פני יהושע/ראש השנה/טו/א

פני יהושע ראש השנה טו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמ' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבה בר רב הונא אע"ג דאמר ר"ג אתרוג בתר לקיטה ר"ה שלו שבט. לכאורה הדבר תמוה דהא אמרינן לעיל דעיקר מלתא דשבט ר"ה היינו משום שעברו רוב גשמי שנה ואין זה ענין אלא אי אזלינן בתר חנטה כמ"ש רש"י ותוספות לעיל משא"כ לענין לקיטה מאי אולמא דשבט יותר משאר חדשים ונ"ל דמילתא דרבה בר הונא היינו דוקא אליבא דר"ג דלענין שביעית דאורייתא אזיל בה בתר חנטה אלא לענין מעשר אילנות דרבנן לשיטת רש"י ותוס' ורוב הפוסקים אזיל בה בתר לקיטה משום אסמכתא דגורן ויקב וא"כ מ"מ לענין דר"ה שלו שבט אוקמא בדוכתא דכי היכי דשבט ר"ה באתרוג לענין שביעית ה"ה לענין מעשר מיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל שסובר דמעשר אתרוג וכל אילנות מדאורייתא ועוד שהרמב"ם ז"ל סובר דלענין שביעית אפילו באילנות ר"ה שלו תשרי לעולם וא"כ קשה ההיא דהכא ואפשר דמ"מ כיון דילפינן מערלה דפעמים שברביעית היינו עד שבט א"כ משמע דאין לחלק בין שאר אילנות לאתרוג דחייב נמי בערלה ונהי דבאילנות בתר חנטה ובאתרוג בתר לקיטה היינו משום דרשא דגרנך ויקבך דלהרמב"ם דרשא גמורה לעניין מעשר אפ"ה לענין דר"ה א' לכולם שפיר ילפינן מובשנה הרביעית דקאי בהדיא אהתחלת השנה כנ"ל ברור ודוק ועיין עוד בסמוך. ומתוך מה שכתבתי נתיישב לי היטב סוגיא דפרק לולב הגזול (סוכה דף ל"ט ע"ב) דמוקי התם למתני' דנותן לו אתרוג במתנה משום דאזיל בכל מילי בתר לקיטה ואכתי לא משני מידי לרבה בר הונא דהא אמר דר"ה שלו שבט וא"כ אמאי צריך ליתן לו אתרוג במתנה ותיפוק ליה שנלקט קודם שבט קודם חג הסוכות דשביעית וא"כ אתרוג בת ששית היא ולמאי דפרישית א"ש דרבה בר הונא גופא לא קאמר אלא אליבא דר"ג דלא אזיל בתר לקיטה אלא לענין מעשר לחוד משא"כ לתנא דהתם דאזיל בתר לקיטה אף לענין שביעית אין שום טעם כלל לומר דר"ה שלו שבט אלא תשרי וכ"ש דא"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי בסמוך דלענין שביעית לעולם ר"ה תשרי אף באילנות ודוק היטב כי נכון הוא:

שם א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כו' נראה דהא דלא מקשה בפשיטות ארישא היינו משום דאביי הוי ידע לברייתא דרבי שמעון בן יהודה ואם כן מילתא דרבה ברישא הוי לגמרי כר"ש ב"י ומשו"ה קאמר ליה מעיקרא מדקאמרת בסיפא פטורה במעשר וחייבת בביעור אלמא דלית לך הא דר"ש ב"י ואזלת בה לחומרא לענין שביעית ואפ"ה קפטרית ליה ברישא משביעית אלמא דלאו מטעם דר"ש ב"י אתית עלה אלא משום דאזלת בתר חנטה אם כן תחייב במעשר. ועוד נ"ל דאביי אסתם מתני' דפרק לולב הגזול קא סמיך דאזיל בתר לקיטה לשביעית והיינו דקאמר ליה לרבא בשלמא סיפא לא תיקשה אסתם מתני' דסוכה דאיכא למימר דנהי דמחייב ליה התם ואזיל בתר החנטה היינו לחומרא וה"נ לחומרא אלא רישא דאמרת פטורה ע"כ דלית לך כהאי סתמא דסוכה וא"כ תחייב במעשר כנ"ל נכון בא' מב' דרכים שכתבתי ונתיישב' גם כן קושיית התוספת. ובלא"ה נמי כבר נזהר רש"י ז"ל ליישב קושיית התוספת דדוקא לענין שביעית אזיל לחומרא כיון דמדאורייתא הוא משא"כ לענין מעשר דרבנן לא אזיל לחומרא ודו"ק:

בתוס' ד"ה בשלמא סיפא לחומרא תימא מאי חומרא היא זו קולא היא לענין מעשר כו' עכ"ל. לכאורה כבר נזהר רש"י ז"ל מזה ומפ' דמשום דמספקא ליה אזיל לחומרא לענין שביעית דהוא מדאורייתא וקיי"ל בספיקא דאורייתא לחומרא. ולפ"ז לא איכפת לן במה דהוי קולא לענין מעשר דכיון דמעשר פירות מדרבנן לשיטת רש"י ותוספת דלעיל וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא מיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דמעשר פירות מדאורייתא צריך לפרש הא דקאמר בשלמא סיפא לחומרא כלשון שני שכתבתי בסמוך. ועוד דבהא דפטור מן המעשר בלא"ה א"ש מהטעם שכתבו התוספת בסמוך בד"ה יד הכל למאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים ועיין בסמוך:

בד"ה יד הכל כו' דלמאי דסבר אבטולמוס כו' לא הוי צריך לטעם זה כו' בין לענין מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה כו' עכ"ל. נ"ל פירושו דלפ"ז באתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית א"א לחייבו במעשר שני דהא הלקיטה לא היתה בששית. ובמעשר עני נמי אין לחייבו דהא בשביעית לא שייך שום מעשר עני בשום דוכתא כנ"ל ודו"ק. ומ"ש עוד ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס דהיינו מתני' דביכורים כו' צריך לעיין דהא למאי דמסקו התוספות בסמוך בד"ה שאין לך דבר שחייב בביעור מצינן למימר שפיר דכולהו תנאי דמסכת ביכורים אית להו נמי שפיר הא דר"ש ב"י כיון דלא אשכחן דפליגי בהדיא ואפושי פלוגתא לא מפשינן והא דנקטו סתמא היינו משום דאינהו לא איירי אלא במידי שחלוק דין ירקות מדין אילנות אבל לענין הא דרשב"ג אין חילוק בזה בין אילנות לירקות משו"ה איצטריך לאתויי הא דאבטולמוס דנקיט סתמא משמע דאיירי נמי לענין ביעור. ועוד דע"כ הא דרבותינו נמנו באושא איירי ודאי לענין ביעור דהא מוקמינן סתם מתניתין דסוכה דף ל"ט כוותיה ומתניתין דסוכה לא איירי אלא לענין ביעור וא"כ מסתמא ההיא דאבטולמוס איירי נמי לענין ביעור והרי דכל הנהו תנאי לית להו ההיא דר"ש ב"י ורבה סבר כוותייהו כנ"ל נכון ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.