פני משה/יבמות/יא/ז

פני משה יבמות יא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שלא שהת כו' חולצין ולא מייבמין. לאשתו של ספק זה בני הראשון חולצין שמא בן אביהן הי' ולא מייבמין שמא בן אחרון הוא והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב ואשתו עליהן בכרת וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהם חולץ ולא מייבם:

היו לו אחין מן הראשון ומן השני. שלא מאותה האם:

הוא. או חולץ או מייבם לאשת בן הראשון או לאשת בן האחרון דאם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין שם אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק:

והם א' חולץ וא' מייבם. או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה וחבירו מייבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא למיחש שהרי חלץ לה יבמה:

היה א' ישראל וא' כהן. א' מן הבעלים ישראל וא' כהן:

נושא כו'. כדפרישית במתני' דלעיל:

הוא אונן עליהם. על כל א' ביום מיתתו ואסור בקדשים דשמא זה אביו הוא:

והם אוננין עליו. וביום מותו אסורין שניהן לאכול בקדשי'. ובגמ' פריך לה דהיכי משכחת דרואה במיתת שניהם וכהן כשר הוא דהרי אינו מיטמא להם ומפרק לה:

הוא לא יורש אותן. דיורשים מדחין אותו אלו אצל אלו:

אבל הם יורשין אותו. בשלא הניח זרע וחולקין הממון בין שניהן:

פטור על מכתו כו'. אם הכה וקלל את זה וחזר והכה וקלל את זה אבל שניהם ביחד חייב כדמפרש בגמ':

ועולה במשמרו. לעבוד ואין בני משמר מעכבין על ידו אבל אינו חולק דכל בני משמר דחי ליה גבי חברי':

במשמר א'. ובית אב אחד כדמפרש בגמ':

גמ' מה אנן קיימין. במאי עסקינן מתני' דקתני ונשאת וילדה:

אם לאחר מיתה. לאחר שמת ראשון נשאת:

לית יכיל. אי אתה יכול לפרש כן:

דתנינן כו' והם אוננין עליו. אלמא דשניהן חיין:

וגרסי' הכא הא דלקמן אלא בשגירש. כלומר דע"כ בשגירש הראשון מוקמינן ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה וא"כ קשיא:

ניחא לשני אינו מטמא. הא דאינו מטמא לשני שפיר דשמא בנו של ראשון הוא:

לראשון למה אינו מטמא מה נפשך כו'. דאם בנו שפיר מטמא ואם אינו בנו אלא של שני א"כ חלל הוא שנולד מגרושה ומה בכך שיטמא:

אלא בשאנס. הראשון אנסה בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה. והכי מוקי לה בבבלי מעיקרא אלא דלשמואל התם דס"ל דבזנות גזרו רבנן לפוסלו מדין כהונה ומתני' דקתני עולה במשמרו כו' אלמא דאין פסול לעבודה ע"כ מוקמינן בקידושי טעות שקידשה הראשון על תנאי ולא נתקיים ויוצאת בלא גט וכר' ישמעאל התם:

ופריך ולא כן אמר ר' בא כו'. לעיל סוף פ"ג דאנוסה אין צריכה להמתין וטעמא משום דכל המזנה מתהפכת ואם באנוסה מיירי מתני' קשה מאי דקתני מי שלא שהת ג' חדשים דמשמע שעברה ולא שהתה הא אנוסה מדינא אינה צריכה להמתין:

ומשני וסברן מימר כרבנן. כלומר דמתני' מוקמינן אליבא דרבנן דר' יוסי דפליגי התם וסבירא להו דאנוסה נמי צריכה להמתין:

והכא. מילתיה דר' בא אליבא דרבי יוסי אנן קיימין וכן אמרי' לעיל פ' החולץ הלכה י"א אליבא דרבי יוסי הכי:

אוננין. שחייבין בדין אונן על הספק:

ומטמאין על הספק. לאו בספיקא דמתני' איירי אלא ספק בן ח' ספק בן ט':

מתני' אמרה כן. דאוננין על הספק דתנינן הוא אונן והם אוננים עליו והכא ספק הוי:

הוה ליה עובדא. שמת לו תינוק א' וספק הוי:

לית צריך. אתה לנהוג אנינות ואבילות:

סימנין היו ניכרין. הא דר"ח מיירי שיש בו סימנין וקס"ד דגמרו שערו וציפרניו וסומכין על זה שכלו חדשיו:

ופריך לא כן כו' סימנין בן שמנה אין עושין מעשה. אף על פי שגמרו שערו וציפרניו אין סומכין עליהן להשוותו לבן קיימא עד שיהא בן עשרים כדאמר בבבלי פרק הערל דף פ':

ומשני סימן היה לו. דבהכי מיירי שבעל ופירש דודאי סימן גמור הוא לסמוך שכלו חדשיו והא דקרי לה ספיקות משום דלא אישתהי ל' יום דבעלמא ספיקא קרי לה כרשב"ג לקמן היכא דלא שהה ל' יום ולהכי קרי לה נמי בברייתא ספיקות אף על גב דקים לי':

בן שמנה כו'. ברייתא פרק הערל שם:

ומיניקתו. מפני הסכנה דאיכא נמי סכנת אמו שלא ירבה חלב הדדין:

אלו תינוקות ספיקות. ספק בן ח' או בן ט' מהו לחלל את השבת ולמול אותן:

ויאות. דשפיר מהלינן דמה נפשך כדמסיק אם בן ט' הוא ימול ואם בן ח' נעשה כמחתך בשר בעלמא שלא לצורך:

רבנן כו'. שאל על זה מי אמר לך דמותר לעשות כן ולחתוך שלא לצורך. אבל בבבלי פ' ר' אליעזר דמילה דף קל"ו מסקינן להאי טעמא דמש"ה מותר בכל התינוקות אליבא דר' שמעון בן גמליאל דכל ששהה ל' יום ספיקא הוי אלא דבספק בן ח' אין מלין בשבת מהאי טעמא לדעת הרמב"ם ז"ל:

תני רבי שמעון בן גמליאל כו'. פ' ר"א דמילה שם:

שלשים יום. שלימין:

ופדויו מבן חודש. מדתלי בהכי ש"מ שעכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם לכן:

ובהמה שמנה ימים. ויום שמנה כלאחר שמנה וכ"כ התוס' שם:

מה פליגין. לא נחלקו אלא בשלא נולד לחדשיו דלא קים לן שכלו חדשיו אבל אם כלו חדשיו אף רבי שמעון בן גמליאל מודה דלא צריך ל' יום. וכן מוכח התם מעובדא דרב אשי:

הכה את זה כו'. אמתני' קאי דקתני פטור על מכתו כו' דוקא בשהכה או קילל זא"ז דהוי התראת ספק. וברייתא היא ג"כ בבבלי פירקין:

לית הדא פליגא. אם מתניתא לא פליגא על ר' יוחנן דס"ל התראת ספק שמה התראה:

דאיתפלגון. דפליגי בב' י"ט של גליות אם עשה בהן מלאכה דר"י אומר דלוקה דמקבלין התראת ספק:

ור"ל כו'. וכן פליגי בבלי פ' אלו הן הלוקין:

ומשני ר' חנינא א"ר דלית היא פליגא. על ר"י דשאני הכא ומודה בה ר' יוחנן:

תמן איפשר כו'. דהתם הרי אפשר לעמוד על הספק אחר שיוודע להם מתי קדשו ב"ד את החדש וכשנודע אגלאי מילתא למפרע דהתראה הוי ולא חשיבה התראת ספק בכה"ג אף על גב דבשעת התראה היה ספק:

ברם הכא הרי אי אפשר לך לעמוד עליו. מי הוא אביו ואפילו ר"י מודה בה:

הכה שניהן כאחת כו' חייב. דהתראת ודאי היא:

ר"י פוטר. כדדריש לה מקרא לקמן:

מחלפה שיטתיה דר' יודה. וקשיא דידיה אדידי':

דתנן תמן. פ' גיד הנשה נוהג בשל ימין ובשל שמאל ר' יודה אומר אינו נוהג אלא בשל אחת ותנינן שם אכל מזה כו' משל ימין ומשל שמאל סופג פ':

אינו סופג אלא ארבעים. וסבירא ליה להאי תלמודא דלר"י ספוקי מספקא ליה באיזו נוהג כדלקמן ואפילו הכי קאמר סופג מ' אלמא דלר"י היכי דודאי איסורא עבד אע"פ שנסתפק לנו באיזה מהן חייב והכא נמי אם הכה בבת אחת אמאי פטור לר' יודא:

ומשני ר' קרוספי דאינה מוחלפת דתמן עיקר לאוין ספק היה. כלומר לר"י עיקר לאו דגיד הנשה נסתפק לנו באיזו נוהג ואסרינן בשניהם מספיקא וכשאכל שניהם ודאי איסורא קאכיל והילכך חייב:

ברם הכא ודאי היה. כלומר שהיה לנו לידע איזו אביו והיינו כשאר אב מחזקה:

ונסתפק לו. ואירע ספק זה וכלומר דעיקר האיסור נצטוה על אביו חזקה ולא על הספק וכדלקמן:

מעתה נבילה שביטלה בשחוטה. כלומר שנתערבה בשחיטה ולא נודע איזו היא ואכל שתיהן ונימא נמי מאחר שודאי היה ונסתפק לו עכשיו שיהא פטור בתמיה והרי ודאי אכל נבילה:

וקאמר ר' יוסי דמודה ר"י בשאר כל הספיקות שהוא חייב גרסי'. כלומר בכה"ג דודאי אכל האיסור אעפ"י שספק איזו היא:

ברם הכא. היינו טעמי' דר"י דקרא דריש דאביו ודאי כתיב ולא הספק. אמו אגב גררא נסבה א"נ דכמו אמו ודאי כן אביו וכלומר דלא נצטוה מתחלה על גוונא שיש ספק באביו איזה הוא ואע"ג דהכה שניהן כא' פטור:

ועולה כו'. ופריך לא יעלה מאחר דאינו חולק:

מפני פגם המשפחה. דהללו משפחות בושין עליו שאומרין עליו פסול לעבודה הוא. וכן הוא בבלי שם:

תני והן. הא דקתני שניהם של משמר א' נוטל חלק א'. ודוקא שיהיו שניהן בית אב א' דאי לאו הכי בית אבות מדחי ליה וכדאמר שם:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף