פירוש המיוחס לרמב"ן/שיר השירים/ה

פירוש המיוחס לרמב"ן ‏ שיר השירים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אריתי בשמי. קטורת הלבונה ולבונת המנחה:

יערי עם דבשי. תמידין ומוספין נדרים ונדבות חטאת ואשמות בכורו' ומעשרות: שתיתי ייני עם חלבי. הנסכים ואמורי הקדשים קלים:

אכלו רעים. אלו הכהנים.

שתו ושכרו דודים. אלו כנסת ישראל. כל זה היה בדור שלמה שהיו שוקטי' מהמלחמות
והיו כולם צדיקים
ומכל עון וחטאת מנוקים.
שמחים בעבודתם
ומתכפרים בקרבנותם.
וביניהם השכינה
אם הבנים שמחה.
ותמצא בפי' זו ששה פעמים כלה כנגד ששה פעמים שלמה שנאמר בספר הזה קודש והוא משל לששת קצוות.
וכשמה כן תחלה (נ"ל תהלתה)
כלה
כלולה מכל
נתיבות
וחתומה
בכל:

ב

אני ישינה. אמרה השכינה אני ישינה בגלות בבל.

ולבי ער. לזמן הגאולה לפי מלואות לחרבות ירושלים ע' שנה שהו' י"ח שנה אחר הפקידה שהיה לפני מלאות לבבל ע' שנה:

קול דודי דופק. המשל על הכבוד המעורר הנביאי' שיתנבאו לעלות מבבל לירושלים:

שראשי נמלא טל. רב לי לשבת מחוץ לבית אמרו ישראל:

ג

פשטתי את כתנתי. התנצלתי את עדיי המשל על הכבוד שהיה שוכן בקרבי ונסתלק:

רחצתי את רגלי. ישבתי בכאן ובניתי לי בתים ונטעתי גנות ופרדסים ואיך אעלה מזה:

ד

דודי שלח ידו מן החור. הכבוד שלח גזירות רעות מן השמים כי לא האמנתי לדברי הנביאים לעלות:

ומעי המו עליו. הכרתי בעצמי כי החטא גורם הצרות:

ה

קמתי אני. המשל שעלו מקצתם.

וידי נטפו מור עובר. כלומר הצלחתי בענין כמו שמפורש בעזרא ו' ושבי יהודיא בנין ומצליחין בנבואת חגי וגו':

ו

פתחתי אני. המשל על בית המקדש שנבנה:

ודודי חמק עבר. שלא שרתה שם השכינה ופסקה הנבואה מישראל כי מ' שנה אחר בנין הבית היתה חתומה חזון כמו שאז"ל בסדר עולם. ומלך אלכסנדר המוקדן י"ב שנה ומת עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש מכאן ואילך הט אזניך ושמע דברי חכמים שאחז"ל ביומא מאי דכתיב וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב אלו ה' דברים שיש בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן. ארון ואורים ותומים ושמן המשחה ואש ושכינה. וזאת היא הגירסא הנכונה.

ז

ועל כן כשנסתלקה השכינה באו עלי צרות רבות ורעות מן השומרים הסובבים את העיר הם ע' מלאכים הסובכים כסא כבודו ועל ידיהם באות הגזירות. ובפרקי דרבי אליעזר הבה נרדה אמר הקב"ה לכל המלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם ונקראו כמו כן שומרי החומות וכל זה משל לגזירות ושמדות שאירע להם בבית שני על ידי מלכות יון.

וממה שאתה צריך לדעת כי ד' מלכיות נגזרו גזירה שישעבדו לישראל ולא היה בכללם שיעבוד מצרי' לפי שלא היו ישראל עדיין אומה ולא נקראו עם ה' עד שנכנסו לארץ ובנו בית המקדש. וד' מלכיות אלו הראה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים כדרך שהראה לדניאל עגלה משולשה זו בבל ר"ל נבוכד נצר מלך בבל. ועז משולשת זה יון אלכסנדר מוקדן והוא צפיר העזים הנאמר בדניאל. (נ"ל דצ"ל ואיל משולש זה מדי כדכתיב ראיתי את האיל בעל קרנים מנגח ימה וצפונה ותימנה). ותור זה רומי הנקרא אדום.

ואמר על מלך בבל משולשת לפי שעמדו ממנו ג' מלכי נבוכדנצר אויל מרודך בלשצר כדכתיב בירמי' ועבדו גוי' אותו ואת בנו ואת בן בנו עד בא עת ארצו גם הוא ונקרא עז משולשת יון שלפי שהיה מלך הצפון וכבש ג' רוחות ומשל בהם כמו שמשל בהם נבוכד נצד בכל העולם כדכתיב (ישעיה י"ד) הקים מכסאותם כל מלכי גוים. ואיל משולש זה מדי הם מלכי אשור כורש ודריוש כדכתיב (עזרא ו') ויעשו בני ישראל את חג המצות בשמחה כי שמחם ה' והסב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית אלהים. ולפי שהיו מזרעו של שם זכו שיבנה בית המקדש על ידיהם ולא הספיקו ביד סנחרב מלך אשור לסתרו.

וקראו משולש שהם היו מלכי מזרח וכבשו ג' רוחו' העול' כדכתיב (ישעיה מ"ו) קורא ממזרח עיט. ואומר (שם מ"א) מי העיר ממזרח וכבש ג' הרוחות כדכתיב ראיתי את האיל בעל קרנים מנגח ימה וצפונה ונגבה ואומר (ד"ה ב' לו) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן ה' אלהי השמים לי. ותור זה הרשעה היא החיה הרביעית הנוראה והעצומה שראה דניאל ורצה לעמוד על אמיתת ענינה כדכתיב קרבית על חד מן קמי' ויציבא וגו' ועלי' נאמר (דניאל ז') ותאכל כל ארעה ותדושנה ותדקנה אמר ר' יוחנן זו חייבת שטבעה יוצא בכל העולם כולו.

ונכנסו ישראל תחתיהן על הסדר הזה. הגלה סנחרב מלך אשור והוא מלך מדי עשרת השבטים כדכתיב וינחם בחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ונכובדנצר מלך בבל הגלה לקץ הימים יהודה ובנימן. והתנבא ישעי' הנביא על מפלת בבל ביד מדי בעל פקודת ישראל ביד כורש כדכתי' (ישעי' י"ג) הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו (ישעי' י"ד) ובסוף הפרשת והי' ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עובד בך ונשאתי המשל הזה. ושאר הענין. (נ"ל דצ"ל וגו') והכרתי לבבל שם ושאר ונין. והתנבא כן על פקודת ישראל בימי כורש כדכתי' (ישעי' מ"ה) כה אמר ה' לכורש אשר החזקתי בימינו וגו' הוא יבנה עירי. ובדניאל בי' בלילא קטל בלשצר מלכא ודריוש מדאה קבל מלכותא ומלך שנה א' להשלים ע' שנה למלכות בבל ובשנה אחת לכורש היה הפקידה ונכנסו ישראל ברשות מלכות מדי. אח"כ בא מלך יון הוא אלכסנדר הנקרא עז משולשת וצפיר העזים בדניאל ונלחם עם האיל הם מלכי מדי הוא דריוש הפרסי והכהו לפי חרב כדכתיב (דניאל ח') ולא הי' מציל לאיל מידו ונכנסו ישראל שהם בכל ירושלים בבית שני ברשות מלך יון ופשטו עליהם מלכי יון ק"פ שנה (נ"ל לפני חורבן הבית. נ"א בפני הבית). כמו ששנינו בע"ז ובעת ההיא היתה מלחמה בין רומי ובין יון כמו שאמרו בע"ז תלתין ותרתין קרבין עבדין רומאי בהדי יוונאי ולא יכילו להו עד דשתפו ישראל בהדייהו ומרדו ישראל ביוונים בבית שני ונכנסו ברשות רומיים ועמדו עמהם באמונתם כ"ו שנה ואח"כ עמדו עליהם והחריבו בית שני והיתה מלכות יון כפופה לפני רומי ואין ב"ד בא עד שיפשוט מלכות רומי על כל העולם ט' חדשים כמו שפשטו ג' המלכיות. ולכך תקנו חז"ל ד' כוסות נגד ד' לשונות שנאמר בגאולה בפרשת וארא בשורה לישראל שיצאו משעבוד ד' מלכיות (ב"ר פרשה מ"ד).

זה כתבתי לפי שראיתי ב"ד (נ"ל במדרש או ב"ר). איל משולש זה יון ומביא את האיל בעל קרנים שנאמר בדניאל לסיוע (ונ"ל בזה שבוש או טעות סופר כי האיל בעל קרנים בפי' נאמר בדניאל שהוא מלכי מדי ופרס ופירשתי עוד ד' לשונות של גאולה מה טעם היות ד' לא פחות ולא יותר):

וראיתי כמו כן מי שחלק על דברי רבותינו ואמר כי החי' הרביעית שהראוהו לדניאל הוא מלכות ישמעאל שהם פשטו ברוב ישוב העולם ומלכותם גדלה ורחבה וקשה בעינינו (נ"ל בעיניהם) לקרא יון שתי מלכיות והרי הן אומה אחת כדכתיב ובני יון אלישה ותרשיש כיתים. (ר"ל כי כיתים הם רומיים כן הוא ביוסיפון פרק א' וצפו בן אליפז מלך שם וע"ש ואם כן יון ורומי הם אומה אחת כל זה הוא בפירושו על החומש ג"כ בסוף פרשת בלק על פסוק וצים מיד כיתים וגו' ע"ש).

והעיקר כדברי רז"ל מאחר שהזכיר מלכות בבל כבר הזכיר ממלכות ישמעאל כי הוא הראש וכולם תחתיו וסרים אל משמעתו ועוד כי יון ורומי אעפ"י שהם אומה אחת שני מלכיות הם ומקדם היתה מלחמה ביניהם כמו שהי' מלך יהודה ומלך ישראל אומה אחת ונחלקה לשתי מלכיות.

ועל החי' הרביעית נאמר בדניאל ומלין לצד עילאה ימלל שאמר כנגדו דברים שלא יתכן לאומרם. הם דברי (שם) ולקדישי עליונין יבלא. לישראל וזהו (תהלים מ"ד) מפני אויב ומתנקם. (דניאל שם) ויסבר להשגיח זמנין ודת. בבוארם ועשרה דכבי (נ"ל ועשרת הדברו') שם ויתיהבין עד עידן שאין הגאולה באה לישראל עד וכו'. כדכתיב והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא וכתיב בתרי' חזי חוית וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי הוה וגו' ולה יהיב שולטן ויקר ומלכו:

ח

השבעתי אתכם. כל זה משל על סילוק הכבוד והשכינה מתרעמת בהסתלקו:

ט

מה דודך מדוד. מכל ע' קתדראית של מלכות:

י

דודי צח ואדום. אחז"ל במדרש שיר השירים דודי צח ואדום דמותו מאודם משחור מירוק מלבן בך דמותו של הקב"ה במראה הקשת אשר יהי' בענן:

דגול מרבבה. סביבותיו (נ"ל דצ"ל קווצותיו ) תלתלים. עומדים מחנה אלהים ורבבות קודש והיא אור בצבאותיו וניכר במחנותיו כמו שאחז"ל על ר"ע כשנכנס לפרדס מה ראית ה' צבאות שמו שהוא אות בצבא שלו:

יא

ראשו כתם פז. כלול ומוכתר ומעוטר:

קווצותיו תלתלים שחורות. זה שאמר הכתוב (תהלים י"ח) ישית חושך סתרו סביבותיו סובתו חשכת מים לפי שהם היו תחלה תולדות המים. והוא שאחז"ל במדרש ואלה שמות רבה המים הרו וילדו אפילה:

יב

עיניו כיונים. עיני ה' משוטטות בכל הארץ על מעיני נכבדי החכמה.

רוחצות בחלב. וזכים בחלב.

יושבות על מלאת. עומדים על משכנות השלמות והיופי:

יג

לחיו בערוגת הבושם. המשל על זוהר הפנים אשר לא יראה האדם וחי. אין כל בריה יכולה להסתפק מן הזוהר ההוא:

כערוגת הבושם. הוא החכמה הפנים המאירים מזוהר החכמה וע"ז נאמר באור פני מלך חיים ואומר (במדבר ז') יאר ה' פניו אליך:

שפתותיו שושנים. ששספירות מתנהגים בדברו וברוח פיו:

נוטפות מור עובר. הם הם ד"ת אשר כל האומות והלשונות מודים לדברי' והיא באר. (נלמהר"ם כמור הטוב העובר ממקום למקום ואין בו שמץ דבר):

טו

בחור כארזים. וכן הוא אומר (הושע י"ד) כברוש רענן. עיין בזוהר שמות (דף כ"ח ע"ב) על פסוק אמר אויב. אילן יש להקב"ה ובו י"ב גבורים אלכסונים. גבול מזרחית צפונית (זה משנה בס"י פרק ה' ושם הנוסח להיפך ע"ש) וגבול מזרחית דרומית וגבול צפונית מערבית וגבול מערבית דרומית וגבול מזרחית דרומית וגבול מזרחית תחתית וגבול צפונית רומית וגבול צפונית תחתית וגבול מערבית רומית וגבול מערבית תחתית וגבול דרומית רומית וגבול דרומית תחתית. ומרחיבין והולכין עד עדי עד והם הם זרועות עולם ובפנים מהם הוא האילן. ובכל אלה האלכסונים יש כנגדם פקידים והם י"ב וגם בפנים בגלגל י"ב פקידים והם שלשים ושש פקידים עם האלכסונים (נ"ל אשר) לכל א' שר גבוה דכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. נמצא לרוח מזרחית תשעה לרוח מערבית ט' לרוח דרומית ט' לרוח צפון ט'. והיינו ג' פעמים י"ב פקידים שהם פקידים בתלי וגלגל ולב. (ונ"ל דאפשר דצ"ל שהוא בין הכל ל"ו וכן בלב ל"ו שהוא בין הכל ע"ב וסימן ל"ו ל"ב ל"ו ל"ב, כן הוא בפי' הראב"ד על ס"י פרק ו' ע"ש. עיין בסוף הזוהר ח"ב בספר הבהיר השייך לדף קמ"ו ע"א קודם מאמר וזאת התרומה ועיין בזוהר אמור דף צ"ו למטה משמע דישראל תחת גוף האילן והאומות תחת הענפי') ומהם מתפרנס הלב והלב מתפרנס (נ"ל מוהר"מ מפרנס כולם ול"נ שצ"ל וכל) הצורות קדושות (נ"ל ממונות ובס' הגי' אמונת על כל אומה ואומה). וישראל קדושים (נ"ל תחת צורות הקדושות ועיין בזוהר סוף חלק הראשון ספר הבהיר בסוף הספר ועיין לקמן) וזו אילן נטלו מגוף האילן ומלבו מה לב הדר פרי הגוף אף ישר' פרי עץ הדר ומה אילן תמר ענפיו סביביו ולולבו באמצע אף ישראל נטלו גוף האילן (נ"ל והם פירותיו) הזה אלו (נ"ל ומה אילן זה) תמי' ענפיו (נ"ל מבחו') ולולב (נ"ל ול"ו לב) באמצע אף ישר' נטלו גוף האילן ולבו שהוא לבו זך וכנגד הגוף (נ"א הנוף) חוט השדרה באדם שהוא עיקר הגוף ומה לולב זה כתב ללב אף ללב מסור (ואפשר דצ"ל ומה גוף זה נתיב לל"ב אף ללב זה ל"ב נתיבות וכו' ואפשר דקאי על אומרים הלולב דומה לשדרה ואמר טעם לפי שמן השדרה נתיב לב ואמר מה לולב זה וכו') ומה (נ"ל דצ"ל ומהו) לב זהו ל"ב נתיבות פליאות בחכמה אף בכל נתיב מהם צורה שאמר (נ"ל שאמרנו) שנאמר לשמור את דרך עץ החיים ומאי ניהו נ"ל השומרים צורות דכתיב וישכן ה' מקדם לגן עדן את הכרובים וגו' ומאי גן וישכן מקדם לגן עדן וישכן באותן הנתיבות שקדמו לאותו מקום הנקרא הגן עדן. ושקרא (נלמהר"ם ושקדמו) לכרובים שנא' ואת הכרובי' ושקדמו ללהט החרב המתהפכת שקדם דהא כתיב דמיה (ונ"ל דמים) ואש. (ונ"ל דאפשר דהאי שקדם הוא כמו קושיא איך אפשר שקדם ואפשר שכצ"ל דהא כתיב דמים ואש קדמה דכתיב ה' אלהיך אש אוכלה הוא ונ"ל שאפשר שכוונתו שה' אלהיך רומז על חכמה תתאה והוא אש אוכלה). ואילן דשאים (נ"ל ואילן השמים) הוי הקב"ה דכתיב ואתה תשמע השמים. הן אותן הנקרא שמות על שמן. ועיין לקמן דאי' שם כל השמות נכללים במלת שמים. הכלל שם תמצא הגי' נכונה בס' הבהיר כנ"ל עד כי אין בלתך בדף האחרון של הזוהר ח"ב ע"ב בריש העמוד ע"ש. דכתיב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך הוה (נ"ל דצ"ל הוי) דשמו של הקב"ה (נ"ל נקרא שמים. ואפשר שכוונתו שאין לפרש שאתה תשמע מן השמים הלא כתיב השמים ושמי השמי' לא יכלכלוך אלא ששמו שמים). והוי (נ"ל והוא) אש ואמירת קדם אלא או (נ"ל דצ"ל אלא וודאי) כחם קדם (נ"ל דל"ג. ואפשר דר"ל על הכתוב בראשית ברא אלהים וגו' דמשמע דעם החכמה ברא אלהים כל השמות שהם שמים וה' אלהיך אש כנ"ל ומשמע דאש קדם ולז"א כחם קדם ר"ל החכמה העליונה ששם כח המים כמבואר בספר יצירה מים מרוח ואש ממים). של אותם הצורות (נ"ל דכאן צ"ל קדם). ומאפו (נ"ל דצ"ל ומאתו) כחם כד"א אין קדוש בה' כי אין בלתך. ועל הדמיון נאמר (הושע י"ד) כברוש רענן אני נמצא ה' ה' ה'. (נ"ל אני כברוש רענן ממני פריך נמצא). הנשמות הספרי (נ"ל הם פרי) של הקב"ה. ואם רבא ברא גברא השיבו לעפרו כי לא הי' בו כח הנשמה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף