פלתי/יורה דעה/נ

פלתי ‏ יורה דעה נ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) כל מקום שאין יכולים לתלות שנעשה אחר שחיטה וכו' הרי זה ספק טרפה ולא אמרינן נשחטה וכו' ועיין ש"ך ס"ק ג' שהאריך בזה וכן הפר"ח ריש סי' כ"ט האריך בזה ענין #ד) ולבר' כל זה בקצרה נאמר כי אמרו בגמ' יבמות פ"ג וכולן שהיה בהם ספק קדושין קרוב לו קרוב לה וכן ספק גרושין חולצות ולא מתייבמת וכה"ג למה לא קתני גבי גירושין קרוב לו וכו' ומשני רבה משום דסיפא אשה זו בחזקת היתר לשוק קיימי ומספק מחמת גרושין אתה בא לאוסרה אוקימינין אחזקתא ומותר ולא אמרי' להחמיר להצריכה חליצה אם אתה אומר חולצת מתייבת משא"כ בקדושין אשה זו בחזקת היתר ליבם קיימת ומחמת ספק קדושין אנו באנו לאוסרה אנן מחמירין לחלוץ ול"ל אם אתה אומר חולצת מתייבמת מה בכך תייבם הא מדינא מותרת ליבם ע"כ והקשו תוס' בד"ה אשה זו וכו' בספק דרוסה למה חיישינן הא יש לבהמה חזקת היתר ואי דנולד ריעותא מחיים הא אף כאן ריעותא מחיים ומ"מ אזלינן בתוך חזקה ותי' דדרוסה שכיח וכן בישב קוץ בושט ע"ש וכ"כ התוס' חולין דף מ"ג ע"ב ד"ה קסבר והנה הד"מ כתב בסי' ל"א מעשה שהיה בקראקא במוח שהיה בו מים ולא נודע אם היה מוח מקיף למים או לא ואסרו חכמי קראק' הואיל ריעות' מחיים לא אמרינן נשחט' הותר' וכמ"ש התוס' ביבמות #ה) ותמה הר"מ מלובלין דמייתי חובא לנפשי' דבתו' נזכ' בפי' דמהך דיבמו' ספק קרוב לו ספק קרוב לה מוכח דסמכנן אחזק' אף דנולדה ריעותא מחיים #ו) מיהו כתב הש"ך די"ל דלא פליגי בגוף סברא רק הם סברו להחמיר מצריכין חליצה ולא אמרינן אם אתה אומ' חולצ' תהיה מיבם אבל לא פליגי אעיקרא דדינא דלא הוי חזקה והרב פרי חדש הוכיח דאל"כ מאי פריך התוס' מספ' דרוסה דלמא הך בתר מסקנא נשנית דלא הוי חזקה הואיל ריעות' מחיים. #ז) ונראה דלק"מ ודברי רמ"א מוכרחים דהא בגמ' אמרו שם אמר אביי יגיד עליו רעו תנא בקידושין וה"ה לגירושין וקשה איך סתם המשנה ותני' בקידושין וסמיך למילף לגירושין הא אין הנושאים שוים בקידושין שפיר י"ל דהחמירו לחלוץ ואי דיש לחוש דתייבם בכך שורה הדין דמותר' לייבם משא"כ בגירושין איך נחמי' לחלוץ אולי תייבם ופוג' באיסור של תורה ואף דבאמת לא חיישינן לכך דאם תחלוץ תייבם מ"מ הא סברא יש ואיך סמך המשנה על כך לומר הך בבא בקדושין דנלמוד הימנו לגירושין הא דתיהם שונות ובזה אם מתייבמת לאו איסורא קעבדי ובזה פוגע בערוה וע"כ צ"ל למסקנא ליכא חזקה הוא ואיתרע מחיים וא"כ גירושין וקדושין שווים שפיר יש ללמוד זה מזה. וזהו נכון וישר. ומה שטען הפר"ח א"כ מאי פריך התוס' מן הך ספק דרוסה לק"מ דהא מבואר שם בחולין אמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים נ"מ לספק דרוסה וכתב רשב"א בחידושיו בשם רש"י הא דנקט ספק דרוסה דאגב קמ"ל דחוששין לספק דרוסה וש"מ דרבה ס"ל דחוששין לספק דרוסה ואולם לרבה הוכיחו התוס' בהוכחה גמורה דס"ל דאפי' בריעותא מחיים אזלינן בתר חזקה ושפיר הקשה התוס' מרבה לרבא. #א) ובענין זה תרצתי מה דמשני תוס' דרוסה שכיח וא"כ ס"ל לתוס' דחזקה חזקת הגוף דאינו טריפה מסייע ליה לומר דלא דריס לא מהני הואיל ולא שכיח א"כ בכתובות היא אומרת מ"ע אני ס"ל לר"ג דנאמן דאית לה חזקת הגוף ומוציאין ממון אף דמ"ע לא שכיח כמבואר ברא"ש וירושלמי ועיין דיני מיגו להר"ש הובא בש"ך ח"מ סי' פ"ב דמ"ע לא שכיח ומ"מ הואיל אית לה חזקת הגוף נאמנת ול"ל התם הוי ברי ושמא דבדף ל"ה מוכח שם מגמ' ותוס' דאף בשמא ושמא טענינין מ"ע אף דלא שכיח. וכן כתובות דף ע"ז פריך הגמ' מודה ר"מ במומין הראוי לבא בית אביה שעל האב להביא ראי' ופריך הגמ' ואמאי ממון לי בידך הוא וקשה מאי קושי' דלמא הפי' מומין הראוי דלא שכיחי דיהי' נולדים בזמן קצר שהיא בבית בעלה וא"כ היינו חזקת הגוף כיון דלא שכיח להיות אח"כ בבית בעלה ועכצ"ל דאף דלא שכיח כיון דחזקה מסייע אזלינן בתרה ולכאורה צ"ע: אבל באמת נפי הנ"ל לק"מ דתוס' לא אמרו בהחלט הך תי' דלא שכיח ושכיח דבאמת כיון דאיכא ריעות' מחיים אזלה החזקה רק התוס' כתבו זאת לרבה דלרבה צ"ל דלכך חוששין לספק דרוסה הואיל ושכיח ולדידי' ל"ק מהך דמ"ע אני די"ל דס"ל כאידך שנויי שם דאין הטעם משום חזקם רק מכח מיגו ולק"מ: והן הן דברי הרמ"א מכוונים להנ"ל והרשב"א ג"כ הסכים כמ"ש הש"ך וגבי חרותה בידי אדם וכו' כ' באר היטב דכל ריעותא מחיים לא שייך העמיד על חזקתו וצ"ל אליב' דלמסקנא לא קאי הך ביבמות ואין להקשות א"כ דתוס' ס"ל דבריעותא דחיים לא אזלינן בתר חזקה א"כ הא דטרח התוס' בחולין דף י"א ד"ה אתיא לאסור גבינות שנמצא בהמה טרפה ולא אמרינן העמד על חזקת כשרות והשתא דנטרפה דאין לה חזקה מבוררת ע"ש ולא כתבו בפשטות בהוגלד פי מכה וכדומה כגון סרכה דודאי מטרפי בהו דהי' ריעותא מחיים תו ליכא חזקה וביותר יקשה על רמ"א סמ"ק ואו"ה דס"ל בריעותא מחיים לא אמרי' דאזלי' בתר חזקה למה לקמן סי' פ"א פסקו בגבינות אפי' בהוגלד המכה דקודם שלשה ימים גבינות מותרות דאזלינן בתר חזקה והא אי' ריעותא מחיים וי"ל הא לא קשיא בספק יבום או ספק דרוסה ואתה אומר העמד על חזקתה ולא נגרשה ולא נדרסה היא ריעותא דקרה לה מחיים מנגדתו ומחליש כח החזקה ואתרע כח חזקה משא"כ בחזקת הגוף לומר העמד על חזקתה חזקת הגוף דהשתא אתרע אין מחזיק הריעותא בחיים ואין מנגדתם דע"ז אנו דנין אם נולד ריעותא היום או אתמול ואמרינן דנולדה היום ואתמול לא הי' ריעותא כלל וצדקו שניהם. #ב) ומה שיש ליישב עוד לדברי רמ"א כי בלא"ה בימי חורפי דקדקתי בדברי התוס' דנ"ל ד"ה אתיא דכתבו ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה דאם עשה גבינות מהרבה בהמות ואח"כ נשחטה אחת ונמצאת טריפה שכולם אסורת ואין לומר העמד פרה על חזקתה וכו' עכ"ל ויש להבין מה ביקש התוס' מזה דעשו מהרבה בהמות ונמצאה אחת טרפה בקצור הל"ל דאם עשו גבינות מחלב בהמה ונמצאת טרפה וכה"ג כתבו התוס' ריש מס' נדה ע"ש ולכן נראה דודאי אפילו לדעת מהר"מ מלובלין וסייעתו דקיי"ל כרבה דהיכי דאתיליד ריעותא מחיים מ"מ אזלינן בתר חזקה מדרבנן ודאי אסור ולא מוקמינן בתר חזקה להקל דהא אביי ורבא ס"ל דחולצת הן בקידושין והן בגירושין והיינו דס"ל להחמיר כמ"ש הב"י וע"כ הא דסברי להחמיר לא דוקא מטעם איסור יבום וחליצה גרידא דמ"ש בזו דכל טיבו של חליצה הוא רק לאו ומה אולמא הך לאו משארי לאוין בתורה א"כ כי היכי דס"ל להחמיר בלאו חליצה ולא לסמוך אחזקה כה"ג ה"ה בכל איסורי לאווין יש להחמיר בכה"ג ומבלי לסמוך אחזקה וזה פשוט ונכון וכמו שאמרו בתרי ותרי ספיקא דרבנן. דרבנן החמירו מבלי לסמוך אחזקה וה"ה בזה וא"כ מדרבנן ודאי אין סומכין אחזקה וא"ק א"כ מה הקשו התוס' מספק דרוסה לוקמי אחזקתה אף דנולד ריעותא מחיים דלמא מדרבנן אסירי י"ל בדף נ"ג ע"ב דילפינן דשמואל אוסר ספק דרוסה הוא מהני ספק דרוסה דאתא לקמי' דשמואל ושדנהו בנהר ופריך הגמ' לשהנהי יב"ח ומשני אתיא לידי תקלה והקשו הא הוי ס"ס ספק טריפה ספק כשר ואת"ל טריפה דלמא לא יבא לידי תקלה ותי' דספק ראשון מהתורה אסור וא"כ מוכח דמן התורה אסור ושפיר הקשו ותי' דשכיחי וא"כ נראה ברור לכ"ע בריעותא מחיים לא אזלינן בתר חזקה מדרבנן ואסור וצדקו לדינא דברי רמ"א וזה נכון וא"כ י"ל דגם תוס' ריש חולין ס"ל כך וא"כ בפשוט בפרה שנשחטה אי להתיר חלבה שנתחלבה מקדם מכח חזקה ידע התוס' דזה ל"ח דאתיליד ריעותא מחיים ועכ"פ מדרבנן אסור ולכך כתבו התוס' דנחלבו בהמות הרבה וא' מהן טריפה וא"כ מן התורה מותרת דברובה בטל מין במינו רק מדרבנן אסור לח בלח בס' במין במינו וא"כ תרתי דרבנן לא אסרינן ויש מקום להתיר ולכך בא התוס' בטענה אחרת ואסור דליכא חזקה מבוררת וכו' ודו"ק. ואם כי הדברים נוחים בפשט התוס' ולישנא מ"מ בזה הדרני בי והאמת כמ"ש דלומר אוקי חזקה והשתא דנטרפה אין הך הואיל ונולד ריעותא מחיים מבטל דהא ע"ז אנו דנין אם הריעותא נולד עכשיו ואי מימים ימימה אבל מ"ש לחלק בין תורה לדרבנן יש בו פנים מהלכה ויפה כתב רמ"א. דכן מוכח מפרק ד' אחין דעכ"פ מדרבנן אסורה דהא חזינן דמחמירין לגבי חליצה מבלי לילך אחר חזקה וא"כ בכל דוכת' בכה"ג אסרינן מדרבנן ולא ידעתי מה הרעש הלזה להתיר במקום דאיכא ריעותא מחיים דעכ"פ מדרבנן אסור ואין כאן ממש שני פוסקים המתירים והרי זה ברור לאסור אבל אם לא אתילד ריעותא מבוא' בדע' התוס' להתיר רק במקום דשכיח עדיין לא ברירי לי בדעת התוס' אם ג"כ טריפה או לא אמרו התוס' רק בדרוסה ודכוותי' דריעותא מחיים כי כבר כתבתי לעיל מראי' דמ"ע דאף דלא שכיח וכן משארסתני נאנסתי דיש קול לאונס ורובא דרצון כמ"ש התוס' והרא"ש ומ"מ דחה החזקה והתוס' בכתובת דף ל"ו ד"ה החרשת העלו להדיא לא מטעם ברי רק מטעם חזקה וע"כ ס"ל דאין לחלק בין שכיח ללא שכיח דמתחלה עלה בדעת התוס' לחלוק על רש"י דנטעון לחרשית ושוטית נאנסתי להוציא ממון בשביל חזקת הגוף דאתרע ולבסוף הודו והביאו ראי' ממחט שנמצא בבה"כ דאיו המוכר צריך להפסיד ומוציא מעות מיד טבח הלוקח ולא יכול לומר ברשותך נטרף דהעמידו על חזקתו וקשה מה ראייה שם שכיח דמ"ש קודם מכירה או לאחר מכירה אבל אונס ומ"ע לא שכיח אלא ש"מ כנ"ל דאף דלא שכיח אלים החזקה והא דתי' בדרוס' משום דשכיח מלבד מ"ש לעיל אף גם י"ל כיון דאיכא תרתי נולד ריעותא מחיים ושכיח מטריפינן אבל במקום דלא נולד ריעותא מחיים חזקה אלים ודחי אף דטריפות שכיח. מ"מ נראה להחמיר במקום דשכיח אבל במקום דטריכות וכשרות כי הדדי נינהו כבר כתבתי ברור מדברי התוס' דאזלינן לקולא וסמכינן אחזקת כשרות וכן כ' רמ"א להדי' בדבר שנוכל לומר שנעשה הריעותא אמרינן נשחטה הותרה: אבל הש"ך ופר"ח הביא דברי רשב"א ור"ן בשם רבינו יונה דפסקו כל ספק בשחיטה לאו דוקא ה"ה בכל דבר שאין רגלים לדבר שנעשה לאחר שחיטה תלנין להחמיר וכו' שכ"כ הסמ"ק ואו"ה וצ"ל הא דאמרינן קודם שחיטה הרי הוא בחזקת איסור ולאחר שחיטה בחזקת היתר היא לענין להצריך בדיקה דבשחיטה צריך לבדוק אח"כ בסימני' ובסכין משא"כ בשאר מיני טריפות דיש לה חזקת היתר (ולא קשה הא זה לאו מתורת חזקה רק מתורת רוב כדאמרינן דניליף משחיטה עצמה דאזלינן בתר רוב י"ל דספק ד"מ אם שחט כדי צרכו או סכין שאין פגום וה"ל בידי אדם לא אזלינן בתר רובא וצ"ע. #ג) ואני בער ולא אדע בהמות היתר דבהמה שנעשה גבינות מחלבה ונמצאת טרפה אנו באים לדון על החלב וגבינות דעת הרשב"א והר"ן דאם יש מקום לומר שנעשה הטרפה סמוך לשחיטה ממש אנו מתירין הגבינות ומכ"ש אם יש מקום לומר שלא נעשה רק אחר השחיטה כדעת רשב"א במשמרת הבית דצריך להיות ספק אולי נעשה לאחר שחיטה ואז הגבינות מותרת ועיין לקמן סי' ס"א בט"ז דחולק וכמ"ש לקמן דהנכון אתו ולכ"ע אם יש ספק אם הטרפות נעשה לאחר שחיטה מתירין הגבינות ובהמה אתה אוסר ומשוי' לי' ספק של תורה. #ד) ואפשר לדעת משמרת הבית בחלב איכא ס"ס דלמא אינו טרפה כלל דלאחר שחי' קרה ואת"ל דקודם שחיטה דלמא לאחר שנחלבה אבל בבהמה ליכא רק חד ספק דזהו דוחק דכל לתא של תורת הבית הוא שם בדף פ"ז משום חזקה ודעת ר"ש דחזקה מכח רוב ולא מטעם ס"ס וזה תשובה למ"ש במשמרת הבית די"ל לאחר שחיטה דא"כ דל חזקה מהכא הא איכא ס"ס (ואף שאינו מתהפך ל"ל בה כמ"ש לקמן סי' ק"י ע"ש) וגם כפי שנראה מחידושי רשב"א הפי' סמוך לשחיטה ולא אחר שחיטה וביותר יקשה על הסמ"ק ואו"ה דהעתיק רמ"א לקמן בסי' פ"א דבריהם בהוגלד פי מכה דודאי תוך ג' ימים נטרפה אבל מקודם לג' ימים החלב מותרת הרי דיש כאן רק ספק אי קודם ג' ימים או לאח"כ והבהמה ודאי טריפה והחלב מכשירין ואוקמא אחזקתה חזקת כשרות ואם הספק בבהמה אי קודם שחיטה או לאחר שחיטה לטרוף משום ספק תורה דבר זה רחוק מהשכל והרשב"א גופי' גבי חרותה תלה הספק לאיסור משום דאתיליד ריעותא מחיים והרי אע"פ שכ' כנ"ל בשם ר' יונה גבי נשחטה הותרה דבהמה בחזקת איסור עומד כ' להדיא דאם נולד ספק טריפות כל שנוכל לתלות לאחר שחיטה מוקמינן לי' בחזקת היתר דסתם בהמות אינן טריפות עכ"ל וצ"ע ולכן ברור דהן לא אמרו אלא בדבר שרחוק במציאות שיהי' נעשה לאחר שחיטה כגון נשבר הגף קודם שחיטה שכיח דהעוף פורח וכדומה אבל לאחר שחיטה מונח במקומו מי ישברו ולכך לא תלינן ובאמת כ' רשב"א אם אפשר לתלות שדרסו עלי' באמת כשר וכן כולם אבל אם הוא ספק שקול ואין כאן ריעותא מחיים לכ"ע מותר כדעת הרמ"א בש"ע ואין בזה לזוז מהוראתו הן להחמיר והן להקל. #ה) אלא שצריך אני להתלמד כיון דתוס' אוסרים הגבינות משום דלא הוי חזקה מבוררת ולא ס"ל כרש"י דהוי חזקה מכח רובא מה קשי' לי' מספק דרוסה הא לית כאן חזקה מבוררת ואפשר דתוס' לא כיוונו לחזקה חזרת כשרות דאין מבוררת אולי יש שום טריפות בבהמה אבל התוס' כיוונו לחזקת הגוף דנימא אוקי אחזקה דלא נדרסה וא"כ זהו לגבי ספק דרוסה מבוררת דכי נדרסה בעת לידה רבוצה תחת אמה אבל זהו דחוק דא"כ גבי ספק בשחיטה דאמרינן אוקי בחזקת איסור נימא אוקי בחזקת הגוף דכי נולדה שמוטה או עקורה וכדומה וכ"כ בגבינות בסרכה בריאה שמטריף בהו או מחט בבה"כ מעבר לעבר והוגלד המכה נימא אוקי אחזקה כי לא נולדה במחט ומכה בהוגלד וק"ד מבטן וע"כ צ"ל דמה בכך מ"מ יכול להיות דבלי זה הי' נקובה מבטן וא"כ כ"כ בדרוסה נימא דהטעם דטריפות דארס מנקב לבני מעיים ואולי נקובה היה מרחם ואם נמצא טריפה בכוליא שהקטינה יוכשר החלב מכח חזקה מבוררת דאלו נולדה מבטן כשרה אף שהקטינה והרי כאן חזקה מבוררת אלא כיון דאין כאן ברור בכל טריפות מה נ"מ טריפות אחר או באבר זה מ"מ אין ברור שכשרה היא וא"כ אף בדרוסה כן. ולכן נראה דודאי התוס' דהטריפו לגבינות דלית להו חזקה אף דקיי"ל דאזלינן בתר רובא ורוב בהמות כשרות כמ"ש מהר"ש וצ"ל כמ"ש מהרש"ל ביש"ש רוב בהמות אין להם ריעותא. ובזה א"ש הא דאמרינן נשחטה הותרה ובא זאב ונטל בני מעים והחזירם נקובים דתלינן בזאב משום חזקה הא לא הוי חזקה מבוררת דאולי ניקב מחיים אך לפי הנ"ל ניחא דהא רוב בהמות אינן נקובות וכאן ליכא ריעותא ואמרינן דלא ניקב כלל וחזקה דקאמר הגמ' לאו דוקא רק עיקר הטעם משום רוב ולפ"ז גם בס' דרוסה י"ל דניזיל בתר חזקה ורוב ולא נראה כלל כמ"ש התוס' נשחטה הותרה והיינו משום רוב וה"ה בזה ולכך יפה תי' התוס' דדרוסה שכיח ומה יועיל הרוב הא רוב חיות דורסין ושכיחי הדרוסה ובזה מיושב מש"ל דגבי חזקה אמרינן אפילו בדבר שכיח דהא כאן עיקר הדבר מכח רוב ובא זה וביטל זה אך עם כל זה אין לבי נח בזה כי לשון התוס' מורה הכל על חזק' ולא על רוב ומי שדעתו רחבה ישים לבו ליישב דברי תו' על בורי' ויקב' שכר מנותן התורה. ואפשר שעיקר קו' התו' מן רוב רק דלא תאמר הואיל וריעות' פה לא אזלי' בתר רוב דרוב לא אית בהו הך ריעות' כהך עובד' דהי' מים בראש ורוב בהמות ל"ל מים בראש וע"ז הביא התוס' מחזקה כמו דלא מזיק הך ריעותא דמחיים לחזקה כן לא יזיק לרוב ואם כי הלשון משמע על חזקה איהו דחוק ומוקי אנפשי'. #ו) והרב המהרש"א פי' כן בדברי התו' דהתו' הקשה על ריב"א דס"ל לענין נקב יש לוושט בדיקה מה פריך ור"מ איך אכל בשרא דלמא בדיק והקש' מהרש"א דלמא מחשש דרוסה הי' לו למנוע מאכילת בשר דלית לי' בדיקה ולכאורה דבריו צ"ע דהא התוס' פירשו דלכך חוששין לספק דרוסה דשכיחי וזהו בבהמה דחזינן איהו שתיק וכו' וכדומה אבל בהמות דעלמ' וכי יהי' שכיח שיהיו נדרסים א"כ לא הנחת בהמה לרועי צאן וא"כ אזלינן בתר חזקה ולפי מ"ש ניחא דכל קושיות התוס' היא משום רוב והקושי' לר"מ דלא אזל בתר רוב. וכן הרמב"ם דכתב הואיל שדרוסה מפורש בתורה כל ספק שיסתפק בו הרי זה אסור וליישב קושי' הב"י איה ספק דשרי בשאר #א) אסור' י"ל כמ"ש הט"ז בריש סי' כ"ט דכוון הרמב"ם לקושי' התוס' דלמה נימא דספ' דרוס' אסור ולא אוקמינן אחזקה ולכך ס"ל לרמב"ם הטעם דמפורש מהתור' והא דפריך הגמ' על עולא בישב קוץ בוושט מן דרוס' אף דזה מפורש וזה אינו מפורש ל"ק דהא אירע דנקב בושט הוא נבילה ומפורש בכלל נבלה ואין ענין לכללת דטריפות ובז' #ב) מיושב קושית הרא"ש מן מחט בבה"כ דשה לא נתפרש בתורה כהנ"ל בסי' ל"ג ויש עוד להסביר דמה בכך דמפורש בתור' או בא בהלמ"מ למה יהי' בזה הבדל לאסור ספיקו אבל לענין דעיקר הטעם דחוששין לספק דרוסה דשכיח רק מאן מעיד דשכיח רק התורה העידה דבחרה בזה טריפות לפרשה יותר משאר ח"י טריפות והיינו משום דמצוי ושכיח וא"כ כיון דתורה העידה דשכיח פשיטא דיש לאסור ספקו ודוק וא"כ לפי דברי רמב"ם פשיטא דמותר אם הם שוה בשוה כדעתו בכל טריפות ודו"ק:

(ב) ובהפסד מרובה יש לסמוך אמכשירין הנה הרב בב"ח סי' נ"ד תמה דלעיל בסי' מ"ג סתם המחבר ורמ"א לא הגיה דבשני כבדים טריפה והיינו כרשב"א דהא לרמב"ם כשר ואיך הביא מחבר כאן דעת הרמב"ם ג"כ ורמ"א כתב דיש לסמוך עליו בה"מ. #ג) והנה אמת כי ברמב"ם גופי' בפ"ו מהל' שחיטה דין כ' דכתב ניטל הטחול או נמצאו שני טחולים כשר ולא כתב שני כבדי' משמע דס"ל כבה"ג דטריפה #ד) מיהו מזו אין ראי' דס"ל נקבו סמפונות שבתוך כבד דטריפה וא"כ ה"ה חסר ובנחסר הכבד ודאי דנפסדו סמפונות ולכך טריפה ואין עליו טענה מדין של בה"ג אבל לדידן דקי"ל דלא כוותי' ואין נקב פוסל בסמפונות ומ"מ מטריף בשני כבדים משמע דלא כרמב"ם מיהו כפי מ"ש ברי' סי' מ"ג י"ל דבלא"ה הר"ן מכריע דלא כרמב"ם מדקתני כל יתר כנטול דמי ולא קתני כחסר דמי אילו יש הבדל בין ניטל לחסר ע"ש ולדבריו צ"ל אף לרשב"א יקש' למה קתני כנטול ולא כחסר וצ"ל דלישנא בעלמא נקט כיון דלית נ"מ לדינא וזהו לא הוטב בעיני רמב"ם לכך ס"ל אדרבה יש הבדל בין נברא חסר לניטל אמנם חז"ל הי' להם במסורת כי ביתרת כ"כ גובר חולשא בבהמה כאלו ניטל האבר אשר החולשא חזק יותר מנברא חסר כן ביתרת האבר החולש' גובר עד שא"א להתקיים ויהי' שניהם כלים והולכים ויהי' נטלים ע"י חולשא #ה) וזהו שדייק במתק דבריהם כל יתר לא כנברא חסר דמי כי אם כניטל דמי כי ע"י יתרת סוף האבר ההוא להיות כלה והולך ולהיות נחסר וא"ש דוקא כניטל דמי וא"כ הך דב' כבדי' דטריפה לכ"ע אך הרב בת"ה כפי מ"ש לקמן בסי' נ"ד משמע דלא ס"ל כן ועיין מש"ל בה כי לענ"ד ברור כמ"ש #ו) והנה לכאורה יש ראי' לרשב"א החולק ארמב"ם מגמ' דנדה דף כ"ד ע"א גוף אטום אינו מטמא לידה ואיזהו גוף אטום רבי אומר כדי שיטול מן החי וימות ר' זכאי אומר עד ארכובה ר' ינאי אומר עד לנקביו ר"י אומר משום ר' יוסי בר יהושע עד מקום טבורו וקאמר הגמרא בין ר"ז לר"י איכא בנייהו טריפה חיה מ"ס טריפה חי ומ"ס אינה חיה ופירש"י דנחתכה מן ארכובה למעלה טריפה וס"ל טריפה אינה חיה ור' ינאי פליג וס"ל טריפה חיה ובין ר"י לר' יוחנן א"ב הא דר"א ניטל ירך וחלל שלה ופירש"י ר' יוחנן לית לי' דר"א וכו' ע"ש ולכאורה קשה הא תנן נתתך רגלים מן ארכובה ולמעלה וכו' אבל חסר לא תנן רק נחתך דהיינו ניטל וא"כ בנברא חסר לדעת הרמב"ם כשירה והא שם בגוף אטום הא נברא חסר וא"כ כשירה לדעת הרמב"ם ובגמ' משמע לכ"ע טריפה רק החולק ס"ל טריפה חיה וזהו לכאורה ראי' לדברי רשב"א אבל באמת בלא"ה י"ל דהרמב"ם מודה בחסר הרגל דטריפה. אמנם בתר עיון ראיתי כי ממש זה אחד מהראיות שהיה לרמב"ם בדין זה דרמב"ם פסק בהלכות איסורי ביאה פ"י הלכ' י"א דגוף אטו' דאינו טמאה לידה היינו עד טבורו כר"י בן יהושע #ז) וכבר תמהו עליו דר"י בן יהושע ס"ל דניטל ירך וחלל אינו נבלה וגם טריפה חיה אבל לפי דפסק דניטל ירך וחלל שלה נבילה א"כ ה"ל לפסוק עד לנקבי' והדבר צ"ע לכאורה בשלמא הך דהא דפסק דטריפ' אינו חיה ל"ק די"ל דס"ל כמ"ש חדושי רשב"א בשם רמב"ן הואיל וחי יב"ת ולד הוי וצ"ל הא דאמרינן טריפה אינו חיה שם בנדה היינו כר"מ שם בחולין דאינו חי יותר מחודש אבל הך קשיא #ח) ולכן נראה דקשיא ליה לרמב"ם א"כ דפליגי תנאי בהך דר"א דאמר ניטל ירך וכו' מה פריך הגמרא בחולין דף ל"ב ע"ב ולחשב נמי דר"א נטלה ירך וחלל שלה נבלה וקשה לוקמי מתניתין כר"י בן והושע דפליג אר"א וסתם משנה כר"י בן יהושע דהוא תנא וכה"ג משני הגמרא בפ' א"ט כתנאי טובא ע"ש לכן ס"ל לרמב"ם דלא נחלקו בגוף הטריפות רק בהך סברא אי נברא חסר וניטול חד דינא אי אית בנייהו ולכך ר"י דאמר עד לנקביו ס"ל דכמו דניטול טריפה או נבילה כן בנברא חסר אבל ר"י בן יהושע ס"ל אמת דהיא נבילה רק ה"מ בניטל אבל בנברא חסר טריפה ולא נביל' והני כולם נבראים חסר ואין כאן נבילות ולכך בעינן עד טבורו ולכך לא מצי הגמרא בחולין הנ"ל לאוקמי הך מתניתין דאלו טריפות ר"י בן ר' יהושע היא דפליג אר"א דבגוף הדין בניטול לא פליג רק פליג אנברא חסר כמו גוף אטום והרמב"ם דמחליט זאת הסברא בין נברא חסר בין ניטל ולכך פסק כר"י בן יהושע וחד מסתייע לחברי' והדברי' ברורים ודוק. וכן מוכח מתוספת דף נ"ז ד"ה דלמא וכו' דכתבו וזה תימא דאפי' נבילה נמי מיקרי אם ניטלה ירך וחלל שלה ניכר כדאמר ר"א וליכא מאן דפליג וכן כתבו בדבור שלפניו למה וכו' דלא משתמט למנקט בחד דוכתא שמוטת ירך בבהמה כשירה #ט) האיכא ר"י בן יהושע דלית לי' וע"כ כשר לגמרי ס"ל דאי טריפה הא ר' ינאי ס"ל טריפה אינו חיה וכי נימא ר' ינאי ור"י בן יהושע בתרתי פליגי בטריפה אי חי' ובדר"א ניטל הירך וכו' ואין זה סוגית הש"ס בשלמא מהך דתמורה דף י"א ע"ב דאמרינן ר' לית לי' דר"א דאמר ניטל וכו' ל"ק לתוס' דשם י"ל ל"ל דר"א דאמר נבילה אבל טריפה מיהו איכא אבל כאן מוכח דס"ל כשירה לגמרי ק' #י) וע"כ צ"ל דתוספת ס"ל כרמב"ם דדוחק לומר דפליגי בגוף הדין דלא מצינו וכו' רק אם נחסר בכלל אבל ניטלה ודאי טריפה והדברי' הם כהווייתן כי תו' ורמב"ם מסכימים כאחד ומי ימרה פיהם ולכן הואיל יש לרמב"ם יתד יפה כ' הרמ"א דיש לסמוך בה"מ וכן דעת תה"ד והאו"ה ובפרט במקום שיש בלא"ה סניף להתי' ואף הפר"ח המחמיר ברור:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.