פני יהושע/בבא מציעא/מח/א

פני יהושע בבא מציעא מח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפירש"י בד"ה קאי באבל משום דברים כו' ונפ"מ לענין איסורא כגון אם קידש בו את האשה לר"י הוו קדושין כיון דמדאורייתא קניא כו' עכ"ל. כוונתו מבואר בזה דכיון דמסקינן עכשיו דאף למ"ד מעות אינן קונות מדאורייתא אפ"ה קאי עלייהו במי שפרע משעת מתן מעות ולר"י נמי נהי דס"ל מעות קונה מדאורייתא מ"מ מודה דתקנו חכמים דלא ליקנו אלא לענין מי שפרע ואם כן מאי איכא בין ר"י לר"ל כיון דתרווייהו מודו מיהת דמעות אינו קונה קנין גמור אלא לענין מי שפרע ומה לי אי אינו קונה מדאורייתא או מדרבנן הלכך כתב דנ"מ לענין קדושי אשה אבל אכתי צ"ע במ"ש דלר"י הוו קידושין כיון דמדאורייתא קניא ודידיה הוא וע"כ דאם קידש במעות המקח איירי ואמאי הוי קדושין אף לר"י כיון דתקנו חכמים דלא ליקני והלה יכול לחזור בו אם כן תו לא הוי כדידיה דהא אפקינהו רבנן לכספא מיניה עפ"י תקנתם ואם נאמר כיון דקני ליה מיהת לענין דקאי הלה במי שפרע שפיר ה"ל כדידיה כל כמה דלא חזר בו בפירוש אם כן לר"ל נמי ליהוי קידושין כיון דלדידיה נמי קאי במי שפרע ונראה ליישב דודאי לר"י כיון דהוי קנין גמור מדאורייתא נהי שתקנו חכמים שיכול לחזור בו אם יקבל מי שפרע מ"מ כל כמה דלא קיבל עליו מי שפרע המעות ברשות המוכר קיימי ויכול להשתמש בהם ולהוציאם שהרי נגמר המקח ביניהם עפ"י קנין המועיל ואם יחזור בו הלוקח אח"כ לכי הדר ביה מלתא אחריתי היא ויכול המוכר ליתן לו מעות אחרים תחתיהם כמ"ש הרי"ף ז"ל בשם ר' האי גאון דמה"ט גופא מחייב המוכר באחריות הדמים כיון דמותר להשתמש ע"ש מלתא בטעמא ומשמע שם להדיא דהיינו דוקא אליבא דר"י כיון דמדאורייתא קונה קנין גמור ואם כן ה"נ לענין קדושין ה"ל שפיר כדידיה כיון דלהוצאה ניתנו משא"כ אליבא דר"ל שסבר מעות אינו קונה כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן ומה שעומד במי שפרע היינו משום דברים שהביאו לידי מעשה כדפרש"י ז"ל והיינו דמחמת נתינת המעות סומך המוכר על הדברים של הלוקח שאינן דברי שחוק ויעמוד בדבורו לגמור המקח ע"י משיכה לרשותו אבל נראה ברור דלר"ל כיון דאין מעות קונה כלל אסור המוכר להשתמש בדמים וה"ל כפקדון גביה ומה"ט לא הוי קדושין וכנ"ל ליישב ל' רש"י אבל עדיין צ"ע דה"ל לפרש בפשיטות דנ"מ טובא כגון הא דאמרי' לעיל דמחליף דמי שור בפרה קונה לר"י ולר"ל לא קני וכן במכור לי באלו וכן בהיתה עליה של מוכר מושכרת ללוקח דאמרינן לקמן כיון דלא שייך לומר נשרפו כו' אמרינן דמעות קונה ולר"ל בכל ענין אינה קונה וכן נ"מ בקנין עכומ"ז אי הוי בכסף או במשיכה כדמשמע בריש פ"ב דבכורות דהא בהא תליא וכמ"ש התוספות בסוגיין ואפשר דרש"י כ"כ לרבותא דהיא גופא קמ"ל דלר"י הוי קדושין וכמ"ש:

בגמרא ואילו תשומת יד לא אהדריה קרא לאו משום דמחסרא משיכה. וקשה מנ"ל דהא דלא אהדריה קרא היינו משום דמעות לא קני' בשום דוכתי דלמא לעולם אימא לך דמעות קונה בכ"מ דבר תורה והא דלא אהדריה קרא לתשומת יד ולאוקמי ביחד לו כלי להלוואתו היינו משום דהכא בכה"ג כ"ע מודו דלא קני דה"ל מלוה ואמרינן להדיא בפ"ב דקדושין דפליגי תנאי במקדש במלוה ושוין דבמכר לא קני ואף ע"ג דלעיל אמרינן דבמחליף דמי פרה בשור דה"ל מלוה מועיל יותר ממעות גמור' וקונה אפילו מדרבנן כבר כתבו שם התוספות דהיינו דוקא כשאומר לו בהנאת מחילת מלוה אבל במלוה גרידא ודאי לא קני ואם כן ה"נ אמאי לא מוקי לה בכה"ג ובהכי הוי שפיר טפי לומר דמסקנא נמי דמרבינן תשומת יד מאו כל אשר ישבע י"ל דהיינו בכה"ג שאומר בהנאת מחילת מלוה אבל כשאינו אומר כן ממעטינן ליה מדלא אהדריה קרא בהדיא ואם כן הוי רבותא בשני פנים משא"כ למאי דמסיק דקרא דאו היינו שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו לא הוי שום רבותא דבלא יתורא דאו נמי ידעינן דהיינו פקדון וקושיא זו דוקא לדברי התוספות דלעיל אבל הרמב"ם נחלק עליהם בעיקר הדין בפ"ה מהלכות מכירה שכתב דמלוה קונה במכר לגמרי וע"ש בה"ה ואפשר דמהכא נמי יליף לה וצ"ע וע' בחידושינו פ' האיש מקדש:

שם בגמרא תרי גווני פקדון. ולכאורה תמוה טובא אמאי כתב רחמנא בלשון עושק והיה נראה לי בזה דהא דקאמר תרי גווני פקדון לא איירי בענין שהנתבע מכחש ואומר שלא נטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו אלא שמודה לו בזה שמסר לו הכלי על עושקו לפי מה שלא היה נזכר באותו שעה שכבר פרע לו שכר פעולתו לכך מסר לו הכלי כדי שלא יעבור על בל תלין אלא שאומר שאח"כ נזכר שכבר פרע לו ובשביל כך אינו רוצה להחזיר לו הכלי ומש"ה שפיר כתב רחמנא בל' עושק כיון שעיקר הכפירה היא בעושק גופא כנ"ל נכון אלא שאין נראה כן מפי' הקדמונים ודו"ק:

שם א"ה תשומת יד נמי להדריה כו'. פי' דבשלמא למאי דס"ד מעיקרא דמקשה דלמא מעושק הוא דאהדריה קרא הוי א"ש דלא איצטריך קרא לאהדורה אלא מה שיש בו חידוש הדין דעושק מפקדון לא אתיא דה"א דמחוסר משיכה קמ"ל דלא בעינן משיכה דמעות קונה ואם כן תו לא איצטריך לאהדר לתשומת יד דמעושק נמי ידעינן לה אבל עכשיו דמסיק דמעות אינו קונה ועושק דקרא היינו שחזר והפקידו אצלו ונקט תרי גווני פקדון אף ע"ג דאין בזה שום חידוש הדין ומלתא דפשיטא היא דהוי מצינן למילף חדא מאידך כיון דכולהו פקדון מקרי אע"כ דאפ"ה אהדריה קרא דאורחא דקרא לאהדוריה אכל מאי דכתיב ברישא וא"כ מקשי שפיר לאהדורי נמי לתשומת יד וזה ברור בכוונת הש"ס ובחנם נדחקו והאריכו המפרשים וק"ל:

בתוספות בד"ה תשומת יד לא אהדריה קרא ה"נ לא היה צריך להחזיר עושק ובשביל שום דרשא אהדריה וא"ת דבפ' נערה כו' עכ"ל. ולכאורה נראה דדברי תוספות אמלתא דרבא קאי דדייק מדלא אהדריה קרא תשומת יד דהיינו משום דמחסרא משיכה וכ' ע"ז דאם כן עושק נמי לא איצטריך אבל א"א לומר כן דא"כ לא שייך לומר דבשביל שום דרשא אהדריה דאטו משום דאיצטריך לדרשה כתב דבר שאינו דהא למאי דס"ד עכשיו דעושק מחוסר משיכה קשה פשטא דקרא דההוא עושק היכי משכחת לה והיינו קושית הגמרא בעצמה אימא מעושק הוא דאהדר ומ"ש מהר"ם בחדושיו דדברי התוספ' אמאי דמסיק ומוקי לענין כגון שנטלו וחזר והפקידו וע"ז כתבו דלא איצטריך ע"ש וזה נראה יותר דוחק דהיינו מאי דמקשה בסמוך היינו פקדון ועוד דהיא גופא תקשי למה ליה לשנויי תרי גווני פקדון ולא משני בפשיטות דעושק איצטריך לדרשה אחריתי לכך נ"ל דדברי התוספ' אדברי המקשה קאי דמקשה ותשומת יד לא אהדריה קרא והתניא אר"ש כו' או מכל אשר ישבע כו' לרבות תשומת יד להשבון וקשיא להו דאם כן עושק נמי לא איצטריך דממילא נילף להו מאו מכל אשר ישבע והא דנקטי עושק טפי מפקדון ואבידה דכתיבי בההיא קרא אף ע"ג דבכל הני שייך להקשות דלא איצטריכו דמכל אשר ישבע נפקי י"ל משום דבקרא דוהשיב כתיב עושק ברישא מקמי פקדון ואבידה מש"ה נקטי עושק וממילא ידעינן דה"ה דכל הנך דכתיבי בתריה נמי לא איצטריכו אלא לדרשה אלא דלפ"ז שכתבנו דדברי התוספות בזה הדיבור אדברי המקשה קאי א"כ הא דמקשי מההיא דפ' נערה צ"ע מה ענין קושיא זו לדברי המקשה דדוקא לעיל במלתא דרבא דקאמר דקרא מסייע לר"ל ה"ל להקשות כן ונ"ל ליישב דלעיל דקאמר ואילו תשומת יד לא אהדריה לאו משום דמחסרא משיכה קשה אם כן אמאי כתב רחמנא תשומת יד כלל בקרא קמא אלא ע"כ היה צ"ל דודאי לענין קרבן שבועה מחייב בכולהו אלא הא דלא אהדריה קרא לתשומת יד היינו לענין השבון דכתיב בהאי קרא והשיב את הגזילה ומשמע שצריך להחזיר בעין כדדרשינן מאשר גזל ואם כן בכל הני לא שייך השבה בעין אלא כשיחד לו כלי ומש"ה לא אהדריה לתשומת יד לענין זה דכיון דמחוסר משיכה א"צ להחזיר בעין אלא דמים מעליא בעי לשלומי אבל לענין קרבן לעולם אימא לך דחייב בכל ענין ואם כן לא שייך להקשות כלל מההיא דפ' נערה דהתם לענין קרבן איירי אבל לדברי המקשה דמרבה תשומת יד מאו כו' וא"כ ממילא לא משמע דקרבן שבועה והשבון כולה חדא מילתא היא ועיקר הריבויא דאיצטריך לרבויי תשומת יד היינו לענין קרבן דלהשבון ודאי לא איצטריך כיון דאיירי שנטלו וחזר והפקידו א"כ מקשי שפיר מההיא דפ' נערה איך שייך למעט קנס דכיון שנטלו וחזר והפקידו ממונא מעליא הוא כן נ"ל וק"ל:

בא"ד וי"ל דלא קשה כלל דהתם ר"ש היא דאית ליה. וקשה דאם כן מאי מקשה נמי הכא בסמוך מהא דמצינו דמרבי לתשומת יד מאו כו' דהא נמי ר"ש קאמר לה ואליבא דר"ש כ"ע מודו דס"ל דלא בעינן משיכה וא"כ שפיר מרבי לתשומת יד ול"ל דקושית הגמרא לא קאי עליה דר"ל אלא אמילתא דרבא שרצה להוכיח דקרא מסייעו לר"ל מדלא אהדר לתשומת יד ואם כן מקשי שפיר מנ"ל דלמא רבנן נמי מרבי לתשומת יד מאו כו' כמו לר"ש דלפ"ז לא הוי משני מידי בהדיא מיהא לא אהדרא דאכתי תקשי היא גופא לר"ש דע"כ ס"ל דלא בעי משיכה אמאי לא אהדר לתשומת יד בהדיא אע"כ דאין זה דיוק וא"כ לרבנן נמי דלמא הכי הוא וצ"ע ודו"ק:

שם בגמרא מתני' מנ"ל נתנה לבלן מעל ואמר רב דוקא בלן כו' אבל מידי אחריני דמחסרה משיכה לא מעל עד דמשך. כאן נמי יש לדקדק מאי סייעתא איכא הכא לר"ל דמעות אינן קונות מדאורייתא דלמא מדאורייתא קניא ואפ"ה לא מעל עד דמשך דכיון דתקנו חכמים דמעות אינו קונה אלא במשיכה נמצא דאכתי לא נפיק מרשותיה דהא אוקמוה חכמים ברשותיה וקי"ל הפקר ב"ד הפקר כדאיתא להדיא לקמן פרק השואל דף צ"ט ע"א דאמר רב אמי המשאיל קרדום מחבירו מעל ואסיקנא דהטעם כיון שתקנו חכמים משיכה בשומרים לא מצי המשאיל למיהדר ביה אלמא דמעילה שייך נמי בתקנתא דרבנן ע"ש בפי' רש"י ותוספות. ויש ליישב נמי כמ"ש לעיל בפירוש רש"י דאי ס"ד דמעות קונה מדאורייתא אם כן ה"ל קנין גמור אף מדרבנן כל כמה דלא חזר ביה ומותר להשתמש בדמי מכירה ולכי הדר ביה מלתא אחריתי היא ונותן לו מעות אחרים תחתיהם. ועוד דהא בעי לקבל מי שפרע ואם כן מכל הני טעמי כיון דהלה מותר להשתמש בדמים מה"ט דאמרינן שכבר נקנה המקח א"כ מה"ט גופא היה לו להתחייב במעילה אבל לר"ל א"ש כיון דמעות אינן קונות ואע"ג דר"ל נמי מודה דקאי במי שפרע היינו משום דברים שהלה סומך דעתו שלא יחזור בו אבל גמר המקח אין כאן כלל ומש"ה לא מעל עד דמשיך ומש"ה א"ש הא דתני לוי בסמוך נתנה לסיטון מעל משום דס"ל מעות קונה מדאורייתא ואע"ג דחכמים תקנו דאינו קונה אפ"ה קאי במעילה כדכתיבנא ומהר"ם בחדושיו כתב בע"א ע"ש:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.