שיטה מקובצת/בבא מציעא/סה/ב

שיטה מקובצת בבא מציעא סה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתניתין. מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וכו'. יש מפרשים שהלוקח אמר לו למוכר. קשיא לי מאי טעמא איירי מתניתין בשנתן לו מקצת דמים ואם נתן לו כל הדמים ואמר לו כך כמו כן היה הלוקח אסור מפני שהוא כמלוה ולא כמקח. ונראה לי דרבותא אשמועינן שהלוקח אסור והמוכר מותר וכדאמר ליה לכי מייתית קני כדמוקמינן לה לקמן וסלקא דעתך אמינא כיון דאכתי מחייב ליה לוקח מעות מוכר נמי ליתסר דמיחזי דבשביל שכר מעותיו הוא אוכל קמשמע לן. והעיקר שהמוכר אמר ללוקח וכך היא הסוגיא באמת ואין עוד קושיא. והפירוש הראשון אינו כי אם בלשון אחר נאמר בגמרא לכשיהיו לי מעות אחזירם לך וכו' הא דאמרינן שלוקח מותר ומוכר אסור דאמר ליה ארעא קני מעכשיו וזוזי ליהוו גבך הלואה הכי קאמר דלא ליזול וליפוק אזוזי אלא שימתין אותו כאדם שממתין לחבירו בהלואה דכהאי גוונא האי ארעא מיקניא במקצת דמים. הראב"ד.

משכן לו בית משכן לו שדה. כתב ר"מ מסתברא דסיומא דברייתא דרבי חייא דאייתי לעיל פעמים ששניהם מותרים היא מדלא קאמר תניא. הרא"ש.

צד אחד ברבית לרבי יהודה שכיון שאמר ליה לכי מייתית לזמן פלוני קני מעכשיו ואפשר שיביא לאותו זמן הילכך לרבי יהודה לוקח מותר בו בדמים הללו נמי אפשר שישוה יותר ואפשר שלא ישוה אי נמי אפשר שירצה למכרו ואפשר שלא ירצה וכשירצה הדבר תלוי בדעת עצמו וכמוזיל גביה מדעתיה דנפשיה דמי וזה עיקר. וזה הענין כגון שנתרצה למכרו לסוף שנה או שתים למשכונה וזה מחזיק בו בתורת מכר יסבור לאכול משם ואילך בלא נכייתא אומרים לו אסור אתה מפני שלא נתקיים זה המכר בידך בתורת היתר כי מחמת הלואתך אוזיל גבך ועכשיו שוה יותר ואם תרצה לאכול בתורת משכונה בנכייתא כמו שהיית אוכל מותר אבל בלא נכייתא אסור. הראב"ד.

לא תמכרם אלא לי בדמים הללו. הקשו בתוספות אמאי אסרינן הכא והא תנן לקמן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים וכו' והראב"ד ז"ל פירש דהכא שאני שהדבר תלוי ברצונו של מוכר אם ירצה למכור אבל התם תנאי מכירה היא אם לא יפרענו ליום פלוני הילכך בשעת מתן המעות קנה הכל או בדאמר ליה מעכשיו או באסמכתא כרבי יוסי מפני שאין אונאה לקרקעות ותנאי מכירה היא. אי נמי קנה אמרינן אבל איסור רבית איכא. ומיהו אבק רבית הוא דכל על ידי מכירה אבק רבית הוא ולא מסלקינן ליה כן כתב הרב. ואינו מחוור בעיני כלל דעל כרחך אין התם איסור רבית כלל שהרי שנינו וכן היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים. ועוד שאם היה בו איסור רבית ולא שנו כאן אלא לענין דינא כיון ששנאוה הכא גבי איסור רבית לא היה שונה סתם הרי היא שלו אלא היה לו לשנות ואסור לעשות כן מפני איסור רבית וכיוצא בלשון זה. אלא ודאי אין כאן עסק לאיסור רבית דכללא דרביתא כל אגר נטר לי אסור הא כל שאין בו אגר נטירה מותר וברייתא דהכא שהלוהו על תנאי שכל זמן שימכרנה ואפילו לאחר שיפרענו לא ימכרנה אלא לו ובסך ידוע ואפילו תשוה יותר הרי יש כאן אגר נטר לי ואסור. אבל במתניתין ליכא אגר נטר לי כלל לא קודם הזמן שקבע לו ולא לאחריו ולא נתכוון זה אלא שיפרענו בזמנו ואם לא שיסתלק ממנו לגמרי ונמצא שאם פרעו בזמנו קרקע חוזר לבעליו ואין כאן שכר המתנה ואם לאו הרי השדה מכורה לו מיד ואין כאן המתנה וגדולה מזו אמרו במעות ממש שההעלאה נכרת בהם יותר ומיחזי טפי כרבית שכן שנינו בפרק גט פשוט מי שפרע מקצת חובו והשליש וכו' רבי יוסי אומר יחזיר וכו' ופלוגתייהו באסמכתא קניא או לא קניא הא לאו הכי כלהו מודו דיחזיר ולא חיישינן בה משום רבית אלא שהטעם כמו שכתבתי לפי שאין שם אגר נטר לי כלל לא בתחלה ולא בסוף. ונראה שכן דעת ה"ר יוסף הלוי ז"ל בפרק גט פשוט וזה נכון וברור. ומכל מקום אפשר שאין הדבר מותר לכתחלה לעשות כן ולא גרע מרבית מאוחרת שנותן לו לאחר הפרעון שכל שמקבל מיד הלוה יותר ממה שנתן לו אסור משום מראית העין ואלא מיהו קיל טפי מאבק רבית ועל כן שנאוה סתם במשנתנו להתיר ובמשנת גט פשוט וכללן כולן רבן גמליאל במשנתנו ברבית מוקדמת ורבית מאוחרת ורבי שמעון שאמר יש רבית דברים. כן נראה לי. הרשב"א.

וזה לשון הריטב"א: משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה ותמכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור פירוש אסור לעשות ולקיים כן והוה ליה רבית קצוצה ומשום שכר מעותיו מוזיל גביה ואף על גב דכהאי גוונא יכול הממשכן לחזור בו ויכול הוא למכרה למי שירצה כדאיתא בהדיא בפרקא בתרא דעבודה זרה ואפילו קנו מידו דאמרינן זוזי אנסוהו. אפילו הכי כיון שהתנה כן עם המלוה וקיים דברו אסור לעשות כן דכל שאומר ועושה בענין רבית אסור ואף על פי שהיה יכול לחזור בו שהרי הפוסק על הפירות שאין לו יכול לחזור בו ואפילו בלא מי שפרע ואפילו הכי אסור כשלא יצא השער או כשלא בא באיסרו לידו. ואם תאמר ומאי שנא מהא דתנן לקמן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ומיירי התם אף על גב דקא מוזיל גביה ואיכא מאן דמוקי לה בגמרא בדלא אמר ליה מעכשיו ומאן דבעי מעכשיו אינו מטעם רבית אלא משום דלא תיהוי אסמכתא. ויש לומר דשאני התם דאי בעי מצי לזבוני למאן דבעי ולא עקר תנאיה דמעיקרא אבל הכא דלפום תנאיה לית ליה לזבוני לאחריני כלל וללוקח הזה לית ליה לזבוני אלא בדמים הללו הרי זו רבית קצוצה כן תירצו בתוספות. עד כאן.

סיפא דאמר ליה מדעתיה. נראה לי כגון שאמר לו אם יהיה לי זה הדעת באותה שעה והדבר אצלו בספק אולי לא יהיה שאם אמר לו אם ארצה פשיטא שאין זה תנאי אלא שאמר לו עכשיו אני רוצה ואם ארצה באותה שעה אקבל אותם ממך מותר שגם זה אינו תנאי. הראב"ד ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף