פני משה/יבמות/יב/א

פני משה יבמות יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מצות חליצה בג' דיינין ואפי' בג' הדיוטות. שאינן מסנהדרין ובבבלי מפרש הא דקרי להו דיינין שצריך שיודעין להקרות הפסוקים כעין דייני':

במנעל. של עור רך חליצתה כשירה אבל לכתחילה לא כדאמר התם טעמא גזירה שמא יחלוץ במנעל מרופט שנקרע מלמעלה דאפילו כי קרוע מייתב אכרעי' הואיל והוא רך ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה ליכא למיגזר שמא יחלוץ בסנדל הקרוע הלכך עיקר חליצה בסנדל היא:

באמפולייא. כמין בתי רגלים של בגד:

חליצתו פסולה. דמידי דמגין בעינן דכתיב הכא נעלו וכתיב התם ואנעלך תחש והוא עור:

שיש לו עקב. עור של סנדל המכסה את גובה הרגל שכנגד שוקיו מאחוריו:

מן הארכובה ולמעלה. שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה חליצתה פסולה דכתיב מעל רגלו ולא מעל דמעל:

גמ' כתיב זקנים. ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים:

ואת אמר הדיוטות. בתמיה:

ומשני מצוה. לכתחילה בזקנים קאמר קרא:

ומנין אפי' הדיוטות. אם לא ימצא זקנים:

ת"ל חלוץ הנעל מ"מ. אריש' דקרא דכתיב ונקרא שמו בישראל ישראל כל דהו. וכן דריש בבבלי ריש פירקין לר' יודה:

ואית תנא תני חליצה בגרים פסולה. וכשיטת הבבלי דליכא שם למ"ד דכשירה:

כמ"ד בישראל לרבות. דאיהו דריש האי בישראל לרבית הגרים אתא כדדרשינן בעלמא לרבות וכדלקמן:

פרט לגרים. וכדדריש התם ואפילו אמו מישראל עד שיהא אביו ואמו מישראל:

ופריך להאי מ"ד דלמעט אתא הכא אמר. בישראל פרט לגרים:

והכא. בסוכה דכתיב האזרח בישראל ודרשינן לרבית את הגרים וכדאמרינן בבבלי סוכה דף כ"ח דקרא לרבות גרים הוא דאתא:

ומשני תמן. תרי מיעוטי כתיבי האזרח פרט לגרים וכן בישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:

ברם הכא. חדא בישראל כתיבא ודרשינן למעט הגרים. וצ"ל להאי מ"ד דלרבות הוא דס"ל כדדריש התם האזרח להוציא את הנשים ודרשינן מחד בישראל לרבו' הגרים וה"נ כן:

אית תניי תני כו'. פלוגתא היא לקמן במתני':

כמ"ד חליצה בגרים פסולה. דמדפסיל בגרים ש"מ ב"ד מעליא בעינן ואין ב"ד פחות מג':

ודחי הש"ס דלא היא דאפי' למ"ד חליצה בגרים כשרה מודה בשנים דפסול שהרי מצינו בדיני ממונות דכשרה בגרים אפילו לישראל ואפ"ה בשנים פסולה כדתנן דיני ממונות בשלשה והה"ד בחליצה:

אית כו'. כדלעיל:

ופסולין בלילה. לתחילת דין:

יודעים לקרות. להקרות להיבם ויבמה הפסוקים לא חפצתי לקחתה וגו' בלשון הקודש:

ה"ג מ"ד אפי' אין הדיינים יודעים לקרות עד שלא סמכוהו למקרא ומ"ד והן. דדוקא שיהו כו' משסמכוהו למקרא:

משסמכוהו למקרא. משמצאו רמז וסמך לזה מן המקרא דצריך להקרותם ולא שיאמרו מעצמן דכתיב וענתה ואמרה אין לשון עונה אלא אם הוא מפי אחר שמקרא אותו והוא עונה אחריו:

ולא עבדין כן. לא נהגו כן אלא אפי' מפי אחר. ובבבלי משמע דדוקא הדיינים מקרין אותו:

למי נצרכה. לומר דכשירה בדיעבד:

לר"מ דאמר אין חולצין במנעל. לכתחלה וקמ"ל דמודה דבדיעבד כשרה:

בקי לך. כלום אתה מכיר לו:

וכי יש סנדל במקומינו. דלא שכיח ובמנעל היה חולץ. ובבבלי שם בנוסחא אחרת וגריס שם אמר לו וכי חולצין במנעל ועל זה השיבו שם מה ראה ר"מ לומר במנעל חליצתה כשירה דאף בדיעבד פסולה לר' יוסי. והכא מפרשינן לגי' דהאי ש"ס כן מה ראה ר"מ לומר אין חולצין במנעל. כלו' דאפי' אין שם סנדל אין חולצין לכתחילה לר"מ דאפילו על ידי הדחק אין חולצין במנעל שהרי אמר לו וכי יש סנדל במקומינו ואעפ"כ השיבו לו ממנה לדברי ר' מאיר. כן פי' הרמב"ן ז"ל דלא כמי שפי' שם בענין אחר:

אם יבא אליהו ויאמר שחולצין במנעל כו' ור"ז אמר בשם רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין כו'. וכן פליגי התם רבה ורב יוסף אליבא דרב ואמרינן שם מנעל לכתחילה איכא בינייהו דללישנא קמא עד דלא אתי אליהו ויאמר חולצין אין חולצין לכתחיל' וללישנא בתרא כל כמה דלא אמר אליהו אין חולצין חלצינן לכתחילה כן פי' רש"י ז"ל. ומשמע מהסוגיא דהלכה כלישנא בתרא דהא מתרץ לה התם הא דקתני במתני' לישנא דדיעבד משום סיפא דבאמפילייא פסולה אפי' בדיעבד וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' יבום דחולצין במנעל לכתחילה:

ר"ז מחוי לר' בא בר יצחק כפף. שהראה לו צורת הסנדל שצריך להיות כפוף:

אמר ליה ועבדין כן. כלומר שר' בא הראה לו עוד בענין אחר ושאלו אם מותר לעשות כן:

א"ל ועבדין. שעושין כן:

הא רבן כפף. הרי רבי הורה לי מתחילה שצריך להיות כפוף והוא סבר דלאו דוקא אלא שבתחילה צריך להיות כפוף ליישבו היטב על הרגל:

ר"ז מחוי כו'. בקשירת המנעל:

קושרו. קשר גמור:

כדי שיכול להלוך בו מאיליו. שלא ישמט מעל רגלו:

כיצד הוא עושה. לא גרסינן אלא דר"ח פליג דלא צריך לקושרו בקשר גמור אלא בעניבה סגי כדי שיכולה להתיר כו' ואפשר דלפי גי' הספר ה"ק כיצד היא עושה אחר זה עונבו. שצריך להיות עניבה ע"ג קשר וכ"כ בהגמי"י בשם סמ"ג ומביאו בש"ע בפי' סדר חליצה:

כיצד הוא עושה. אחר כך:

מתרתן בימין. היבמה ותופסת הרגל בשמאל שצריך התרה וחליצה להיות בלי סיוע יד השמאל אלא הכל בימין. וכן הביאו התוס' שם ד"ה ואע"ג שצריך שתתירנו בידה הימנית וכ"כ הרא"ש ז"ל דאף דבגמ' דידן לא אשכחן שהצריכו ימין אלא ברגל וכן הרמב"ם ז"ל לא הזכיר יד ימין לענין חליצה מ"מ נהוג עלמא כההיא דהכא וכן פסק הטור סי' קס"ט:

רב אמר עיקר חליצה התרת הרצועה. וקס"ד דסבר דאין מעכב אלא התרת הרציעה ומידי אחרינא לא:

ופריך לא כן כו' דברי חכמים. לדברי חכמים לקמן הל' ג' גבי פלוגתא דר"א ור"ע וקאמר שם רב דלדברי חכמים חליצה ורקיקה מעכבין:

ומשני אע"ג דרב אמר עד שתחלוץ ותרוק מודה כו'. כלומר דתרווייהו בעינן וה"ק אעפ"י שרקקה עיקר חליצה צריך נמי התרת הרצועות ואגב נמי קמ"ל בזה דכסדרן לא מעכב וכדאמרי' בבבלי שם דהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי והיינו דקאמר עיקר חליצה כו' לומר דכשהתירה ואפי' אחר הרקיקה הויא עיקר חליצה. א"נ דבחליצה גופה קאמ' דעיקר הויא התרת הרצועות ואעפ"י שלא שלפה מעל רגלו קיימה עיקר החליצה ולעולם צריכה נמי שתרוק דתרווייהו בעינן אליבא דרב:

עיקר חזקה. חזקת ג' שנים בשדה:

הכנסת פירות. שצריך שיראו אותו מכניס פירותיה לביתו. וגרסינן לה לקמן פרק חזקת הבתים הלכה ג' ואגב דאיירי במילתי' דרב ודמיא לההיא דלעיל מייתי לה הכא:

לא כן אמר רב והן. ודוקא שראוהו מנכש ומעדר בשדה זו דאז הוי חזקה:

אע"ג כו'. כדלעיל דתרווייהו בעינן קאמר ואפילו ראוהו מנכש ומעדר אינו כלום עד שיכניס הפירות וכן פסק הטור ח"מ סי' קמ"א:

חלץ הוא. שמט המנעל מן הרגל:

והתירה היא גרסינן. שהתירה הרצועות:

חליצתה פסולה. עד שתתיר היא ותשמיט היא וכדאמר נמי בבלי שם:

אם רצה להחזיר. כדמפרש ואזיל:

ובעי למה פסולה אי טעמא משום שאין שתיהן בה. שלא עשתה היא שתיהן או דטעמא שאינן על סדר חליצה דבעינן התרת הרצועות מקודם ונ"מ דאפילו תתיר הרצועות לאחר מכאן אינו כלום כדמסיק מה נפק כו':

הרי לית טעמא דלא כו'. מדקאמר אם רצה להחזיר לא יחזיר דמשמע דאסיפא קאי חלצה היא והתיר הוא ואינו מועיל שתחזיר הרצועות ותתיר היא והרי שתיהן בה ש"מ דאין הטעם אלא משום שאינן על הסדר דאלו ברישא למה לא יועיל חזרה כשישים המנעל על רגלו ותשמיט היא דהא התירה הרצועות מקודם והרי שתיהן בה ועל הסדר הן. א"נ הא דקאמר אם רצה להחזיר כו' לומר שאין החליצה כלום ולא נפסלה לאחין וכדמפרשינן לקמן והכא לא קאמר אלא מדאמרינן דאפילו חזרה והתירה אח"כ לא הויא חליצה ש"מ דטעמא מפני שאינן על הסדר הוא:

יש מהן שאמרו כו'. דיש חליצה פסולה דיכול לחזור ולחלוץ חליצה כשירה וכלומר דפסולה ופוסלת על האחין היא ואם רצה להחזיר ולהתירה יחזיר ויחלוץ חליצה כשירה:

ויש מהן שאמרו חליצה פסולה ואם רצה להחזיר לא יחזיר. כלומר דיש מהן דחליצה לאו חליצה כלל ולא פסלה על האחין דאפילו מתייבמת היא והאי לא יחזיר כמו אין צריך להחזיר. וזהו לפי כללא דנקטינן דכל מקום שאמרו אינה חליצה לא נפסלת על האחין ולא מן הכהונה וכל מקום שאמרו חליצה פסולה נפסלת וצריך לחלוץ לה חליצה כשירה וכן אמר בבבלי פרק כל הגט וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות חליצה:

ומפרש באמפילייא וכן החולצת לקטן כו' לא יחזיר. דלאו חליצה היא כלל ומותרת להתייבם וכ"כ הרא"ש ז"ל לקמן גבי והחולצת לקטן:

באמפילייא של בגד. דעור בעינן מידי דמגין. וכן מחלק רבא בבבלי שם:

במנעל באמפילייא. שחלצה בשתיהן זה ע"ג זה:

באמפילייא של בגד ומנעל של עור. והאמפילייא בתוך המנעל דכיון דשל בגד אין ראוי לחליצה בטלה לגבי המנעל וקרינא ביה מעל רגלו:

כשהיתה אמפילייא של עור ומנעל של עור. דכיון דתרוייהו של עור וראוין לחליצה הן הוי כמנעל דמנעל ולא מעל רגלו ולפיכך חליצתה פסולה:

יוצאין באמפילייא ביום הכיפורים. דלא הוי מנעל:

קנסורס. שם צורת סנדל ידוע:

אילן דידן. כעין סנדל שלנו:

שורציפא דשנצוי. סנדל שיש לו שנצית ונוח לחלצו:

לא הוה לבן רב עליהן. לא מלאנו לבנו לעשות כן. וכדאמר בבלי שם דלא הואי חליצנא אלא בסנדלא דטעייא דמיהדק טפי:

חלץ בלילה כו'. כולן במעשה אחד:

שעם. גמי קשה ומגין הוא:

ור' זריקה אמר דגם זה היה שלא רקקה. והכשיר:

מאן יעבד דא. להתיר כולן:

אלא אחוי כו'. דרב גוברי' ובבבלי ק"ד גריס במוק וביחידי ובלילה וכדמסיק שם דכולהו יחידאה קתני להו:

כיני מתני'. הא דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה כן אנו מפרשים בקושר הרצועות מן הארכובה למטה כשרה ולמעלן פסולה וכדפרישית במתני' ולא בנקטעה רגלו למטה מארכובה מיירי דקוטע לא חליץ כלל וכן פירשו בתוס' דף ק"ג ד"ה מאן דמסגי וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל:

ותני עלה. שיעור קידוש ביד עד הפרק:

סובך. פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה סוף פ' הזרוע שכבת הרגל ר"ל ענפי המיתרים והם הקורסלים אלמא דלא מיקרי רגל למעלה מקורסלים:

והכא את אמר הכין. בתמיה דעד ארכובה והוא השוק מיקרי רגל:

שנייא הכא דכתיב מעל רגלו. משמע מדבר שהוא על רגלו מדלא כתיב מרגלו:

היוצאת מבין רגלי'. אלמא דירכים נמי מיקרו רגל:

ומשני וכי מבין רגליה אלא נראית כמבין רגליה. כעין שאמרו בכיור:

דתנינן תמן. פ"ג דמדות:

וכי מבין כו'. דמשוך כלפי דרום כו':

אלא נראה. שהיה מכוון כבין האולם ולמזבח. ובבבלי שם משני על הא דקאמר בהני רגליה דלישנא מעליא היא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף