יד אברהם/יורה דעה/נ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן נ' סעיף א' בהג"ה
כ"מ שא"י לתלות שנעשה לאחר שחיטה אע"פ שיש לו בדיקה אם לא בדקוהו או שא"י לבדוק הרי הוא כספק טריפה ואוסרין אותה. וכתב בשו"ת טור האבן סימן מ"א דאף הג"ה לא החמיר רק אם כבר נשחטה ונאבד האבר שא"א לבדוק אבל כשעדיין לא נשחטה מודה דאזלינן לקולא ומש"ה מתיר לשחוט ביו"ט עוף שנולד בו ריעותא. ומש"ה מתיר החלב מבהמה שצולעת ולא נודע אם איעכל ניביה. ובפרט בטריפות זה שבודאי לא נולדה עמו ויש לה חזקה דגופה גם התב"ש מיקל. ועוד ה"ר דאין מחזקינן מאיסור לאיסור בספק דמציאות מיבמות (דף קי"ט) דל"מ חזקה דאשת איש לחזקה דאיסור יבמה לשוק. וע"כ רק גבי זריקת גט מחמירין מטעם שכתבו התוספות בכתובות (דף כ"ב) שיש גט לפנינו משא"כ בס' שקול דטריפות אף שנולד ריעותא מחיים שהיתה בחזקת שאינה זבוחה הוי איסור אחר. וכ"ש דיש רוב כשרות ואין רוב אחר נגדו להוציאה ממנו. ואף בס' אם ניקב הושט דמ"מ נשחטה לפנינו. רק בס' שהה או דרס מחזקינן מחיים שהוא מחד איסור שא"ז וגם יש בו מאי' אבר מ"ה כבני מעיי' כשלא נשחטה כראוי דכמאן דמנחי בדיקולא הוו משנשחטה סימן א' ולא שרו אא"כ נשחטה שחיטה המתרת לישראל. ובסי' י"ז הסכים לדעת הצ"צ גבי מחט הנמצאת דתלינן דעתה נפלה וה"ה בנמצא שבור אם לא ניכר שנעשה מחיים אוקמי' אחזקה קמייתא והשתא הוא דאיתרע ודלא כהת"ש:
ועיין בס' לבושי שרד שכ' בפשיטות לאסור בנאבדה הבוקא בלא בדיקה וראיתו מדכתב המרדכי לאסור בלא נבדקה. ואין ראיה דהמרדכי לשיטתו דס"ל כהפוסקים שמביא הש"ך דלא אמרינן נשחטה הותרה היכא דליכא למיתלי להיתר וכמ"ש בתב"ש סי' כ"ט. אבל למאי דמסיק הש"ך להתיר בהפס"מ ה"נ שרי:
סעיף ב'
ור"ל שאמרנו בו אם נברא חסר טריפה כ"ש אם ניטל ביד. וכל שאמרנו בו אם ניטל טריפה ה"ה לנברא חסר ויש מכשירין. הוא הרמב"ם. ונלענ"ד דאיירי בטריפות שמחמת עצמן נטרפה כגון ניטלה הכבד או גלודה דהוי בכלל נטולה כמ"ש רש"י ריש א"ט (דף מ"ג) ומביאו הש"ך סימן כ"ט. אבל בטריפה שאינה מחמת עצמן כגון ניטל לחי העליון שטריפה להרמב"ם כמ"ש סימן ל"ג ס"ב מטעם קרירת הריאה. וא"כ אין לחלק בזה בין ניטל ביד או נברא חסר דאם נברא הלחי חסר ה"ל חסירת הריאה דתנן במתניתין דא"ט או שחסרה כנ"ל ברור. ובזה מסולק השגת הרשב"א בתה"א (דף מ"ג) על הרמב"ם. ועמ"ש בס"ד סימן מ"א. ומ"ש התב"ש על הרמב"ם בס"ס כ"ט מגמ' דנדה (דף כ"ד) והניח בצ"ע גם הרב בכרו"פ הרגיש בזה ויישבו ע"ש. אכן מ"ש שיש ראי' להרמב"ם מהגמ' הנ"ל אד"מ שיש לחלק בין אדם לבהמה כמ"ש בחידושי לנדה ובחבורי להרמב"ם הל' איסורי ביאה. ועפ"ז יש לדחות ג"כ מ"ש ראיה מדברי התוס' דפא"ט (דף נ"ז) דס"ל כהרמב"ם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |