פני משה/קידושין/ב/ז

פני משה קידושין ב ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המקדש בחלקו. שחלק עם אחיו הכהנים:

אינה מקודשת. דכהנים משלחן גבוה קא זכו ואמר קרא וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש מה אש אין אתה משתמש בו אלא לאכילה כך מתנות הללו לא תשתמש בהן אלא לאכילה:

במעשר שני. כתיב כל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא בהוייתו יהא:

רבי יהודה אומר מזיד קידש. במעשר שני הואיל ויוצא לחולין על ידי פדיון ועל ידי קדושין הללו הוציאו לחולין ור' מאיר סבר אין דרך חלול בכך:

ובהקדש. של בדק הבית מזיד קידש שכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכוונה נתחללה קדושתו ומקודשת ובשוגג דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דליתחול הקדש על ידיה לא נתחללה קדושתו ואינה מקודשת והלכה כרבי מאיר במעשר וכר' יהודה בהקדש:

גמ' ר' לעזר אמר דברי הכל. רישא דמתני' המקדש בחלקו ד"ה היא דאף ר' יהודה מודה בה:

רבי יוחנן אמר במחלוקת. היא שנוי' וכר' מאיר אבל לר' יהודה מקודשת וכדלקמן:

תמן תנינן. בריש מעשר שני תנינן מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו את האשה דהוי כמכר:

הבכור מוכרין אותו תמים חי. כדקאמר טעמא בריש פ"ה דבכורות במעשר נאמר לא יגאל וילפינן גאולה גאולה מחרמים דכתיב ביה לא ימכר אבל בבכור נאמר לא תפדה אבל נמכר הוא:

ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה. דממונו של כהן הוא:

חי לא שחוט. אתמים חי קאי הא דאמרי' בכור מוכרין אותו תמים חי ומקדשין בו האשה דוקא חי קאמר אבל לאחר שחיטה מכיון דמשלחן גבוה קא זכו אסור למכרו ולקדש בו האשה:

ואמר רבי יהודה בן פזי. לפרש פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודה וכר' יוחנן דרישא דמתני' במחלוקת היא ור' מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה דאין מקדשין בהן ור' יהודה יליף להו מן בכור דמקדשין בהן:

מחלפה שיטתיה דר' יהודה בן פזי. קשיא דידיה אדידיה דתמן הוא אומר כלומר הא דמפרש לטעם פלוגתייהו דר' יהודה יליף לה מבכור וא"כ שמעת מינה דבכור מקדשין בו בין חי בין שחוט דהא במתני' קתני המקדש בחלקו והיינו לאחר שחיטה לאחר שחלקו וקילפת לה מבכור אלמא בכור אפילו לאחר שחיטה מקדשין בו:

והכא הוא אומר. דמפרש למתני' דמעשר שני דדוקא תמים חי קאמר ולא שחוט:

תמן בשם גרמיה. משמי' דנפשי' קאמר והא דלעיל משמי' דרביה:

אפי' תימר. ודחי לה הש"ס דאפילו תימא הא והא משמיה דנפשיה ולא קשיא דמתני' דהכא נמי במקדש בחיים איירי והא דקאמר בחלקו בחלק שראוי ליפול לו לאחר שחיטה ושפיר יליף לה מבכור:

ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בבכור שחוט כתיב מה חזה ושוק אין מקדשין בו דמשלחן גבוה זכו אף בכור לאחר שחיטה אין מקדשין בו:

מה טעמא דר' יהודה בן פזי. לשינויא קמא דקסבר אפי' לאחר שחיטה מקדשין בו דכתיב והיה לך ריבה הכתוב אפילו לאחר שחיטה:

ריבה לו הויה אחרת. דלא מקשינן לחזה ושוק של תודה שאינה נאכלת אלא ליום ולילה א' אלא כשלמים שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד ודריש מן והיה הוסיף לו הכתוב הויה אחת:

תמן תנינן. בפרק קמא דדמאי חלת עם הארץ שתיקן לו גבל חבר בטהרה ונתנה לכהן חבר פטור מלעשר דמאי:

והמדומע. שנפלה לו סאה תרומה בפחות ממאה חולין ונעשה הכל מדומע וצריך ליתנה לכהן:

והלקוח בכסף מעשר. שלקח דמאי בכסף מעשר שני פטור מלעשר דמאי כדמפריש התם טעמא שלא גזרו עליהן חכמים:

ושירי מנחות. שהקומץ למזבח ושיריו נאכל לכהנים ולא חיישינן שמא הביא עם הארץ דבר שאינו מתוקן:

וכולם. דקחשיב במתני' אם קרא עליהן שם לתרומת מעשר ולמעשר שני שלו מה שעשה עשוי וחל עליהן ותרומת מעשר לכהן ומעשר שני לאכול בירושלים:

חוץ משירי מנחות. הואיל וקדשים הן לא חל עליהן תרומת מעשר ומעשר שני:

השאר. דקחשיב להו במתני' חלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר מלבד שירי מנחות במחלוקת דרבי מאיר ורבי יהודה הן:

היידא. איזה מחלוקת אתה אומר דהשאר פליגי בה ובשירי מנחות הכל מודים דבמה אנן קיימין אין כרבי מאיר. אי לרבי מאיר דמתני' הא רבי מאיר סבירא לי' מעשר שני ממון גבוה הוא והוא מעשר שני והוא שירי מנחות לא עשה כלום דמאי שנא הלקוח בכסף מעשר שני משירי מנחות:

אין כרבי יהודה. ואי כרבי יהודה דאמר מקדשין בחלקו דס"ל ממונו של כהן הוא ואם כן מאי שנא שירי מנחות מהשאר דחשיב התם הא שלו הוא וחל עליהן שם תרומת מעשר דמה שירצה לעשות בהן עושה:

אזלית לקיסרין. ושמעתי שהיה ר' חזקיה יושב ושונה משנתינו ומה דאמרו עלה ר' אלעזר ור' יוחנן לעיל:

ואמרית ליה. ממי שמעת דבר הזה דר' אלעזר אמר דברי הכל היא רישא דמתני' ואמר לי מר' ירמיה שמע כן:

ואמרית יאות. השתא שפיר הוא דר' ירמי' אמר השאר במחלוקת דהואיל ור' ירמיה שמע מה שאמר ר' אלעזר דדברי הכל היא ואף ר' יהודה מודה ברישא דאין מקדשין בחלקו דמשלחן גבוה קא זכו:

הוא דאמר במחלוקת. ולפיכך קאמר ר' ירמיה דהשאר במחלוקת והיינו הלקוח בכסף מעשר דר' מאיר סבר ממון גבוה הוא ולר' יהודה ממון הדיוט הוא וחל עליו שם תרומת מעשר אבל בשירי מנחות אפילו ר' יהודה מודה דלא חל עליהם דקדשים הן:

ר' יוסי דלא שמיעא ליה. הא דר' אלעזר דאמר רישא דברי הכל לפיכך צריכא הוא וקמיבעיא ליה היידא מחלוקת כו' כדבעי לעיל:

כד דמך. לאחר פטירתו של ר' מאיר גזר ר' יודה ואמר אל יכנסו תלמידיו שקנתרנין היו:

אמר. למשנתינו המקדש בקדשי קדשים והקשו לו וכי אשה נכנסת היא לעזרה הא מלתא דלא שכיחא היא שבזיון הוא לה להתקדש שם וקדשי קדשים נפסלים חוץ לעזרה:

במה קידשה. באיזה הנאה קדשה בקדשי קדשים:

בטובת הנייה שבו. במה שיכולה ליתן לאחרים לאכלן:

או נאמר. כלומר על כרחך דנאמר דלא פליגי ר' אלעזר ור' יוחנן מידי דמה דאמר ר' אלעזר בגופו לאו בגופו ממש קאמר אלא בחזקת טובת הנייה שבו שהרי אין אשה אוכלת בקדשי קדשים:

מקדשין בפרוטה של מעשר שני. פרוטה שחילל עליה מעשר שני ואף על גב דהמעות נתפסין בקדושת מעשר שניי דקסבר טעמא דאין מקדשין במעשר שני משום דכתיב ביה קדש הוא לה' ולא כתיבא אלא במעשר גופיה:

במעשר שני. קתני במתני' דלא קידש וטעמא דשוגג מפרש:

לא עלת על דעתו לעבור על ד"ת. ואלו היה יודע שהוא מעשר שני לא היה מקדש בו:

אחת. על שגגת הקדש ושגגת מעשר קאי אחת מהן טעמא משום שלא עלת על דעתו של האיש ואחת מהן משום שלא עלתה על דעתה של האשה כדמפרש ר' יונה:

הקדש לא עלת על דעתו. דלא ניחא לי' דליתחול הקדש על ידו אבל איהי לא איכפת לה שמקבלת ממנו ונפקא מינה אם שאלו אותו ואמר דניחא ליה שוב אין אנו צריכין לשאול אותה דמסתמא מינח ניחא לה:

ומעשר שני לא עלת על דעתה. דלא ניחא לה משום טירחא דאורחא שצריכה להעלות לירושלים:

אמר ר' אבון. לא היא דבהקדש תרוייהו לא ניחא להו דליתחול הקדש על ידייהו אבל מעשר שני איהו ניחא ליה דלקני איתתא ממילא בלא טורח ואיהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא:

הקדש מזיד יוצא לחולין. טעמא דר"מ במתני' מפרש דקאמר בהקדש במזיד קידש דקסבר הקדש במזיד מתחלל ודריש לי' מקרא דכתיב או מעלה מעל ואין מעילה אלא בשינוי כלו' שהזיד דכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכונה נתחללה קדישתו:

בלא פדיון. אפילו לא נתן דמים להקדש תחתיו אבל בשוגג קסבר ר' מאיר כיון דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דניתחול הקדש על ידו לא נתחלל קדושתו והלכך בשוגג לא קידש:

והא תני. בת"כ בשגגה דכתיב במעילה נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' ודריש בשגגה פרט למזיד שאין מעילה במזיד וקס"ד דנמי אין מתחלל במזיד:

הדא דאת אמר. דמיעטו הכתוב למזיד לחומש ולקרבן הוא דמיעטי' שאינו חייב קרבן מעילה ולא חומש הא לצאת מן ההקדש לחולין מוציא במזיד:

מיעוט שלמים. כדדריש לה בתורת כהנים לעיל דכתיב קדשי ה' המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים שאינן מיוחדים לשם וקאמר דממעטינן לשלמים שיוצאין לחולין במזיד בלא פדיון:

והא תני. בברייתא דלעיל מקדשי כתיב ולא כל קדשי וקס"ד דאימעוט קדשים קלים שאינן יוצאין לחולין ומשני דלא אימעוט אלא לחומש ולקרבן אבל לצאת לחולין מוציא הוא במזיד:

תמן תנינן. בפרק ז' דשקלים:

ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח. ותני התם זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים שאנו תולין שמירושלים יצאו ורוב הבהמות היוצאות ממנה זבחים הן והלכך זכרים איכא לספוקי בעולות ונקבות זבחי שלמים שאין עולה בא מן הנקבה:

לבא בדמיהם שנו. הא דקתני זכרים עולות לא שיקרבו עצמן עולות דהא איכא לספוקי נמי בשלמים דשלמים באין מן הזכרים ומן הנקבות והיאך מקריב האברים לעולה אלא ה"ק אם בא אדם זה שמצאן לעשות תקנה ולקבל על עצמו חוב כל דמים שיש בספקן ולהוציאן לחולין וקאמר בזכרים חיישינן שמא עולות הם וצריך להביא ב' דמים ויאמר אם זו עולה תהא מחוללת על מעות האלו והמעות אחרים יהיו לשלמי נדבה ואם שלמים היא תהא מתוללת על מעות האלו והאחרים לעולת נדבה ובדמים הללו יביא קרבנות ויקריבן:

ואומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים. בתמיה שהרי בהמת המזבח אסור לחללה כשהיא תמימה וזה שבא להימלך נאמר לו לחללה במזיד ולמעול בקדשים:

אלא באחת. כלומר אלא היינו טעמא דבכל אחת הילכו בהן אחר הרוב ורוב זכרים עולות הן ורוב נקבות זבחי שלמי':

ואין השלמי'. וכי אין השלמים באין מן הזכרים כמו מן הנקיבו' אלא כיצד הוא עושה מוציאן לחולין כו' כלומר שאין זה מעילה כיון דאין הבהמה עצמה יוצאה לחולין לגמרי אלא שחוזרת לקדושתה ובכה"ג שרי:

וקשיא יש שלמים קריבה עולה גרסינן. ול"ג חטאת דהא חטאת נקבה היא אלא שלמים קאמר דאכתי קושיא דשלמים לא מיפרקה ובשקלים ליתא להא ויש לומר לפי גי' הספר דאכתי בחטאת נשיא איכא לספוקי דזכר הוא:

תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות. וכן הכא באובדות כדמסיק:

ואין זה מזיד. בתמי' שהוא מוציאה לחולין לכתחילה:

אין זה מזיד. דהכי אתנו ב"ד שאם יאבדו להוציאן לחולין ויחזור ויעשה אותן עולות:

ה"ג כמו שהוא בשקלים כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד על המותרות שיקרבו עולות כן את אמר אוף הכא תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות. כדאמרינן שם סוף פרק ו' כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה מותרין יקרבו עולות והכא נמי תנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף