פני משה/כתובות/א/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




פני משה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האוכל אצל חמיו ביהודה. שהיו נוהגין שם כשעושין סעודת אירוסין בבית אבי הכלה מתייחדין הארוס עם ארוסתו כדי שיהא לבו גס בה ולפיכך כשנשאת אח"כ אינו יכול לטעון טענת בתולים וטעמא שנהגו כך מפרש בגמרא:

ואחד אלמנת כהנים. אלמנה בת כהן:

היו גובין לבתולה. בת כהן כשנשאת לישראל וכדמפרש בגמרא:

גמ' בראשונה גזרו שמד ביהודה. כלומר טעם המנהג שביהודה מפרש דמחמת הגזירה בא להם מנהג הזה כדמסיק:

שיהא איסטרטיוס. ההגמון יבעול תחילה לבתולה בשעת החופה:

עוד היא נגררת. אחר בעלה ומשמטת עצמה מלהבעל לנכרי מתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה ומקפיד על כך שבעלה עוד בבית אביה בתחילה א"נ נגדרת גרסינן שגודרת עצמה מלהפקיר לזנות:

מכל מקום וכו'. דהרי על כרחה שתיבעל אח"כ להגמון ומאי הועילו בתקנתן:

אנוסה היא. בעילת ההגמון ודאי אינה אוסרה על בעלה שהרי אנוסה היא אלא שחששו אם תיבעל להגמון תחילה שמא תהא נגררת אחריו ותיבעל לו מרצונה לפיכך התקינו שיהא הארוס בועל אותה תחילה שתהא נגרר' אחריו:

כהנות מה היו עושות. מה תקנה לאשת כהן דאף אם נבעלות באונס נאסרו:

מטמינות היו. הכהנות עצמן מהם:

ויטמינו אף בנות ישראל. כיון שהיה יכולת בידם להשמט ולהטמין את עצמן למה להן שיפקירו עצמן אף בנות ישראל:

קול יוצא כו'. אחר שכולן יטמינו עצמן ולא ימצאו להפיק יצרם ולקיים גזירתם יוודע הדבר למלכות ולבסוף יחפשו וימצאו ואלו ואלו יתערבבו הכהנות ג"כ ונאסרות לבעליהן ולפיכך מוטב שיצא הדבר בהיתר ובתוך כך ינצלו הכהנות:

מה סימן להו. לידע שיש נישואין אצל יהודים ולבא:

קול מגרוס בעיר. קול רחיים של גרוסות שטוחנין חטים לסעודה הי' סימן להן משתה שם משתה שם:

בברור חיל. שם מקום:

שבוע הבן. מילה:

אע"פ כו'. השתא מסיק לה דמזה נתפשט המנהג שמייחדין אותן ביהודה דלא בטל המנהג מהם וכן אירע מעשה בכלתו של ר' הושעיה שנכנסה לחופה מעוברת מהארוס שבא עליה עודה בבית אביה:

תני ולאלמנה מאתים. אמתני' קאי דקאמר ב"ד של כהנים היו גובין לבתולה ד' מאות זוז ותני בברייתא דאף לאלמנה שלהן היו נוהגין סילסול לגבות לה מאתים:

תני. אידך א' אלמנת ישראל וא' אלמנת כהנים כסדר הזה שאין להן אלא מנה וכסתמא דמתניתין:

מסתברא. הא דאמר ב"ד של כהנים גובין לבתולה כו' דוקא בת כהן לישראל תגבה:

ששבטה גובה. כלומר מחמת מעלת שבטה הוא הגורם לה שתגב' ביותר אבל בת ישראל לכהן לא תגבה דלא די לה שעלתה למעלה זו שתנשא לכהן אלא דתאמר נמי שתגבה היא ביותר כתובה ממנו בתמיה:

לא מסתברא דלא חליפין. לא מסתברא אלא איפכא דאחר מעלתה שעומדת עכשיו אנו הולכין ולפיכך בת ישראל לכהן תגבה שהרי נתעלתה במעלת כהונה אבל בת כהן לישראל לא תגב' ביותר לפי שירדה ממעלת כהונה בנשואיה:

אחת זו ואחת זו. גובין מפני שקנס קנסו בהן חכמים כדי שיהא אדם הולך להדבק בשבטו ובמשפחתו כהנת לכהן וישראלית לישראל ולפיכך קנסו להן בגביית הכתובה ביותר בין בת שראל לכהן ובין בת כהן לישראל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף