שיירי קרבן/שבת/א/ד

שיירי קרבן שבת א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בו ביום גדשו וכו'. תוספ' בפרק מי שהחשיך כתבו דר"א ור"י שניה' לשבח ע"ש וסוגיין משמע יותר כפי' רש"י:

ששה מהן עלו וכו'. כתב הרמב"ם בפי' המשנה ופעם אחת בקרו לחזקיהו בן גרון ונתקבץ שם קיבוץ גדול מתלמידי ב"ש וב"ה ולא היה באותו הדור מי שהיה ראוי להוראה שלא היה באותו מעמד ונמנו והיו ב"ש מרובין והשם אמר אחרי רבים להטות וקשה הא לפי ברייתא זו לא היה שם רק ששה ומתלמידי ב"ש ואיך כתב שהיו שם כל הראוין להוראה ואין לומר דששה מתלמידי ב"ש עלו והשאר עמדו מלמטן שלא יצאו תלמידי ב"ה ויבטלו המעמד דכי מה תועלת היה ביציאת קצת מתלמידי הלל הלא אין עלינו אחריות כל העומדים חוץ לבית דין אם יחלוקו עליהם וע"ק שהרי ודאי היו עוד תלמידי הלל בעולם שהרי הם היו מרובים מתלמידי ב"ש כדאמרינן ביבמות ואין לומר שאז חזרו מקצת תלמידי ב"ה והודו לדברי ב"ש שהרי במתני' תנן נמנו ורבו ב"ש על ב"ה:

שמונה עשר דבר וכו'. כתב הרמב"ם בפי' המשנה ואמרם אלו מן ההלכות שאמרו ר"ל שהם מן ההלכות שהסכימו עליהן ולא נפל בהן שום מחלוקת וזה מספרם יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ד' בחוץ הרי ח' לא ישב אדם לפני הספר ולא למרחץ ולא לבורסקי ולא לדין ולא לאכול הרי י"ג לא יצא חייט במחטו ולא הלבלר בקולמסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר ולא יאכל הזב עם הזבה הרי י"ח אבל הי"ח שגזרו האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני והשות' משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלש' לוגין מים שאובין הרי חמש והנוגע בספר והידים האוכלין והכלים הרי ח' המניח כלי תחת הצנור וכל המטלטלין מביאין את הטומאה כעובי המרדע הבוצר לגת הוכשר גידולי תרומה תרומה מי שהחשיך בדרך הרי י"ג פת עכו"ם שמנם יינם יחוד בנותיהן שיהא תינוק כותי מטמא בזיבה הרי י"ח וקשה הא אחרינייתא נינהו שרבו עליהן כדמפרש בסוגיין ועוד באותן שגזרו לא תפס לא דרך ש"ס דילן ולא דרך הש"ס בבלי שהרי חשיב פת שמן ויין ובנותיהן כל א' לעצמו ובבלי קחשיב כולהו בחדא וע"ק דקחשיב אוכלים וכלים בחדא דהיינו דווקא לר"מ אבל לר"י בתרתי חשבינן להו וע"ק דקחשיב כלים תחת הצינור כר"מ ולא כר"י דנימוקו עמו וכוותיה פסק בחיבורו פ"ד מה' מקואות ועיין בספר המאור:

והטבול יום. משמע דאף טבול יום מי"ח דבר הוא ובבבלי פריך טב"י דאוריית' ומשני סמי מכאן טב"י דאינו בכלל י"ח דבר ונראה דירושלמי סובר שגזרו על ט"י דרבנן שיפסול תרומה דאורייתא והא דתנן בפי"א דפר' כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים וכו' לאחר ביאתו מותר בכולן י"ל דמתני' לאו דוקא וע"ש בתוספות י"ט:

ועל עדותן. וקשה הא מן התורה עכו"ם פסול לעדות כדכתיב הנה עד שקר העד שקר ענה באחיו ועכו"ם לאו אחיו הוא ואפילו במסיח לפי תומו פסול מדאורייתא אלא דרבנן הקילו בעדות אשה להכשיר מסיח לפי תומו א"כ גזירתן למה:

ולא עבדין כן. הרי"ף והרא"ש בפ"ב דעכו"ם העתיקו לדברי הירושל' ולא מסיימי ביה הא דאמר ולא עבדין כן וצ"ל דסוברים הא דלא עבדי כן ולוקחים אף מבעל הבית שלא ע"פ הדין עושים אך קשה הא דגרסינן בירושלמי בפ"ב דפסחים אמתני' חמץ של נכרי לאחר הפסח מותר בהנאה הא באכילה אסור מתניתין במקום שלא נהגו לאכול פת של עכו"ם אבל במקום שנהגו לאכול פת עכו"ם מותר אפילו באכילה והא מתני' סתמא איירי אפילו בפת של בעל הבית ואפילו הכי במקום שנהגו מותר באכילה משמע דהמנהג דינא הוא דבמנהגא תליא מילתא וצ"ע בפוסקים:

קליות למה. רש"י והר"ן פירשו בעכו"ם פ"ב וקליות נמי לא נשתנו והרמב"ם פי"ז מהמ"א כתב וכן קליות של עכו"ם מותרין ולא גזרו עליהן שאין אדם מזמן חבירו על קליות ונראין דבריו דלפי' רש"י צ"ל דירושלמי ובבלי פליגי במציאות אי נשתני או לא אבל לדברי הרמב"ם ניחא דבבלי סובר דלכך מותר לפי שאין דרך להזמין ובסברא פליגי אך בבבלי שם דף ל"ח ע"ב מפורש דאף קליות לא נשתנו מברייתן וקשה ל"ל להרמב"ם לחדש טעם אחר ועיין בלח"מ ודבריו צ"ע שלפי דבריו ה"ל להרמב"ם לכתוב טעם זה לעיל מיניה גבי דבר שנאכל כמות שהוא חי וצ"ע:

ותני כן וכו'. כתב הרב ר"א בפי' למסכת תרומות ותני נמי הכא בברייתא איסור של חלב משום תערובות של בהמה טמאה מדבעי לעמוד בצד העדר בשעה שהנכרי חולב ש"מ משום תערובות וכו' וכי עומד בצד עדר בשעת חליבה לא יערב הנכרי דמירתת שישראל רואה אותו מערב. ויעמיד עד שיקיים הגבינה ואז יוכל להגביה העליון שהארס אז צף למעלה או עומד כשבכה למעלה וכי ינטל העליון תו ליכא למיתש בשלמ' בחלב וכו' משא"כ כשנקפיאנו ונעשה גוש ובין הנקבי' פי' שיורד לתוכו ג"כ וקשה לכל הטעמים שיאמרו שאפרו חלב העכו"ם לעולם מהני כשישראל רואהו ומאי סייעתא מייתי מהך ברייתא דהטעם משום תערובות וע"ק דתוספות כתבו בעכו"ם דף ל"ה ע"א בד"ה לפי שא"א וכו' וקשי' ויעמיד על הגבינה קיימא כלומר גבינה שיעשו מיהו תשתרי דהא ארס אינו מניחו לייבשו ומסיק מפני ארס הנתון בין הנקבים כמו שמתרץ בתלמודינו אבל אין לפרש כפי' הר"א דקאי אחלב וה"פ למה אסרוה משום גילוי ויעמידנו ואם יש בו ארס לא יעמיד דהכי מקשה התלמוד גבי חלב טמא דליתא דהא לא מצינו בשום מקום שיניח חלב להקפות בשביל ארס הנתון בו הרי שנעלם ממנו דברי תוס' אלו וע"ק אמאי שפי' שאז יכול להגביה העליון דליתא דכיון שכבר עירב הכל א"א דלא לשתייר למטה צחצוחי חלב ומה שפירש בין הנקבים היינו שיורד לתוכו קשה כיון שהדבר גוש הארס שהוא לח עומד בין הנקבים של מעלה או של מטה ולא שייך צף אלא בדבר לח ולא בדבר גוש:

בג' מקומות וכו'. כתבו תוספ' במס' עכו"ם דף ל"ז ע"א בד"ה אשר לא וכו' ור"י הביא ירושלמי רבי וב"ד התירו את השמן בג' מקומות ר"י הנשיא ורבותינו התירו בגיטין ובשמן ובסנדל וי"ל שהיא ט"ס דא"כ מאי משני מגיטין הא עדיין איכא ג' דברי' דהא התיר ר' בית שאן דבירושלמי דדמאי נמי איתא לכך נראה דגרסינן ר"י הנשיא והוא ר"י נשיאה ונראה פי' דבריהם דלא גרסינן רבי וב"ד אלא ר"י הנשיא וב"ד דהא בסיפא אף הגירסא שלפניהם היתה ר"י הנשיא והר"ן תירץ אתא רבי והתיר ולא קבלו עד שבא בן בנו וקבלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף