מראה הפנים/יבמות/יא/ז

מראה הפנים יבמות יא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא בשאנס. ובבבלי דף ק' רצה לשנות אליבא דשמואל בממאנת ופריך ממאנת מי קא ילדה והתני רב ביבי כו' והקשה הרמב"ן ז"ל דלמאי דמסקינן לעיל דף י"ב דשמא תתעבר ושמא תמות קאמר אכתי משכחת לה בממאנת ואפילו למאי דפירשו התו' התם לרב ספרא דאמר בנים הרי הן כסימנין דמשעת העיבור הוי כסימנין אפ"ה משכחת לה שמיאנה ונשאת תוך ג' ונתעבר' ובאנו עכשיו בספק אם מן הראשון נחעברה ומיאונה אין מיאון וזה בן הראשון הוא ואם מן השני נתעברה מיאונה מיאון ובן השני הוא וממ"נ כשר הוא. ונראה דמכאן סייעתא להרמב"ם ז"ל דגריס אף לפי המסקנא שמא תתעבר ותמות ודאי וכמו שכתב פ"ב מהלכו' אישות הלכה ט' הבת שילדה אחר שתים עשרה שנה אעפ"י שלא הביאה סימנין ה"ז גדולה בנים הרי הם כסימנין. דמדכתב אחר י"ב שנה משמע שסובר דא"א לה לילד קודם לכן ורב ספרא דבא לתרץ התם שכבר ילדו ה"ק אי אתה יכול לומר בחמותו שמיאנה ואעפ"י שלא הביאו סימנין לפי שכבר ילדה ובנים לאחר שהגיעה לכלל שנותי' הרי הן כסימנין. כן פי' הרשב"א ז"ל לדברי הרמב"ם וכן הה"מ שם בתחילת דבריו. ולמאי דקאמר הכא בפ"ק דתוך הזמן היא חיה אבל בנה מת מעיקרא לק"מ אלא שכבר כתבתי לעיל דאין שיטת הבבלי עולה כן ועיין פ"ק הל' ב' במראה ד"ה איתא עיברה מה שהקשיתי שם לדברי התוספת בהא דכתבו משעת העיבור הוי כסימנין:

ומטמאין על הספק. ובת"כ פ' אמור תני בהדיא דאין מטמאין על הספיקות ודריש לה מדכתיב לה יטמא על הודאי הוא מטמא כו' וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' אבל ולמאי דמסיק הכא דבקים ליה שכלו חדשיו מיירי שפיר וכ"כ הטור י"ד סי' שע"ד דבקים ליה שכלו חדשיו מטמא ואפילו לא שהה שלשים יום:

סימן היה לו. לפי שפירשתי בפנים זהו הנראה לפרש כדי להשוות ברייתא דר"ח עם ברייתא דת"כ דלעיל ודוחק. ואפשר לפרש נמי דאהך עובדא קאי ולשון שאילה היא סימנין היו ניכרין כלומר מה עלה על דעתיה לנהוג אבילות ודאי משום שסימנין היו ניכרין לא כן כו' דאין סומכין על הסימנין ומשני שסימן זה היה לו שבעל ופירש וקים ליה שכלו חדשיו אלא דלפ"ז קשה מ"ט פסק ר' יסא דלית צריך דהרי אם קים ליה שכלו חדשיו חייב להתאבל וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות אבל והוא ממסקנא דפר"א דמילה ואיתא שם נמי עובדא כה"ג ואפשר דרבי יסא פליג על זה ולא קי"ל כוותיה:

מחלפה שיטתיה דר' יודא. ובבבלי חולין דף צ"א רצה לפשוט התם דלר' יודא מיפשט פשיטא לי' דנוהג בשל ימין מכח האי קושיא היינו לאידך מ"ד דשלהי פירקין דהכא דס"ל אליבא דרבי יודא הכא בזא"ז פטור ובבת אחת חייב דאלמא דטעמיה דר"י משום התראת ספק הוא והתם קתני אכל מזה כזית ומזה כזית סופג ארבעים לר"י דמשמע דאפי' בזה אחר זה חייב כדכתבו התו' שם אבל שיטתא דהאי תלמודא אזלא אליבא דמ"ד הכא דלר"י אפי' בבת אחת פטור ולאו משום התראת ספק הוא והילכך פריך מהתם דטעמיה דודאי איסורא אכל בבת אחת מיירי נמי התם והיינו דקא משני הכא עיקר לאוין ספק היא וכדפרישית בפנים:

הדרן עלך נושאין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף