דאין קבע לשתים ומצוי הוא ששותה כמה פעמים ביום. מ"ב אות ג':

טו

טו) שם. אבל כלי אכילה וכו'. כד ששואבין בו מים חוץ לסוכה. גמ'. כלים שמשהין בהם קמח והעריבות וכלים של בשמים חוץ לסוכה. מרדכי. שה"ל. מ"א סק"א. וכן יורה ומחבת ודוד ובוכנא ואסיתא ואגנא דלישא ושפודין דאסכלאות. רוקח. א"ר או' ו':

טז

טז) שם. אבל כלי אכילה וכו'. כתב הב"ח דאותם האומרים דאם הכניס כלי אכילה בסוכה נפסלה וסמכו על הרי"ף בסוף סוכה טעות גמור בידם עמ"ש הרז"ה והרמב"ן שם עי"ש. ונעלם ממנו הראב"ד בס' תמ"ד סימן רמ"א שהבין דברי הרי"ף כפשטן דהסוכה נפסלת בכך והסכים כן יעו"ש. וכ"כ הריטב"א שם ובפרק הישן עי"ש. ער"ם או' ב'. והיינו אף לדברי האומרים שנפסלת בכך היינו כ"ז שכלים המאוסים מונחים שם. וכ"כ ח"א כלל קע"ז או' ב' דאם הכניס בתוכה כלים מאוסים לא נפסלה הסוכה בכך ומ"מ בשעה שהם בתוך הסוכה י"א דפסולה מדרבנן ואין מברכין לישב בסוכה עד שיוציאם עכ"ל ועל כן יש ליזהר שתיכף אחר האכילה יסיר את הכלים שהם מלוכלכים וכן כל כלי שיש בו איזה דבר מאוס:

יז

טוב) שם. כגון קדרות וקערות וכו'. משמע מל' הש"ע דקדרות וקערות דין א' יש להם קודם אכילה שרי לאחר אכילה אסור שאז הם מאוסים והעולם נזהרים מקדירה אף קודם אכילה ומקערה אין נזהרין אף אחר אכילה ואין נכון. מ"א סק"ג. ר"ל מה שאין נזהרין בקערה אפי' לאחר אכילה אינו נכון דלפי פסק הש"ע גם קערות אחר אכילה אסורים אבל מה שנזהרים בקדרות אפי' קודם אכילה יש ללמד עליהם זכות דמחמירין כדעת י"מ שהביא הרב"י בשם המרדכי דטעם איסור קדרה בסוכה דהני אין רגילין להיות בבית דירה ולאו משום מאיסותא אלא משום תשבו כעין תדורו וא"כ אפי' קודם אכילה אסור אבל לאחר אכילה אע"ג דהביא הרב"י בשם ראבי"ה דקערות שריין אפ"ה אין בידנו להקל נגד הרב"י בש"ע דפסק דלא כוותיה. ומ"מ בין קודם אכילה ובין אחר אכילה בין קדרה ובין קערה אין לנו אלא פסק הרב"י בש"ע ולאורו נלך. מחה"ש. ור"ל בין קדירה ובין קערה קודם אכילה שרי ואחר אכילה אסור. ומיהו כבר כתב המ"א דבקדרה נוהגין העולם לאסור אף קודם אכילה. וכ"כ ח"א כלל קמ"ז או' ב' וכ"פ דה"ח או' א'. ומ"ב או' ה' כתב אפשר דגם דעת הש"ע כן. ומ"מ דאם אין לו כלי וצריך לאכול מן הקדרה מותר להכניסו. ח"א שם. מ"ב שם:

יח

חי) אין להביא הקדירה בסוכה ולערות התבשיל בקערה. מהר"ר שמואל והסכימו עמו מהרש"ל ומהראנ"ח ורבני אזמיר. מרכבת המשנה פ"ו דסוכה. ברכ"י או' ב' שע"ת או' ג':

יט

יט) שם. המנורה בסוכה. המנהג שאין מביאין נר חרס בסוכה כ"א מנורות ברזל ונחושת ונר שעוה. ב"י בשם הרוקח. ב"ח. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ב. עט"ז. א"ר או' ז'. וכן מקידה של חרס אין להכניס בתוך הסוכה. דה"ח או' א' ומשמע אף נר חדש של חרס אין מניחין בתוכה. א"א או' ב' ואם הוא מחופה בקוניא מותר. ד"מ או' ב' א"א שם ומש"ז או' ב':

כ

ך) שם. המנורה בסוכה. ולאחר שכבה חוץ לסוכה. פסקי תו' סוכה או' ס"ח. לבוש. פת"ע או' ה'. בן א"ח פ' האזינו או' ט':

כא

כא) שם. ואם היתה סוכה קטנה מניחה חוץ לסוכה. וסוכה קטנה פירש"י של שיעור מצומצם ז"ט משמע דטעם האיסור משום דבזה ממעטת משעירה וצ"ל דמיירי במנורה שהיא תלוי' ונקשרת למעלה בסכך כמו לאמפ"ן שלנו וע"כ ממעט הנר כשיעור שלו מן הסכך ונשאר פחות מכשיעור ולפ"ז אין אסור אלא בנקשר ושיעורו מצומצם. אבל התוס' שם (בדף כ"ט ע"א) כתבו הטעם בסוכה קטנה דחיישינן שמא תשרף סוכתו ולפ"ז אין חלוק בנקשר למעלה וגם במצומצם ז"ע אלא שראוי לשער שלא תשרף סוכתו. ט"ז סק"ג. וכ"כ הב"ח דלפי טעם זה אף בסוכה שאין השעור מצומצם כ"כ אם נראה שיש לחוש שמא תשרף סוכתו ומבעית ונפיק אסור יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ב הטעם שלא תדלק הסוכה ויתבטל ממצותה. וכ"כ הר"ז או' ג' מ"ב או' ח':

כב

כב) שם הגה. ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה וכו'. ותשמיש המטה שרי. ט"ז סק"ד. א"ר או' ח' ברכ"י או' ג' ח"א כלל קמ"ז או' ב' מ"ב בב"ה. בן א"ח פ' האזינו או' ט' מיהו דעת ב"ד סי' תמ"ד לאסור כדברי הרש"ך על התורה פ' אמור וכתב ואף לדעת רמ"א (לקמן בהגה העי' ב') דמתיר הוא דוקא כשיש סדינים בסוכה באופן שלא יכנס אור הלבנה בתוכה כמ"ש הכנה"ג סי' ר"מ בשם סד"ה יעו"ש ועיין בדברינו לשם או' ע"ה ואו' ע"ו יעו"ש. וגם אם יש שם ספרים צריך לכסותם ע"ד שנת' לעיל בסימן ר"מ סימן ו' ובדברינו לשם בס"ד:

כג

כג) שם הגה. ואל יעשה שום תשמיש בזוי וכו'. כגון שטיפת קדירות וקערות וכיוצא בהם. ב"י בשם או"ח. משמע דבכוסות ליכא קפידא. מ"א סק"ג. א"ר שם. ר"ז או' ב' ח"א שם. מ"ב או' ט'. וכל שכן דאסור להשתין בה אפי' בכלי. ח"א שם. מ"ב שם:

כד

כד) אמר שבועה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה שבועה שלא אשב בצל סוכה לוקה ויושב בצל סוכה. ירושלמי בשבועות פרק ג' ה"ד. הביאו ר"ח בפסחים ק"ז ע"א והרי"ף והרא"ש סוף מס' פסחים. פת"ע או' ז'. ועיין לעיל סי' תפ"ה ובדברינו לשם בס"ד:

כה

כה) [סעיף ב'] אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל ז' וכו'. ולענין יום שמיני בחו"ל עיין לקמן סי' תרס"ח סעי' א':

כו

כו) שם. אפי' שינת עראי. דאמר רבא (סוכה כ"ו ע"א) אין קבע לשינה שפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודי לו הילכך זו היא שינתו. ט"ז סק"ה. מ"א סק"ד ואפי' אם מניח ראשו בין ברכיו דקים לי' שלא ירדם אסור. מט"מ סימן תתי"ג. מש"ז או' ה'. מ"ב בב"ה:

כז

כז) שם. אפי' שינת עראי. עיין לעיל סי' ע"ד או' ד' די"א שינת עראי מאה אמה הא בציר מהכי אף עראי לא הוי ואפשר דה"ה לענין סוכה כה"ג. מש"ז שם. מ"ב או' י"א:

כח

כח) ומי שנאנס וישן חוץ לסוכה מיד כשיקיץ צריך לילך לסוכה דהא אפי' בירדו גשמים ופסקו צריך לילך לסוכה אם עדיין לא שכב וכמ"ש המ"א לקמן סעי' ז' בכורי יעקב. מ"ב שם:

כט

כט) שם. אבל מותר לאכול אכילת עראי וכו'. אפי' ת"ח אם רוצה שלא להחמיר על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות. ב"י בשם הר"ן. עט"ז. מ"ב בב"ה:

ל

ל) שם. אבל מותר לאכול אכילת עראי וכו'. דזה לא חשיב לחייבו בסוכה דאף בביתו מצוי שאוכל עראי חוץ לביתו. הר"ן והריטב"א. וה"ה שמותר לטעום את התבשיל כמה פעמים ואפי' לבלוע חוץ לסוכה. מ"ב או' י"ב:

לא

לא) שם. כביצה מפת. וביצה בכלל. טור. לבוש. ונהי דלפי גירסת רש"י בגמ' מוכח דכביצה בעי סוכה ולא שרי למיכל לבר מסוכה אלא בציר מכביצה הנה כל הגאונים לא כתבו כן וכתב הרשב"א בחי' שדברי הגאונים עיקר. מאמ"ר או' א'. יעו"ש:

לב

לב) שם. כביצה מפת. שכן דרך בית הבליעה מחזיק כביצה ודרך אדם לטעום מלא פיו דרך עראי. לבוש:

לג

לג) שם. כביצה מפת. הגו"ר חא"ח כלל ד' סי' ו' העלה דפת הבא בכסנין יש להחשיבו כפת גמור דאף שיאכלנו דרך עראי כיון שאכל יותר מכביצה מברך על הסוכה יעו"ש. והב"ד החיד"א בספרו חיים שאל ח"א סי' ע"א או' א' ובספרו מחב"ר או' ה'. וכתב עליו, דזהו לדברי הרמב"ם אבל לדעת החולקים על הרמב"ם נראה דצריך פת ממש יותר מכביצה אבל פת הבאה בכסנין אפי' אכל יותר מכביצה הוי כעראי עד שיקבע סעודתו עליהם וא"כ יותר טוב שלא לברך דנקטינן כל דבעי סוכה מברך. וכתב וכן ראה לגדולים בארץ הצבי שלא היו מברכין על פת הבאה בכסנין אף על יותר מכביצה יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ה' וכתב ובמדינתינו נהגו רוב העולם ביו"ט ושבת לקדש ולאכול אחר הקידוש פת כסנין במקום סעודה ואח"כ הולכין אחר הקידוש חוץ לסוכה ומטיילים בקבלת פני רבם וכיוצא ונמשך איזה שעות עד זמן סעודה ומברכים בשעת קידוש ברכת סיכה נראה דשפיר דמי דאע"ג דפת כסנין הוא מ"מ כיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו זו משויה ליה כקבע רק יזהר שיהיה יותר מכביצה ובזה אפשר שגם המחב"ר מודה. אך בחול או באמצע היום דשבת ויו"ט כשאוכל בלא קידוש פת כסנין כמדומה שמנהג ג"כ לברך ברכת סוכה על פת כסנין ולע"ד יש לחוש לדעת מחב"ר. מיהו נראה שאם אין דעתו לצאת מיד רק לשבת שם זמן מה שפיר דמי לברך דהא הברכה גם היא על הישיבה אלא שנהגו לברך בשעת אכילה וא"כ באכילת פת כסנין סגי. ועי"ש בגו"ר בסוף הי' הנ"ל שכתב שם לענין אכילת פירות שפטור אפי' קבע דמחלק בין נכנס לסוכה לישב בה דהתם כניסתו לישב הוא כמו שיכנס לביתו לישב משא"כ בנכנס בשביל אכילת פירות שאין דרך להקפיד באכילת פירות חוץ לביתו ואין דעתו על ישיבת הסוכה יעו"ש ולכן בחול כשנכנס לאכול פת יכוין על האכילה והישיבה גם כן אבל מי שאוכל פת כסנין ויוצא מיד יש לחוש למ"ש המחב"ר דעל פת כסנין לא יברך. עכ"ד השע"ת. מיהו מ"ש לחלק בין נכנס לאכול ולישב בין נכנס לאכול ולצאת וכן בין אוכל אחר קידוש בין אוכל בשאר היום מדברי החיד"א הנז' משמע דאין חילוק ולא יברך לישב בסוכה אלא דוקא באוכל פת ממש יותר מכביצה או אם קבע סעודתו על הפת הבאה בכסנין. וכן יש נוהגין משום דחיישי לספק ברכות. אכן אם יש מקום שנהגו כדברי השע"ת אין למחות משום דכבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. ובענין שיעור קביעות סעודה על הפת הבאה בכסנין עיין בחיים שאל שם שכתב דהיינו שיעור ג' ביצים יעו"ש ועיין לעיל סי' קס"ח אד' מ"ה ודוק. ועוד עיין לקמן או' מ':

לד

לד) שם. כביצה מפת. כתוב בשה"ל ובספר התניא סימן פ"ד בשם הרב אביגדור דאכילת עראי דשבת ויום טוב חשיבא כקבע. והב"ד א"ר או' י"א וכתב וצ"ע והברכ"י או' ה' תריץ יתיב יעו"ש וע"כ אפי' מי שאינו נזהר בחול באכילת עראי ואוכל חוץ לסוכה בשבת ויו"ט יש ליזהר אך לא יברך אסוכה משום ספק ברכות:

לה

לה) שם. ומותר לשתות מים. במשנה (סוכה כ"ו ע"ב) אמרינן מעשה והביאו לריב"ז. לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה. ואמרינן בגמ' דה"ק אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו וכו'. ט"ז סק"ו:

לו

לו) שם. ויין ולאכול פירות. הגה. ואפי' קבע עלייהו וכו'. והר"מ מרוטנבורג היה מחמיר אפי' בפירות שלא לאוכלם חוץ לסוכה וכתב עליו הרא"ש פ"ב דסוכה והיינו כשקובע עצמו לאכילת פירות אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר יעו"ש והב"ד הטור וב"י. וכתב ב"י דלדברי האומרים שאם קבע סעודתו על הפירות חייב בסיכה ה"ה בקבע סעודתו על היין עכ"ל משמע אבל לדברי האומרים דלאכילת פירות לא בעי סוכה אפילו קבע ה"ה ליין. וכ"כ בד"מ או' ד' דבזה"ז לא מיקרי קביעות על היין קביעות ושתיית יין פטור מן הסוכה אפי' קבועים והוי דינו כשאר פירות יעו"ש. וזהו שכתב כאן בהגת ש"ע ואפי' קבע עלייהו. והב"ח כתב באדם יחידי היושב בסוכתו לשתות סברא דלא חשיב קבע אבל בני חבורה שקבעו יחד לשתות ודאי הוי קבע גמור ובפרט לאותן מדינות שנוהגין לשתות יחד בקבע בלי שום אכילה דהו"ל קבע גמור ובעי סוכה ולברך לישב בסוכה כנ"ל להלכה אבל למעשה ראוי להחמיר שלא לשתות בקבע אלא תוך סעודה לאפוקי נפשיה מפלוגתא וכן בקבע דבשר וגבינה וכיוצא בהן עכ"ל. והב"ד ע"א סק"ה וכתב וה"ה בקביעות דשאר משקין אבל לשתיה בלי קביעות אין לברך יעו"ש. ור"ל דלית ביה ספיקא כלל ואין צריך להחמיר שלא לשתות אלא תוך הסעודה כמ"ש הלב"ש. וא"כ משמע לדעת הב"ח דשתיה דקביעות דבני חבורה צריך לברך לישב בסוכה אבל לשתיה דקביעות דיחיד יש להחמיר לשתות בתוך הסעודה ומשמע הא אם לא אפשר לשתות בתוך הסעודה ישב בסוכה ולא יברך משום דאיכא פלוגתא וסב"ל. מיהו אפשר לומר דלדעת הסוברים שהביא הטור וב"י דיין אפילו קבע לשתות א"צ סוכה דאין לחלק בין קביעות יחיד לבני חבורה ואפשר שגם דעת הב"ח כן במסקנתו שכתב אבל למעשה וכו' וע"כ אם אפשר יש לאכול אחד מהם פת יותר מכביצה ולברך לישב בסוכה ולכוין לפטור אותם ואם לא אפשר יש לברך כל אחד לישב בסוכה בלבו. ואם חפצים לקבוע לשתות אחר בהמ"ז יש לכוין בברכת לישב בסוכה שמברכין על הפת גם על קביעות ששותין אחר ברהמ"ז. ועיין מחה"ש סק"ה שכתב ובמדינתינו ה"ה קאפע הוי קבע אבל בתשו' עולת שמואל סי' צ"ז כתב דאפי' להנך פוסקים דבקבע לשתיה חייב בסיכה היינו רק באותן שקובעין לשתיה אחר האכילה דרך שמחה וריעות אבל לא בשתיית קאפע או שאקאלאדע שאינו חשוב קביעית יעו"ש. וכ"כ בכורי יעקב על דברי המחה"ש הנזכר דליתא יעו"ש. וכ"ז שכתבנו הוא לחוש לדעת המחמירין. אבל לענין הלכה כתב המאמ"ר אות דאין לנו אלא דברי מרן ומור"ם ז"ל דיין ופירות לא בעו סוכה אפי' קבע עלייהו וממילא אי אכיל ושתי בסוכה אין לו לברך יעו"ש. ועיין לעיל או' ג' ולקמן אות צ"ו:

לז

לז) שם. אפי' מים הרי זה משובח. כ"כ הרמב"ם פ"ו מה' סוכם ה"ו. והרב צידה לדרך כתב דחומרא יתירה היא וכ"כ משם מהרי"ל. ברכ"י או' ו' שע"ת. והגם דמשנה שלמה היא (סוכה כ"ו ע"ב) ולר"ג שני כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ומפרש בגמ' משום חומרא י"ל דהרמב"ם מפרש דהחומרא היא גם בשביל המים והצל"ד מפרש דוקא בשביל הכותבות ולא בשביל המים ומ"מ כיון שכ"כ הרמב"ם והש"ע ושאר האחרונים הכי ק"ל:

לח

לח) שם אפי מים הרי זה משובח. וכ"ש פת דרך עראי ויין ופירות:

לט

טל) שם. ותבשיל העשוי מה' מינים אם קובע עליו וכו'. היינו שאוכלם בחבורה או שאוכל שעור חשוב שקובע סעודתו בזה ולא די שיאכל מעט יותר מכביצה במו בפת. בגדי ישע והשיג על מ"א סק"ו שכתב דקבע עלייהו היינו יותר מכביצה יעו"ש וכ"כ השע"ת או' ה' דתבשיל העשויה מה' מינים יש לחייבו בסוכה אפילו באכילה דרך עראי אך לא יברך על הסוכה אם לא שאוכל בקביעות. וכ"כ מ"ב או' ט"ו. ומ"ש השע"ת דיש לחייבו בסוכה אפי' באכילת עראי וכו' היינו ביותר מכביצה דלא עדיף מפת דכביצה מותר לאכול חוץ לסוכה כמ"ש לעיל או' ל"א יעו"ש:

מ

מ) שם. אם קובע עליו וכו'. ואי בדעתי' תניא מילתא אי קבע סעודתיה עליה או בשיעורא תליא מילתא דבעינן שיאכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו עיין מאמ"ר או' ג' מה שמצדד בזה יעו"ש ומיהו עיין לעיל או' ל"ג ובחיים שאל שם שכתב בהדיא באוכל פת כסנין דאינו מברך על הסוכה כ"א באוכל שעור שדרך בני אדם לקבוע עליו דהיינו שיעור ג' ביצים יעו"ש וכ"כ לקמן או' נ"ב וא"כ לא עדיף תבשיל מה' מינים מפת כסנין וע"כ אין לברך על הסוכה על תבשיל מה' מינים כ"א באוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו. ואם אוכל פחות יש לברך ברכת הסוכה בלבו לאפוקי נפשיה מפלוגתא או ישמע ברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת. ומ"ש שם המאמ"ר דמי שאוכל פת כסנין בשחרית בתוך הקאוי וכיוצא אעפ"י שאינו מברך המוציא מברך לישב בסוכה כיון שקובע עליו סעודתו יעו"ש עיין עולת שמואל סי' צ"ז שכתב דאפי' בכה"ג אין לברך אסוכה אלא א"כ אכל שיעור שחייב לברך בהמ"ז יעו"ש. וכבר כתבנו ג"כ לעיל או' ל"ג דכ"מ מדברי החיד"א דלא יש חלוק ואין לברך אסוכה אפת כסנין אלא א"כ אוכל שיעור קביעות סעודה יעו"ש:

מא

מא) וכתב הטור שהר' פרץ היה אומר דפירי לא צריכי סוכה אבל שאר דברים כגון בשר וגבינה וכיוצא בהם צריכים וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפילו את"ל דפירי וגבינה בעי סוכה ה"ד מי שקובע עליהם אבל מי שאוכלן דרך עראי ודאי א"צ סוכה ומיהו כיון שאין דרך לקבוע עליהן אפי' הקובע סעודתו עליהן לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי דפת שא"צ סוכה עכ"ד. וכ"נ דעת מרן ז"ל בש"ע ומור"ם ז"ל דלא זכרו בשר וגבינה רק תבשיל מה' מינים דדעתם כדברי הטור דזה א"צ סוכה אפי' קבע עליהן כמו יין ופירות אכן דעת האחרונים להחמיר להצריך סוכה כדברי הר"פ אבל לא יברך לישב בסוכה אפי' קבע עליהן משום דק"ל סב"ל רק יברך בלבו או ישמע ברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת:

מב

מב) שם. וצריך סוכה. ומשמע דמברך עליה. א"א אות ה' מ"ב אות ט"ז:

מג

מג) שם בהגה. י"א משום צנה וכו'. ובארץ הצבי שאויר הארץ טוב והחורף על הרוב הוא מאוחר ישנים בסוכה. שמחת הרגל לימוד א' דמ"ה ע"א. יפ"ל ח"ג או' א':

מד

מד) שם בהגה. י"א משום צנה וכו'. וא"כ מי שאין לו כרים וכסתות כראוי ויש צנה אין לו לישן שם דהא נקרא הדיוט כמ"ש סעי' ז' בהגה. מ"א סק"ז ולב"ש. ועיין לקמן סי' תר"ם סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

מה

מה) שם בהגה. ולי נראה משום דמצות סוכה איש ואשתו וכו'. והט"ז סק"ט נתן טעם למקילין לפי שחייב לשמח אשתו ברגל כדלעיל סימן תקכ"ט ונשים פטורות מן הסוכה אם כן אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וע"כ פטור מן הסוכה בלילה בשינה. ואפי' אם אשתו איננה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה עמם בחדר כדאיתא בגמ' שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו וא"ר יוסף אפי' באשתו נדה שנאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה יעו"ש:

מו

מו) שם בהגה. שאין לו סוכה מיוחדת פטור. ובביאור הגר"א חולק ט"ז דלא מיפטר משום זה וגם במ"א סק"ח מסיק דמשום זה לא מיפטר ולומד זכות אחר על העולם משום דהו"ל מצטער כשאין יכול לישן שם עם אשתו והנה לפי טעם זה אם אין מצטער כגון שאין אצלו זמן עונה עכשיו אין לו לפטור עצמו מן השינה. מ"ב אות י"ח. ומאן דא"א לו לישן עם אשתו בסוכה דאין לו סוכה מיוחדת לא יבטל זמן עונה וליל טבילה ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו שיחזור לסוכתו אלא ישן בביתו עד עמוד השחר וכמו כשירדו גשמים. של"ה דף רמ"ה ע"א וע"ב. מ"ב שם. פת"ע או' י"ד:

מז

מז) [סעיף ג'] אכילה בסוכה בליל יו"ט הראשון חובה. דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק נאמר כאן ט"ו ונאמר ע"ו בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות. סוכה כ"ז ע"א. ופי' הסמ"ג והרא"ש דאירדו גשמים קאי דאל"כ הא חובה ביו"ט לאכול פת וממילא חייב בסוכה אף מכאן ואילך. וסמ"ק ואו"ז מוכיחים מזה דאין חובה ביו"ט לאכול פת מדאמר מכאן ואילך רשות והם לא מפרשים דקאי אירדו גשמים. ופסק בפסקי מהרא"י סי' ק"ס (ובתה"ד סי' צ"ה) דבליל ב' של סוכה דא"צ לאכול כזית בסוכה אם ירדו גשמים דסמכינן אסמ"ק ואו"ז דלא כאשיר"י דס"ל לדידן יו"ט ב' כראשון אלא אנן בקיאין בקביעא דירחא וכו' ומסיק שם תלמיד מהרא"י וז"ל אמנם שמעתי שדרש בבהכ"נ דבלילה הראשונה ושניה צריך לאכול כזית בסוכה אפי' ירדו גשמים עכ"ל. ט"ז סק"י. וכ"כ העו"ש אות א' דה"ה ליל שניה דכל דתקון רבנן כעין דאו' תקנו. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ז דגם בלילה שניה יש חיוב בכזית בירידת גשם אלא דבשניה אין לברך לישב בסוכה אם ירדו גשמים דדלמא פטור לגמרי בירידת גשם יעו"ש. והמש"ז או' י"ז כתב דגם בליל א' אין לברך אסוכה בירדו גשמים משום דספק ברכות להקל יעו"ש. וכ"כ דה"ח או' ח' וכ"כ ח"א כלל קמ"ז אות ט' וכ"ה דעת המאמ"ר או' ו' וכן הסכים בס' בית מאיר על סעי' ה' יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' ע"ג ואו' ע"ד. ולענין אם יש חיוב לאכול פת ביו"ט עיין לעיל סי' תקכ"ט או' ז' ואות ך' יעו"ש:

מח

מח) שם. אפילו אכל כזית פת יצא י"ח. אע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא בכביצה שאני ליל א' שהוא חובה טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאוכלו חוצה לה הלכך יוצא בו נמי ידי חיבת סוכה. טור. מ"א סק"ט. ועיין ט"ז ס"ק י"א מ"ש על דברי הטור הנז' וב"י:

מט

מט) שם. אפי' אכל כזית וכו'. וצריך לברך אסוכה. מ"א שם. א"א או' ט' ח"א שם. דה"ח אות ו' מ"ב או' כ"ב. ועיין באו' שאח"ז:

נ

נ) שם. אפי' אכל כזית וכו'. והר"ן כתב דגמרינן מחג המצות דמיחייב לאכול שיעור המחוייב לאכול בסוכה ולפיכך נראה שהוא חייב לאכול יותר מכביצה אלא שי"א דכיון דגמרינן מחג המצות לגמרי גמרינן מיניה מה התם בכזית אף הכא בכזית יעו"ש. ולכן יש ליזהר לכתחלה לאכול יותר מכביצה כדי לצאת לכל הדיעות וגם יכוין באכילתו שהוא מקיים מ"ע דאו' לאכול כזית פת בסוכה. וי"א לשם יחוד קודם נט"י כדי שלא להפסיק בין נטילה לברכה. וזהו הנוסח. לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מ"ע דאו' לאכול כזית פת בסוכה בליל ט"ו לחודש תשרי לתקן את שורש מצוה זו וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואין להפסיק בדיבור מתחלת אכילת המוציא עד תשלום אכילת כביצה:

נא

נא) וצריך שלא ישהא באכילתו הכזית יותר מכדי אכילת פרס. הגרע"א. פת"ע או' י"ז. מ"ב אות כ"ב. ולפי מ"ש באו' הקודם די"א חייב לאכול יותר מכביצה ה"ה שלא ישהא באכילתו יותר מכדי אכילת פרס כדי שיאכל החיוב בבת אחת. ועיין לעיל סי' קס"ז או' ט"ו וסי' ר"י או' ז':

נב

בנ) שם. אפי' אכל כזית וכו'. ואם אכל בסוכה כזית פת הבא בכסנין ליל א' של חג לא יצא י"ח אך אם אכל פת הבא בכסנין כשיעור שאחרים קובעים עליו ובירך בהמ"ז נראה שיצא י"ח. יוסף אומץ סי' מ"ח ובספרו מחב"ר או' ז' שע"ת אות ח'. וכ"כ הער"ה או' ה' דבלילי יו"ט א' דפסח וסוכה בעינן דוקא פת. מ"ב או' כ"ב. וה"ה בליל ב' דאינו יוצא י"ח בפת כסנין. א"א או' ט"ו:

נג

גנ) שם. אפי' אכל כזית וכו'. בליל ב' חייב לאכול בסוכה ג"כ אפי' אין לו רק כזית משום ספיקא ולא יקדש עד שתחשך אבל אינו רשאי לברך לישב בסוכה אם אינו אוכל רק כזית רק צריך לאכול יותר מכביצה ואז מברך כי בקיאין אנחנו בקביעא דירחא וכיון דיש ספק דמי ליל שני כשאר ימים דפטורין מסוכה בפחות מכביצה. דה"ח או' ז'. וגם בליל שני יכוין באכילתו שמקיים מ"ע דאו' כיון שהוא ספק יום א'. וכ"כ על"ח סי' ך' או' י"ג. בן א"ח פ' האזיני או' ו':

נד

דנ) שם. מכאן ואילך רשות וכו'. שהרי לא כתיב בסוכות תאכלו ז' ימים אלא בסוכות תשבו דהיינו שצריך לדור בה דירה בעלמא. לבוש:

נה

הנ) שם. אלא פירות וקליות וכו'. היינו בחו"ה אבל ביו"ט ושבת צריך לאכול כזית פת אך לא בעי סוכה. מ"א סק"י. והיינו מי שא"א לו לאכול יותר די בכזית אבל אם אפשר צריך לאכול יותר מכביצה וכמ"ש לעיל סי' רצ"א או' ה' יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקל"א או' ד' שכתבנו דגם בחו"ה מצוה לקבוע סעודה על הפת אחת בלילה ואחת ביום יעו"ש. וא"כ כ"ש דיש ליזהר בחו"ה דסוכות כדי לקיים מצות ברכת הסוכה ג"כ. וע"כ כשמברך על הסוכה בסעודת היום יכוין לפטור בברכה זו כל הישיבה והשינה והטיול ושתיה ואכילת פירות של כל אותו היום וכן יכוין בברכת הסוכה שעל סעודת הלילה:

נו

ונ) שם הגה. ולא יאכל בלילה וכו'. זה ילפינן ג"כ מחג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות. וכן מ"ש אח"כ קודם חצות ג"כ ילפינן ממצה בפסח שכ"ה דינא. וכן מ"ש אח"כ ולא יאכל ביום מחצות וכו' ומה שסיים דומיא דאכילת מצה קאי אכל מ"ש לפני זה. ט"ז ס"ק י"ב:

נז

זנ) שם הגה. ולא יאכל בלילה וכו'. משמע דאין רשאי לאכול עד שתחשך. וכ"כ בהגמ"נ. ונ"ל דקידוש יכול לעשות מבע"י קצת על היין (והגם דבעינן קידוש במקום סעודה י"ל דק"ל יוצא במה ששותה רביעית מן הכוס כמו שכתב לעיל סי' רע"ג או' ל"ח יעו"ש) וברכת לישב בסוכה והמוציא יאמר בלילה דהא אפי' בפסח הוה שרי אי לאו משום ד' כוסות כמ"ש רסי' תע"ב ומיהו כיון דאומר סוכה ואח"כ זמן צ"ל גם הקידוש בלילה. מ"א ס"ק י"א. ולפ"ז בליל ב' למ"ד זמן ואח"כ סוכה דכבר יצא מאתמול יכול לקדש מבע"י ולומר זמן וסוכה ואכילה בלילה ומאן דמברך בליל ב' ג"כ זמן בתר סוכה ימתין גם בליל ב' א"א אות י"א. מיהו מסתמיות דברי האחרונים משמע דאין לחלק בין ליל א' לליל ב' ואין לקדש עד שתחשך ואפי' למ"ד זמן ואח"כ סוכה. ואפשר משום דלאו כ"ע הלכתא גמירי ויבואו לאכול ג"כ מבע"י או' לעשות קידוש שלא במקום סעודה או שמא יבואו לעשות כן גם בליל א' וע"כ אין לחלק בין ליל א' לליל ב' וגם בליל שני אין לקדש עד שתחשך וכ"כ לעיל או' נ"ג יעו"ש. ועיין לקמן סי' תרמ"ג סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

נח

חנ) שם. בהגה. עד שיהא ודאי לילה. ואם בירך ביה"ש ואכל כזית צריך לחזור ולאכול כזית בלילה ודאי אבל ברכת לישב בסוכה לא יברך שנית דספק ברכות להקל. בכורי יעקב. מ"ב או' כ"ה. ולפי מ"ש לעיל אות ן' יש לאכול יותר מכביצה ולפ"ז אם כבר גמר סעודתו ובירך ברהמ"ז יכול לברך אסוכה ג"כ כיון שזו סעודה אחרת ואוכל יותר מכביצה דלא גרע משאר יומי:

נט

נט) שם בהגה. ויאכל קודם חצות לילה. דומיא דמצה כמ"ש לעיל סי' תע"ז סעי' א' ובדיעבד אם לא אכל קודם חצות חייב לאכול אח"כ כדי לצאת למ"ד אבל לא יברך אסוכה אלא א"כ אוכל יותר מכביצה כמו שאר יומי משום דאיכא פלוגתא בזה גבי מצה אם יוצא י"ח האוכל אחר חצות וכמ"ש בדברינו לשם אות ט' יעו"ש:

ס

ס) שם בהגה. ולא יאכל ביום מחצות ואילך וכו'. וכ"כ הלבוש. מיהו דעת המ"א ס"ק י"ב נראה דאין לאסור רק מהתחלת שעה עשירית וכמ"ש לעיל רסי' תע"א לגבי מצה יעו"ש. וכ"נ דעת הר"ז או' ך' שכתב שלא יאכל בעיו"ט מן המנחה ולמעלה וכו' יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' כ"ז דהאחרונים הסכימו לדינא דאינו אסור כ"א מתחלת שעת רביעית אחר חצית היום כמ"ש הש"ע בסי' תע"א. אמנם עיין בית השואבה אות ג' מה שהאריך בזה וסיים לענין דינא דבערב סוכות אין לאכול פת מחצות ואילך כמ"ש מור"ם ולבוש וכן עיקר יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל קמ"ז או' י"ז. ושאר דברים המשביעים אין לאכול מט' שעות ומחצה כמו בע"פ. ח"א שם. וכ"כ א"א או' י"ב. וכ"כ בית השואבה או' ה' דבהא שכתב שם הש"ע אבל אוכל מעט פירות או ירקות אבל לא ימלא כריסו מהם גם בערב סוכות דוקא משעה עשירית ואילך אבל מחצות עד שעה עשירית מותר אפילו להרבות באכילה מפירות וירקות יעו"ש. ושאר הפרטים עיין בדברינו לשם בסי' תע"א יעו"ש:

סא

סא) ולענין אסטניס אם צריך להתענות בערב סוכות כמו בע"פ כמ"ש שם בש"ע עיין בית השואבה או' ד' מה שהאריך בזה ומסיים לענין דינא דאסטניס אע"ג דבע"פ יש לו להתענות בערב סוכות א"צ דיכול הוא לאחר אכילתו בלילה ובלבד שיאכל כזית מפת קודם חצות לילה בסוכה יעו"ש. ובס' מל"ח סי' ך' או' ו' כתב טעם אחר דאסטניס לא יתענה בערב סוכות כמו בע"פ משום דאסור להתענות בין יוה"כ לסוכות ושאני ע"פ דהותר מכללו לבכורות וגדול הבית כבכור יעו"ש:

סב

סב) [סעיף ד'] כל ז' הימים קורא ולומד בתוך הסוכה. והכל לפי הענין אם יש לו מנוחה בסוכה לומד בסוכה. וצ"ע אם צריך ספרים הרבה וטורח לו להעלותם לסוכה ולכאורה משמע בגמ' דאין מטריחין אותו כדאי' בגמ' דף כ"ו גבי שומרי גנות ופרדסים וכ"מ בר"ן שם ויש לדחות דהתם טורח רב להוציאם לשדה אבל הכא מבית לסוכה לא הוי טירחא כ"כ ולכן יש להחמיר. ובלבוש סימן תר"ם סעי' ד' משמע דא"צ להעלותם לשם כמו גבי כרים וכ"מ שס בש"ע דא"צ לילך לסוכת חבירו לאכול מה"ט. מ"א ס"ק י"ג. וא"כ הכל לפי הענין דאם יכול בנקל להביא הספרים לסוכה ילמוד בסוכה ואם יש טירחא יתירתא ילמוד שם אצל הספרים. ואם יכול להניחם שם כל החג חויב דאין זה טורח. א"ר או' ב' ח"א כלל קמ"ז או' ה':

סג

סג) שם. קורא ולומד בסוכה. אלא א"כ קורא ולומד בבה"מ. ר"ז או' ד:

סד

סד) שם. וכשמבין ומדקדק וכו'. ר"ל דאז טוב לו יותר ללמוד בבית שהאויר יפה לו להרחיב דעתו רש"י סוכה כ"ח ע"ב:

סה

סה) שם. וכשמבין ומדקדק וכו'. והר"ן כתב י"א בהיפך דעיוני היינו קבע ובעי סוכה ולחומרא עביד כתרווייהו כל היכא דלא מטריד ומצטער. ב"י. ט"ז ס"ק י"ד. א"ר או' ג':

סו

סו) שם. המתפלל רצה מתפלל בסוכה וכו'. הטעם דתפלה כל השנה אינה בבית דירה אלא בבהכ"נ וע"כ הבדלה שכל השנה מבדיל בבית צריך להבדיל בסוכה. ט"ז ס"ק י"ד. וכ"כ המש"ז או' י"ד דיש להבדיל בסוכה דוקא וכן המנהג בודאי עכ"ל וכ"כ הר"ז או' ו' דצריך להבדיל בסוכה. וכ"כ ח"א כלל קמ"ז או' ה' מ"ב או' ל' והיינו מי שנוהג להבדיל בביתו אבל אותם הנוהגין לשמוע הבדלה בבהכ"נ ה"ה בסוכות כדרכם בכל השנה. וכ"כ מ"ב שם בשה"צ או' נ"ז:

סז

סז) שם. המתפלל רצה מתפלל בסוכה וכו'. פי' שאם יכול להתפלל בסוכה בכוונה יתפלל ואם לאו יתפלל חוץ לסוכה. וז"ל ריא"ז וכ"נ בעיני שהתפלה צריכה כוונה ויכול להתפלל חוץ לסוכה אבל ק"ש קורא בסוכה ואם היה לו בהכ"נ בעירו מניח סוכתו והולך לו לבהכ"נ שכן בשאר ימות השנה מניח דירתו וקורא ק"ש בבהכ"נ עכ"ל. ב"ח. מ"א ס"ק י"ד. וביש בהכ"נ בעירו אינו רשאי להתפלל בסוכה אף בעשרה. מש"ז אות י"ד:

סח

סח) [סעיף ה'] ירדו גשמים וכו'. כשם שמפנים מפני הגשמים כך מפנים מפני השרב ומפני היתושים. הג"א בשם הירושלמי. ב"י. ב"ח. ור"ל שהמאכל מתקלקל מפני השרב והיתושים. ונראה בעיני דה"ה מפני הקור דאם המאכל מתקלקל שנקרש בקור מפנה ויוצא ואעפ"י שאין האדם עצמו מצטער בקור מ"מ מאחר שהמאכל מתקלקל פטור. ב"ח. וכ"כ הלבוש. ט"ז ס"ק ט"ז. מ"א ס"ק ט"ו. א"ר אות כ"ח. ר"ז או' כ"ב. ח"א שם או' ו' דה"ח או' י"ד. מ"ב או ל"א. ואם הביאו לו אח"ז מאכל שאינו שמן דאפשר לאכלו בסוכה מ"מ גומר כל סעודתו בבית וא"צ לחזור לסוכה כל אותה סעודה כמ"ש בסעי' ו' מחה"ש. מ"ב שם:

סט

סט) וכתב בבכורי יעקב דאם אפשר לתקן בלא טורח גדול שלא יקרשו המאכלים כגון שיניחם על קערה שמים חמים בתוכה צריך לתקן ואינו פטור ע"י כך מסוכה. מ"ב שם. ומ"מ בעוד שלא התחיל לאכול מאכלים הנקרשים כגון שאוכל פת להמוציא יותר מכביצה צריך לאכול בסוכה דוקא ולא יצא מהסוכה על סמך המאכלים הנקרשים שיאכל אח"כ. בכורי יעקב. מ"ב בשה"צ אות ס'. וכ"ז כשאין האדם מצטער מן הצנה אבל אם מצטער בלא"ה פטור כמ"ש לקמן סי' תר"ם סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ מ"ב בשה"צ או' נ"ט:

ע

ע) שם. ירדו גשמים ה"ז נכנס לתוך הבית. ואם מנשב הרוח לתוך הסוכה ועי"ז נושרים קסמים מן הסכך לתוך המאכל אם הוא אסטניס שאנינא דעתיה יאכל לצאת מן הסוכה. סוכה כ"ט ע"א. ואם נושרים הרבה ועי"ז נופלים על ראשו או לתוך המאכל ומתקלקל המאכל הוא דמי למשתסרח המקפה ואפי' שאר אדם יוכל לצאת מ"ב בשה"צ או' כ"א. ועיין לעיל סי' תרכ"ט סעי' י"ד ובדברינו לשם או' פ"א:

עא

עא) שם. משירדו לתוך הסוכה טפות וכו'. ומ"מ אם אינם יורדים למקום שיושב שם צריך לאכול בסוכה בעוד שעדיין אינם יורדים עליו ועל שולחנו ואפשר דאפי' ברכת לישב בסוכה יכול לברך. בכורי יעקב. ונראה דאם הוא איסטניס ומצטער בזה יכול לצאת ועכ"פ לא יברך. מ"ב או' ל"ג:

עב

עב) שם. אפי' תבשיל של פיל. שממהרת להתקלקל בגשמים מעט. רש"י סוכה כ"ט ע"א. וכ"כ הר"ן. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה. וכ"כ בחי' הריטב"א ואו"ז. והכלבו ואו"ח דף קי"ב כתבו בשם הרי"פ דאינו מתקלקל מהר כשאר תבשילין יעו"ש והב"ד הער"ה או' ו' אמנם דעת מרן הש"ע שכתב אפי' תבשיל וכו' משמע שפוסק כדעת רש"י ודעמיה. וכ"פ הר"ז או' כ"א. מ"ב או' ל"ד. והלבוש כתב בסתמא שאם ירדו לתוך התבשיל יפסל. וכ"כ ח"א כלל קמ"ז או' ו' דה"ח או' יו"ד. ולענין דינא ק"ל כפסק הש"ע ונ"מ דאם ירדו כשיעור שיתקלקל התבשיל המתקלקל במהרה ורוצה להחמיר לאכול בסוכה דאין לברך אסוכה משום ספק ברכות:

עג

עג) שם בהגה. אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית וכו'. עיין לעיל אות מ"ז שהבאנו פלוגתא בזם די"א דאין חיוב לאכול בסוכה בירדו גשמים אפילו בלילה הראשונה יעו"ש וכ"ה דעת הרשב"א והראב"ד כמ"ש בב"י וכתב המ"מ פ"ו ה"ז דכדברי הרשב"א עיקר והב"ד המאמ"ר אות ו' וכתב והכי משמע מדברי הרמב"ם פ"ו ומדברי שאר פו' שלא חילקו בירידת גשמים בין בלילה ראשונה לשאר ימים וכ"ה דעת הש"ע שהשמיט דינו של הרא"ש ורק הרמ"א פסק לחומרא יעו"ש. וכתב ח"א כלל קמ"ז או' ט' כדי לצאת כל הדעות ראוי להמתין עד חצי הלילה דאם יפסקו גשמים קודם חצות יכנס לסוכה ויברך ויאכל דכמו שמצה אין זמנה אלא עד חצות ה"ה סוכה ואם אינו רוצה להמתין כ"כ אזי עכ"פ ימתין שעה ושתים ואם לאו פסקו יעשה קידוש בסוכה ויברך שהחיינו ויכוין לפטור גם שהחיינו על הסוכה דאע"ג דשמא פטור מסוכה מ"מ לא גרע מאילו בירך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה דיצא ולא יברך לישב בסוכה ויאכל בסוכה כזית ושאר סעודתו יעשה בביתו יעו"ש. וכ"כ א"ר או' כ"ה דימתין שעה או יותר. וכ"כ המש"ז אות י"ז. דה"ח אות ח' ומיהו מ"ש ח"א ראוי להמתין עד חצי הלילה וכו' עיין בשבו"י ח"ג סי' מ"ה מה שקרא תיגר על מה שרצו להמתין על חצות דאם ימתין עם אכילת ב"ב הגדולים והקטנים אין לך מניעת שמחת יו"ט יותר מזה יעו"ש והב"ד השע"ת או' י"ג. וע"כ נראה דהכל לפי האדם והמקום והזמן ואם יש לו צטר מזה להמתין כ"כ ימתין מה שיכול ואם לא פסקו יעשה קידוש בסוכה וכו' כנזכר:

עד

עד) ואם מצטער ברעב או בשינה ע"י המתנתו (ובפרט כשהזמין אצלו אורחים עניים ומסתמא לא אכלו כל היום והם תאבים לאכול ומצטערים) אין לו להמתין דממ"נ אם מצטער חייב בודאי יכול לאכול ויוצא בזה המ"ע ואם מצטער פטור ג"כ יכול לאכול. בכורי יעקב. ואפשר עוד דלענין עניים דקיימי אם יעכבם מלאכול איסורא נמי איכא דהם אינם מחוייבים לצאת כל הדיעות ואיכא חשש דבל תאחר עיין ר"ה דף ד' מ"ב בשה"צ או' צ"ז:

עה

עה) שם בהגה. אבל לילה הראשונה וכו'. ובליל ב' א"צ לאכול כזית בסוכה דבקיאין בקביעא דירחא וסמכינן אפי' דא"צ לאכול בסוכה כשמצטער והרוצה להחמיר א"צ לקדש בסוכה דהא אמר זמן מאתמול אלא יאכל שם כזית אחר סעודתו. מ"א ס"ק ט"ו. ר"ז או' י"ט. אמנם הרדב"ז ח"ה סי' ש"א ש"ך כתב דה"ה בליל יו"ט ב' של גליות שכבר קבעו חובה כשאר מצות דרבנן יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ז' וכ"כ העו"ש או' א'. וכ"ה דעת הא"ר או' כ"ה אלא שכתב ומ"מ יש לקדש ולברך זמן בביתו ואחר סעודתו יאכל כזית בסוכה ולא יברך שם זמן כי יוצא בזמן דסוכה דאתמול גם לא יברך לישב בסוכה מספק כמ"ש בס' תרמ"ט סעיף ה' בפהולי דאתרוג לכן ראוי להמתין שעה או יותר עד שיפסוק הגשם יעו"ש. וכ"כ המש"ז אות י"ז. דה"ח אות ח' ח"א שם או' יו"ד. וכבר כתבנו עוד מזה לעיל או' מ"ז קחנו משם:

עו

עו) ואם אח"כ פסקו הגשמים בין בלילה הראשונה בין בלילה השניה צריך לאכול יותר מכביצה פת בסוכה ומברך לישב בסוכה ואם אינו רוצה לאכול רק כזית אוכל בסוכה אח"כ בלא ברכה. דה"ח שם. ואפי' אם היה אחר חצות כיון די"א דגם אחר חצות יש חיוב כמ"ש לעיל אות נ"ע יעו"ש. (והיינו בעוד שלא ישן על מיטתו אבל אם כבר ישן אסור לאכול עוד ע"פ הזוהר בין קודם חצות בין אחר חצות כמ"ש לעיל סי' פ"ט או' כ"ח יעו"ש.) והוא כדי לצאת לדעת י"א שכתבנו לעיל או' ע"ג דבשעת הגשמים לא יש חיוב לאכול בסוכה וע"כ צריך לחזור ולאכול אחר שפסקו וע"כ אין לברך אסוכה אם אינו אוכל יותר מכביצה דשמא כבר יצא י"ח:

עז

עז) שם בהגה. אבל לילה הראשונה וכו'. האוכל בלילה הראשון כזית כשיורדים גשמים וסועד חוץ לסוכה שגגה היא בידו דמי שבא לאכול כזית צריך שיאכל כל סעודתו. כ"כ בתשו' זקן אהרן סי' קס"ה יעו"ש. ובספר או"ח או' ל"ח כתב בשם הר"מ דנכון לאכול כל סעודת לילה הראשון בסוכה אפי' ירדו גשמים. מחב"ר בק"א אות א' והב"ד השע"ת אות י"ג. ומשמע מדברי או"ח הנז' אבל חיובא ליכא כ"א בכזית. וכ"כ לקמן או' ע"ט ואו' ף' יעו"ש ועיין בשע"ת שם מ"ש בשם שבו"י ח"ג סי' מ"ה שקרא תגר על הדוחקים בעצמם לאכול בסוכה בעת ירידת גשמים יעו"ש ועיד עיין לעיל אות ע"ג די"א דלא יש חיוב כלל לאכול בסוכה בעת ירידת גשמים יעו"ש. ולכן די בחומרת כזית או ביותר מכביצה. ואם יש לכוין שהוא מקיים מ"ע דאו' כשאוכל בסוכה בעת ירידת גשמים כיון דאיכא פלוגתא בזה וי"ל דיש לכוין למ"ד שיש חיוב הריני מקיים מ"ע דאו' אבל בליל שני נראה דא"צ לכוין אם אוכל בעת ירידת גשמים:

עח

עח) מה שנהגו לעשות סוכה בבהכ"נ ולאכול הקהל כזית מפני שהם עניים ואין להם סוכה לכל לזכר בעלמא הנהיגו זה ורחמנא ליבא בעי. הרב זקן אהרן שם. מחב"ר שם או' ב' מיהו היכא דאפשר צריך לעשות כל א' סוכה לעצמו בחצירו כדי לקיים המצוה כתקנה. ועיין לעיל או' י"ב:

עט

עט) שם בהגה. צריך לאכול כזית בסוכה וכו'. ויקדש בסוכה וכו', ואעפ"י דק"ל אין קידוש אלא במקום סעודה כיון דהך כזית חשיב לצאת בה ידי סוכה חשבינן ליה לסעודה והו"ל קידוש במקום סעודה ומ"מ אחר שאכל בה כזית ורוצה לאכול יותר יכול לצאת ולאכול חוץ לסוכה דמצטער פטור מן הסוכה. ועוד דהו"ל כמקדש במקום זה על דעת לאכול במקום אחר דאיתא לעיל סימן רע"ג שמותר לעשות כן. לבוש:

פ

פ) שם בהגה. ויקדש בסוכה וכו'. ויגמור סעודתו בבית ושם יברך בהמ"ז ולא יברך בהמ"ז בסוכה על כזית שאכל. עט"ז. וכן הסכים הזר"א בשו"ת א"ח סימן צ"ב. וכתב דיברך המיציא ע"ד לגמור סעודתו בבית ואם בירך בסוכה על הכזית הו"ל גורם ברכה שאינה צריכה יעו"ש. מחב"ר או' י"ג. שע"ת או' י"ג. ובענין לליל ב' עיין לעיל או' ע"ה:

פא

פא) בני אדם שיש להם על הסוכה גג של לוחות ופותחין וסוגרין ותיכף שפסקו הגשמים פותחין גג של לוחות ויכולים לסעוד כי הסכך נגוב מצוה קעבדי ואין לפקפק עליהם כי חייבים הם בסוכה כיון שאינם מצטערים וצריכין לברך. זר"א שם סי' צ"ג. מחב"ר או' י"ד. שע"ת שם:

פב

פב) [סעיף ו'] היה אוכל בסוכה וכו', וה"ה כשהיו יורדין גשמים כשהיה בבית ואכל בביתו אע"ג שעדיין לא טרח עצמו אפ"ה א"צ לפסוק סעודתו אלא גומר סעודתו בביתו. חי' הריטב"א והר"ן. ח"א כלל קמ"ז או' ז'. דה"ח או' י"א. מ"ב אות ל"ז. אבל אם לא ישב עדיין לאכול בביתו אף שפסק מלאכול בסוכה והלך לבית צריך לחזור לסוכה אם פסקו הגשמים. א"ר או' ל' דה"ח שם. מ"ב אות ל"ח. פת"ע אות כ"ו ואות כ"ז:

פג

פג) [סעיף ז'] היה ישן וירדו גשמים וכו'. וה"ה כשהיה ישן בתחלת הלילה בביתו מחמת גשמים ופסקו. ח"א שם אות ח' מ"ב אות ט"ל. פת"ע אות כ"ח:

פד

פד) שם. אין מטריחין אותו וכו'. ודוקא כששכב כבר אבל אם עדיין לא שכב יחזור לסוכה מידי דהוי אמי שלא שכב עד חצי הלילה שצריך לעלות לסוכה. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' כ"ט. ר"ז או' כ"ו. ח"א שם. דה"ח אות י"ב. וכשפשט בגדיו י"ל אף לא שכב טורח ללבוש ולילך בסוכה. וכן שוכב בבגדיו י"ל א"צ לעמוד ולילך לסוכה. א"א או' ט"ז. מיהו המחה"ש ס"ק ט"ז כתב דבשוכב בבגדיו הקימה גרידא אפשר דלא מקרי טרחא. וכן בבכורי יעקב מפקפק בזה. וכן במ"ש א"א וכשפשט בגדיו וכו' בבכורי יעקב מסתפק גם בזה. והב"ד מ"ב בשה"צ או' ט"ו ואות ט"ז. ונראה ה"ד מי שדרכו לפשוט בגדיו וכיון דעתה לא פשט הו"ל שינת עראי אבל מי שאין דרכו לפשוט וישן הו"ל שינת קבע ולא יש חיוב לקום ולילך לישן בסוכה לכ"ע:

פה

פה) שם. אין מטריחין אותו לחזור לסוכה וכו'. וה"ה מי ששוכב בסוכה שישלה לעטי"ן ובשעת הגשמים סגרו אותם ואח"כ פסק הגשם נראה שא"צ לעלות על הסכך לפתוח הלעטי"ן שסתם בשעת הגשמים אבל אם יכול לפתחם בסוכה ע"י חבלים צריך לעמוד ולפתחם שאין זה רק מעט טרחא ולא מקרי מצטער. בכורי יעקב. מ"ב אות מ"א. אבל באמצע סעודתו אפשר שגם אם צריך לעלות על הסכך צריך לפתחם שאין זה הפסק סטודה וטרחא כל כך כמו לעלות לסוכה בסעיף ו' בכורי יעקב שם. מ"ב בשה"צ אות ע"ח:

פו

פו) שם. אלא ישן בביתו עד שיעלה ע"ה. ואפילו הקיץ משנתו קודם שעלה עמוד השחר אין מטריחין אותו לחזור לסוכה לגמור שם שינתו. ר"ז או' כ"ו. מ"ב או' מ"ב:

פז

פז) שם הגה. ויעור משנתו. פי' מעצמו וא"צ להקיצו. ט"ז ס"ק י"ח. ר"ז שם. ח"א שם. ואף לאחר עמוד השחר אם ישן עדיין א"צ להקיצו. מש"ז או' י"ז. ואם הקיץ משנתו לאחר שעלה ע"ה ורוצה לחזור ולישן צריך לילך לתוך הסוכה ולישן שם כיון שכבר עלה ע"ה. ר"ז שם:

פח

חפ) שם בהגה. וכל הפטור מן הסוכה וכו'. כגון במצטער ופרטי דיני מצטער ית' לקמן סי' תר"מ קחנו משם:

פט

טפ) שם בהגה. וכל הפטור מן הסוכה וכו'. כלל גדול ע"כ לא קאמר הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט אלא היכא דהוי חומרא דאתי לידי קולא. מצד שהוא מחמיר בדבר זה הוא מקיל בדבר אחר. כגון מצטער שהוא פטור מן הסוכה ואם אפ"ה יושב בה מתבטל מעונג יו"ט בזה נקרא הדיוט דמצד הסוכה אינו מקיים שום מצוה ומצד יו"ט איכא חילול. ואפילו בחו"ה חייב לכבדו אבל אם אינו מצטער רשאי להחמיר כמו ר"ג שהחמיר על עצמו בדלי של מים ושני כותבות ואמר העלום לסוכה. עולת שמואל סימן צ"ח. פ"ת. מ"ב בב"ה:

צ

צ) שם בהגה. וכל הפטור מן הסוכה וכו'. ק"ו בזה למי שרוצה להחמיר כשיורדין גשמים ולילך לסוכה ולברך המוציא ולישב בסוכה ואחר כך לאכול בבית דהוה ברכה לבטלה. ט"ז ס"ק י"ט. ואף אוכל שם יותר מכביצה ברכה לבטלה הוי כיון דפטור הוא. ואף בליל א' יאכל כזית שם ולא יברך לישב בסוכה. מש"ז או' י"ט. וה"ה אם אוכל יותר מכביצה בליל א' בעת הגשמים דלא יברך לישב בסוכה כיון די"א דאינו חייב לאכול בסוכה בעת הגשמים אפי' בליל א' כמ"ש לעיל או' מ"ז ואות ע"ג יעו"ש אלא דנקט כזית לפי פסק הש"ע דלא יש חיוב אף בליל א' כ"א בכזית ועיין לעיל אות ן' שכתבנו בשם הר"ן דאף בליל א' בעינן יותר מכביצה יעו"ש:

צא

צא) שם בהגה. אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות. נ"ל דמה דאמרינן שאינו אלא מעשה הדיוטות ואינו מקבל שכר זהו דוקא כשפטור בעת הישיבה כגון שמצטער וכדומה ובפרט בגשמים כיון שהם כשפיכת כוס על פניו שרבו הראה לו שאינו רוצה בעבודתו והוא רוצה לכוף רבו לעבדו שאין זה ד"א אבל מי שפטור משום טרחא לחזור לסוכה כגון בפסקו גשמים בלילה או באמצע סעודתו או בהולך לסוכת חבירו לזה יש קיבול שכר עליו דלא גרע משותה מים בסוכה דאמרינן ה"ז משובח אף שפטור מן הדין וכ"ש זה שבשעת ישיבה מקיים מצות סוכה כראוי רק שלכתחלה לא היה מחוייב לילך שם ולכן גם הגמ"י לא כתב רק כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא דמשמע שבעת ישיבתו פטור. בכורי יעקב. מ"ב בב"ה:

צב

צב) שם בהגה. ואינו אלא הדיוטות וכו'. הכי אתמר בירושלמי פ"ב דברכות ופ"ק דשבת והביאו הפו' בכמה מקומות. והקשו האחרונים דעינינו הרואות כמה חומרות שכתבו הפו' תע"ב. ונראה דכל דאיכא פלוגתא והלכה כמיקל אם החומרא ההיא זריזות וזהירות גם לסברת המקיל אז אמרינן המחמיר תע"ב אבל כשהחומרא לדעת המיקל אין בה זהירות וטיבותא אז נאמר כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. והרמב"ן והריטב"א בחידושיהם לקידושין דף ל"א כתבו דהא דנקרא הדיוט הוא בעושה מצוה שאין אדם חיוב בזה אבל אם מצוה זו כבר נצטוו אחרים כגון נשים במ"ע שהזמן גרמא שהם פטורות אבל האנשים מצווים בכה"ג לא נאמר פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולכן נשים יכולות לקיים מ"ע שהזמן גרמא הואיל והם מצות שנצטוו בהם האנשים. וכ"ז במצות שבין אדם למקום אבל מצות שבין אדם לחבירו לא שייך כל הפטור שכבר נצטוינו בכללות לעשות לפנים משורת הדין כדתני רב יוסף במציעא דף ל' ע"ב. עין זוכר מע' הפ' או' ו"ג:

צג

צג) שם בהגה. ושפכו על פניו. ולפ"ז אין לו להמתין מלפנות. כ"כ הריטב"א בחי' וכ"כ ק"נ דמשו"ה מייתו לה הרי"ף והרא"ש הא דמי שפך למי וכו' דנ"מ לדינא. ברכ"י אות ט':

צד

צד) [סעיף ח'] נהגו שאין מברכין על הסוכה וכו'. בגמרא (סוכה מ"ה ע"ב) אפליגו אמוראי דרב יהודה אמר שמואל סוכה יום א' כלומר אינו מברך עליה אלא יום אחד וכיון דלא מיפסקי לילות מימים כולהו ז' כיום א' דמו. ורבב"ח א"ר יוחנן סוכה ז' כלומר צריך לברך עליה בכל יום ויום ואסיקנא כר"י דכולהו אמוראי קיימיה כוותיה וכתבו שם התו' דכל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה ויישן ואפי' כמה פעמים ביום מברך על כל אחד ואחד מידי דהוי אתפילין דמברך עליהן כל זמן שמניחן. וכ"כ הרי"ף והרא"ש. וכ"כ הרמב"ם פ"ו. וכ"כ הטור דמברכין על הסוכה בכל פעם ופעם שנכנס בה ואפי' הנכנס בסוכת חבירו לבקרו צריך לברך בכל פעם ופעם. אלא שכתב הטור ור"ת פי' כיון שעיקר קביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים אפי' השינה שהיא חמורה מאכילה שהרי אוכלין עראי חוצה לה אפ"ה כיון שהאכילה עיקר פיטרת השאר עכ"ל וכתב עליו ב"י וכתב המרדכי וכן עמא דבר וגם המ"מ כתב שכן נהגו העולם שאין מברכין אלא על הסעודה כדעת ר"ת וכן פשט המנהג עכ"ל ולכן פסק כן בש"ע. וכ"כ הלבוש בסעי' ב' דלא נהגו לברך עליה אלא כשרוצה לאכול בה. וכ"כ הב"ח דכבר פשט המנהג כר"ת. וכ"כ האחרונים:

צה

צה) שם. נהגו שאין מברכין על הסוכה וכו'. ואם בירך בהמ"ז ועודנו יושב בסוכה ואח"כ רוצה לאכול סעודה אחרת כתב הלבוש דאין לברך פעם אחרת לישב בסוכה כיון דלא אסח דעתיה מן הסוכה. וכ"כ המ"א ס"ק י"ז. ר"ז או' י"ג. ח"א כלל קמ"ז אות ו"ד. דה"ח אות ט"ז. אמנם הב"ח ססי' תרמ"ג כתב דאף אם לא יצא מן הסוכה כלל כל היום אפ"ה כשחוזר וסועד חוזר ומברך לישב בסוכה וכתב והכי משמע להדיא במהרי"ל ובדברי שאר האחרונים וה"ט דכל אדם דעתו מן הסתם שלא תהא ברכת לישב בסוכה פוטרו אלא עד שעה שיהא חוזר וסועד כי אז יחזור ויברך עכ"ל. וכן הסכים הט"ז בסי' זה סק"ך. וכתב ורבים נוהגין כן והדין עמהם יעו"ש. וכן הסכים החמ"מ וכתב וכן עמא דבר יעו"ש. ומיהו הא"א אות י"ז כתב דמ"מ צ"ע די"ל ספק ברכות לקולא ואסור לברך שנית כ"ז שלא יצא לחוץ יעו"ש. והא"ר אות י"א כתב להכריע דכל שיצא צריך לחזור ולברך יעו"ש. וע"כ טוב לכוין בברכתו בפירוש שהוא פוטר בברכה זו של הסוכה רק עד סעודה אחרת. ואם בירך סתם ולא כיון ולא יצא מן הסוכה כל אותו היום יציאה שיש בה היסח הדעת אם יש אחר שסועד עמו יברך האחר והוא יוצא ואם לאו יברך בלבו משום דק"ל סב"ל. ומיהו במקום שנוהגין כדברי הב"ח והט"ז אין למחות כמ"ש בכמה מקומות דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:

צו

צו) שם. אלא בשעת אכילה. וכל מה ששותין קודם האכילה כגון יי"ש בקביעות א"צ ברכת סוכה כי האכילה שיברך עליה אח"כ פוטר אפי' מה שלפניו. ט"ז שם. ועיין לעיל אות ל"ו:

צז

צז) ומי שבדעתו שאין אוכל פת כל היום וכ"ש מי שמתענה תענית חלום בסוכות חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנס בה באותו היום לטיול דכיון שאותו יום אין בו אכילת פת הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב שם דהא עיקר הטעם שאכילת פת הוא עיקר ופוטר את הטפל. ט"ז שם. א"ר או' ט"ו. י"א בהגה"ט. ה"ב או' ג' ח"א כלל קמ"ז או' ט"ו. דה"ח או' י"ט. ודוקא אם הפסיק כגון שיצא לעסקיו או כיוצא בו אבל בלא"ה מברך פעם אחד בשחרית ויוצא בו כל היום כמו ברכת אכילה דה"ח שם. וכ"מ בח"א שם. אמנם המאמ"ר אות ח' כתב להשיג בעיקר דברי הט"ז הנזכר וכתב דלפי מה שנהגו כר"ת (ר"ל שאין מברכין אלא בשעת אכילה) יש לחוש לברכה לבטלה יעו"ש. וע"כ המתענה או שאינו אוכל פת באותו היום יש לשמוע ברכת הסוכה מאחר ויתכוין לצאת או לברך בלבו:

צח

צח) שם. אלא בשעת אכילה. ומשמע ברא"ש וטור ססי' תרמ"ג דאפי' נכנס לישב בה קודם אכילה אינו מברך. ומיהו טוב שיאכל מעט בבוקר ויברך כדי שיפטור הכל אבל בלא אכילה לא יברך. מ"א ס"ק י"ז. א"ר אות ט"ו. והיינו שיאכל יותר מכביצה פת ויכוין לפטור עד סעודה ב' אבל אם יאכל פת הבא בכסנין אפי' יותר מכביצה כל שלא אכל שיעור סעודה איכא פלוגתא בזה אם יברך אסוכה ואפי' אם מכוין אישיבה גם כן כמו שכתוב לעיל אות ל"ג ואות מ' יעו"ש:

צט

צט) ומי שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו ההליכה הוי הפסק וצריך לברך לישב בסוכה שנית. מ"א שם. א"ר או' י"ח. י"א בהגה"ט. ר"ז או' י"ד. דה"ח או' י"ז וכתב והיינו שאוכל שם שיעור שצריך ברכה צריך לברך שם לישב בסוכה עכ"ל. מיהו הלב"ש כתב על דברי מ"א הנז' דאזיל לשיטתו דפסק כך ססי' ח' לגבי טלית אבל הט"ז שם חולק ופסק דהליכה אינה הפסק ולדידיה אם היה בדעתו בשעת נטילה וברכה לילך לסוכת חבירו א"צ לברך שם וכן ראיתי נוהגין וספק ברכה להקל עכ"ד. ומשמע הא אם לא היה בדעתו בשעת נטילה וברכה צריך לחזור ולברך שנית אבל בס' בית מאיר כתב דאפי' לדעת ההגה שם היינו בטלית דכל חדא מצוה בפ"ע הוא ולכן פסק הש"ע שם דאם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל א' וה"ה להרמ"א שם היכי דפשט הראשון קודם שלבש השני אבל הכא אטו אכילת הסוכה שנית מצוה בפ"ע הוא ואינו דומה אלא לברכת המוציא דסי' קע"ח סעי' ב' (בהגה) ומבואר שם בב"י דאפי' הלך לבהכ"נ לא הוי הפסק וה"ה הכא כל שלא הסיח דעתו מלאכול מ"ש סוכה זו או אחרת וא"צ לברך שנית עכ"ל ועי"ש בסי' קע"ח סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

ק

ק) אם שכח לברך לישב בסוכה עד שאכל נ"ל דיברך אח"כ על מה שרוצה לאכול ואפי' אכל כבר נ"ל דיכול לברך שגם הישיבה מן המצוה. מ"א שם. א"ר שם י"א שם. ר"ז או' ט"ז. ח"א כלל קמ"ז או' ט"ז. דה"ח או' י"ח. אמנם השש"א כתב על דברי מ"א הנז' לא כ"כ אלא לשיטתו דאע"ג דתיקנו על אכילה לא עקרו מצות ישיבה לגמרי עכ"ל. ור"ל אבל לדעת הסוברים דעקרו מצות ישיבה לגמרי דאין לברך על הישיבה ה"ה הכא אם גמר מלאכול דאין לברך עוד על הסוכה אלא א"כ אוכל עוד יותר מכביצה פת דראוי לברך עליו לישב בסוכה. וא"כ מ"ש שם א"א או' ט"ו ונ"ל דה"ה כשיצא יציאה גמורה לאחר אכילה וחוזר ונכנס וכו' לכ"ע צריך לברך וכן ההולך לסוכת חבירו צריך לברך שם בין יאכל שם או לא עכ"ל. הוא לדעת הסוברים דלא עקרו מצות ישיבה לגמרי אבל לדעת הסוברים דעקרו לגמרי אין לברך כלל על הסוכה אלא א"כ אוכל יותר מכביצה פת ולא שנה סוכתו מסוכת חבירו. ועיין לעיל או' צ"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---