פני יהושע/בבא קמא/יח/ב

פני יהושע בבא קמא יח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפרש"י בד"ה אלא אי בעית לאוקמי בצרורו' כי אורחייהו ולמפשט בעיא דרבא וכו'. מה שיש לדקדק בזה דמאי דס"ד כלל לפשוט הבעיא כיון דכבר דחי לעיל דאיכא לאוקמי כדמשני ובדר"ט פליגי דאע"ג שנדחה הותסברא גוף התי' במקומו עומד ויתבאר בסמוך ע"ש:

בא"ד ומדקתני צרורות מגופו אלמא צרורות כי אורחא נמי מגופו וכו' עכ"ל יש לדקדק מה ראה רש"י לפרש בפשיטות להוכיח מכאן דצרורות כי אורחא מגופו דלמא שאני הכא שהוא ע"י שינוי והוי תולדה דקרן לכך משלם מגופו כדדחי הש"ס לעיל ואי משום דאיירי בדאייעד מה לנו בכך כיון דאליבא דרבנן קיימינן ולדידהו ס"ל דאין העדאה לצרורות וא"כ כמו שאין מועיל העדאה לענין נזק שלם אלא דינו כתם לכך משלם נמי מגופו וכמ"ש התו' אבל באמת לשון רש"י מדוקדק היטב לפי שיטתו שמפ' עכשיו דהא דס"ל לרבנן אין העדאה לצרורות היינו ע"י שינוי וא"כ צריך ליתן טעם למה באמת נשתנה נזק זה מכל נזקין דלאו אורחייהו שמצינו בהם העדאה א"ו דלפ"ז הסברא היא כך שאין ההעדאה מועלת כלל בענין הנזק אלא לענין שחזר השינוי להיות אורחא בכך כמו בקרן דכיון דאייעד נעשה אורחא וכל אורח' משלם נ"ש משא"כ בצרורו' דהלכתא גמירי לה דאע"ג דהוי אורחא אינה משלמת אלא ח"נ וא"כ היכא דשני ואייעד אף אם נאמר דחזר השינוי להיות אורחיה מ"מ צרורות מיקרי ומשלם ח"נ אבל לענין לשלם מעליה דייק רש"י שפיר דאי ס"ד דצרורו' כי אורחא משלם מעליה אף בדשני ואייעד ודאי שאין שום סברא לומר שלא תועיל ההעדאה לענין זה דכיון שנסתלק השינוי ונעשה אורחא למה משלם מגופו א"ו דצרורות כי אורחא נמי משלמת מגופו וא"כ תפשט האיבעיא ואף שהדברים האלה הם פשוטים ממש בל' רש"י הוצרכתי להאריך דלפ"ז דברי תוס' תמוהי' שהק' על רש"י בזה ודו"ק:

בגמרא אלא הא דבעי רבא ובו'. גם כאן יש להקשות מאי מקשי דהא שפיר אבעיא לרבא כיון דיש לדחות כל זה כדדחי הש"ס לעיל דפליגי בדר"ט ורבנן וכ"כ רש"י עצמו לעיל דלא דחי הש"ס אלא הותסברא אבל גוף התירוץ דיש לדחות פשיטת האיבעי במקומה עומד וא"כ איך רוצה לפשוט האיבעיא שניה ועוד דאף לפי מ"ש רש"י למטה בסמוך דלא ניחא לן לפרש בדשני וכר"ט דאפשר דס"ל יש שינוי לרביע נזק כדבעי רב אשי לקמן וא"כ אפשר דמשום הכי רוצה הש"ס לדחות לגמרי התי' דלגגיל דבר"ט פליגי ובדשני דהא ודאי לא שייך הכא לפרש כן דהא אף למאי דמשני עכשיו דאיירי בדשני ואייעד ע"כ ג"כ לומר דס"ל דאין שינוי לרביע נזק וא"כ שפיר מצינו לאוקמא נמי בדשני גרידא ובדר"ט פליגי והדרא קושיא לדוכתיה:

עוד בגמרא אמר לך רבא כי מיבעיא לי וכו' אבל הכא בין רבנן ובין ר"א כסומכוס ס"ל וכו'. הסוגיא בכאן תמוה כיון שעתה חוזר לתירוץ הראשון שזהו ממש אוקימתת הותסברא כמ"ש רש"י ותוס' א"כ למה שינה לומר דאתי' כסומכוס כיון דאתיא שפיך אפילו לרבנן דסומכוס כדקאמר לעיל ומה שפירשו רש"י ותוס' דאי כרבנן א"כ תפשוט דאין שינוי לרביע נזק והתוס' כ' עוד תירהן אחר אבל מ"מ גם לדבריהם יקשה לעיל מעיקרא אמאי ניחא ליה לאוקמיה כרבנן דסומכוס ולבסוף מאי קשיא ליה עד שחזר בו ועוד שלפי זה עיקר התירוץ חסר מן הספר. ואף דרש"י פי' לעיל נמי דס"ל כסומכוס מ"מ אמאי לא מפרש כן בגמרא בהדיא וכאן הוצרך לפרש. וכן בסמוך דמקשי הש"ס אימר דשמעת ליה לר"ט וכו' אמאי לא קשיא ליה הכי לעיל תיכף כדמוקי לה כר"ט ונ"ל ליישב המשך לשון הסוגיא דהא דשני לעיל ר"א ס"ל כר"ט אין הכוונה דפשוט ליה דלר"ט קרן בחצר הניזק משלם נ"ש מגופו דא"א לומר כן דמצד הסברא נראה להדי' עוזה גופיה נוגע בבעיא דבעי רבא דהא עיקר בעיא דרבא הוא משום דמצינו דקרן תמה משונה מכל הניזקין שמשלמת מגופה משא"כ בכולם ולא ידענא מ"ט אם נאמר שהטעם הוא משום דקילא מכולם במה שמשלמת ח"נ או משום דלאו אורחיה היא לכך איבעי ליה בח"נ צרורות דאי טעמא משום ח"נ צרורו' נמי משלמת מגופ' ואי טעמא משום דלאו אורחא א"כ בצרורו' דהוי אורחיה משלם מעליה וכן פי' רבא להדיא בל' האיבעיא וא"כ בכה"ג גופי' יש להסתפק בדברי ר"ט בקרן בחצר הניזק דא"א דטעמא דקרן בר"ה משלם מגופו היינו משום דקילא בח"נ א"כ בחצר הניזק שמשלם נ"ש משלם מעליה דלא אשכחן נ"ש דמשלם מגופיה אלא ח"נ גורם הקולא והיינו אם נאמד דח"נ צרורות משלם מגופו אע"ג דאורחא הוא דלא איכפת לן באורחא ולאו אורחא אלא הכל תלוי בח"נ אבל אם נאמר דקולת קרן בר"ה היינו משום דלאו אורחים לכך נאמר דח"נ צרורו' משלם מעליה דלא אשכחן כי אורחים דמשלם מגופו ואע"ג דמשלמת ח"נ לא איכפת לן בזה דעיקר הקולא היא דלאו אורחיה וא"כ בקרן בחצר הניזק דהוי נמי לאו אורחא משלם מגופו דלא אשכחן לאו אורחא דמשלם מעלי ואע"ג דמשלמת נ"ש לא איכפת לן בזה אלא הכל תלוי באורחא ולאו אורח' וא"כ עוזו הסברא נכונה א"א לומר דלמאי דמקשי ותסברא וקאמר אלא בדשני ור"א ס"ל כר"ט היינו משום מגופו דא"כ תפשוט איבעיא דרבא לאידך גיסא דצרורו' מעליה משלם דאי מגופו והיינו משום דח"נ משלם א"כ מוכח דלא איכפת לן באורחא או לאו אורחא אלא בח"נ ונ"ש תליא מלתא א"כ בחצר הניזק אע"ג דלאו אורחא היא יש לה לשלם מעליה ולא שייך לומר מהיכי יליף לה מקרן בר"ה דיו וכו' כדמסיק לבסוף דלא שייך לומר דיו כיון דכל זה חדא ק"ו הוא דכיון דרבינן לה לנ"ש ממילא משלם מעליה דלא אשכחן נ"ש דמשלם מגופו. א"ו דמאי דקאמר ור"א כר"ע ס"ל עיקר הענין הוא לפרש הא דקאמר ר"א נ"ש ועל מאי דקאמר מגופו לא חש לתרץ דסבר המתהן דאי ס"ל לר"א כר"ט דמשלם נ"ש יוצ לפרש מגופו דר"א מצד תמות דעכ"פ אף אם נאמר דס"ל לר"ט דקרן בחצר הניזק משלם מעליה סבר המתרץ דעכ"פ מודה ר"ט בצד תמות דבמקומה עומדת ואע"ג דקאמו מעיקרא ותסברא מק שלם מגופו מי אשכחן ולא ניחא ליה בצד תמות היינו משום דס"ד דבצרורות לא שייך צד תמות משא"כ לענין קרן אליבא דר"נ ס"ל דשפיר אשכחן צד תמות ומכ"ש אם נפשוט איבעיא דרבא דצרורו' מעליה משלם כיון דבאורח' תליא מלתא וא"כ יסבור ר"ט דקרן בחצר הניזק משלם כל המק מגופו כיון דלאו אורחא אתיא דר"א שפיר על כל המק וא"כ לא שייך להקשות כאן אימר דשמעת לר"ט וכו'. ולכך אתי שפיר נמי הא דקאמר הש"ס ע"ז ולא היא מ"ט מוקמית נר"ט משום נ"ש ולא קאמר דמוקי לה כריט משום מגופו א"ו דעיקר התירהי הוא משום נ"ש אבל מגופו ממילא אתיא ליה שפיר ולפ"ז הא דאקשי ר' סמא אימר דשמעת ליה לר' יהודא בתם ונעשה מועד אבל במועד מתחילתו לא שייך צד תמות א"כ אזלא לה נמי הך סברא קמייתא דא"א לאוקמי דר"א כר"ט והא דקאמר מגופו היינו אצד תמות דלא אשכחן במועד תחילתו צד תמות וא"ל נמי דהא דקאמר ר"א מגופו היינו משום דקרן בחצר הניזק משלם נ"ש מגופו דתקשי אימר דשמעת לר"ט וכו' כיון עוזו איבעיא דרבא עצמו שאם נאמר דצרורות משלם מגופו והיינו משום דבח"נ תליא מלתא ולא בלאו אורחא א"כ אין סברא ללמוד לר"ט חצר הניזק מרה"ר לענין מגופו דלא דמי כלל דכיון דאתרבי חצר הניזק לר"ט ממילא משלם ג"כ מעליה דלא אשכחן נ"ש דמשלם מגופו. וא"כ דלסברת רב סמא נדחו כל האוקימתות ונשאר הא דר"א בקושיא וא"כ קאמר שפיר אלא כי קאמר ר"א נ"ש בדאייעד לכך סבר דמשלם מגופו צד תמות כרבי יהודא ממש ופרש"י שפיר דלפ"ז אתי למיפשט בעיא דרבא דכיון שנדחו שני האוקימתות דלעיל וא"א לפרש בענין א' אלא בדאייעד וקאמרי רבנן מגופו משמע דצרורות גרידא נמי מגופו כדפרישית לעיל. ובזה נתיישב נמי הא דמקשי הש"ס אלא הא דבעי רבא יש העדאה וכו' דכיון שאין לך אוקימתא אחרת מזה ע"כ דנפשטו שני האיבעיות של רבא וע"ז מסיק הש"ס דלא תיפשוט לא הא ולא הא דאע"ג שנדחו שני האוקימתות אמר לך רבא והיא אוקימתא שלישית והיינו דבין ר"א ובין רבנן כסומכוס גף"ל ובדר"ט פליגי וכדמסיק לבסוף דלר"ט ודאי קרן בחצר הניזק משלם מגופו והיינו לסברת סומכוס דלא ס"ל ח"נ צרורות כלל וא"כ לא אשכחן שום ח"נ במידי דאורחא וא"כ ודאי נראין הדברים דקולת הקרן הוא דלאו אורח' וא"כ יליף שפיר רשות הניזק מר"ה לענין מגופו כיון דזצניהם לאו אורחא אבל לא מצינו לאוקמי כרבנן דסומכוס דס"ל ח"נ צרורות אע"ג דהוי אורחא ולדידהו יש להסתפק בבעי' דרבא וא"כ לא שייך לומר דס"ל כר"ט דברשות הניזק משלם מגופו כיון דלאו אורחא היא וילפינן לה מר"ה דהא צרורות אורחא הוא ואפ"ה מספקא לן אי משלם מגופו משום דנוכל לומר דבח"נ תליא מילתא ואם נאמר באמת דלפ"ז הסברא בצרורות משלם מעליה א"כ תפשוט בעיא דרבא ועיקר סוגי' הש"ס כאן דלא תפשוט שום איבעי' דרבא לא הא דמגופו ולא הא דהעדאה לצרורות ולכך מוקי לה כסומכוס ומקשי אימר דוצמעת ומסיק והיכי יליף לה וכדפרישית אבל לרבנן דסומכוס קיימי שני אבעיות דרבא כנ"ל בסוגית הש"ס ודוק היטב שנ"ל נכון לולי דרש"י גופיה לא פי' כן:

בתוספות ד"ה בין לרבנן בין לר"א וכו' וא"ת ולמה דחקו וכו' וי"ל דאי כרבנן וכו' והיינו כפרש"י אלא שהוסיפו לכתוב עוד תי אחר וכתבו ועוד דאי בצרורות כי אורחיה כו' עכ"ל. לכאורה עוזו הסברא מוכרחת עד שיפלא למה הוצרכו לתי' הראשון כלל ועוד לפמ"ש בסוגית השן"ס והוכחתי דלעיל מעיקרא בסברת הותסברא דמוקמינן לה כר"ע היינו אפילו לרבנן דסומכוס וכן משמע להדיא מל' הגמ' א"כ תקשי אין אפשר לומר כן דבצרורות כי אורחיה סבר ריא ח"נ וש"י שינוי נ"ש דהא ליתא בק"ו דר"ט. אמנם אחר העיון נ"ל ליישב ולומר ג"כ דסברת התוספות לא שייכי אלא דוקא במסקנא אחר כל השקלא וטריא אבל מעיקרא לא דלכאורה נראה אדרבא להיפך מסברת התוספ' ולומר דגוף סברת ר"ט בק"ו מפרשא בענין זה שהוכיח ר"ט דכל נזק לאו אורחא לעולם יותר חמור מנזק שהיא אורחא ולמד כן מדחזינן דבר"ה פטור כל נזק שהוא אורחא דהיינו שן ורגל ואפ"ה חייב בקרן א"ו דלאו אורחיה חמור טפי והא דאינו משלם אלא ח"נ היינו מפני שהרשות הוא קל שיש רשות למזיק לילך שם וא"כ מטעם זה מחייב ליה ברשות הניזק נ"ש מק"ו והיינו כיון שהנזק חמור והרשות חמור מחייב מק"ו וא"כ לפ"ז אזלא לה סברת התוספות דשפיר נוכל לומר בדשני בצרורות מחייב נ"ש משום שהיא תולדה דקרן לגמרי כיון דלאו אורחיה ולאו צרורות מקרי ואף על גב דצרורות כי אורחא לא משלם אלא ח"ג אפילו ברשות הניזק אין זו קושיא דודאי דמק ש"י שינוי חמור טפי מכי אורחא דהא צרורות כי אורחיה לא מחייבי בר"ה כלל ואפ"ה ע"י שינוי מחייב ח"נ. אבל דעת הרמב"ם דאפי' בצרורות ע"י שינוי פטור בר"ה דתליא בבעיא דר' אשי ועיין מה שנכתוב גבי בעיא דר' ירמיה מרבי זירא לקמן. א"כ ברשות הניזק מחייב ע"י שינוי מ"ש כמו קרן גופא משום דשינוי חמור מאורחא. ובאמת אין זה סברת התוספות כלל אלא לדידהו ס"ל שאין הסברא נותנת כלל לחייב ע"י שינוי יותר מכי אורחא אף לר"ט אלא דיינו אם נאמר ששוים הם ולכך מחייב בקרן ברשות הניזק נ"ש כיון דבכי אורחא נמי מחייב אבל בצרורות דבכי אורחא לא משלם אלא ח"נ לרבנן דסומכוס לא שייך להחמיר ולומר ש"י שינוי מחייב נ"ש דלא אשכחן שינוי חמור מאורחא. וכבר כתבתי באיבעיא דרבא אי יש העדאה לצרורות או לא שאם נפרש האיבעי' ש"י שינוי כמ"ש רש"י וכן הסכימו התוספות בסוף דבהא נמי איבעי ליה ונראה לפ"ז שהאבעי' מתפרשת ג"כ וסובבת על אותן הסברות שזכרתי כאן שאם נאמר אין העדאה לצרורות ע"י שינוי ש"כ צ"ל הטעם כמ"ש לעיל דלעולם אין ההעדאה מועלת אלא שנעשה השינוי על ידה כי אורחיה וא"כ בצרורות אין העדאה דאף אם נעשה השינוי אורחא הא צרורות כי אורחיה משלמת ח"נ וא"כ ש"כ דאורחא חמיר יותר משינוי וא"כ הדין נותן נמי דבצרורות ע"י שינוי בחצר הניזק לר"ט לא יתחייב נ"ש דלא מצינו שינוי חמור מאורחא אבל אם נאמר לאידך גיסא דיש העדאה לצרורות וע"כ נ"ל דשינוי חמור מאורחא ומועד במידי דלאו אורחא אף על גב דאייעד לאו אורחיה מיקרי לענין החומדא לסברת א"א דאורחא ק"ל טפי. דאל"כ איך יתחייב ע"י העדאה בנ"ש כיון דאורחא משלם ח"נ ומכ"ש לפרש"י לעיל בסמוך דבצרורות כי אורחא פשיטא דאין מועיל ההעדאה אלא ש"י שינוי אפשר דמועיל א"כ מוכח להדיא דשינוי חמיר מאורחא ולפ"ז הדין נותן לר"ט בצרורות ע"י שינוי בחצר הניזק אף על גב דלא אייעד שישלם נ"ש דהא לר"ט תם בחצר הניזק ומועד בר"ה שוין הם לענין נ"ש. ובענין זה נתיישב היטב דלעיל בסברת הותסברא כי מוקמינן לה לר"א כר"ע מצינן לאוקמי שפיר אפי' לרבנן דסומכוס דאף על גב דס"ל בצרורות כי אורחא ח"נ אפ"ה ס"ל ע"י שינוי בחצר הניזק נ"ש ואי משום קושית התוספות ה"א דליתא לפי דשינוי חמור לעולם מאורחא וא"כ באורחא דפטר לגמרי בר"ה חייב ברשות הניזק נ"ש וע"י שינוי דבר"ה ח"נ דהוי לגמרי תולדה דקרן משלם בחצר הניזק נזק שלם. ואף על גב דלא שייך ק"ו דר"ט לענין צרורות דהא לא אשכחן צרורות בשום מקום נזק שלם וצרורות ודאי קילי מנזק גמור אפ"ה נראה דבלאו ק"ו נמי ילפינן שפיר כיון דצרורות הלכתא גמירי להו ואי לאו הלכתא הוי חייב נ"ש כדסבר סומכוס ואם כן איכא למימר דלר"ט אליבא דרבנן נמי לא גמירי הלכתא אלא בכי אורחא דהוי תולדה דרגל משא"כ בלא אורחיה דחמור לא הוי תולדה דרגל אלא תולדה דקרן וממילא חייב דהא לא אשכחן פטורא דצרורות אלא ברגל. ובאמת בסוגיא דלעיל הוי אמרינן דשינוי חמיר טפי מאורחא דהא בע"כ ה"א דהא דס"ל לרבנן דר"א דמשלם ח"נ בדשני היינו משום דס"ל אין שינוי לצרורות לרביע הנזק והיינו כדאמרינן דשינוי אדרבא חמיר מאורחא ולפ"ז הוי קי"ל באמת דיש העדאה לצרורות כדפרישית אבל בסוף הסוגיא דמקשי הש"ס מהא דאיבעיא לרבא יש העדאה לרורות או לא דליפשוט ורוצה לתרץ אמר לך רבא דלא תפשוט וא"כ מוכרח שפיר לאוקמי כסומכוס דאי נוקמי כרבנן דסומכוס יקשה קושיית תוספות דאיך יסבור ר"א דכי אורחא ח"נ ועל יד שינוי ברשות הניזק נ"ש דהא ליתא לק"ו דר"ט ונצטרך לומר דאיתא לק"ו דר"ט והיינו משום דשינוי חמיר טפי שמשלמת בר"ה לכך משלם ברשות הניזק נ"ש כמו בקרן גמוד וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דתפשוט בעיא דרבא דכיון דס"ל דוצינוי חמיר מאורחא מהיכא תיתי לא תועיל ההעדאה עכ"פ בשינוי כדפרישית לעיל ותפשוט נמי בעיא דרב ששת דאין שינוי לרביע מק דכיון דשינוי חמור אין שייך לומר שישלם רביע לכך מוקי לה כסומכוס דצרורות כי אורחא נמי משלם נ"ש וא"כ לא תפשוט כלל בעיא דרבא דאיהו אליבא דרבנן מיבעיא ליה ודו"ק:

בא"ד ולא רצה להעמיד כרבנן ובמקום גחלת וכגון דאנחה אנוחה על הגדיש בשינוי וכו'. וכוונתם בזה דאם נוקי דאיירי במקום גחלת ע"י שינוי הוי תולדה דקרן גרידא וכ"ע מודו בזה והיינו כר"ל דמוקי לה הכי ע"ש דף כ"ג ועיין במהר"ם וכן פרש"י בסמוך:

כפרש"י לקרן מדמינן לה והואיל ומשונה הוא ח"נ משלם וכו' עכ"ל. והיינו כלשון ראשון שהביא רש"י לעיל דאיבעיא דרבא בצרורות ע"י שינוי אבל ללשון שני שהביא רש"י דבצרורות גרידא מיבעיא ליה אי יש העדאה לא שייך לשון משונה וצ"ל הא דאמרינן לקרן מדמינן לה היינו לפי שמשלמת ח"נ כמותה וק"ל:

שם בפרש"י או דלמא תולדה דרגל היא דהא אורחא היא עכ"ל. פי' כיון דצרורות גרידא אורחא ואפ"ה ח"נ משלם וא"כ ע"י שינוי נמי ואף על גב דאייעד אין לנו להחמיר ביותר מכי אורחא והיינו ללשון ראשון דרש"י אבל ללשון השני יתבאר בפשיטות כמ"ש לעיל באריכות:

בגמרא ת"ש בהמה שהטילה גלל וכו'. ללשון שני שפרש"י לעיל דבצרורות כי אורחא מבעיא ליה יש להקשות מאי פשט מצרורות ע"י שינוי דהא גללים משונה הוא כדפריך בסמוך וכן הקשו התוספות לעיל ונראה דלפ"ז סובר סוגיית הש"ס דהא בהא תליא דא"א יש העדאה צרורות כי אורחיה והיינו משום דמדמינן לה לקרן א"כ כ"ש דע"י שינוי יש העדאה דדמיא טפי לקרן ואילו נאמר שאין העדאה לצרורות כי אורחא והיינו משום דתולדה דרגל הוא דהוי אורחיה לגמרי א"כ הדעת נוטה דבצרורות על ידי שינוי אינו משלם כ"א רביע נזק שהרי לא שייכי לרגל כלל לכך בדשני ואייעד משלם נמי חצי נזק וכן משמע בסמוך בבעיא דרב אשי:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.