מראי מקומות/בבא קמא/יח/ב

מראי מקומות בבא קמא יח ב

יש העדאה לצרורות

בגמ' דבעי רבא יש העדאה לצרורות בפי' קמא פירש"י דהספק בצרורות ששינה בהן דהוא קרן דבג"פ הראשונות משלם ח"נ, ומספק"ל אי כשנעשה מועד משלם נז"ש, ולפ"ז לכאו' יסוד הספק האם בקרן נאמרה הלכתא דצרורות, או"ד דבקרן כחו כגופו לכ"ד [ומש"כ רש"י נפקא מתולדה דרגל ונעשה תולדה דקרן צ"ת], וצ"ב לפ"ז מ"ש בגמ' או"ד תולדה דרגל הוא וזהו קו' תוס', וברש"י על הרי"ף פי' דאי אין העדאה לצרורות הו"ל תולדה דרגל וצ"ב, ומתבאר כדבריו בכתובות מא. דההלכתא אמרה דהוא תולדה דרגל, ולפ"ז הספק אם יש העדאה היינו דדינו כקרן לכ"ד, ולפ"ז י"ל דלא נאמר הלכתא דצרורות בקרן, והוא כגופו לכ"ד, ולמ"ד אין העדאה הוא תולדה דרגל, ולכו"ע לא נאמרה הלכה דצרורות דקרן כקרן, ובעזה"י יבואר להלן בשיטת הר"מ דצרורות של קרן הוא ג"כ תולדה דרגל, ועמש"כ לעיל יז: בשיטת רש"י שאין צרורות בשן עי"ש, ולכאו' לצד האיבעיא שיש צרורות בקרן [עכ"פ למיהוי תולדה דרגל] ה"ה שיש צרורות בשן, והעירוני לפרש בדברי רש"י דבאמת יש צרורות בקרן, ואעפ"כ מספק"ל דבהעדאה ישלם נז"ש, די"ל דבאמת ביסוד דינו יש העדאה לצרורות לשלם נז"ש, אלא דבכי אורחי' לא משכח"ל העדאה וכמש"כ רש"י בסו"ד, אבל במשונה בזה יש העדאה וע"כ משלם נז"ש,

ובלישנא אחרינא פירש"י וכן פי' תוס' בע"א דמספק"ל דיש מועד בצרורות כי אורחייהו דעי"ז ישלם נז"ש, והק' ע"ז רש"י דכיון דמעיקרא הוי אורחי' ואפ"ה ח"נ משלם מ"ל חד זימנא מ"ל מאה זימני, והתוס' בע"א אזלו כדרך זו ברש"י, ועי"ש מה שתי' קו' רש"י. – ולפ"ז יסוד הספק האם הדין ח"נ בצרורות הוא דהוי כתם, או"ד דהוא קולא בכחו. – ולפי' זה י"ל שאין כלל צרורות בקרן, אכן התוס' בע"א פי' דהספק גם בשני, והוא כשיטתם לעיל יז: שיש צרורות בשן וה"ה בקרן.

והנה הרי"ף והר"מ לא הביאו בעיא זו, וכתב הרא"ש סי' ב' דכיון דאין העדאה בחו"ל אין נפ"מ בבעיא זו, וכתב היש"ש סי' ד' שאין בזה ישוב על הר"מ שהביא דיני מועד, [ובסופ"ו הביא דיני ספיקות במועד] ואעפ"כ השמיט בעיא זו, והבאנו לעיל ע"א דהיש"ש תי' דמאחר דקי"ל דמשלם מעלי' ליכא לספוקי שיהא בו העדאה, [ודבריו הם לתוס' דספיקא דהעדאה הוא בכדרכו, אבל לרש"י ל"ש זאת, ועמד בזה בחי' רא"ל סי' ס"ו עי"ש באורך] וביאר בחי' הגרש"ר סי' ג' אות ב' דיסוד הספק הוא האם החצי נזק צרורות הוא מדין תם, או דהתורה הקילה בכחו, ולהצד דהוא תם משלם מגופו ויש העדאה, אבל מאחר דהרי"ף והר"מ פסקו דמשלם מעלי' א"כ אין לו דין תם, ובודאי אין בו העדאה, ובאמר"מ סי' כ"ח אות ג' תי' שיטת הרמב"ם דהנה רש"י הקשה לפי' בתרא דכיון דאורחי' מ"ל חד זימנא מ"ל מאה זימני, ובתוס' בסוף ע"א תי' דכיון דדמי' לקרן שייכא ההעדאה, ופי' האמר"מ די"ל דכ"ז למ"ד פ"נ ממונא, דאף בקרן פעם ראשונה הוא אורחי' ואעפ"כ אמרה תורה דבעינן שיעשה ג"פ, א"כ י"ל דה"ה בצרורות בעינן שיעשה ג"פ, אבל למ"ד פ"נ קנסא והכי קי"ל, אין מקור דמידי דאורחי' ג"כ יש העדאה, וע"כ השמיט הר"מ בעיא זו, וע"ע מש"כ בע"א בתוד"ה במועד תי' האבן האזל.

ברש"י ד"ה אלא ואמרי רבנן וכו' ואין העדאה לצרורות ששינה בהן ומדקתני מגופו וכו' ביאו"ד דאע"ג דקיימינן דאין העדאה לצרורות א"כ היכי פשיט מינה דצרורות מגופו משלם, הביאור פשוט דכל מה דמספק"ל שאין העדאה היינו שלא נשתנה לדין נזק שלם, אלא דיני' כצרורות דחצי נזק, אבל מהא דמשלם מגופו ולא מעלי' מוכח דצרורות כי אורחייהו ג"כ משלם מגופו, וע"י ההעדאה נעשה כצרורות כי אורחייהו, וכ"ז פשוט וברור, ועי' בפנ"י, ודברי רש"י בפשוטו הם למאן דל"ל צד תמות במקומה עומדת, ועמש"כ בע"א בתוד"ה במועד.

בא"ד ונעשה תולדה דקרן מקשים דלק' מח: פירש"י בחזא ירוקא ונפל דבג"פ ראשונות הוא משונה וכי אייעד נעשה שן, וא"כ ה"נ כי אייעד יהא רגל, ויל"ד בזה לפ"מ שהוכיח החזו"א סי' י"א ס"ק ד' דבכלבא דאכל אימרי דמשונה לא נעשה שן ע"י ג"פ כיון דהוא משונה בעצמותו א"ש, שו"ר דהחזו"א כ"כ בשיטת תוס' ולא בדעת רש"י עיש"ה, ולפמשנ"ת בכוונת רש"י דביסוד דינו יש העדאה גם בצרורות דרגל, אלא דברגל לא משכח"ל העדאה דמה לי חד זימנא מ"ל מאה זימני, א"כ הכא דחל בו תורת העדאה, כיון דמתחילתו הי' משונה, ע"כ משלם נז"ש, אכן ל' רש"י שכתב דהוא תולדה דקרן צ"ב, וע"ע משנ"ת בע"א בתוד"ה במועד מדברי המלא הרועים דבאמת הוא תולדה דרגל.

בא"ד לישנא אחרינא וכו' ומגופו אצד תמות יש כאן דבר חידוש דאע"ג דדין צד תמות במקומה עומדת הוא כמו שפי' תוס' לק' מה: ד"ה לא דהוא משום דתם בעי שמירה מעולה, ומועד סגי לי' בשמירה פחותה וע"ז אמרי' צד תמות במקומה עומדת, ולא נקל עלי' במועד טפי מבתם, וכיון דמחמרינן עלי' דבעי שמירה מעולה מקילינן עלי' שישלם מגופו, אבל הכא דאורחי' א"כ מתחילתו ג"כ בשמירה פחותה סגי לי' ומ"ט יהא בו דין צד תמות במקומה עומדת, וצ"ל דלא חילקו ובכל העדאה צד תמות במקומה עומדת.

בגמ' אמר לך רבא וכו' ובפלוגתא הך שינוייא הוא כדיחוי דלמעלה וכמש"כ תוס' בד"ה בין, אלא דלעיל לא ביאר אי אתיא כסומכוס או כרבנן, וכן לא שו"ט בהא דמשלם מגופו לר"ט, ובהגהת רש"ל הגיה בדברי תוס' שעמדו בזה, ובשיטה מקובצת בשם תר"פ נתקשה בזה מאד, וכתב לדון דאי אין העדאה היינו דהלכתא אמרה דאין נז"ש בצרורות ה"ה בדר"ט, אבל אם יש העדאה י"ל דקרן בחצר הניזק חייב נז"ש, וק' דהא ליכא ק"ו וכמש"כ תוס' ועי"ש, ועפנ"י מש"כ לבאר ע"פ דרכו שנזכר בע"א דספיקא דרבא הוא בעיקר גדר דמגופו עי"ש.

ברש"י ד"ה אמר וניחא לי' לרבא וכו' האמר"מ סי' כ"ח אות ו' הוכיח מרש"י ותוס' דאף אי אין שינוי ומשלם ח"נ מ"מ משלם מגופו, דאל"כ תיפו"ל דלא מצי לאוקמי דאין שינוי דתיקשי מ"ט משלם מגופו, והוא דלא כיש"ש שכתב דהא בהא תליא, ובלא"ה נתבאר דדרכו של היש"ש אינה לשיטת רש"י, ועוד העירוני די"ל דכ"ד היש"ש דאי משלם מן העלי' אין ספיקות דהש"ס, אבל אי מגופו שפיר י"ל ספיקות דהש"ס, ולק' יט. הבאנו לסמ"ע סי' ש"צ סוס"ק ט"ו דנקט דאי אין שינוי הוא תולדה דרגל ומשלם מעלי'.- בעיקר קו' רש"י ק' אי כרבנן דסומכוס א"כ מ"ט דר"א דמשלם נז"ש, ולכאו' לר"א בהכרח צ"ל או דסבר כסומכוס או דסבר כר"ט, והעירוני דאי סבר כר"ט א"כ י"ל דאף חכמים ס"ל כר"ט וא"כ לכאו' לא שייך שינוייא דרש"י דשפיר משלם חצי נזק בחצר הניזק, עוד העירוני דאי טעמא דר"א כר"ט אכתי תיקשי מ"ט ישלם נז"ש הא צרורות הוא, ולכאו' צ"ל דבקרן משלם נז"ש דלא נאמר הלכתא דצרורות, אך א"כ גם יהא העדאה, [ובתוס' תי' באופ"א דל"ש ק"ו דמהיכי מייתי לה דנז"ש ודוק].

בד"ה אמר לך כגון שזרק עמהרמ"ש שעמד ע"ד רש"י ששינה פירושו דבע"א פי' דהניחה עי"ש משכ"ב.

בא"ד וניחא וכו' דאילו לרבנן וכו' עמהרמ"ש שהק' בד' רש"י דלספיקת רבא בודאי אין שינוי וכדאמר לק' יט. ועי"ש.- ועמד בזה הרא"ש (הובא בשיטה מקובצת).

בגמ' או"ד תולדה דרגל עפרש"י ודבריו הם כפי' בתרא דלעיל, וכבר הק' תוס' בע"א ד"ה במועד לפי' קמא דמיירי בדשני מאי קאמר תולדה דרגל היא, ואולי י"ל דרש"י יסבור דחיובא דצרורות בהכרח הוא מדין תולדה דרגל, ועשיטה מקובצת בשם הגליון ובשם רבינו ישעי' ז"ל משכ"ב.

בגמ' והא משונה הוא דדחיק לי' עלמא ד"ז הובא בטושו"ע, ובר"מ לא הביא ד"ז.

בגמ' ובתר גופי' גרירין כגופי' דמי אמרו לבאר בזה דכבר נתבאר לעיל יז: דבכה"ת כולה כחו כגופו, אבל בגדרי נזיקין בעינן שהנזק ייעשה ע"י גופו ממש, וע"ז ס"ד דגללים חשיבא כגופו ממש.- ויל"ע מ"ט לא מפרש הש"ס דבהא פליגי ר"י ור"א אי כגופו דמי.

ברש"י ד"ה לקרן ומשונה הוא הרש"ל מחק זאת, וכפה"נ טעמו דרש"י בסמוך פי' דמיירי באורחי', ורש"י אזיל בכל הסוגיא כפי' אחרון שכתב לעיל וכמש"כ התפארת שמואל, ועשיטה מקובצת בשם הרא"ש מש"כ ליישב ד' רש"י כגירסא שלפנינו.

בד"ה דדחיק דאי להנאתה תולדה דשן היא ונראה בעיני וכו' והני צרורות נינהו ד' רש"י צ"ת דהוקשה לו דתולדה דשן ומה תי' דצרורות נינהו, ולכאו' קו' רש"י דלא אשכחן צרורות אלא ברגל ולא בשן, וע"ז תי' דהכא צרורות, ויש לפרש כוונתו דכל צרורות הוא תולדה דרגל ואף צרורות דשן, וכ"ה בתשובת ר"י מיגש סו"ס קע"ד (נדפס בליקוט ראשונים, והובא מקצתו בשיטה מקובצת) עוד יש לפרש כוונתו דשן יש הנאה בגוף הנזק, אבל הכא אין הנאה בגוף הנזק, וכמו שהארכנו בכ"ז לעיל יז: בחזיר שנובר באשפה עי"ש מדברי הראשונים, וזהו שסיים רש"י דטינפה פירות להנאתה דהוי תולדה דשן הוא בנתגלגלה עליהם, אבל בהטילה גללים אין זה תולדה דשן, ולא משום דהוא צרורות, ולפ"ז לא משכח"ל צרורות בשן, ולא משום דיש הלכה דאין צרורות בשן, אלא דגם זה אמת שאין צרורות בשן, דלא חזר בו רש"י מקושייתו, וכ"ז דלא כמשנ"ת לעיל יז: להוכיח מדברי רש"י שא"צ הנאה מגוף ההיזק עי"ש. ועי' משה"ק לעיל ע"א בגמ' דמאוס בלישה, דמוכח דיש צרורות בשן, ועמש"כ לעיל בבעיא דיש העדאה בשיטת רש"י בצרורות בקרן.

ובשיטה מקובצת לעיל ג. הביא ר"ח שפי' דטנפה פירות להנאתה הוא בהטילה גללים, וק' דבכה"ג צרורות הוא וח"נ בעי שלומי, וי"ל כדפירש"י כאן דהכא בשלא להנאתה ותולדה דרגל הוא, והתם בלהנאתה ותולדה דשן, ובשן בצרורות ג"כ חייב נז"ש, דלא נאמר בה הלכתא דצרורות, [וחזיר דנובר באשפה דמשלם ח"נ הוא כמשנ"ת לעיל יז: דמיירי בחוטמו והוא רגל] א"נ כמש"כ השיטה מקובצת בשמעתין בשם הר"י מיגש דהתם בגללים לחים כמי רגלים דמטנפי לפירות, והגללים מחוברים מגופה ועד הפירות וניצוק חיבור הוא, ושמעתין ביבשים והוא צרורות.- ויעויין בירושלמי (הלכה א') דאמר ר' לעזר דהטילה גללים משלם נז"ש, ולא משמע דהוא מדינא דסומכוס, דהירושלמי לא הביא לדברי סומכוס אלא בסוף ה"ב, ועוד דלעיל מינה מייתי הירושלמי לר' לעזר דאמר דצרורות ח"נ, ומשמע כדברי ר"ח דהטילה גללים משלם נז"ש ואין בזה דין צרורות, ובמראה הפנים לא פי' כן וצ"ע.

הקשה החזו"א סי' א' ס"ק ד' (ד"ה ובשו"ע) דהן אמת דכלפי דין רגל הוא צרורות מ"מ כיון דהוא בעל הגללים יתחייב מדין אש, וכדליל הנקשר ברגלי בהמה ועי"ש מה שתי', והק' עוד דיתחייב מדין בור ולר"י דמחייב על כלים בבור יש לחייב בזה[ ועי"ש מש"כ עפ"ז ברש"י סוד"ה דדחיק דדן אי שמעתין ר"י] שוב כ' החזו"א ע"פ יסודו דכל רגל יש בה דין אש והתורה פטרתה ה"נ אע"ג שאין כאן גוף רגל אלא צרורות מ"מ דין רגל הוא ולא אש, [ולכאו' מה"ט ג"כ אין כאן בור ועי'], ועמש"כ לעיל יז: לענין שליף שעלי'.

אכן לכאו' יש לחלק בין גללים לשליף דשליף הוא טפל לבהמה ובזה אמרה תורה דהחפצא דמזיק הוא רגל, אבל הכא בשלמא להס"ד דבתר גופי' גרירין וכגופו דמי או לדעת הר"י מיגש דבגללים לחים הוא כגופו א"ש, אכן החזו"א כ"כ אף בצרורות, ועדיין י"ל דמ"מ אנו דנים על החובת שמירה שלו ובבטן הבהמה הוא טפל לגופה והוא רגל, וכשיוצא ממנה כבר א"א לשמור, שו"ר בחזו"א סי' י"א ס"ק (סוד"ה ויש) דנראה לכאו' דזה כוונתו, אכן מהמשך דבריו שהקשה מהרא"ש מוכח שאין זה כוונתו, ובדרכי דוד לק' יט: כתב דהגללים כ"ז שהוא בבהמה אין עליהם חיוב שמירה, וכי נפיק מהבהמה הו"ל כחו.

בגמ' ותקע בו ושברו בקידושין כד: מוכחינן מינה דקלא מילתא היא עי"ש. – ולכאו' זהו ביאור קו' הש"ס דמייתי מסוס שצנף דהתם ג"כ ע"י הקול הוא מזיק, ועי' בב"י שציין הרע"א בגלהש"ס שלמד משמעתין דניפוח חשיב גופו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף