פני משה/שבת/א/ד

פני משה שבת א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אלו מהלכות שאמרו וכו'. לפי נוסחא זו אדלקמן קאי אין שורין וכו':

נמנו ורבו וכו'. כלומר ויש מן הלכות שנמנו ורבו ב"ש על ב"ה כשעמדו למנין:

וי"ח דבר גזרו בו ביום. מפרש בגמ' מאי נינהו:

גמ' אותו היום וכו'. תוספתא היא בפ"ק לפי שהיה הלל יושב כפוף לפני שמאי ועוד שהיו ב"ש הורגין בתלמידי ב"ה כדלקמן:

בו ביום גדשו את הסאה. כלו' דר"א מרבה בשבח על הגזירות שגזרו בו ביום כדי לעשות גדר והרי זה כסאה מלאה וגדושה ע"י כך. ור' יהושע קאמר דלא היא אלא אדרבה שע"י שגזרו הרבה יותר מדאי ורוב הצבור אין יכולין לעמוד בהן וע"י כך עוברין הן על דברי תורה וה"ז כסאה מחוקה שע"י שהרבו עליה בטפיפתה חסרה ממדתה ונמחקה. ומביא כל אחד מהן משל ודמיון לדבריו:

אילו היתה חסירה ומליאה יאות. האי אילו להאמת שהוא כן מיתפרשא וכך הוא דרך הש"ס הזה בכל מקום לתפוס לשון אלו על דבר שהוא כך וכלו' הרי זה כאילו היתה חסירה בתחלה ומילאוה אותה ויאות הוא כן כדמסיק להמשל שהרי זה דומה לחבית שהיא מליאה אגוזין וכל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת והאגוזים עומדין במקומן במלואן ונמצאת חבית זו אע"פ שמליאה היתה מאגוזים מ"מ חסירה משומשמין היתה ועל ידי שמילאוהו גם בשומשמין מחזקת היא הכל וכך הוא זה שמתוך שהוסיפו עליהן לגזור ולהחמיר ע"י כך מתקיימין הן דברי תורה ונזהרין הן מכולן:

א"ל ר' יהושע. אני אומר בהפך אלא כאלו שהיתה הסאה מליאה והם חיסרוה ויאות הוא לדמות ענין זה לחבית זו שהיתה מליאה שמן וכשאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן וכך הוא זה שע"י שגזרו עליהן יותר מדאי מתוך כך עוברין הן אף על מה שהיו נזהרין בהן בתחלה:

ששה מהן. מתלמידי ב"ש עלו לעלייה ותשאר מהם עמדו עליהן מלמטה על תלמידי ב"ה בחרבות וברמחים כדי שלא יעלו וירבו אותן שהן מב"ש למעלה על אותן של ב"ה:

תני. בחדא ברייתא י"ח דבר גזרו ובי"ח רבו ולקמן איכא למאן דאמר דמפרש שאותן שגזרו הן ממה שרבו בית שמאי על בית הלל ומתוך שרבו גזרו בהן:

ובי"ח נחלקו. הן אותן הדברים השנויים בפרקין לקמן שעמדו במחלוקתן ולא רבו ב"ש על ב"ה:

על פיתן. של נכרים וכו' ועל בנותיהן הרי כאן ארבע:

ועל שכבת זרען ועל מימי רגליהן. איכא למאן דאמר לקמן דבחדא קחשיב להו שאין ש"ז של נכרי טמא אלא מתוך שא"א לשכבת זרע לצאת בלא מימי רגלים כדמפרש לקמן בהסוגיא והאי מ"ד חשיב להו בתרתי:

ועל הלכית בעל קרי. שאסור בד"ת עד שיטבול:

ועל הלכות ארץ העמים. שגזרו עליהן טומאה:

תמן תנינן. במתני' סוף מסכת זבים אלו פוסלין את התרומה וכו' והרי כאן עשרה כפי אשר נשנו בהמשנה וקסבר האי תנא דחשבינן לשכבת זרען ולמימי רגליהן בתרתי והרי כאן י"ח:

רבנן דקיסרין אמרין. דלא כך היא אלא אלו שגזרו ממה שרבו שבעה אינון. כלומר הא דקא מחשבת לאלו שגזרו והן הן אותן שרבו בית שמאי על בית הלל לדידן לא ס"ל הכי בכולן דקא מחשבת להו אלא אלו הראשונים על פיתן וכו' הן הן מאותן שרבו עליהן ולא כדקאמרת שהן שמונה אלא שבעה אינון וכדפרישית דש"ז ומימי רגליהן לא מחשבינן אלא כחדא:

ואילין אינון אחרונייתא. שגזרו עוד עליהן אחר שרבו מי שהחשיך בדרך וכו' וכיוצא בו וכו' ששנינו לעיל וכל המטלטלין וכו' כדתנינן בריש פי"ו דאהלות וכיצד בוצרין וכו' ששנינו שם בריש פי"ח לפי שגזרו על הבוצר לגת שיהא מוכשר לקבל טומאה:

והמניח כלים תחת הצינור. שיהו פוסלין את המקוה כדתנינן ברפ"ד דמקואות והרי כאן חמשה ועם השבעה הראשונים הרי י"ב ועל ששה ספיקות שורפין את התרומה ששנינו בפ"ד דטהרות נמי מאותן שגזרו עליהן בו ביום אחר שרבו והרי כאן י"ח:

אף גידולי תרומה תרומה. ששנינו בפ"ט דתרומות מי"ח דבר הוא וקסבר ר' יוסי בר' בון כר' יוסי במתניתין דהמניח כלים תחת הצינור שעדיין מחלוקת במקומה עומדת ואפיק להא ועייל להא:

אלו הן שגזרו. רבנן דקיסרין מסקו להא ואלו הן שגזרו ולא רבו כלל עליהן ואלו הן עשרה קדמייתא מתני' דזבים אלו פוסלין את התרומה וכו' שהן עשרה דברים והשאר הן מן מה דתני רשב"י וכו' וכלומר דלמדין אנו מהך ברייתא דקחשיב לאותן שגזרו עליהן בו ביום. ועל פיתן דקתני ברישא לא מחשבינן לאלו שגזרו בלא רביית מנין אלא זה הוא מאותן שגזרו אחר שרבו כדאמרי לעיל אלא השאר דקתשיב בהאי ברייתא שגזרו בו ביום הן הן להשלים הי"ח דבר שגזרו ולא רבו עליהן כלל. ואלו הן על גבינתן הרי א' ועל יינן ועל חומצן ועל ציר ועל מורייסן בחדא קחשיב להו לפי שטעם אחד להן דהחשש הוא משום סתם יין שלהם הרי כאן ב'. על כבושיהן ועל שלוקיהן ועל מלוחיהן נמי בחדא חשיב להו דאיסור א' הן משום בשולי נכרים וכבוש כמבושל וכן מליח כרותח הרי כאן ג'. ועל החילקה ועל השחוקה ועל הטיסני אלו הן מה ששנינו בפ"ו דמכשירין החילקה והטרגיס והטיסני טמאים בכל מקום. חילקה הוא חטה אחת שנחלקה לשנים והטרגיס הוא השחיקה דקאמר הכא שנשחקת ונחלקה לשלש והטיסני שנחלקת לארבעה ולכולן טעם אחד להן לפי שמלחלחין אותן כדי שיהא נוח לחלקן ומוכשרין הן לפיכך טמאין בכל מקום והלכך נמי בחדא קחשיב להו והרי כאן ד':

על לשונן ועל עדותן. ענין אחד הן שאין סומכין על לשונן ואין מקבלין עדותן הרי כאן חמשה:

ועל מתנותיהן. שלא יתנו להם מתנות משום לא תחנם וכן אין מקבלין מהן מתנות ביום אידם הרי כאן ששה:

על בניהן ועל בנותיהן. שגזרו עליהן יחוד לא להתייחד עם בניהן ולא עם בנותיהן וזהו ענין אחד הרי כאן שבעה:

ועל בכוריהן. זהו תינוקות שלהם ועל שם שגזרו עליהן מימי קטנותן ובתחלת ילדותם קרי לה בכוריהן לפי שגזרו זיבה על תינוק נכרי כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו ויבא לידי משכב זכור הרי כאן שמונה ועם עשרה קדמייתא הרי אותן י"ח דבר שגזרו עליהן ולא הוצרכו למנין על אלו:

פיתן וכו' מהלכות של עימעום הוא. יש לעמעם ולגמגם עליה ומפרש ואזיל לאיזה צד הוא הגמגום:

מהו מהלכות של עימעום. אם כך אנו אומרים לפרש דבמקום שפת של ישראל מצויים בדין היה לאסור אלא שעמעמו על האיסור ולא רצו להחמיר והתירוה או להפך דבמקום שאין פת של ישראל מצוייה בדין היה שתהא מותרת ועמעמו על ההיתר ואסרוה לעולם:

א"ר מנא. מאי תיבעי לך וכי יש עמעום לאיסור כלומר וכי שייך לשון עמעום על שהיו נראה להם להתיר ואסרוה וכי פת לאו כתבשילי עכו"ם חשיבא ומעתה וכי כך אנו אומרים גם בתבשילי עכו"ם דבמקום שאין תבשילי ישראל מצוים היה בדין להתיר אלא שעמעמו עליהן ואסרום בתמיה והלא תבשילי עכו"ם מדינא אסורין לעולם:

אלא כיני. אלא ודאי כך הוא הדבר כדאמרת מעיקרא שהעמעום הוא על האיסור ומפני כך התירו אבל לא במקום שפת ישראל מצויה כדבעית למימר דבכה"ג לא התירו אלא דוקא במקום שאין פת ישראל מצויה ואפ"ה בדין היה לאסור דהיה נראה להן לדמות לתבשילי עכו"ם ועמעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש שא"א שלא בפת:

כדברי. כלומר ואפילו לדברי המתיר ובלבד מן הפלטר אבל לא מפת בעל הבית:

ולא עבדין כן. אלא שאין שומעין לנו ונוהגין היתר אף בשל בעל הבית. וגרסינן לכל הא בפ"ח דשביעית ובפ"ב דע"ז בהלכה ח' ובכמה מקומות:

אמרין קומי ר"ח רובא תני ר"ש בן יוחי וכו'. אשלקות דתנינן בע"ז שם קאי ואגב מייתי לה בשאר מקומות דדריש רשב"י לסמך מקרא לאסור תבשילי עכו"ם:

מה מים שלא נשתנו מברייתן. ע"י האור אף כל דבר יכו':

התיבון. עלה הרי תנינן בתוספתא דע"ז פ"ה:

מוטלייה. מפרש לה בבבלי ע"ז זרע כרפס וזרע דכיתנא ודשבלליתא ותרי ליה בהדדי בפשורי ושבקו ליה עד דמקבל:

דפנקריסין. קפריסין:

וקובטיות. כריתין:

ניחא כולהון. אלו שהתירו לפי שהן יכולין להשרות ולחזור כמו שהיו ולא שייך לאסרן משום בישולי עכו"ם:

קליות מה. בתמיה לדידך דאמרת בישולי עכו"ם מן התורה אסורין למה התירו בקליות שלהן:

אמר ר' יוסי בר' בון בשם רב. דבאמת תבשילי עכו"ם אינם אלא מדרבנן ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי ולפיכך קליות מותרין דנאכלין הן כמות שהן חיין:

מה מקיים ר' חייה רבה אוכל וכו'. דאיהו מן אלו דהתיבון על דרשת רשב"י ומה מקיים להמקרא הזה:

באוכל תשברו. דריש לה לדרשא אחריתא ולרמז על בני עשו שתראה לפייסו באוכל שתתן לו שאם האכלתו שברתו:

שאם היה קשה עליך. ודעתו להרע לך ראה באוכל תשבר אותו ואם לאו שלא יתרצה בכך הכרע עליו כסף והיינו בכסף דקרא:

אמרין. דכן הי' נוהג ר' יונתן לעשות כשהיה רואה שר גדול בא לתוך העיר היה משלח לו דורונות לכבדו כדי לשחדו ולסמות עיניו ומפני מה לפי שאמר שאם יבא אח"כ איזה דין של יתום או של אלמנה וכה"ג וצריך להשתדלות אמצא אצלו פנים רצויות ומפויסות לעשות חפצי ורצוני:

גבינתן. קאמר לעיל דגזרו עליהן:

אמר ר' ירמיה וכו'. גרסינן להא בע"ז שם ובתרומות פ"ח בהלכה ה':

משום תערובות. חלב של בהמה טמאה ולא משום חשש גילוי:

ותני כן. בתוספתא דע"ז פ"ה:

עומד הוא ישראל בעדר וכו'. אלמא דאין החשש אלא משום תערובות חלב טמא וכשהישראל עומד בעדר ורואה סגי ואע"פ שאינו רואה אם נתגלה או לא:

ר' בא וכן'. פליג וקסבר דהחשש משום גילוי הוא שאין העכו"ם נזהרין בו:

ויעמיד. את החלב ואם יש בו ארס הנחש אינו נקפא. ומשני ר' שמואל מפני אירס הנתון בין הנקבים של הגבינה ואינו ניכר:

ותני כן. שיש מין ארס שהוא שוקע וזה יוכל להתערב ולהנתן בין נקבי הגבינה:

אחד צף. של זקן הוא שאינו חזק כל כך וצף הוא על המשקה ושל בחור הוא שוקע לפי שהוא חזק ויש בו כובד ושוקע בתוך המשקה לתוך קרקעיתו של הכלי ואחד והוא של בינוני וזה עומד כסבכה מלמעלה ואינו צף ממש:

אתגליין גיגיתא דסידרא רובא. שהוא של בית המדרש הגדול:

אני אומר וכו'. והלכך לא הזיק להראשונים ששתו ולהאחרונים ששתו מלמטה במקום הארס הזיק:

פועליא. וכך היה ג"כ המעשה בפועלים של סוריא שנתגלה כד המים שתון וכו':

השמן וכו'. בתוספתא דתרומות פ"ז:

בשראו אותו נוקר. בשראו הדבש שיש בו ניקורים ניקורים מודים שהוא אסור דחוששין שמא שתה הנחש ממנו והוא הנוקר:

ותני כן. בתוספתא שם:

אסור לשתות אחריהן. לפי שאני אומר אירס שוקע הי' וכדלעיל ובתרומות גרים לה בתר הני עובדי דלעיל:

וביין משתיו. בשתי משתאות הכתוב מדבר אחד משתה יין ואחד משתה שמן:

שהיו עולין וכו'. ומפני מה אסר דניאל לפי שהיה רואה שהיו ישראל מסכנין את עצמן לעלות להר המלך ללקט זיתום ונהרגין עליו מן השונאים. לפיכך גזר עליו לאוסרו:

בגיטין. דתנן בפ' מי שאחזו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אינו גט ותני עלה בתוספתא דגיטין פ"ה ורבותינו התירו לה להנשא דס"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע"ג דלא אמר מעכשיו ה"ז גט וגרסינן להא נמי בגטין פ' הנזכר ובנדה בפ' המפלת:

ובשמן. הא דאמרן:

ובסנדל. בנדה שם תנינן המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה ופליגי התם איזהו סנדל וקאמר דנמנו עליו רבותינו לומר והוא שיש בו מצורת אדם הא לאו הכי טהורה:

ויקרא לו ב"ד שריא שכל ב"ד וכו'. וה"נ אמאי לא קראו לו ב"ד שריא. וקאמר ר' יודן מפני שבית דינו חלוק עליו בגיטין ולא הסכימו עמו למעשה:

ולא כן תנינן. בפ"ק דעדיות שאין ב"ד וכו' וכי ר' ובית דינו יכולין להתיר מה שאסר דניאל וחבורתו:

אלא ר' יוחנן. דקאמר לעיל שדניאל אסרו לפי שהיו עולין וכו' כדעתיה וכו' ובדקו וכו' שהשמן לא קבלו רוב הצבור עליהן לפיכך התירו אבל לא שנמנו לבטל מה שקיבלו עליהן:

שמואל קבל עלוי. מה ששמע שהתירו ואכל ורב לא היה רוצה לאכול וא"ל שמואל אכול דאם לא כן אנא כתיב עלך דין זקן ממרא שאתה חולק על רבים שנמנו עליו והתירו:

עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בא"י יודע אני זה שר' שמלאי הדרומי היה עורר על איסור שמן ולא איכפת לי בדבריו והשיב לו שמואל ומה הוא אומר לה וכי בשם גרמיה אומר לא אמר אלא שרבו ובית דינו התירו. ואטרח שמואל עלוי דרב ואכל:

בנותיהן. קאמר לעיל דמי"ח דבר הוא הגזירה והקשה ר' אלעזר הרי בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם ושבעה לאו דוקא אלא כלומר הא מדאורייתא הוא דמצינו בכמה מקומות שהזהירה התורה על זה בתך לא תתן וגו' לא תתחתן בם. ומשני ר' אבון דקרא לאסור שבעה עממין הוא דאתא ואינהו גזור אף על שאר אומות:

תנא ר' יהושע מאונייא. דהאי בנותיהן דקאמר לאסור את ביציהן הוא וכי הא דתני ר' ישמעאל ואת בת היענה זו ביצת הנעמית והכא נמי בנותיהן בציהן שבישלו הוא דאסרו דבלאו הכי ה"א שביצה אינה בכלל תבשילי עכו"ם שגזרו משום דיש אוכלין אותה חיה קמ"ל:

שכבת זרען. גזרו עליהן ופריך ולא כן אמר וכו' דשכבת זרעו של עכו"ם טהורה שאינה אלא כש"ז דבהמה. ומשני דהיינו טעמא לפי שאי אפשר לש"ז לצאת בלא טיפת מי רגלים שנתערב עמה ועל זה הוא דגזרו:

שונה הלכות. בעל קרי מותר להיות שונה בהלכות שלא ישכח ואינו שונה הגדות מפני שהן מושכין את הלב ויבא להיות מעיין ומאריך בהם:

ריגליות. אותן שהוא רגיל בהן וא"צ לעיין כל כך:

ובלבד שלא יציע את משנתו. שלא יעמיק בה להבין כפי הצעתה:

שלא יזכיר את האזכרות. השמות הכתובין בהם. וגרסינן להא לעיל בברכות פ"ג בהלכה ד':

ועל הילכות ארך העמים. ופריך ולא כן אמר ר' זעירא וכו' דזוגות הראשונים הן שגזרו על ארץ העמים ועל כלי זכוכית שיטמאו ור' יונה אמר יהודה בן טבאי גזר ור' יוסי אמר יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו טומאה על כלי מתכות והלל ושמאי גזרו על טהרת ידים ומיהת טומאת ארץ העמים לכ"ע כבר נגזרה בימי הראשונים. ומשני ר"י בר' בון דבאמת כך היתה הלכה בידם מזוגות הראשונים אלא ששכחוה ועמדו אלו דורות השניי' והסכימו על דעת הראשונים וחזרו וגזרו על אלה:

ללמדך וכו' סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה מסיני ואלו נתנו נפשם עליהם כדאמרינן לעיל שהיו הורגים בהם לפיכך נתקיים בידן אלו הגזירות ונקראו על שמם:

ואתייא. הא כהאי דאמר ר' מנא בפ"ק דפיאה כתיב כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם. ואין זה דבר והפוכו ועוד האי מכם מיותר הוא הלכך דריש לה דה"ק כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הוא רק ולמה הוא כך לפי שאין אתם יגיעים בו:

כי הוא חייכם וכו'. כלומר ולא עוד אלא שבשעה שאתם יגיעים בו לא מיבעיא שלא יהא רק מכם אלא גם הוא חייכם ואתם ג"כ מתקיימים על ידי כך. וגרסי' להא בכתובות סוף פ"ח ולקמן בסוכה פ"ד:

לא שנו. אהא דמייתי לעיל קאי שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין דקאמר דלא שנו אלא בתוך י"ח דבר אלו דאין שום ב"ד יכול לבטל איזה דבר מהן עד שיהא גדול וכו' אבל גזירה אחרת שהוא חוץ לי"ח דבר וגזרו הראשונים עליה אפילו בית דין הקטן מהם מבטל:

התיבון. על הא דשמואל דקאמר מה שהוא חוץ לי"ח דבר אפי' ב"ד הקטן יכול הוא לבטל:

הרי שבועות הרי חוץ לי"ח דבר. כלומר מה שגזרו הראשונים להוסיף על השבועות מקודם כדתנן בפ"א ובפ"ב דשבועות עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית וכו' ומכאן ואילך אסור משום תוספת שביעי' והרי זה חוץ לי"ח דבר היא ואפ"ה ר' יוחנן מקשי עליה התם כדמסיים ואזיל דקאמר שם ר' קריספדא בשמיה דר"ג וב"ד התירו באיסור שני פרקי' הראשוני' דאיירי בתוספת שביעית והן ביטלום:

ור' יוחנן בעי. כצ"ל וכך הוא לעיל בשביעית פ"ק וכלו' דהוה מקשי עלה ולא כן תנינן שאין ב"ד יכול לבטל וכו' והתם משני לה ר' יוחנן גופיה וקאמר שלא ביטלום לגמרי אלא לצורך שעה הוא שהתירו אלמא דאפילו במה שהוא חוץ לי"ח דבר אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ומנין:

אתא ר' אבון וכו'. כלומר כי אתא ר' אבון אמר דבאמת לא כך איתמר להא דשמואל אלא הכי איתמר לא שנו להא דתנינן שאין ב"ד יכול לבטל וכו' דמשמע דאם הוא גדול ממנו בחכמה ומנין יכול הוא לבטל והיינו דוקא במה שהוא חוץ לי"ח דבר הא במה שהוא בתוך י"ח דבר אפי' ב"ד גדול מהם אינו יכול לבטל מפני שעמדה להן בנפשותיהן כדאמרי' לעיל שהיו הורגים בתלמידי ב"ה עד שקיבלו עליהם י"ח דבר אלו ושלא יתבטלו לעולם:

א"ר מנא לא מסתברא דלא וכו'. כלו' דר' מנא פריך דאי מהאי טעמא א"כ אדרבא איפכא מסתברא הוא דאלא מפני שבאונס קיבלו עליהם הלכך אם לאחר זמן נראה לאיזה ב"ד לבטל בטל הוא שהרי מתחלה לא הסכימו ב"ה להם אלא ע"י אונס:

התיבון הרי שמן הרי בתוך י"ח. הוא להאי ת"ק דקאמר לעיל שגזרו על פיתן וכו' ועל שמנן ואמרי' לעיל דרבי ובית דינו נמנו והתירו בשמן ור' יוחנן מקשי עלה כדגריס לעיל ר' יוחנן בעי ולא כן תני שאין ב"ד יכול לבטל וכו' אלמא דאי הוה ב"ד גדול בחכמה ובמנין יכול הוא לבטל אפי' למה שהוא בתוך י"ח וקשיא ללישנא בתרא דשמואל:

רב כהנא וכו'. כלומר מהאי דשמן לא תיקשי מידי דהא כבר אמרי' לעיל דמה שביטלו בשמן מבוטל הוא לכ"ע ואפי' לר' יוחנן דקאמר דניאל אסרו הא איהו גופיה הדר וקאמר ביה טעמא מפני שבדקו ומצאו שהגזירה של שמן לא קיבלו אותה רוב הצבור עליהן:

חמש חטאות מתות. הא דקי"ל בפ"ד דתמור' דחמש חטאות מתות הן כדקחשיב להו התם אם רצו ב"ד לבטל לתקנה זו מבטלין אותה:

הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה. דוקא לענין זה הוא דיכולין לבטלן שלא ידחו למיתה אלא ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה אבל שיאמר ליקרב אותן עצמן ע"ג המזבח אין שומעין להם לפי שאין חטאת העומדת למיתה קריבה ודי בזה שיאמרו אע"פ שבתחלה עומדת למיתה לרעייה אזלא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף