קרבן העדה/יבמות/יא/ז

קרבן העדה יבמות יא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' חולצין ולא מייבמין. לאשתו של ספק ואחד מבני הראשון חולץ שמא בן אביהן היה ולא מייבמין שמא בן האחרון הוא והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב ואשתו עליהם בכרת וכן בני האחרון וכן הוא חולץ לנשותיהן ולא מיבם:

היו לו אחים מן הראשון ומן השני. שלא מאותה האם:

הוא או חולץ או מייבם. לאשת בן הראשון אם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין שם אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק וכן אשת בן האחרון:

והן. אחין אחד חולץ ואחד מייבם או בן הראשון או האחרון חולץ לה וחבירו מיבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא למיחש שהרי חלץ לה יבמה:

היה אחד. מן הבעלים ישראל ואחד כהן:

אינו סופג. דלמא לאו כהן הוא:

הוא אונן עליהם. לחומרא שמא זה אביו וביום מיתתו אסור לאכול קדשים:

והן אוננין עליו. וביום מיתתו אסורים שניהם בקדשים ובגמרא פריך ה"ד דשניהן חיין והולד כהן:

אינו יורש אותן. דהיורשים מדחין אותו אלו אצל אלו:

והן יורשין אותו. אם לא הניח זרע דמי מעכב עליהן והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם:

ועולה במשמרו וכו'. לעבוד ואין בני המשמר מעכבין עליו אבל אינו חולק דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה:

גמ' ופריך מה נן קיימין. הא דתנן מי שלא שהתה וכו' במאי עסקינן:

אם לאחר מיתה. שנשאה השני לאחר מיתת הראשון:

לית יכיל. אי אפשר לומר כן דהא תנן בסיפא והם אוננים עליו ש"מ דאיירי שעדיין בעלה הראשון והשני קיימים לאחר שנולד הספק:

ה"ג אלא בשגירש ניחא לשני אינו מטמא שאני אומר בנו של ראשון הוא אלא לראשון למה אינו מטמא ממ"נ וכו'. וה"פ אלא בשגירשה הראשון ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה הניחא לשני אינו מטמא שיש לומר שהספק הוא בן הראשון וה"ל כהן כשר אלא לראשון ליטמי ליה ממ"נ אם בנו הוא שפיר מיטמא ליה ואם אינו בנו אלא של שני למה לא יטמא ליה שהרי הוא בן גרושה וה"ל חלל:

אלא בשאנס. הראשון אשה ומאי אחר בעלה אחר בועלה:

ופריך לא כן וכו' אנוסה א"צ להמתין ג' חדשים. ובמתני' תנן מי שלא שהתה וכו' משמע דה"ל להמתין:

ומשני סברין מימר. סברוהו בני הישיבה למימר מתני' אתיא כרבנן דפליגי אר' יוסי וסברי דאף אנוסה צריכה להמתין ג' חדשים והא דאמר ר' בא דא"צ להמתין אתיא כר' יוסי ופלוגתייהו דר' יוסי ורבנן באנוסה מפורשת בבבלי בברייתא ס"פ ד' אחין ולעיל פ' החולץ:

על הספק. אם הוא בן ח' חדשים או בן ט':

מתני' אמרה כן. מתני' נמי דייקא:

והן אוננין עליו. אע"ג דספק הוא אם הוא בנו אפ"ה אוננין עליו:

ה"ל עובדא. אירע לו מעשה שמת לו ילד שהי' ספק בן ח' או בן ט':

שאל לר' יסא. אם צריך לנהוג אנינות ואבילות וליטמא לו:

א"ל לית צריך. פטור אתה מכולם:

ומשני סימנין היו ניכרין. הא דאר"ח אוננין ומיטמאין על הספק היינו בשניכרו בו הסימנין שגמרו שערו וצפרניו והאי דר' אשייאן בשלא גמרו שערו וצפרניו איירי:

ופריך ולא כן וכו' סימנין בן ח'. אע"פ שיש בו סימני' שגמרו שערו וצפרניו אין עושין בו מעשה להחזיקו בבן קיימא ומדר' חייא פריך דתני דמיטמאין לספק:

ומשני סימן הי' לו שבעל ופירש. ומשעת בעילה עד הליד' היה תשעה חדשים והא דקרי לי' ספק שלא נגמרו עדיין שערו וצפרניו ל"א אדר' יוחנן קאי הא דאר"י בן ח' לא מהני סימנין היינו בשידוע שהוא בודאי בן שמנה כגון שבעל ופירש ומשעת בעילה ועד עכשיו הן שמנה חדשי' ור' חייא איירי בספק בן ז' וספק בן ח' כיון שגמרו שערו וצפרניו אזלינן בתר רובא ומחזקינן בבן קיימא:

בן שמנה הרי הוא כאבן. איירי בשלא גמרו שערו וצפרניו וידוע ודאי שהוא בן ח':

שוחה עליו ומניקתו. מפני צערה מריבוי החלב שבדדיה:

אילין תינוקות ספיקות. הנך תינוקות דמספקא לן אם הם בן ט' או בן ח' מהו למוהלן בשבת:

ויאות. שפיר דמי למוהלן בשבת ממ"נ:

כמחתך בבשר. שחוט' ולאו חבורה היא:

ה"ג נעשה כמחתך בשר רבנן דקסרין וכו':

מי אמר שמותר לחתוך בשר. שאינו ראוי לאכילה שלא לצורך דהא מיהת טלטול שלא לצורך הוא ואסו':

ופדויו. בבכור אדם כתיב:

מבן חדש תפדה. מדתלי בהכי ש"מ עכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם לכן:

מה פליגין. כי פליגי רשב"ג וחכמי':

בשלא נולד לחדשיו. לשבעה או לט' אלא נולד לשמנה וגמרו שערו וצפרניו דרבנן משוו לי' לבן קיימא ורשב"ג מצריך שלשים יום:

אף רשב"ג מודה. דלאלתר הוי בן קיימא:

פטור. דהתראת ספק הוא ולאו שמה התראה:

ר"ח פריך לית הדא וכו'. וכי אין ברייתא זו קשיא לר' יוחנן דאמר התראת ספק שמה התראה:

דאיתפלגון. דפליגי ר"י ורשב"ל:

בשני ימים טובים של גליות. דספק הוא איזה מהן י"ט ואיזהו חול ועשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש בשניהם וקודם עשיית המלאכה התרו בו בשני הימים והתראות אלו ספיקא נינהו דבכל התראה איכא לספוקי דלמא היום חול ומותר במלאכה:

מקבלין התראה על הספק. אם התרו בו בשני הימים ועבר ועשה מלאכה חייב מלקות דהא ודאי עבר על איסור מלקות וקשיא לר' יוחנן אף בהכה את זה וחזר והכה את זה יהא חייב:

לית היא פליגא. לא קשיא דשאני י"ט של גליות דאפשר לעמוד עליו כשנחקור אצל הב"ד בארץ ישראל איזה יום שקבעו י"ט ולא הוי התראת ספק אע"ג דבשעת מעשה לא אתיידע לן מ"מ איתגלי מלתא למפרע דהתראה ודאית הויא:

ברם הכא. אבל כאן אי אפשר לעמוד עליו איזהו אביו מודה ר"י דהתראת ספק הוא ולאו שמה התראה:

כאחת. שחבטן במקל שניהם בהכאה אחת:

חייב. דבהתראת ודאי התרו בו אל תכה שניהם שבהכאה זו אתה מתחייב:

ר"י פוטר. קס"ד כיון שאין האיסור ניכר וברור ה"ל התראת ספק:

ר' יוחנן פריך מחלפה שיטתיה דר"י. קשיא דר"י אדר"י:

דתנן תמן. פ' גיד הנשה:

אכל. מגיד הנשה של ימין ושמאל מכל אחד כזית סופג שמנים דעל כל אכילת כזית חייב מלקות ארבעים:

אינו סופג אלא מ'. דס"ל לר"י איסור גיד אינו נוהג אלא באחת בימין או בשמאל ומספקא ליה באיזה מהם איסור גיד נוהג הלכך אינו סופג אלא מ' דהא לא עבר אלא אחדא איסורא ארבעים מיהת סופג אע"ג דספיקא הוא ובהכאה פוטר לגמרי:

ומשני תמן. בגיד הנשה עיקר הלאו ספק הוא באיזה נוהג ואם לא ילקה בכה"ג נמצא שאין לוקין על לאו זה לכך מלקין אותו:

ברם הכא. אבל כאן אלו שהתה אמו ג' חדשים היה ודאי הלכך אין לוקין על הספק:

ר' יודה. פריך א"כ נבלה שנתערבה בשחוטה ויש בה כזית בכדי אכילת פרס ואכל שניהן בבת אחת נימא שאין לוקין עליו הואיל והיה ודאי קודם שנתערב וזה אינו דא"כ כזית בכדי אכילת פרס דחייביה רחמנא היכי משכחת לה:

ה"ג מודה ר"י בשאר כל הספיקות שהוא חייב. וקסבר התראת ספק שמה התראה:

ברם הכא. אבל כאן קרא מצא ודרש שהוא פטור:

אביו ודאי ולא הספק. בת"כ משמע מדכתיב אביו ולא כתיב אב קדריש בידוע שהוא אביו בודאי ולא שהוא ספק כי הא דמתני' אמו ודאי ולא הספק. כגון שתי נשים שילדו במחבוא ונתערבו וולדותיהן ואינו ידוע איזה מהן אמו:

ופריך לא יעלה. מדלא תנן עלה במשמר של זה ושל זה אינו חולק דמשמע אם עלה אינו חולק אלא תנן עולה במשמר של זה וזה משמע דכייפינן ליה לעלות מ"ט א"נ הכי פריך למה עולה לעבוד כי היכי דיכולין לדחותו מחלוקה כך ידחהו מעבודה:

מפני פגם משפחה. שבושין עליו שיאמרו בני אדם שפסול לעבודה הלכך יכולין לכופו שיאמרו הואיל ואינך עובד במשמר שלנו מסתמא פסול היא וכן במשמור' השנייה:

והן. הא דתנן ונוטל חלק אחד והוא שיהיו שניהן בבית אב אחד שכל משמר חלוק לששה בתי אבות וכל אחד מהן עובד ביומו ונוטלין עורות קדשים הנקרבים ביומו:

הדרן עלך פרק נושאין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף