פני משה/כתובות/א/ד

פני משה כתובות א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בתולה. שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן הנשואין כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה ובחזקת שלא נבעלה היא:

כתובתן מנה. אם נשאת לאחר סתם דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה:

ואין להן טענת בתולים. לא יכול להפסידה אותו מנה ולומר בחזקת בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות:

גמ' איזו היא בתולה מן הנשואין. דבחזקת שלא נבעלה היא וכתובתה מנה:

ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה. שיודעין שלא נסתרה עם בעלה ואשמעינן במתני' רבותא דאפילו הכי אינו יכול לטעון טענת בתולים ולומר מקח טעות הוא דאם אין ידוע בודאי שלא נבעלה לא איצטריך לאשמועינן דאינו יכול להפסידה מנה:

הדא אמרה כו'. דהרי עדיה מעידין ובחזקת בתולה כנסה ואפילו הכי אין יכול לטעון מקח טעות ולהפסידה מנה הראוי לה:

נשא אשה בחזקת שלא זינתה. שעדים מעידין לא זזה ידינו מידה ואפ"ה אינו יכול לטעון מקח טעות דאין אפטרופוס לעריות וזה נלמד נמי מסיפא דמתני' הגיורת כו' דע"כ דומיא דרישא איירי שיש לה עדים ובחזקת שלא זינתה כנסה ואפ"ה כתובת' מנה ואינו יכול להפסיד' דאלת"ה צריכא למימר דיש לה כתובה מנה דהרי סתם גיורת ושפחה בחזקת שזינתו הן ואדעתא דהכי כנסן:

הבא על השפחה משוחררת מהו. לענין קנס ואע"ג דמתני' היא לקמן ריש פ"ג דאם נשתחררה פחותה מבת שלש יש לה קנס ויתירה על בת ג' אין לה קנס משום דאיכא למימר דהתם בסתמא מיירי והלכך ביתירה על בת ג' אין לה קנס דבחזקת שזנתה היא ובעולה הויא אבל הכא קא מיבעיא ליה לרבי לעזר בכה"ג דמתניתין דעדים מעידין שלא זנתה אם נסמוך על העדים לענין קנס:

נשמעינה. לזה מן הדא ברייתא דשנינו לקמן ריש פ"ג:

שפחה ארמית. שאינה משוחרר' יהא חייב קנס:

יצא שפחה או מי שאין לו הוייה בה. נכרית דאין לה הוייה וקידושין בהן ולא שייכה בהו אישות:

מפני שאין לה בה הוייה. טעמא דלית בה הווייה הא אם יש לו הווייה בה כגון ששיחררה אע"פ שיתירה על בת ג' הואיל ומשומרת היא יש לה קנס:

וכל שיש לה קנס יש לה כתובה. קושיא היא כלומר לטעמך דאמרת דשפחה משומרת יש לה קנס אע"פ שנשתחררה יתירה על בת ג' א"כ מעתה יהא לה כתובה מאתים דכל שיש לה קנס כו' ואמאי קתני במתני' כתובתה מנה:

א"ר יודן כו'. הא לא קשיא מידי דאין ענין הכתובה תלוי בקנס דהרי בוגרת כו' כדלעיל הלכה א':

אר"ז קומי ר' מנא. אדלעיל קמהדר דמההיא ברייתא ליכא למיפשט מידי תיפתר הא דדייקינין הא אם יש לו בה הווייה יש לה קנס בשנתגיירו או נשתחררו פחותות מבנות ג' ויום אחד דודאי בחזקת שלא נבעלו מקודם הן אבל בסתם שפחה משוחרר' לא סמכינן אפי' יש לה עדים שלא זנתה מטעמא דאמרן ואע"ג דכתובה יש לה אין הקנס תלוי בכתובה:

כישראל הן. ולא איצטריך לן למידק מידי מהאי ברייתא דפשיטא דכבנות ישראל הן לענין קנס דאונס ומפתה כדקתני במתני' דהתם:

סומה. פלוגתא דר' מאיר ורבנן נמי בבבלי דף ל"ו. ואיילונית. דוקא בשהכיר בה דאם לא הכיר בה מקח טעות היא ואין לה כלום:

אני אומר מצא. לה בתולים ואיבד בידים והיא אינה מרגשת ולפיכך אינו יכול לטעון:

יכולה היא לתופשו. להסתיר הדם אצלה ולתופשו בידיה שלא יאבד ומדלא עשתה כן יכול הוא לטעון:

מה עביד לה ר"מ. להאי טעמא וקאמר דאעפ"כ אינה יכולה להזהר ממנו שיכול לדחותן ברוק ולא יוכר דם הבתולים:

טענת בתולים. להפסידה כתובתה:

עד שלשים יום. יכול הוא לטעון ולומר לא בעלתי עד עכשיו:

מיד. כדמפרש ואזיל פלוגתייהו:

אם בשבעל. כלו' דידעינן שבעל:

מיד. היה לו לטעון ומ"ט דרבי מאיר דאמר עד שלשים יום:

אם בשלא בעל. דידעינן שלא נסתרה עמו:

אפי' וכו'. לעולם יהא יכול לטעון לאחר שיבעול ומ"ט דרבנן:

בסתם. שנסתרה עמו ולא ידעינן אם בעל דר"מ ס"ל כל ל' יום נאמן לומר לא בעלתי שחזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום מלבעול:

על דר"מ. לדברי ר"מ אם אדם נאמן נמי לענין זה לומר לא בעלתי עד שלשים יום כדי לפסול את בנו שילדה לו בתוך שבעה חדשים מיום הנשואין ולעשותו שתוקי דהא לא ידעינן אבוה מנו או דילמא שאני התם לענין טענת בתולים דממונא הוא ונאמן הוא להפסידה ולהחזיק הממון שבידו אבל לעשות את הולד שתוקי לא:

נשמעינה. לזה מן הדא דרבי לעזר לקמיה:

היבמ' שאמרה בתוך שלשים יום. שכנסה היבם:

לא נבעלתי. ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט:

כופין אותו שיחלוץ לה. כדמוקי לה ביבמות פי"ג כגון שהגט יוצא מתחת ידה ונפסלה עליו ולפיכך אין אומרים לו לייבם וחליצה מיהא בעיא למשרייה לעלמא:

דר"מ היא. מתני' כרבי מאיר אתייא דס"ל אדם. מעמיד את עצמו שלשים יום ולפיכך בתוך שלשים היא נאמנת:

ואמר רבי לעזר. עלה לא שנו דנאמנת אליבא דר"מ אלא אצלה דשווי' נפשה חתיכא דאיסורא:

אבל אצל צרתה אינה נאמנת. שתאסור הצרה לשוק משום דעדיין לא פקעה זיקתה אלא דלענין הצרה אמרינן חזקה דמיד הוא בעל:

כמה דתימר תמן. השתא הוא פשיט לה דכמו דאמרינן התם דאצל הצרה לא כל הימנה לחוב לה ולפוסלה לשוק ואע"ג דלר"מ איכא למימר אדם מעמיד את עצמו:

וכא. והכא נמי לענין לפסול את בנו מודה ר"מ דאינו נאמן דלא כל הימנו לחוב לבנו ולא אמר ר"מ הכא דנאמן אלא לעצמו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף