שיירי קרבן/יבמות/יא/ז

שיירי קרבן יבמות יא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא בשאנס. נראה דדוקא קאמר אבל בזנות ליכא לאוקמי דקתני סיפא ועולה במשמרו של זה ושל זה ואי בזנות אסור לשמש בכהונה דבעינן זרעו מיוחס אחריו דצריך שידע אבוה מני וא"ת א"כ אפי' באונס נמי וי"ל הא דבעינן זרעו מיוחס אחריו דרבנן ובזנות דשכיח גזרו ובאונס דלא שכיח לא גזרו. וכה"ג מחלק בבבלי בסוגיין בין זנות לנישואין. ואני תמה אבבלי דפריך אשמואל ממתני' ודחיק למוקמי מתני' בשינויא דחיקא ולא מוקי לה באונס. ודוחק לומר דס"ל דזנות ואונס כהדדי שכיחי דהדבר ברור דאינו כן וצ"ע:

וסברנן מימר כרבנן וכו'. עיי' פי' בקונט'. ומצינו כיוצא בזה כמה פעמים דקאמר סברוה למימר קאי הכי במסקנא וכ"כ תוס'. ומשנתינו ודאי לא אתי' כר' יוסי דתנן ואינן חולקין על הגורן ור' יוסי סובר חולקין תרומה לעבד בלא רבי וכן מפורש בבבלי בסוגיין וכ"מ לעיל הלכה ד:

מתני' אמרה כן הוא אונן עליהן וכו'. וקשה אדסייעא ליה מרישא תקשי ליה מסיפא דתנן הוא אינו מטמא להן ש"מ דמספק אינו מטמא ודלא כר"ח וי"ל דה"ק מתני' נמי דייקא במה דאר"ח דאוננין על הספק:

א"ל והתנינן אר"ח אוננין וכו'. וקשה למה לא הקשה ממתני' דאין לומר דשאלו גם על הטומאה דגם זה ה"ל למפשט ממתני' דאינו מטמא וכמ"ש בסמוך וי"ל דשאלו לענין טומאה ואין ראיה ממתני' דאם נאמר דמטמאין על הספק א"כ שניהם צריכין לטמא בו והא ודאי חד מינייהו מטמא עצמו שלא כדין אבל בשאר ספיקות כגון ספק בן ח' ספק בן ט' י"ל דמטמאין וכדרבי חייא:

ויאות מ"נ בן ט' הוא ימול וכו'. וה"ה ספק בן ז' או בן ח' ימול ממ"נ דבן ז' מלין אותו בשבת. וז"ל הרמב"ם פ"ק מה' מילה מי שנולד בחודש השביעי אם נולד שלם ה"ז וולד קיימא ומלין אותו בשבת ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו ממ"נ אם בן ז' הוא ושלם בדין הוא שידחה שבת וכו'. וכ' הטור ויראה מדבריו בשגמרו שערו וצפרניו איירי מדכתב והוא שלם א"כ אפי' בודאי בן ח' נמי מלין אותו וכ' הכ"מ הא דכ' הרמב"ם והוא שלם היינו שהוא שלם באיבריו אלא שקשה לי מהיכן הוציא מ"ש אם נולד שלם כלומר באבריו ע"כ. ואני תמה שהרי לא כל הנולדים בשביעי חיים אלא אם היתה תחלת יצירתו לכך שיוולד בשביעי אבל אם היה ראוי להוולד בתשיעי ונולד בשביעי ודאי גרע מבן שמונה וכ"מ לעיל פ' החולץ דף יג וכ"כ הרמב"ם שם הל' י"א ומי שנולד בחדש השמיני קודם שתגמור ברייתו שהוא כנפל מפני שאינו חי ע"כ. אלא כשהוא שלם באבריו אזלינן בתר רוב הנולדים בשביעי כשהם שלימים באבריהם שהן חיין וזה פשוט וברור:

שאל מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך. נראה דהכי קיי"ל שהרי באזמל העמידו דבריהם במקום כרת אפי' בודאי כ"ש הכא דספק הוא שהעמידו איסור טלטול במקום ספק. ומזה סייעתא לדעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו הא דרב אדא דאמר מותר למול הספק ממ"נ וברייתא דספק בן ז' או בן ח' מוקי לה בשלא גמרו הסימנים ואנן מהלינן תינוק שלא גמרו הסימנים וכן משמע בבבלי פ' הערל. וכ"כ הב"י בי"ד סי' רסו. וע"פ הדברים האלה פירשתי כל הסוגיא והוא הנכון שבזה ליכא פלוגתא בין התלמודיים:

ברם הכא אי אפשר לעמוד עליו. בבבלי מסכת מכות ד' טז גרסי' קשיא דר"י אדר"י אי לרשב"ל תרי תנאי אליבא דר"י אי לר' יוחנן ל"ק הא דידיה הא דרבי'. וקשה הא בין לר"י בין לרשב"ל קשיא ר"י אדר"י בתרוייהו וכ"פ רש"י א"כ ה"ל לשנויי סתמא תרי תנאי וכו'. ונראה ודאי לרשב"ל ל"ק מהא דקאר"י בשם ר"י הגלילי שהרי מסיי' בה ר' יהודה חוץ מנשבע לוקין עליו וקסבר רשב"ל אף להבא קאמר לוקין והא דקאמר רשב"ל טעמא דכתב רחמנא בנותר הא לאו הכי לוקין אלמא לאו שאין בו מעשה לוקין משמע אפי' נותר ה"א דלוקין י"ל ה"ק מסברא לאו שאין בו מעשה אין לוקין דבעינן דומיא דלאו דחסימה שיש בו מעשה אלא כיון דמצינו שחייב הכתוב בנשבע לשקר שלוקה אעפ"י שאין בו מעשה מדכתיב לא ינקה סד"א דכל לאו שאין בו מעשה לוקין לכך איצטרך לאשמועינן בנותר דפטור. ולר' יוחנן ל"ק מהא דאר"י בהכה את זה וחזר והכה את זה פטור דאי אפשר לעמוד עליו לעולם וכדאמרי' כאן דלעולם היא התראת ספק משא"כ בשבועה שאוכל ככר זה היום ולא אכלה דכשעבר היום ולא אכל למפרע הוי התראת ודאי אבל לרשב"ל ודאי קשיא דהא איהו מדמי להו אהדדי ע"ש היטב בסוגיא דמכות ותמצא כי נכון הוא ועמש"ל פ"י הל"ו בתו' בד"ה כמ"ד וכו'. א"נ ר' יוחנן סובר כאידך ברייתא דמייתי הכא ובבבלי בסוגיין דאפי' שניהם בבת א' פוטר ר' יהודה ומקרא יליף ליה דפטור כדמסיק בסמוך. ר"י בעי מחלפה שיטתי' דר"י וכו'. בבבלי חולין דף צא מסיק דמיפשט פשיט ליה לר' יהודה דנוהג בירך ימין ומתני' כאידך דר"י דסובר התראת ספק לאו שמה התראה דתני' לא תותירו ממנו עד בקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי ר"י. וצ"ל דהירושלמי סובר דלא פשיטא ליה ומוקי למתני' ככ"ע. מיהו קשיא לי בבבלי הוה מצי לשנויי דמתני' אתיא כאידך דר"י דפוטר אפי' בהכה שניהם בבת אחת דמקרא יליף דבעינן אביו ודאי כדמסיק בסוגיין בבבלי וירושלמי. והך שינויי' עדיפא דאתיא ככ"ע ולפמ"ש בתו' בסמוך לא אתיא הך שינוייא כר' יוחנן:

רבי יודה בעי מעתה וכו'. עיי' פי' בקונט'. וקשה כשיש בו כזית בכדי אכילת פרס ה"ל כאלו עכשיו נמי ודאי הוא ולא דמי כלל להתראת ספק לכך נ"ל להגיה מעתה נבלה שביטלה בטרפה מאחר שודאי היה לו וכו' וה"פ אם נתערבו זה בזה ואכלן ה"ל התראת ספק וכן מפורש בבבלי בזבחים פ' התערובות דף עח ארשב"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ש"מ תלת וכו' וש"מ התראת ספק לאו שמה התראה וע"ש ברש"י ותו'. ור' יודה סובר בפשיטות דחייב עלייהו. ולפ"ז אתי שפיר תירוץ הש"ס:

אביו ודאי לא הספק וכו'. כ"ה בת"כ פ' קדושים וא"ת הא אפיקתי' אביו ולא אבי אביו וי"ל חדא מאביו ואמו דהכאה קדריש ואידך מאביו ואמו דקללה קדריש וקסבר מקשינן הכאה לקללה. ובבבלי מפיק ליה מהיקישא ע"ש:

הדרן עלך פרק נושאין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף