פני יהושע/בבא מציעא/סה/ב

פני יהושע בבא מציעא סה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במשנה מכר לו את השדה כו' אסור הלוהו על שדהו כו' הרי היא שלו ופרש"י אסור לעשות כן ודוקא דא"ל להכי מייתית כו' קני מעכשיו עכ"ל. והיינו כרב ענן דבסמוך דלא כרב הונא ומה שפירש רש"י כרב ענן נ"ל משום דפשטא דלישנא דקתני אסור משמע טפי כר' ענן דלדידיה תחלת המכירה היא באיסור כיון שאסור לשום א' מהם לאכול הפירות וממשלשין לא איירי מתניתין דמילתא דלא שכיחא היא ועוד דהכי משמע פשטא דמתניתין כיון דאי לאו שהטיל המוכר תנאי זה לומר הבא מעות וטול את שלך היה הלוקח אוכל הפירות מיד כיון שנתן מקצת הדמים דקי"ל ערבון כנגד כולו הוא קונה וא"כ נראה שהמוכר הטיל תנאי זה כדי שהוא בעצמו יאכל הפירות עד שיביא הלוקח מותר המעות. וע"ז נקיט במתני' דאסור למוכר לעשות כן משא"כ לרב הונא לא שייך שפיר לשון אסור. מיהו לרב הונא גופא מצינן למימר דמתניתין אורחא דמילתא קתני כיון דפשטא דמילתא כשהלוקח נותן מקצת הדמים אוכל הפירות מיד מש"ה מסיק במתני' דכשהתנה המוכר שלא יקנה עד שיביא מותר המעות שוב אסור ללוקח לאכול הפירות אפילו ברצון המוכר משום איסור ריבית. ועי"ל דהא דפי' רש"י כר' ענן היינו משום דסיפא דמתני' דהלוהו על שדהו מסקינן לקמן דאיירי בדא"ל מעכשיו וא"כ מסתמא רישא נמי איירי בכה"ג דא"ל מעכשיו דומי' דסיפא אבל רב הונא לטעמיה דס"ל לקמן דבבא דהלוהו על שדהו אף בדלא א"ל מעכשיו איירי דכיון שהתנה בשעת מתן מעות מהני מש"ה מוקי ברישא נמי בדלא א"ל מעכשיו ולכך מוכר אוכל פירות. מיהו איכא למידק דהאי בבא דהלוהו על שדהו למאי דמוקמינן לה לקמן דא"ל מעכשיו ע"כ נמי שאין המלוה אוכל פירות ולא הלוה תוך שלשה שנים אלא משלשין את הפירות למאי דקי"ל כרבנן דר' יהודא דצד אחד בריבית אסור כמ"ש רש"י לקמן בהדיא מיהו לפי מה שאפרש שם יש ליישב ומכ"ש דלרב ענן מתניתין גופא ע"כ אתיא דלא כר' יהודא וא"כ כיון דבסיפא נמי משלשין כמו ברישא מ"ש רישא דקתני אסור ומ"ש סיפא דקתני הרי הוא שלו ובר מן דין נמי קשה דלכל האוקימתות ע"כ מתני' דקתני הרי היא שלו אלאחר שלש שנים קאי וא"כ מאי ענין זו הבבא לדיני ריבית דהא לאחר שלש לא שייך שום ריבית ולענין ריבית דשייך באכילת פירות דתוך שלש אכתי לא שמעינן ממתניתין לא איסורא ולא היתרא אלא אסברא חיצונה סמכינן וכדכתיבנא. ועוד דלמאי דמוקמינן למתניתין דהלוהו על שדהו במעכשיו א"כ אף לענין דין אסמכתא לא שמעינן בהדיא ממתניתין דאי אתא לאשמעינן דמעכשיו דוקא מסלק דין אסמכתא א"כ העיקר חסר מן הספר ומפשטא דמתניתין משמע יותר דאסמכתא גרידא נמי קניא אע"כ דאסברא חיצונה קא סמיך וא"כ הבבא מיותר לגמרי. מיהו אפשר לפרש דאתי' לאשמעינן דלאחר שלש לא שייך שום ריבית דסד"א דזה התנאי גופא צד ריבית הוא דדמי להא דאמרי' בסמוך משכן לו בית וא"ל כשתרצה למוכרם לא תמכור אלא לי בדמים הללו דאסור וא"כ ה"א דה"נ דכוותא וקמ"ל דשרי וכמ"ש התוס' בד"ה לא תמכרם דלא דמי למתני' כנ"ל ודו"ק ולענין קושיא קמייתא ראיתי שבעל תוי"ט הרגיש בזה עיין עליו וצ"ע:

בפרש"י בד"ה קני מהשתא כשיעור זוזך כו' זה אוכל פירות קרקע המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל השאר עכ"ל. עיין בספר תורת חיים שהאריך לסתור פרש"י וכתב שמותר לכל א' לאכול כל הפירות. ובאמת נ"ל שדינו דין אמת וליכא מאן דפליג עליה בהא דלא שייך כלל איסור ריבית בדא"ל קני כשיעור זוזך אלא דמ"מ הוצרך רש"י לפרש שכל א' מהם אוכל כשיעור מעותיו לחוד משום דלישנא דברייתא משמע דאיירי שלא התנו כלום בשעת מקח על אכילת הפירות. ומש"ה מסתמא כל א' אינו אוכל אלא כשיעור מעותיו דנהי דאיסור ריבית ליכא אם א' אוכל הכל מ"מ גזל מיהא איכא ותדע דברייתא איירי בדלא התנו דאל"כ הי' יכול למצוא כמה מיני היתר דאף בדא"ל לכי מייתית קני מעכשיו מותר ללוקח לאכול פירות וכגון שהתנה מעיקרא שיאכל הוא הפירות ואם לא יוגמר המקח ינכה לו דבר מועט דנלע"ד שזה מותר לכ"ע אף למאן דאסר בריבית ע"מ להחזיר כמ"ש התוספות לעיל דף ס"ג ד"ה ריבית ע"מ להחזיר ואף דבס' טורי זהב לי"ד סי' קע"ד כתב דלהנמוקי יוסף בשם הרשב"א אסור אף בדהתנה לנכות ודקדק כן מלשונו כמו שיתבאר מ"מ לענ"ד א"א לומר כן בשום ענין דלא גרע ממשכנתא בנכייתא דמתיר הרשב"א ז"ל בכל ענין אף לכתחלה וכ"ש הכא דזבינא הוא דמותר כשהתנה כשלא יוגמר המקח יהא בנכייתא ומה שדקדק הט"ז מדלא קתני הכא בברייתא היתירא בכה"ג כמו שדקדק הרשב"א עצמו. לפמ"ש לא קשה מידי דברייתא איירי בדלא התנו כלום על אכילת הפירות. אבל הרשב"א דקדק שפיר כמו שיתבאר בסמוך:

בגמרא מאן תנא שניהם אסורין אמר רב הונא בריה דר"י דלא כר' יהודא. לכאורה נראה דזה דלא כרבא דאסיק לעיל דף ס"ג דכ"ע בצד א' בריבית אסור והכא בריבית ע"מ להחזיר אסור פליגי וא"כ יש לתמוה אמאי פסקו הפוסקים דריבית ע"מ להחזיר אסור אף בצד א' בריבית דהא רב הונא בריה דר' יהושע בתראה הוא ומוקי לפלוגתא דר"י ורבנן בצד א' בריבית א"כ לא שמעינן שום מאן דאסר בריבית ע"מ להחזיר. אמנם לפמ"ש שם דאף למאן דמתיר בריבית ע"מ להחזיר היינו דוקא בצד א' בריבית א"כ מצינן למימר דרב הונא ברי' דר"י גופא כרבא ס"ל וה"ק מאן תנא שניהם אסורין בכל ענין ע"כ דלא כר' יהודא דאי לר' יהודא הי' מותר ללוקח לאכול הפירות ולחשוב בדעתו שאם לא יוגמר המקח ישלם הפירות דאף למ"ש דברייתא איירי שלא התנו מעיקרא על אכילת הפירות מ"מ אי ס"ד דריבית ע"מ להחזיר שרי לעולם יכול הלוקח להתנות על אכילת הפירות אף בלא דעת המוכר ע"מ להחזיר אע"כ דריבית ע"מ להחזיר אסור. אח"ז מצאתי שהנמוקי יוסף כ"כ בשם רשב"א ז"ל דמוכח מדרב הונא בריה דר"י דס"ל ריבית ע"מ להחזיר אסור אלא שהקשה עליו ע"ש ויש ליישב. אלא דאכתי קשה לי דהא רב הונא בריה דר"י בסמוך גבי לכשתרצה למכרם מסיק נמי דלא כר' יהודא והתם לא שייך כלל פלוגתא דריבית ע"מ להחזיר א"כ משמע להדיא דלא ס"ל כאוקימתא דרבא אלא מוקי לפלוגתייהו בצד אחד בריבית גרידא וצ"ע ויש ליישב שיטת הפוסקים בזה ואין כאן מקומו להאריך:

בפרש"י בד"ה צד א' כו' אבל סיפא קתני מוכר כו' אפילו ר"י מודה עכ"ל. עיין מה שאכתוב לקמן בזה גבי ואיבעית אימא בדא"ל מעכשיו:

שם משכן לו בית כו' בדמים הללו אסור בשווייהן מותר. כתב הנמוקי יוסף דתנאי זה אינו מועיל אלא אם יתרצה אח"כ למכרה בדמים הללו אבל אם מכרה לאחר ביותר בלא איסור ריבית נמי לא מהני התנאי ובתרא קני משום דאמרינן זוזי הוא דאנסוהו כדאמרי' במס' ע"ז פרק השוכר את הפועל דף ע"ב ההוא דא"ל לחברי' כי מזבנא להא ארעא לדידך מזבנינא לה במאה אזל וזבנה לאחר במאה ועשרים דמסקינן דבתרא קני דזוזי אנסוהו עיין בנ"י באריכות שלשונו צריך קצת ביאור ואין כאן מקומו. מיהו בעיקר דבריו קשיא לי במ"ש שעיקר התנאי אינו מועיל אלא שיקחנו המלוה באותן הדמים שהוא מוכרה לאדם אחר ותיפוק ליה שעל זה לא הי' צריך להתנות דבלא"ה זוכה בה בעל המשכונא מדין מצרנות ועדיף מיניה כדאיתא בח"מ סימן קע"ה. ובשלמא להנ"י גופא דאזיל לשיטתו שאין בעל המשכונא כמו מצרן אלא לענין שאם קדם וקנה אין המצרן יכול להוציא מידו אבל לרוב הפוסקים החולקים וס"ל דבעל המשכונא דוחה את המצרן א"כ קשיא להו שמעתא דהכא ממ"נ תנאי זה אינו מועיל דאם ימכרה לאחר ג"כ בזה הסך לא הוצרך להתנות דבלא"ה זוכה מדין מצרנות וממילא דלא שייך איסור ריבית בזה כיון שהדין הוא כן בכל המשכונות ואם ימכרה לאחר ביותר מזה הא קנה בתרא. מיהו מצינן למימר כיון דלשיטת הפוסקים זוכה מדין המצרנות לענין אם ירצה ליתן אותן הדמים כפי שמכרה לאחר א"כ ע"כ תנאי זה ה"ל כאילו התנה בפירוש שאף אם יבא אחר ויוסיף בה דמים אפ"ה יזכה בה בעל המשכונא בדמים הללו שפוסק עכשיו ובכה"ג כ"ע מודו דלא דמי לההיא דהשוכר את הפועל דהתם לא התנה בפירוש על תוספת דמים וא"כ אמרינן זוזי אנסוהו משא"כ אם התנה בפירוש מהני כדאיתא בהגהות מרדכי בשמעתין וה"נ כיון שלא הוצרך להתנות על דין קדימה ע"כ נתכוון להתנות על תוספת דמים וק"ל. ועיין מ"ש בסמוך בלשון התוספות:

בתוספות בד"ה לא תמכרם כו' מה שפירש בקונטרס כו' משום דלאו אורחא דמילתא כו' דלמה יעשה כן דטוב לו שתהא בתורת משכון כו' עכ"ל. פירוש דודאי לאו אורחא דמילתא להתנות שאם יתרצה הלוה בשום פעם למכור הקרקע יזכה בה המלוה בדמי הלואה בתורת מכר דא"כ לעולם לא יתקיים זה התנאי דמהיכי תיתי יתרצה הלוה למכור כיון שאין מכירתו מועלת כלום ואדרבא מגרע כחו שע"י זה הריצוי יוצא נקי מנכסיו ובודאי שתיקותו יפה מדיבורו שלעולם לא יתרצה למוכרה אלא להניחה בתורת משכון לכך הוצרך רש"י לפרש שיוסיף לו מעט דמים לבסוף וא"כ אפשר שיתרצה הלוה למכור ע"י ריצוי מעט הכסף וע"ז הקשו התוס' דבלא הוספת דמים נמי סוף תנאי זה להתקיים דכשידחוק המלוה אותו לפדות בע"כ יאמר רוצה אני למכור. מיהו מ"ש התוספות דטוב לו שתהא בתורת משכון שיפדה מתי שירצה ה"ה דהוו מצי למימר דטוב לו שתהא בתורת משכון כדי שיאכל הוא הפירות דמסתמא בהכי איירי במתניתין וברייתא דשמעתין בלא נכיית' כמו שכתבתי וא"כ המוכר שהוא הלוה אוכל פירו' כל ימי המשכונא ועוד דהכא אליבא דרש"י קיימינן ושמעינן לרש"י ז"ל לעיל דמשכונת בית אסור למלוה אפילו בנכייתא והכא מכר לו בית קתני אלא דתוספות מילתא דפסיקא נקטו דטוב לו ג"כ שיפדה מתי שירצה ועיין מה שאכתוב עוד בסמוך:

בא"ד וא"ת אמאי אסרינן הכא כו' וי"ל דלמאי דמוקי לה מעכשיו א"ש דלא הוי הלואה גבי' עכ"ל. ויש לתמוה דהא מאי דמוקי למתני' לקמן במעכשיו היינו משום דלא ליהוי אסמכתא וא"כ ברייתא דהכא נמי ע"כ צריך לאוקמי במעכשיו דאל"כ לא מהני זה התנאי למאי דקי"ל אסמכתא לא קניא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי אסור בדמים הללו הא לא הוי הלואה גביה כיון דאיירי במעכשיו דומיא דסיפא דבשווייהן מותר היינו ע"כ במעכשיו דבלא"ה אכתי ה"ל אסמכתא וכ"כ הראב"ד להדיא על דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' מלוה שכתב דין זה דבדמים הללו אסור בשווייהן מותר דע"כ במעכשיו איירי וכ"כ המגיד משנה שם. איברא מצינן למימר דההיא דבשווייהן מותר משמע להתוספו' שפיר אף בלא מעכשיו דכיון דלא גזים מידי דהא בשווייהון א"ל א"כ לית ביה משום אסמכתא משא"כ לקמן שהתנה להעמידה בידו לאחר שלש בפחות משווייהן דהיינו בדמי הלואה א"כ גזים טובא והוי אסמכתא ומש"ה מוקי לה במעכשיו ובאמת נראה שכן היא שיטת התוס' בדיני אסמכתא. אבל מ"מ האי בבא דבדמים הללו אסור ע"כ במעכשיו איירי דאל"כ לא הוי תנאי כלל דאסמכתא הוא דהא גזים להעמידה בידו בפחות משויו. ועוד דלשיטת התוס' כ"ש שמעמידה בידו בדמי הלואה גרידא וא"כ ה"ל לגמרי כההיא דהלוהו על שדהו דמתניתין ומאן דמוקי למתני' במעכשיו משום דחשיב ליה אסמכתא דגזים ה"נ ההיא דבדמים הללו והדרא קושיא לדוכתא אם לא שנדחוק לפרש דהתוספות כאן נחתו לשיטת הנמוקי יוסף שכתבתי בסמוך דמה שמתנה להעמידה בידו היינו אם לא יוסיף אחר בדמים אבל אם יוסיף אחר בדמים יקנה השני וא"כ אפשר דבכה"ג לא מיקרי גזים אלא דהאמת יורה דרכו דמכל לשון התוס' בזה הדיבור משמע דלא נחתו לשיטת הנמוקי יוסף אלא דבכל ענין מתנה להעמידה בידו שאי אפשר בשום ענין למכרה לאחר וכן מסיק הרא"ש ז"ל להדיא בכוונת דבריהם במה שכתבו ואפי' למאן דלא מוקי לה במעכשיו כו' ע"ש. ועוד דמל' התוס' לקמן בדף הסמוך בד"ה ואי א"ל הני לגוביינא משמע דאף בכה"ג מיקרי גזים כיון שאין אדם רגיל למכור קרקעותיו כו' וה"נ אע"ג דא"ל לכשארצה למכור מ"מ הרי כתבו התוס' כאן דבע"כ יהא זקוק לפדותה או למוכרה לו והמעיין בצדק ישפוט דלפ"ז ההיא דהכא הוי טפי אסמכתא מההיא דקני לגוביינא אף לשיטת הנמוקי יוסף וא"כ אכתי צריך לאוקמי במעכשיו והדרא קושיא לדוכת' אמאי חשיב ליה ריבית טפי מההיא דמתניתין וצ"ע. מיהו בלא"ה נמי יש לדקדק דלמאי דפרישית דההיא ברייתא דהכא איירי במעכשיו א"כ היאך פסיק ותני בשווייהן מותר דהא היכא דא"ל מעכשיו שניהם אסורין לאכול הפירות כדפרש"י לקמן גבי ואיבעית אימא בדא"ל מעכשיו וא"כ לא שייך לשון מותר שהרי בסתם משכונות הנאמרים במשניות ובברייתות הדין פשוט שהלוה אוכל הפירות דלא איירי מנכייתא כמ"ש ויתבאר עוד ומכ"ש הכא דקתני נמי מכר לו בית ודוחק לומר לשון מותר כיון ששניהם אסורים לדור בבית זה וזה מילתא דלא שכיחא כלל ואף למה שאפרש לקמן בלשון רש"י דבדא"ל מעכשיו אין באכילת המוכר משום ריבית כיון דלא מיחזי כאגר נטר שהרי אין הלוקח חייב לו כלום ובדמי הלואה קמייתא קנינהו מ"מ הכא דא"ל בשווייהן שיצטרך הלוקח להוסיף דמים אח"כ וא"כ דמי לגמרי לנתן לו מקצת הדמים דמתני' דשניהם אסורים לאכול הפירות בדא"ל מעכשיו וא"כ קשה ממ"נ וצ"ע ודוק היטב. ועי"ל דהתוספות סברי דדוקא לקמן צריך לאוקמי מתניתין דהלוהו על שדהו בדא"ל מעכשיו משום דקתני בהדיא הרי היא שלו משמע שקונה אותה ע"פ הדין ואין הלוה יכול לחזור בו משא"כ הכא דקתני בשווייהן מותר ולא קתני תנאו קיים אפשר דאיירי באמת אף בענין שהיא אסמכתא ויכול הלוה לחזור בו אלא דהכא לא איירי מחזרה אלא היכא שאין הלוה חוזר בו קאמר דמותר משום ריבית משא"כ בדמים הללו אף אם רוצה הלוה לקיים התנאי ברצון אפ"ה אסור משום ריבית ואע"ג דבסמוך גבי נעשה כמאן דא"ל מדעתיה משמע דכיון שיכול לחזור בו לית ביה משום ריבית אם רוצה לקיים התנאי התם טעמא אחרינא הוא דמכירה חדשה היא וגם זה צ"ע:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.