פני יהושע/בבא מציעא/כב/א

פני יהושע בבא מציעא כב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בתוספות בד"ה מה שנתן נתן אתיא כר' כו' עכ"ל. פי' דבפרק הגוזל (קיד.) פליגי ר"ש ורבנן דר"ש סבר סתם גזילה הוי יאוש בעלים ולא סתם גניבה ורבנן סברי להיפך ורבי סובר דבשניהם מסתמא יאוש בעלים הוא וא"כ הכא דנקט גנב וגזלן אתיא כר' ואף ע"ג דלמאי דמסקינן דאיירי בליסטים מזויין אתיא שפיר אפי' כר"ש מ"מ הוצרכו התוספות לכתוב כן לפי סברת המקשה דס"ד דבגנב גמור איירי ולא קשיא ליה אלא לאביי משום יאוש שלא מדעת אבל אי ידעי ביה הבעלים אתיא ליה שפיר דאמרי' מסתמא נתייאשו הבעלים וא"כ ע"כ כרבי אתיא אלא דלפי זה יש לדקדק אש"ס גופא מאי מקשה עליה דאביי ומאי דוחקא נמי לאוקמי כרבי ולא מוקי לה כרבנן ואיירי בידוע שנתייאשו הבעלים דהא שמעינן לאביי גופא בפרק הגוזל דאמר דבידוע כ"ע מודו דהוי יאוש ומוקי שם לכולהו משניות וברייתות דאיירי בגנב וגזלן דהיינו בידוע שנתייאשו ע"ש אלא די"ל דהכא לא משמע ליה דאיירי בידוע מדנקט שנטל מזה ונתן לזה משמע דתיכף שנטלה נתנה לאחר ואם כן מסתמא לא איירי בידוע ובזה נתיישב ג"כ הא דלא מקשה משאר משניות וברייתות דמייתי בפרק הגוזל דכל הנך מצי לאוקמי בידוע ומגופא דמלתא דר' דאמר גנב וגזלן דבשניהם מסתמא הוי יאוש לא מצי לאתויי הכא למידק מיניה דיאוש של"מ הוי יאוש דאל"כ היכי משכחת לה סתם גניבה יאוש בעלים וע"ז לא הוי מצי לשנויי דבליסטים מזויין איירי דאפלוגתא דר"ש ורבנן קאי אלא משום דמילתא דר' לא איירי לענין ממון אלא לענין עורות של בע"ה דמחשבה מטמאתן ע"ש וא"כ מצי למימר שפיר דאיירי שכבר ידעו הבעלים שנגנבו ממנו ודו"ק:

בגמרא הב"ע כשיכול להציל א"ה אימא סיפא כו'. והשיטה תמוהה מאד לפי' רש"י דה"ל להקשות בפשיטות אי ביכול להציל מ"ט קתני הרי אלו שלו ומהרש"ל האריך בזה ותורף דבריו דמרישא לחוד היה אפשר לומר דאף ע"ג דיכול להציל אפ"ה הוי שלו דמייאש כיון שאין בו סימן ונהי דלענין הצלתו לא מייאש מ"מ לענין אם קדם אחר והציל כמו שהוא האמת ודאי מייאש ונהי דלא ידע שהציל אחר מכל מקום הא מקשי' למאי דס"ל עכשיו יאוש של"מ הוי יאוש אבל מסיפא מוכח שפיר דאי ס"ד דמשום דלית ביה סימן מייאש אפילו במרדפין נמי לא יחזיר דנהי שמרדף להציל בעצמו מ"מ הא קדמו אחר והוי יאוש של"מ אע"כ דלענין אם קדם אחר נמי לא הוי יאוש א"כ אפילו אין מרדפין נמי זהו העולה מפי' מהרש"ל ועוד י"ל דמרישא לא מצי למידק דנהי דלגירסת רש"י גרסינן מפני שנתייאשו הבעלים אפ"ה מצינן למימר דאיירי בידוע שנתייאשו ומשום הכי הוי שלו אפילו ביכול להציל ואין לתמוה על זה דהא בפרק הגוזל בתרא (קיד.) במשנה דנטלו מוכסין את חמורו כו' קתני נמי כי האי לישנא מפני שהבעלים מתייאשין ואפ"ה מוקי לה הש"ס התם דאיירי בידוע ע"ש לכך הוצרך לדייק מסיפא דקתני אם היו מרדפין כו' וא"כ ע"כ איירי שלא נתייאשו מקשה שפיר דא"כ אפי' אין מרדפין נמי לא הוי יאוש דסמיך אהצלה דמחר ויומא אוחרא כ"נ בישוב פרש"י אבל מ"מ פירושו דחוק מאד לפרש ל' סוגית הש"ס דלשון הא סתמא לא לא משמע כפירושו מלבד שאר קושיות ודקדוקים מהם נרמז בדברי התוס' וכן פי' התוס' נראה יותר דוחק כיון דלפי שיטתם לדעת המקשה ס"ד דיכול להציל בקל א"כ מאי מהדר ליה הב"ע ביכול להציל הא לדידיה נמי בהכי איירי ולא ה"ל למימר אלא הב"ע שיש בו סימן מלבד שאר קושיות שהקשו בעצמם ויישבו בדוחק:

אמנם לולי פי' רש"י ותוספות היה נראה לי לפרש הסוגיא בפשיטות לפי גירסת התוספות דגרסינן אם נתייאשו הבעלים שכן גירסת רוב המחברים ומכללם הרמב"ם בפ"ו מהלכות גזילה וכ"נ שהיתה הגירסא כתובה לפני רש"י אלא שהגיה מדעתו לפי פירושו וא"כ נאמר דהמקשה ס"ד דאיירי כשאינו יכול להציל ומקשה באמת אהא דאמרינן לעיל דבזוטו של ים בכל ענין שרי דמהכא מוכח דוקא כשנתייאש הוא דשרי בזוטו של ים כנראה לכאורה גם כן מלשון המשנה דפרק הגוזל המציל מן הנהר כו' אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו והא דלא מקשה ממתני' דהתם י"ל משום דידע דאפשר לאוקמי ביכול להציל אבל מברייתא דייק שפיר מבבא דהיו מרדפין וכ"נ דמ"ש הרמב"ם ג"כ אם נתייאשו מזו המשנה דהגוזל דייק לה ועי"ל דלא דמי כלל דההיא דזוטו של ים ושלולית של נהר איירי בנהר שאינו פוסק וא"א להציל לשום אדם אלא ע"י טורח גדול מחורפא דנהרא ומש"ה שרי רחמנא כיון שהיא אבודה ממנו ומכל אדם משא"כ הכא דאיירי בשטיפת הנהר שהוא לפי שעה ע"י ריבוי גשמים ואח"כ הולך וחסר דהכי משמע פשטא דלישנא ובכה"ג ודאי לא הוי אבודה מכל אדם שסוף המים לפלטן ליבשה והמוצאה יקחם בלא טורח כמו שהוא האמת שנתנן הנהר עצמו לתוך שדה חבירו אבל לגבי דבעל הקורה סבר המקשה דודאי מייאש מינה ואינו יכול להציל מיקרי דשמא יוליכו המים למרחק רב עד שאין הצלתו כדאי לפי הטורח ומספיקא לא עקר נפשיה ואם כן מדייק שפיר אמאי נקט אם נתייאשו הבעלים דהא בסתמא נמי ודאי מייאשי אלא ע"כ דהא דקתני אם נתייאשו רצונו לומר אם ידעו בהם הבעלים בשטיפתן דאז ודאי מייאש ולא בא למעט אלא סתמא כגון שלא ידעו הבעלים שנשטפו ואם כן מדייק שפיר דלא הוי יאוש אלא מדעת ועל זה משני שפיר הב"ע ביכול להציל פירוש שיכול להציל ע"י עקולי ופשורי ואם כן א"ש דהא דקתני אם נתייאשו היינו כפשוטו דבעינן שיתייאשו בודאי דמסתמא שלא שמענו שנתייאש אמרינן דלא מייאש כיון דיכול להציל וע"ז מקשה שפיר א"ה אימא סיפא כו' מאי איריא דמרדפין פירוש דקשיא ליה סתמא אסתמא דברישא משמע דוקא אם נתייאש בודאי אבל סתמא שלא שמענו שנתייאש לא הוי יאוש ובסיפא משמע דדוקא במרדפין לא הוי יאוש אבל בסתמא הוי יאוש וקשיין אהדדי משא"כ למאי דס"ד מעיקרא לא קשיא סתמא אסתמא דסתמא דממעטינן ברישא היינו שלא ידעו בה הבעלים אבל כל שידעו בה מסתמא מייאשי וממעטינן לה מדיוקא דסיפא אבל לסברתו עכשיו מקשה שפיר ומשני דהב"ע כשיכול להציל ע"י הדחק פי' שא"א להציל אלא כשמרדף מיד ואם כן לא שייך כלל לדייק לענין סתמא דכל שישב לו שעה א' ולא רדף אנן סהדי שנתייאש בודאי והיינו אם נתייאש דרישא דכיון דיכול להציל ולא הציל ה"ל כאילו הפקירם בפירוש משא"כ למאי דס"ד מעיקרא דאיירי שאין יכול להציל כלל לא הוי מצי למימר דהא דקתני אם נתייאשו היינו בסתמא הוי יאוש דכיון שאין היאוש ניכר מתוך מעשיו אלא יאוש דממילא הוי לא שייך בכה"ג לישנא דאם נתייאשו אלא הל"ל מפני שמתייאשין. זה נ"ל ברור ופשוט בכוונת הסוגיא לולי דמסתפינא לפרש בדבר אשר לא שיערום הראשונים אן נ"ל שהיא כוונת הרמב"ם בחיבורו אח"ז עיינתי היטב בלשון בעל המאור ובספר המלחמות וכמדומה לי שכן עולה מתוך פירושם ע"ש ודו"ק:

בתוספות בד"ה שטף כו'. ואין להקשות דמצי דייק מסיפא טעמא דמרדפין הא סתמא הרי אלו שלו וכו' עכ"ל. ונ"ל דאין כוונתם שיש לדייק כן מסברא דהא לכאורה יש לומר דמסברא גרע מרדפין מסתמא שלא היה שם דהא לקושטא דמילתא קי"ל דיאוש של"מ לא מהני אפילו בדבר שאין בו סימן וכן בכל מילי אף על גב דבודאי מייאש זולת זוטו של ים וכיוצא בו מפני שאין מצויין אצל כל אדם ואילו במרדפין לא שמעינן בשום דוכתא דמהני בדבר שאין בו סימן או בשאר מילי שדרכו לייאש בודאי ואדרבא אמרינן לקמן דנעשה כצווח על ביתו שנפל ויותר מזה אמרינן לקמן בסלע שנפל בין החול דאף על גב דאייתי ארבולי וקא מרבל אפ"ה לא מהני ואמרינן דודאי נתייאש מכ"ז משמע להדיא דיאוש של"מ עדיף ממרדפין בכל דוכתי ואם כן הוצרך לאשמעינן הכא דבשטיפת קורה מהני מרדפין אלא דאפשר לפרש כוונת התוספות דלענין מרדפין משנה יתירה היא דהא שמעינן לה מדיוקא דרישא דדוקא בנתייאשו בפירוש הוא שלו ולא במרדפין ואם כן ממשנה יתירא יש לדייק דאתא לאשמעינן למעוטי סתמא שלא היו שם וע"ז כתבו שפיר דלא הוי משנה יתירה כיון דע"י סיפא ידעינן דמיירי באין יכול להציל וכוונתם בזה דמיירי בדבר שאין בו סימן שע"י כן אינו יכול להציל אלא במרדף דאז ניכר שהוא בעליו כמ"ש לעיל ועפמ"ש אין מקום לקושית מהרש"א דאכתי ליתני סתמא ונדע דכ"ש במרדפין שהרי נתבאר דאין כאן כ"ש דאדרבה סתמא עדיף ממרדפין אלא דעיקר קושית התוס' היתה מכח הדיוק דמשנה יתירה ותירצו שפיר ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.