פני משה/כתובות/א/ג

פני משה כתובות א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הגדול שבא על הקטנה. פחותה מבת שלש ויום אחד שאין ביאתה ביאה שהרי הבתולים חוזרין:

וקטן. פחות מבן תשע ויום אחד שהרי אמרו חכמים שאין ביאתו ביאה ובא על הגדולה:

ומוכת עץ. שנתקע לה עד באותו מקום:

כתובתן מאתים. אם נשאו לאיש אח"כ לא אבדו בכך את כתובתן אם נשאו סתם ולא פירש לה כלום:

וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה. והילכתא כוותייהו ואפי' לא הכיר בה כתובתה מנה ולא הוי מקח טעות:

גמ' איזהו קטן וכו' פחות מבן ט' ויום אחד. דקטן לענין ביאה הוא ולא תימא קטן עד שיגדיל:

ניחא גדול. וכן קטן שבא על הקטנה שאינו כלום הואיל והיא קטנה שהרי הבתולין חוזרין אלא קטן שבא על הגדולה אמאי נהי דביאתו לאו ביאה היא מ"מ הבתולין אינן חוזרין דלא גרע ממוכת עץ וקס"ד דבהשיר הבתולין מיירי:

תיפתר שבא עליה שלא כדרכה. דבגדול כה"ג בעולה הויא וכתובתה מנה וקמ"ל דקטן אינו עושה אותה בעולה בשלא כדרכה:

ואפי' תימא בכדרכה קטן ביאתו ביאה. כלו' דביאה מ"מ היא מיהו אין מוכת עץ בבשר מפני שאין בו כח ליגע בסימנין להיו' משיר הבתולין:

ותני כן. דמשכחת לה ביאה אע"פ שהבתולין קיימין מעשה שעיברה ובתוליה היו קיימין:

מתיבין. חכמים לר"מ דאמר במתני' מוכת עץ כתובתה מאתים:

בתולין אין כאן ותימר כתובתה מאתים. בתמיה:

וכי בבתולין הדבר תלוי. כתובת מאתים או מנה:

הרי בוגרת אין לה בתולים. שכלו בתוליה כדאמרינן לעיל בוגרת כחבית פתוחה היא ואפ"ה כתובתה מאתים:

הרי בתולה מן הנשואין. דאע"פ שידעינן שלא נבעלה ויש לה בתולים וכתובתה מנה הרי דאין הדבר תלוי בבתולין:

מאי כדון. והיא גופה מ"ט:

בוגרת לא בטל חינה. החן של שם בתולה לא בטל ממנה דעדיין לא נישאת והילכך כתובתה מאתים:

בתולה מן הנשואין בטל חינה. שכבר נקראו שם נשואין עליה ובהא כ"ע מודים:

מה פליגין. כי פליגי ר"מ וחכמים במוכת עץ ובהאי טעמא דר"מ סבר לא בטל חינה שלא נישאת לשום אדם ורבנן אמרי בטל חינה דשאני מוכת עץ מבוגרת דהרי איתעביד בה מעשה:

מה פליגין ל"ג וטעות המדפיס הוא אגב שיטפת תיבת חינה דלעיל:

וממי שאינו איש. מבהמה כשירה לכהונה כדאמר בבבלי יבמות דף נ"ט דאין זנות לבהמה:

אפילו לכ"ג. דכמוכת עץ בעלמא היא ומאן דשרי מוכת עץ לכ"ג שרי נמי בה:

מקשי. על הא דתני רבי חלפתא דאפי' לכ"ג כשירה וכי מה בינה לבין הנבעל' באצבע שמיעכה בתוליה באצבע:

שמא אינה פסולה לכהונה. גדולה הא לאו בתולה היא ולא יהא ביאת קטן או בהמה חשיבא כנבעלת באצבע:

תיפתר שבא עליה. קטן או בהמה שלא כדרכה ולפיכך אינה פוסלה לכ"ג:

בעא. רצה רבי חגיי לחזור בו ממה שפירש דשלא כדרכה מיירי מטעמא דמפרש לקמיה וא"ל רבי אבא לא תחזור בך דרבי אבא לא ס"ל להאי דרשה דלקמיה דעל שלא כדרכה קאי אלא כר"מ ס"ל דאמר בפרק הבא על יבמתו דלמעט בוגרת אתיא כדדריש בבבלי שם אליביה בתולה אפי' מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים בבתוליה דוקא כדרכה אבל שלא כדרכה אינה פסולה לכ"ג:

מן הדין. מטעם זה המקרא חזר בו דכתיב בבתוליה יקח רבתה התורה עד שתהא בתולה משני צדדים ואם ביאת קטן ובהמה פוסלה בכדרכה פוסלה נמי שלא כדרכה דלאו בתולה מיקריא:

ודכוותה. איידי דאיירי בבתולה משני צדדים מייתי לדרשה דהאי קרא כלומר דמצינו דהקפידה התורה אשלא כדרכה:

בתולה. גבי רבקה כתיב ואיש לא ידעה מיותר הוא אלא בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה אפי' שלא כדרכה:

אפי' בידיה לא תבע בה. שום אדם מעולם כלומר בדרך שחוק ובקלות ראש כדרך הנכרים לא הקלו ראש בה ע"ש שנאמר כי לא ינוח וגו':

מה עבד לה רבי חגיי. לההיא ברייתא דר' חלפתא עד שלא יחזור בו ומוקילה בשלא כדרכה והא קרא דבבתוליה קשיתיה והיאך ס"ד להכשיר בשלא כדרכה:

פתר לה בהערייה. כלומר האי שלא כדרכה דהוי מוקי לה רבי חגיי להאי ברייתא לאו בביאה ממש שלא כדרכה אלא בהעראה דהוי ס"ד לחלק בשלא כדרכה בין העראה לגמר ביאה והיינו בקטן או בהמה דס"ל לאו הערייה היא וחזר בו דמאחר דמרבינן שלא כדרכה דשוה לכדרכה הה"ד בהעראה דלא חלק בין ביאה לביאה וכמו בהעראה כדרכה פסולה לכ"ג כן נמי בשלא כדרכה. א"נ י"ל דמקשי מה עבד לה רבי חגי עד שלא יחזור בו אלאחר חזרה וכולה בלשון תמיה היא וה"פ מה עבד לה רבי חגיי בהך ברייתא דרבי חלפתא. עד שלא יחזור בו בתמיה כלומר דעל כרחו הוא שלא יחזור בו מהאי אוקמתא דאל"כ במאי מיתפרשא הא דקאמר דכשרה לכהן גדול וע"ז משני דפתר לה בהערייה דס"ל דהעראת קטן ובהמה לאו העראה היא ואינה כלום לפוסלה לכ"ג. ועיקר. והשתא שייכא שפיר הא דבתרה:

ולמה לית רבי יוסי פתר ליה בערייה גרסינן. כלומר דחזינן לרבי יוסי דמיבעיא ליה לקמן אם העראת בהמה העראה הויא ולמה לא פשט ליה מהך ברייתא דלאו העראה מיקריא לענין לפסול לכהן גדול והה"ד לענין חיוב מיתה דמאי שנא:

א"ר מנא דהיא צריכה ליה. כלומר מאי קושיא לרבי יוסי ספוקי מספקא ליה ולרבי חגיי מיפשט פשיטא ליה ורבי יוסי מוקי להאי ברייתא דר' חלפתא בשלא כדרכה וכרבי אבא ס"ל כדלעיל:

המערה בזכור מהו. דאנן גמרינן העראה מהיקישא דרבי יונה כדאמרינן ביבמות שם דהוקשו כל העריות לנדה וכתיב את מקורה הערה והנהו לא שייכא בהו מקור והילכך בעי אם העראה כביאה חשיבא בהו:

הערייה בבהמה. אם הערה את הבהמה או הבהמה הערה את האשה מהו אם חשיבה כביאה או לא משום דאין דרך ביאה בכך:

כד שמע רבי ירמיה הדא דרבי חגיי. אוקמתא זו האחרונה שפתר לה בהעראה:

אמר לא על הדא הוה רבי אמי מקשי. בתמיה כלומר דעדיין קושית רבי אמי במקומה עומדת שהרי בהעראה הוא משיר בתוליה והדרא קושיא לדוכתה מה בין זו לבין הנבעלת באצבע. הדין הוא פירושא דהך מילתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף