תורה תמימה/שיר השירים/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ שיר השירים ה

א

באתי לגני. מהו באתי לגני, אומרים ישראל לפני הקב"ה, וכי יש בעה"ב שיעשה סעודה לאורחים ולא יסב עמהם, הדא הוא דכתיב (ד' י"ז) יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, באותה שעה בא הקב"ה לגן עדן ומיסב עמהם, הדא הוא דכתיב באתי לגני וגו'. (שם שם).

באתי לגני. אמר ר"ש בר יוסנה, באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני – למקום שהיה עקרי מתחלה, הדא הוא דכתיב וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן. (מ"ר).

באתי לגני. א"ר יהודה ב"ר סימון, לשעבר היה הקב"ה מקבל הקרבנות מלמעלה, דכתיב וירח ה' את ריח הניחח, עכשיו מקבל מלמטה, הדא הוא דכתיב באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי. (מ"ר).

אחותי כלה. אחותי – שנתאחו לי בגלות כלה שנתכלו בגלות, כמש"נ (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום, לפיכך עתיד לקראם אחותי שיהיו אחויים אצלו, כלה – כמש"נ (ישעיהו ס״א:י׳) וככלה תעדה כליה. (מ"ר פ' נשא פ' י"ג).

אריתי שרי וגו'. אריתי מורי עם בשמי, שנתמררו בגלות והיו מבשמין עצמן בקדוש שם שמים, לכך עתיד הקב"ה לענגם בגן עדן ולקטר לפניהם מן כל הבשמים. (שם שם).

אכלתי יערי עם דבשי. אמר הקב"ה, לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות, כמש"נ (ישעיהו נ״ג:י״ב) תחת אשר הערה לשת נפשו והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש, לפיכך עתיר הקב"ה להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולהרחיצם בנחלי חלב, אכלו רעים אלו ישראל, אלו בעלי מצות, שתו ושכרו דודים אלו תלמידי חכמים. (שם שם).

אכלו רעים וגו'. א"ר ינאי, משל למלך שעשה סעודה וזימן אורחים אצלו והיה מחזיר עליהם ואומר להם יערב לכם ויבסס לכם. (מ"ר).

אכלו רעים וגו'. הובא בדרשה יבא דודי לגנו וגו', סוף פרשה הקודמת.

ב

אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמלות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לק"ש ולתפלה, אני ישנה מביהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ ולבי ער מן הגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, והיכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל דכתיב (תהילים ע״ג:כ״ו) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. (שם).

קול דודי דופק. ע"י משה, בשעה שאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. (מ"ר).

פתחי לי. ר' יוסי אומר, אמר הקב"ה לישראל, בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. (שם).

אחותי. שנתאחו לי במצרים בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ט״ז:ו׳) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח, ואומר לך בדמיך חיי – זה דם המילה. (שם).

רעייתי. שריעו אותי בים ואמרו זה אלי ואנוהו, ה' ימלוך לעולם ועד. (שם).

יונתי. יונתי – במרה, ששם נצטוו ונצטיינו בכל הפצות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצויינת, כמש"נ שם שם לו חק ומשפט. (שם).

תמתי. תמותי – שנתממו עמי בסיני ואמרו לי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. (שם).

תמתי. ר' ינאי אמר, תמתי – תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני, ור' לוי אמר, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש, כך כביכול אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה. (שם).

שראשי נמלא וגו'. שראשי נמלא טל – על שם שנאמר (תהילים ס״ח:ט׳) ארץ רעשה אף שמים נטפו, קווצתי רסיסי לילה על שם שנאמר (שופטים ה׳:ד׳) גם עבים נטפו מים. (שם).

ג

איככה אלבשנה. א"ר יוחנן, והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא יום שנזדווג להם נבוכדנצר הרשע לישראל פשט מהם שני לבושים גדולים, לבוש כהונה ולבוש מלכות. (מ"ר).

איככה אלבשנה. ריש לקיש אמר, והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא מהו זה, לפי ששעת העצרת עריבה והלילה קצרה. (שם).

רחצתי את רגלי. רחצתי מטנוף עבודה זרה, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודה זרה, ואע"פ כן – דודי שלח ידו מן החור. (שם).

ד

מן החור. וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים, אלא כך אמרה כנס"י לפני הקב"ה, רבש"ע, כל נסים שעשית לי ע"י כורש, וכי לא היה מוטב לעשותן לי ע"י דניאל וע"י אדם צדיק, ואע"פ כן – ומעי המו עליו. (שם).

מן החור. א"ר אמי, כעני שמבקש צדקה ואע"פ כן – ומעי המו עליו, והוא אמר לי (ירמיהו ל״א:כ׳) המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'. (שם).

ומעי המו עליו. אמר ר' עזריה, אמר הקדוש ברוך הוא, גזר טב אנא, אתון אמרין ומעי המו עליו, גם אני אמרתי (ירמיהו ד׳:י״ט) מעי מעי אוחילה. (מ"ר).

ה

קמתי אני וגו'. קמתי אני – ולא אוה"ע, לפתוח לדודי – לתשובה. (שם).

וידי נטפו מור. מור מררים, כגזירת כורש שאמר דעבר פרת עבר, דלא עבר לא יעבור, ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול – שמשם ננעל פרת לפניהם. (שם).

וידי נטפו מור. מור – מרורים, שאמרתי לעגל אלה אלהיך ישראל, ואצבעותי מור עובר אעפ"כ מר עובר, עבר על מררי שנאמר וינחם ה' על הרעה וגו' על כפת המנעול – שמשם ננעל בפניהם שלא יכנסו לא"י. (שם).

ו

פתחתי וגו'. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתחבא, נתמלא עלי עברה, נפשי יצאה בדברו – בדבורו של כורש דגזר דלא עבר פרת לא יעבור. (שם).

פתחתי וגו'. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתמלא עלי עברה כאשה עוברת. (שם).

נפשי יצאה בדברו. א"ר יהושע בן לוי, בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה יצאת נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו, וכי מאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן האיך קבלו דבור שני, הוריד הקב"ה טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר (תהילים ס״ח:י׳) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת. (שבת פ"ח ב').

ז

מצאוני השומרים וגו'. מצאוני השומרים הסובבים בעיר – זה (עזרא ה׳:ג׳) תתני פחת עבר נהרא וחביריו, הכוני פצעוני – שכתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות – חומותיה של ירושלים. (מ"ר).

מצאוני השומרים וגו'. מצאוני השומרים – זה שבטו של לוי דכתיב בהו (פ' ברכה) כי שמרו אמרתך, הסובבים בעיר – כמו שנאמר (פרשה תשא) עברו ושובו משער לשער, הכוני פצעוני – כמו שנאמר (שם) והרגו איש את אחיו, נשאו את רדידי מעלי – זה הזיין, דתני רשב"י, זיין שנתן להם לישראל בחורב, שם המפורש היה חקוק עליו וכיון שחטאו ניטל מהם. שומרי החומות – שומרי חומותיה של תורה. (שם).

ח

השבעתי אתכם. כפול ומפורש לעיל פרשה ב' פסוק ז'.

שחולת אהבה אני. מה חולה מצפה לרפואה כן היה הדור שבמצרים מצפה לגאולה. (מ"ר)

ט

מה דודך מדוד. אומרים אוה"ע לישראל, מה אלוה הוא מאלהות, מה פטרון הוא מפטרונין. (שם)

י

דודי צח ואדום. אומרים ישראל לאוה"ע דודי צח ואדום, צח לי בארץ מצרים ואדום למצרים, צח לי בים ואדום להם בים צח לי בשבת ואדום לי כל ימי השבת, צח לי בראש השנה ואדום לי כל ימי השנה, צח לי בעוה"ב ואדום לי בעוה"ז. (שם).

דגול מרבבה. מהו דגול מרבבה – דוגמא הוא ברבבה שלו. (חגיגה ט"ז א').

דגול מרבבה. על שם ואתא מרבבות קודש (פ' ברכה) אות הוא בתוך רבבות קודש, הוא אש ומשרתיו אש. (מ"ר).

יא

ראשו כתם פז. ראשו זו התורה, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו כתם פז – אלו ד"ת, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב, קווצותיו תלתלים – אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן קוצים בתורה – תלי תלין הם. (שם).

קווצותיו תלתלים וגו'. קווצותיו תלתלים זה השרטוט, שחורות כעורב אלו האותיות. (שם).

שחורות כעורב. במי אתה מוצא דברי תורה במי שמשכים ומעריב עליהן לביהמ"ד רבה אמר, במי שמשחיר פניו עליהם כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אבזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. (עירובין כ"ב א').

שחורות כעורב. וכתוב אחד אומר (דניאל ז') לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקי, הא כיצד, כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר, אין לך נאה בישיבה אלא זק ואין לך נאה במלחמה אלא בחור. (חגיגה י"ד א').

שחורות כעורב. אלו תלמידי חכמים שנראין כעורין ושחורין בעוה"ז, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו. (מ"ר).

שחורות כעורב. אלו פרשיות של תורה שנראין כעורות ושחורות לאומרן ברבים ואומר הקב"ה עריבות הן עלי, כמש"נ וערבה לה' מנחת יהודה. (שם).

יב

עיניו כיונים. עיין לעיל פרשה ד' פסוק א' בלשון עיניך יונים, וצרף לכאן.

עיניו כיונים וגו'. עיניו כיונים אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, על אפיקי מים – שהם אפיקים על מימיהם של תורה, רוחצות בחלב אלו ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים עד שעושין אותן נקיים כחלב, יושבות על מלאת – מלאתה של תורה, דבר אחר על מלאת של ירושלים כמש"נ (ישעיה א') מלאתי משפט. (שם).

יג

לחיו כערוגת הבושם. [אמר רבי תנחומא, בתלמידי חכמים איירי], זה מלחים מקצת דבר וזה מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים. (מ"ר).

לחיו כערוגת הבושם. אמר ר"א, מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם, אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם זה שהכל מתבשמין בו תלמודו מתקיים ואם לאו אין תלמודו מתקיים. (עירובין נ"ד א').

לחיו כערוגת הבושם וגו'. אמר ריב"ל, מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם, מכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה נתמלא כל העולם בשמים. וכי מאחר שמדבור ראשון נתמלא – דבור שני להיכן הלך, הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תקרא שושנים אלא ששונים. (שבת פ"ח ב').

מגדלות מרקחים. א"ר תנחומא, מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים כך ת"ח צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות. (מ"ר).

שפתותיו שושנים. זה תלמיד חכם הרגיל במשנתו. (שם).

שפתותיו שושנים וגו'. אמר רב גידל אמר רב, כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרא מור עובר אלא מר עובר, אל תקרא שושנים אלא ששונים. (שבת ל' ב').

נוטפות מור עובר. זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו ששפתיו נוטפות מור ואע"פ כן עובר הוא וחוזר ומברר תלמודו. (מ"ר).

יד

ידיו גלילי זהב. אלו הלוחות שהיו של סמפרינין והיו נגללין. (שם).

ידיו גלילי זהב. ר' חנינא בן גמליאל אומר, הלוחות היו כתובים חמשה דברות על לוח זה וחמשה על לוח זה, על שם ידיו גלילי זהב. (מ"ר).

גלילי זהב. ר' שמעון בן לקיש אומר בלוחות איירי קרא, מה הגלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור שעל הלוחות היו כתובים פרשיותיה ודקדוקיה של תורה. (שם).

גלילי זהב. אלו דברי תורה שנאמר בהם הנחמדים מזהב. (שם).

ממולאים בתרשיש. חנניה בן אתי ר' יהושע אומר, בין כל דבור ודבור שבלוחות היו כתובים דקדוקיה ואותיותיה של תורה ' דכתיב ממולאים בתרשיש – כתרשיש, ומהו כתרשיש – כימא רבה. (ירושלמי שקלים פ"ו ה"א).

ממולאים בתרשיש. זה התלמוד שהוא כים הגדול, האיך מה שנאמר (יונה א') וילך תרשישה, ונאמר כל הנחלים הולכים אל הים. (מ"ר).

מעיו עשת שן וגו'. מעיו עשת שן זו תורת כהנים, מה עשת שן אתה עושה ממנה כמה יתדות כמה רמחים, כך תורת כהנים יש בה כמה מצות, כמה דקדוקין, כמה קלין וחמורין, מעלפת ספירים, מעלפת כחן של בני אדם שהיא קשה כספיר. (שם).

טו

שוקיו עמודי שש. שוקיו זה העולם, עמודי שש – שהיה מיוסד בששה ימים. (שם).

מיוסדים על אדני פז. אלו פרשיותיה של תורה שנדרשות לפניהם ולאחריהם. (שם).

מראהו כלבנון וגו'. דרש ר' יהודה ב"ר סימון, כל המשחיר פניו על דברי תורה בעוה"ז, הקב"ה מבהיק זיוו לעוה"ב, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים. (סנהדרין ק' א').

טז

חכו ממתקים. כתיב (עמוס ה׳:ד׳) כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, ושוב כתיב (יחזקאל ל״ג:י״א) חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע, ועוד כתיב (שם י"ח) כי לא אחפוץ במות המת והשיבו וחיו, ועוד כתיב (שם) ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה – היש לך בכל אלה חיך מתוק מזה, הוי חכו ממתקים. (מ"ר).

חכו ממתקים. בשעה ששמעו ישראל בסיני אנכי ה' אלהיך פרחה נשמתן הדא הוא דכתיב (פסוק ו') נפשי יצאה בדברו, חזר הדבור לפני הקב"ה ואמר לו, רבש"ע, שלחתני אצל מתים, באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדבור ומלאכים מגפפין ומנשקין אותם ואומרים מה לכם אל תיראו, בנים אתם לה' אלהיכם, והקב"ה אומר בני אתם, עמי אתם, חביבים אתם, וחזרה נשמתן, הוי – חכו ממתקים. (שם).

חכו ממתקים וגו'. משל למלך שקידש מטרונה, וכיון שראה אותה התחיל לשבחה, ואף היא התחילה בקילוסו, הדא הוא דכתיב זאת קומתך דמתה לתמר, והיא משיבה חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים. (שם).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---