שיירי קרבן/כתובות/א/ג

שיירי קרבן כתובות א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אר"א תיפתר שבא עליה שלא כדרכה. וקשה א"כ מאי ארי' קטן שבא על הגדולה הא אפילו בגדול שבא על הגדולה כתובתה מאתים וי"ל דקסבר ר' אבין דגדול שבא על הגדולה שלא כדרכה אין לה כתובה מאתים. אך הדבר תימא שלא הוזכר מזה דבר בש"ס ופוסקים. וגם מתוספת' דסנהדרין ומייתי הש"ס בבבלי בקידושין דף ט' ע"ב מבואר דלרבנן אפי' לענין מיתה בנערה המאורסה אם באו עליה עשרה זה אחר זה שלא כדרכה כולן חייבין מיתה דעדיין בתולה היא ולר' דפליג עלייהו במיתה מודה מיהת לענין קנס שכולן חייבין וכ"מ לקמן פ' אלו נערות א"כ ה"ה לענין כתובה מאתים וצ"ע ועמ"ש בסמוך בד"ה כשרה וכו' ובריש מס' קידושין:

אבל אין בו כח ליגע בסימנין. בבבלי בפרקין דף י"א ע"ב גרסי' אר"י א"ר קטן שבא על הגדולה עשאה מוכת עץ כי אמרית' קמיה דשמואל אמר אין מוכת עץ בבשר. נראה דשמואל ה"ק אין כח בבשר הקטן להסיר בתולים כמוכת עץ וכדאר"י בר אבין. ותוס' כתבו שם בלא השיר בתולין איירי דאי בהשיר למה יש לה להיות פחיתה ממוכת עץ ע"כ. ודבריהם קשה להולמם דל' הש"ס משמע דשמואל כללא כייל דאין מוכת עץ בבשר. וע"ק א"כ מאי איכא בין רב לשמואל דהא ודאי אף רב איירי בשהשי' בתולי' דומיא דמוכת עץ ועוד א"כ אין חילוק בין מוכת עץ לקטן דודאי איכא עץ קטן או רך שאינו משיר בתולין. ולא משתמיט הש"ס בשום דוכת' לומר דהיא טוענת נבעלת לקטן ומדברי רש"י שם נרא' דמפרש דברי שמואל שהשיר מקצת בתולי' שכתב בד"ה אין מוכת עץ בבשר ואי בעולה לא הוי מוכת עץ נמי לית'. והרמב"ם פסק בפי"א מה"א כשמואל דאין מ"ע בבשר וכ' הה"מ דפסק כשמואל דהלכתא כוותי' בדינא ע"כ. ותימא הא נ"מ נמי באיסור' דלרב אסור' לכה"ג ולשמואל שריא וכמ"ש רש"י שם בד"ה עשאה וכו' ודוחק לומר מדמייתי הש"ס פלוגתייהו הכי ש"מ דלדינא איתשל די"ל משום דבעי למפרך עליה דרב מתני' דהכא לכך סידר פלוגתייהו כאן ולעולם בתרווייהו פליגי ונ"ל שהרמב"ם סמך אסוגיין דתניא כוותיה דשמואל ועיין ברא"ש:

ותני כן מעשה שעיברה ובתוליה קיימין. וא"ת הא דתניא בתוספתא ומייתי לה במסכת חגיגה בבבלי דף י"ד הא דשאלו לבן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל א"ד דשמואל לא שכיח ולא קמיבעיא ליה מי חיישינן שנתעברה מקטן דמסקינן לקמן בסמוך שכשרה לכה"ג וי"ל הא ודאי לא שכיח שתתעבר מקטן:

הרי בוגרת אין לה בתולים וכתובתה מאתים. הנה רש"י והרמב"ם והרבה מן המפרשים סוברים דבוגרת יש לה טענת דמים ולא טענת פ"פ ומפרשים כן לדברי ר' כרוספדאי דאמר לעיל בוגרת כחבית פתוחה וכמ"ש לעיל וקשה א"כ מאי השיב ר"מ מבוגרת אמוכח עץ דבוגרת טענת דמים מיהת אית לה משא"כ מוכת עץ דודאי אין לה טענת דמים ולא טענת פ"פ כמפורש לקמן הלכה ז' ודוחק לומר דפליגי ר"מ ורבנן בבוגרת אם יש לה טענת דמים. ועוד דא"כ מאי קאמר סמוך מה פליגין במוכת עץ דרמ"א לא בטל חינה וכו' הא איכא למימר דפליגי בבוגרת מיהו לל"א שפירשתי בסמוך לאו קושיא היא וצ"ע:

דר"מ אמר לא בטל חינה וכו'. וקשה לפ"ז מאי פריך הש"ס לעיל קטן שבא על הגדולה אין הבתולים חוזרין דלמא בקטן הכל מודים דלא בטל חינה וי"ל דסברת הש"ס דודאי בקטן שבא על הגדולה יותר נתבטל חינה ממוכת עץ שהרי נבעלה מיהת:

כשרה אפי' לכה"ג. כתב הגאון בעל משנה למלך בהא"ב פי"ז הל' י"ג בד"ה מצוה על כה"ג וכו' ויש להסתפק אם בעולה זו שאסר הכתוב דוקא כשנבעלה והוציא דם דאין לה בתולים אבל אם בא עליה בהטייה ועדיין בתוליה קיימין מהו וכו' והביאני לזה כיון דמבתוליה נפקא כל שבתולים קיימין אף שנבעלה שריא לכהן מדין בעולה ע"כ ע"ש. ותמהני דלא פשיטא ליה מהכא דהא כשנתעברה מקטן ודאי דביאתו ביאה ואפ"ה שריא לכה"ג לפי שאין בו כח ליגע בבתולים ש"מ דבבתולים הדבר תלוי. וכן מפורש ברא"ש בפרקין דקטן שבא על הגדולה דשריא לכה"ג. ומ"ש שם הרב במ"ל בשם מהרר"ב שכתב בשם הרא"ש דהעראה פוסלת לכה"ג אף שלא השיר הבתולים ע"ש שהאריך בזה. נראה דסותר למ"ש הרא"ש כאן בפסקיו דנראה דבהשרת בתולים תליא מילתא. ודוחק לחלק בין ביאת קטן להעראת גדול לענין זה וצ"ע:

הערייה בזכור מהו וכו'. וא"ת הא מתני' הוא ביבמות ר"פ הבא על יבמתו וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות וכו' פסל ולא חלק בין ביאה לביאה וי"ל דסובר כל העריות ילפינן איסור הערייה מהיקישא דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הוקשו כל העריות לנדה מה נדה בהעראה אף כל בהעראה וזכור ובהמה אפסקינהו קרא במולך וכ"כ תוס' ביבמות דף נ"ד. והשתא קמיבעיא ליה נמי בבתולה דכה"ג. וראיתי להגאון במ"ל בהא"ב בד"ה הנ"ל בסמוך שכתב וז"ל עוד אני מסתפק אם נעשית בעולה בהערה לה אחר א"ד בעינן גמר ביאה ואע"ג דבפ' הבע"י דף נ"ה אמרי' דחייבי עשה נמי בהעראה חייבין משום דאתיא ביאה ביאה מ"מ יהו לאחר שנאסרו אבל הא קמיבעיא לי אי חשיבא בעולה מהעראה ע"כ ע"ש שהאריך. ותימא דהא אמרינן שם בפ' הבע"י העראה דחייבי לאוין דכהונה מנ"ל אתיא קיחה קיחה דכתיב גבי חייבי כריתות איש כי יקח את אחותו וכתיב גבי חייבי לאוין דכהונה לא יקחו. אם כן גבי כה"ג דכתיב אשה בבתולה יקח אשה נמי ילפינן בגז"ש דהעראה פוסלת בה. ולכך לא פריך הש"ס חייבי עשה דכהונה מנ"ל כי היכי דפריך בחייבי לאוין דכבר שניא ליה דילפינן גז"ש דקיחה. וא"ל דלא ילפינן מגז"ש דקיחה אלא דומיא דחייבי כריתות דוקא לאחר שנאסרו. דאמרי' שם אשה לבעלה מנ"ל אתיא קיחה קיחה הרי דאפי' בעילה שאין בה שום איסור ילפינן בגז"ש דקיחה. וא"ל דגבי כה"ג נמי ילפינן מגז"ש דקונה אותה בהעראה. דלהא לא צריך קרא מ"ש כה"ג משאר כל אדם. אלא ודא דה"ק קרא שתהא בתולה בהעראה שלא הערה בה שום אדם קודם העראתו. וא"ל כיון דאיכא לאוקמי גז"ש לחייבי לאוין לא מוקמינן לבתולה לכ"ג למדרש הכי. אדרבה לאידך גיסא כיון דניתנה גז"ש למדרש דרשי' אף בכה"ג שהרי באשה לבעלה איצטרך כי יקח לקיחה בכסף ואפ"ה דרשינן גז"ש. אך קשה כיון דאיצטריך כי יקח לגז"ש דקיחה קיחה משדה עפרון כדאמרי' בקידושין בבבלי דף ד' ע"ב איך ילפינן הכא מתיבה זו גז"ש אחרת מקיחה דחייבי כריתות דלאו בכסף איירי שהרי אין הקידושין תופסין בח"כ. וי"ל דמאן דיליף העראה באשה לבעלה מג"ש דקיחה קיחה יליף קידושי כסף מדכתיב ויצאה חנם אין כסף וכר"י אמר רב בקידושין דף ג' ע"ב בבבלי. ובהכי הוה ניחא לן קושית תוס' בקידושין שם בד"ה ואימא לדידה וכו' ע"ש. גם קושית תוס' ביבמות דף נ"ה ע"ב בד"ה אשה לבעלה וכו' הקשה ה"ר ניסים דבפ"ק דקידושין בעי תחלת ביאה קונה וכו' ע"ש די"ל דסוגיא דקידושין אזלא למ"ד דילפינן קידושי כסף מגז"ש דקיחה קיחה ולית ליה גז"ש להעראת אשה לבעלה ובהכי ניחא מ"ש מהרי"ל בשם מהר"ש דבאלמנה אינו קונה אותה אלא לאחר יחוד וביאה גמורה ואפי' העראה לא סגי. וכ' בתשו' משאת בנימין סי' צ' ואין דבריו נראין דבכולי תלמודא חשיב העראה כביאה גמורה כדאמרי' בפ' ד"מ ובפרק הבע"י ע"כ. ול"נ דקסברו מהר"ש ומהרי"ל דהעראה באשה לבעלה לא קניא דהך גז"ש דקיחה קיחה איצטריך לקידושי כסף וכמ"ש. אך הדבר צ"ע בתלמוד אי לא ילפינן מתיבה אחת שתי גז"ש משתי מקומות וא"ת אדקשיא לן אהרב במ"ל תקשי לן אסוגיין דקמבעיא ליה לרבי אמי הערייה בכ"ג תיפוק ליה מדכתיב יקח ילפינן בגז"ש דהעראה פוסלת בה וי"ל דר' אמי קסבר דלא ילפינן חייבי לאוין דכהונה מגז"ש דקיחה אלא מדכתיב לא יחלל ולא כתיב ולא יחל וכ"ה בירושלמי פ' הבע"י לר"ע ע"ש. אבל להרב במ"ל קשיא. וע"ק הא דקאמר הרב ואע"ג דבפרק הבע"י וכו' איך בעי למילף מהכא העראה גבי כה"ג הא גבי כה"ג לא כתיב ביאה. וא"ת דנילף משאר חייבי עשה י"ל דשאני לאוי דכהונה דהא לכך איצטרך גז"ש אחריתא ללאוי דכהונה כמפורש שם ביבמות ומן התימא על הרב במ"ל שלא הביא סוגיין כלל בכל מה שהאריך שם. וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף