פני משה/קידושין/ב/ח

פני משה קידושין ב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המקדש בערל' כו'. דכל הני אסורי הנאה נינהו ערלה דכתיב לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע:

ובכלאי הכרם. דכתיב פן תקדש פן תוקד אש:

ובשור הנסקל. דכתיב בי' ולא יאכל את בשרו:

ובעגלה ערופה. דכתיב בה כפרה ונכפר להם הדם כקדשים שאסורין. בהנאה שהרי מועלין בהן:

בציפורי מצורע. דתניא נאמר מכשיר ומכפר בפנים זהו אשמו וחטאתו של מצורע שהאשם מכשיר אותו לאכול בקדשים וחטאת מכפרו ושניהם נעשים בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מכשיר צפורי מצורע שמכשירין אותו לבא אל תוך המחנה ומכפר זו עגלה ערופה שנאמר בה ונכפר ושניהם נעשי' חוץ לעזרה מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר דתרוייהו קדשים נינהו ואסורים בהנאה אף מכשיר ומכפר האמורים בחוץ עשה בו מכשיר שהם צפורי מצורע כעגלה ערופה המכפר להיות אסורים בהנאה ומאימתי צפורי מצורע אסורים משעת השחיטה והצפור השחוטה בלבד היא שאסורה בהנאה ועגלה ערופה ירידתה אל נחל איתן אוסרתה:

ובשער נזיר. דאמר קרא קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו גדולו פרע שער ראשו יהיה קדש:

פטר חמור. דילפינן עריפה עריפה מעגלה ערופה דאפי' לאחר עריפה אסור בהנאה ומחיים נמי אסור בהנאה דהלכה כר' יהודה בבכירו' פ"ק:

ובבשר בחלב. נאמר ג' פעמים לא תבשל א' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בשול:

וחולין שנשחטו בעזרה. דכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר תלמוד לומר ואכלת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ולא במה שאתה זובח בקרוב מקום ומדכתיב לכלב תשליכון אותו דרשינן איסור הנאה אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה:

מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא הקדש ועכומ"ז ושביעית עכומ"ז דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו ושביעית שנאמר קדש היא תוספת דמיה כהקדש והוו עכומ"ז ושביעית ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין:

גמ' מקדשין בו את האשה. ולקמן פריך עליה ממתני':

שאינו מוציא מידי איסורין בחייו. שאין לו פדיון מקדשין בו פטר חמור שיש לו פדיון בחייו לכ"ש שמקדשין בו:

מה נפק מן ביניהון. עוד לדינא:

עבר ופדייו. אחר שלא מדעת בעלים לר' אלעזר דאמר מקדשין בו האשה וממונא דבעלים הוא אינו פדוי כלומר שאין הפדיון שלו דלא מצי הכהן לזבוני לי' כיון דממון בעלים הוא והפדיון לבעלים:

רבי יוחנן. דס"ל אין מקדשין בו דלאו ממון בעלים הוא פדוי הוא והפדיון שלו:

מתניתא. ברייתא והובאה בפ"ק דבכורו' דף י"א מסייע לר' לעזר וסיפא פליגא עליה:

משלם תשלומי כפל. לבעלים אלמא ממון בעלים הוא:

וסופא. דברייתא פליגא עלוי דמסיים התם טעמא דמשלם שאף על פי שאין לו בו עכשיו לבעלים כלום יש לו בו לאחר זמן לאחר שיפדהו הלכך הוי ליה כאלו השתא דידיה אלמא כל זמן שלא פדאו לאו ברשות בעלים הוא:

מתני'. משנתינו פליגא על ר' אלעזר דקתני אין מקדשין בו:

הכל מודין. ר' יהודה ור"ש דפליגי בפ"ק דבכורות אם פטר חמור אסור בהנאה מחיים ורבי שמעון סבירא ליה דמותר הכל מודים לאחר עריפ' שאסור בהנאה ואינו יכול לפדותו שיהנה ממנו ומתני' לאחר עריפ' מיירי:

הדא פליגא על ר' לעזר בתרתיי. כלומר בחדא מתרתי פליגא עליה וממה נפשך חד מהני תנאי דלא כוותי':

אין בחיי. אי דהברייתא מיירי במחיים וקאמרי רבנן דאין מקדשין בו א"כ דפליגא עלוי מן רבנן דהא אמר ר' אלעזר לעיל מחיים מקדשין בו דמוקי מתני' דהכא בלאחר עריפ':

אין לאחר עריפה. מיירי ואפ"ה פליג ר' שמעון:

פליגא עלוי מרבי שמעון. כלומר פליגא עליה ממה דאמר לעיל הכל מודים אפילו ר' שמעון דלאחר עריפ' אסור בהנאה והא קתני הכא ר' שמעון מתיר:

ה"ג תיפתר שמת ור' שמעון מתיר ערפו אסור בהנייה כו' ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. תיפתר להאי ברייתא דמיירי שמת הפטר חמור ובהא ר' שמעון מתיר אבל ערפו אסור בהנייה לד"ה דגמרי' גזרה שוה עריפה עריפה מעגלה ערופה:

ופריך הש"ס על דעתיה דר' לעזר ניחא דאיצטריך גזרה שוה לאסרו אחר עריפה משום דבחייו הוא מתיר ולפיכך צריך ג"ש שיהא אסור אחר העריפה אלא דעתיה דרבי יוחנן דקאמר אפי' בחייו הוא אסור בהנאה וקשיא בחייו הוא אסור לאחר עריפה לכ"ש:

על דרבנין צריכה. כלומר אפילו אליבא דרבנן דפליגי על ר' שמעון וס"ל דמחיים אסור בהנאה אפ"ה צריכה הג"ש:

שלא תאמר כו'. דכתיב אם לא תפדה וערפתו ועריפה במקום פדייה עומדת ומה פדיונו יוצא לחולין הוא ומותר בהנאה אף לאחר עריפה יוצא הוא לחולין שעריפתו מתירתו מהאיסור שנאסר מחיים והלכך איצטריך הג"ש דאפי' לאחר עריפה אסור בהנא':

מצינו. וכי מצינו דבר שהרמתו כלומר פדיונו יוצא לחולין והוא אסור בהנאה מחיים:

התיבון. השיבו על זה דמאי קושיא הרי טבל הטבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין שאין בו קדושה ואמר ר' בא בשם רבי דטבל מעשר עני במיתה וה"נ אף על פי שפדיונו יוצא לחולין מ"מ כל זמן שלא נפדה אסור בהנאה מחיים:

כך משיבין חכמים לר' שמעון. דמתיר בהנאה מחיים וכי מצינו דבר שטעון פדיין ומותר בהנאה קודם פדיונו והשיבן ר' שמעון הרי בכור אדם טעון פדיון הוא ומותר בהנאה דלא נאסרה מעשה ידיו בהנאה קודם הפדיון דלא אשכחן בשום דוכתא דאסור הוא:

בשאין דמיהן. כלומר שאין דמיהן נתפסין ונכנסין לאיסור תחתיהן:

זאת אומרת שמקדשין בגזילה גרסינן. דמכיון שאינן דמי הערלה שהיא נשארת באיסורה ואין המעות נכנסין תחתיה הוו להו המעות גזל בידו וקתני מקודשת ש"מ מקדשין בגזילה וכהאי מ"ד דס"ל לעיל הלכה א' דמקדשין בגזילה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף