פירוש המיוחס לרמב"ן/שיר השירים/ד

פירוש המיוחס לרמב"ן ‏ שיר השירים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנך יפה רעיתי. דברי הכבוד בהיותו עם שכינת עוזו בבית אשר בנה שלמה שהיה הדור ההוא שלם והעת עת מנוחה ושמחה ונס יגון ואנחה, וסידר שבח בעיניה ובשעריה ובשפתותיה וצוארה, וכל זה דמיונים ומשלים ידועים למשכילים המקובלים:

ו

עד שיפוח היום. כעור הסדר, (נ"א ביעור הסדר) ממשלת האומות:

ונסו הצללים. כמו שביארנו:

אלך לי אל הר המור. זו ירושלים ברכה בירושלים אשר בהר המוריה:

ואל גבעת הלבנון. (נ"ל זה) הר ציון ודימה ירושלים למה שהוא אדום (נ"א דימה ירושלים למור שהוא אדום) המשל על א"ה (נ"ל דצ"ל מדת הדין) שנאמר (ישעי' א') צדק ילין בה וכו' והר ציון בגבעת הלבונה מד' (נ"ל דצ"ל מידת הרחמים. וכל זה בהיות ישראל נוהגים כשורה לעשות (נ"ל לעסוק) במשפט ובתורה. היתה השכינה ברוח הקודשו נאה והדורה. ועל כל כבוד חופה ועטרה. ובהיפוך זה היא כצפור עדרת מקינה (נ"ל דר"ל נודדת) ויוצאת מביתה וממלוכה כענין שנאמר (משלי י"ט) משדד אב מבריח אם:

ח

אתי מלבנון כלה. אמר הכבוד אתי הייתה בתוך ההויות העמוקות והנסתרות בחכמה:

אתי מלבנון תבואי. עמי באת ונאצלת ממקום נ"ל דצ"ל למקום אחר (הג"ה נ"ל פירושו על שמסיים הפסוק תשורי מראש אמנה כלומר שהיתה בהר אמנון לפניה' ועיין פרש"י ומשם הסתכלה על ישראל ועל הכבוד שהיה בתוך ישראל וזה שמסיים ע"כ) המשל על הליכות השכינה לפני מחנה ישראל לתור להם מנוחה כדכתיב (במדבר יו"ד) וארון ברית ה' נוסע דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה:

ט

לבבתני אחותי כלה. הסירות לבי מרוב תשקך דבר והיפוכו כמו ודשנו את המזב' כי החשק והרצון והתאחדותם וקרבתם לפי שלימות ההוד ומעלתה (הג"ה נלע"ד פירושו לפי שאמר הכתוב לבבתני משמע שאומר שהיא אהבתו ובאמת החשק והרצון תלוי בו לפי שלימות ההוד כי הוא בהוד לכך מפרש הסירות את לבי ולזה אמר כי הוא דבר והיפוכו כמו ודשנו את המזבח שאינו מדשן רק מסיר הדשן שעל גבי המזבח וק"ל ע"כ):

באחד מעיניך. המשל על דוד ושלמה (נ"ל דצ"ל דוד שלמה שהיה שלם כולם צדיקים ובו הי' הסנהדרין והחכמי' היודעים בינה לעתים) ונקראו עיניך לפי שהם אור העולם כמו אם מעיני העדה נעשתה לשגגה וכו' ואמר אחד לפי שהיה הדור ההוא אחד ולא הי' כמותו לפניו ולאחריו:

באחד ענק מצורניך המשל למלך (נ"ל על המלך) כי לא היה (נ"ל דצ"ל כי הוא) פאר העם. ולפי שצפה ברוח הקודש שעתיד המלכות להחלק לשתי ממלכות אחריו אמר באחד בעוד שהמלכות יהיה אחד.

ויתחיל לסדר בנעים אידיה (נ"ל מור"מ דודיה) וריח שמניה ושלמותיה ודבש שפתותיה.

י

אמר מה טובו דודיך הנמשכים מיינה של תורה ר"ל מקור החכמה ונתיבותיה:

וריח שמניך. המשיל על אור החכמה המתרבה היורד על פי מדותיה הנמשך ממקום שכל הבשמים כלולים שם:

יא

דבש וחלב. המשיל על שני התורות ועל שהיא נתונה בין שני הכרובים:

וריח שלמותיך. השלמה אין דבר זולתה כי אם שפע זוהר החכמה הסובב אותה. ואמרו חז"ל בב"ר על פסוק ואמר אל האיש לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושא מיני' ובי' ולפי שהזוהר החכמה אשר בה ל"ב נתיבות (נ"ל דצ"ל הדר לבושה) שנאמר (תהלים ק"ד) הוד והדר לבשת. (הג"ה ונ"ל שהמלכות היא זוהר ההכמה ולכך נקראת חכמה תתאה שבנינה מן החכמה ונקרא הוד והדר ופרי עץ הדר רומז אלי' ע"כ).

לקיים מה שנאמר והלכת בדרכיו נצטוו ישראל בעטיפת הטלית שיש בו ל"ב חוטין ונאמר בו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' (מכאן עד סוף כל מניין המצות אין ענין לפי' זה רק הוא דרש בפני עצמו) ולפי (נ"ל דצ"ל ודע) שהחכמה כלולה ומעוטרת ומוכתרת מתרי"ג אבנים יקרות לפי שבה ל"ב נתיבות כל נתיב ונתיב נחלק לשנים טוב ורע. מצות עשה ומצות לא תעשה הנרמזים בעשרת הדברות בזכור ושמור. הרי הם ס"ד נתיבות וכל אחד ואחר כלול מעשר הרי תר"מ הוצא מהם כ"ז אותיות התורה הרי תרי"ג לכך נאמר בציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ואמרו רז"ל במס' שבועות שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות.

ויש עלינו לחפשן ולדקדק אחריהן אחת לאחת למצא להם רמז בעשרת הדברות כמו שאנו רואים חכמי ישראל בכל מה שהיו מוצאים מדרך ארץ שאינו בכלל המצות שהיו מחפשים לו רמז בתורה כמו שאמרו בתענית האי ינוקא דאשכחי' ר' יוחנן דגריס בפסוק (משלי י"ט) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו אמר מי איכא בכתובים מידי דלא רמיזה באורייתא ומרמז רמז בתורה (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו. על אחת כמה וכמה שיש לנו לומר בעיקרי תורה ומצות כי בקול ההוא שנאמר עליו קול גדול ולא יסף אין ספק כי בו נרמזות תרי"ג מצות.

ויש לנו לפרש כפי דרכינו כל מצוה ומצוה מאיזה מדה היא ולרמוז כל טעמי המצות שאינם מפורשים בתורה שהרבה הם טעמם מפורש כמו שנא' בבכור (שמות יג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים וגו' על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה וכו' עשה (נ"ל דצ"ל וכמו שאמר הכתוב (דברים י"ד) ואכלת שם לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו' כי מסיים הקרא למען תלמד ליראה וגו'). וכאלה רבות במצות שטעמם מפורש. אבל יש בהם שאין טעמם מפורש כטעם הקרבן והשמטה והיובל והמילה והשופר ועריות והנדרים והשכל ותפלתם (נ"ל דצ"ל והשבועות והתפילין) והציצית והנזיר והלולב והאתרוג וערלה וכלאים ופרה אדומה ואחרים מלבד אלה הנרמזים עליהם ממקומם.

יש לך לדעת כי כל המצות תלוים בשני עקרים מצות עשה ומצות לא תעשה. ומצות עשה היא נולדה ממדת זכור ומצות לא תעשה ממדת שמור. וזכור ושמור ידוע בביאור כנגד ב' מדות ממדותיו של הקב"ה. ולכך העושה מצות אדונו ומקיים אותה זה נולד ממדת האהבה שהיא המעלה הגדולה והמדה המעולה והיא כנגד מצות עשה. והחדל מעשות דבר מיראת אדוניו הוא הנולד ממדת היראה שהיא למטה ממדת האהבה כמו שמצות לא תעשה למטה ממדריגת מצות עשה. שאינו דומה המקיים והעושה בגופו מצות אדוניו כמי שנשמר מעשות רע מיראת אדוניו ואמרו חז"ל בד"א במצות לא תעשה ר"ל שלוקין אותו ארבעים אבל במצות עשה כגון שאומרים לו עשה סוכ' ואינו עושה עשה לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו.

וכל זה יוצא מזכור ושמור כי מדת זכור למעלה ממדת שמור והענפים היוצאי' מהם הם דוגמתם ולפי שאברהם אבינו ע"ה לקח לחלקו החסד שהיא כנגד זכור וידע שמו של הקב"ה ידיעה ממש אמיתית קרא אותו המקום אוהבי ולא יתקן מדת האהבה זולתי הידיע' השלימה. ולכך תמצא עקרים הרבה ממצות לא תעשה יוצאים ממצות עשה לפי שבמדת היראה כח מדת האהבה לפי שהיראה יוצאת ממדת האהבה ועכ"פ היא כלולה ממנו.

ומה שאתה צריך לדעת כי האדם מצד טבעו ומדרך תולדתו הוא כלול ומוטבע משתי המדות האלה ר"ל הכח היסודי והעיקר של מצות עשה ושל מצות לא תעשה הוא מים ואש האחד מימינו והאחד משמאלו. כמו שאמרו רז"ל שני המלאכים המלוים לו לאדם אחד טוב ואחד רע וכמו שאמר החכם (קהלת יו"ד) לב חכם לימינו ולב כסיל בשמאלו. והוא האמת כי ההנהגה הטובה והיצר טוב הוא בימין וההנהגה רעה והיצר הרע הוא בשמאלו ומקטרג הוא בשמאלו. ועל זה אמר דוד ע"ה (תהלים ט"ז) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. בל אמוט לא אתרשל כהרף עין מן היצר טוב העומד לימיני.

ולפי ששתי מדות האלה הם יצ"ט ויצר הרע שהם כנגד עשה ולא תעשה הם מוטבעות באדם. ונתנה התורה והמצות במצות עשה ולא תעשה ולהרגיל האדם ולהדריך אותו במדות טובות ולהיות יצר הרע נמשך אחר יצר הטוב ולהיות בטל כנגדו. וע"ז אמרו חכמינו ז"ל ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך יצר טוב ויצר הרע. ולכוונה הזאת היו המצות והעבודות ותפלות ותענית כדי להכניע היצר הרע שיהא טפל ליצרו הטוב. ושיהי' הגוף אשר יסודו עפר וטבעו רע ויורד למטה נמשך אחר כח הנשמה אשר יסודה חיים. וטבעה כולה טוב ועולה למעלה. הסכת ושמע נפלאות דברי ויהא תמיד נוכח עיניך כי נעים כי תשמרם בבטנך:

אחר ההצעה הזאת אפרש ואומר כי תמצא בפסוק ראשון שבעשרת הדברות נרמזים הרבה ממצות עשה. וממצות לא תעשה: (ולאריכת הענין הדפסנו בסוף המגילה רמז התרי"ג מצות בעשרת הדברות, תקחנו משם):

אלו הם תרי"ג מצות בין מ"ע ובין מל"ת הנרמזים בעשרת דברים זכור ושמור וע"ז אמרו רז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע ר"ל להשמיע קול א' שני דברות זה היפך זה עשה ול"ת זה א"א לבו"ד לאומרו ולשומעו. וביאר מצות עשה רמ"ח להדריך אברי האדם שהם רמ"ח בדרך הישר והטוב לטהרו ולקדשו וללבנו ולברכו ולהדמות ליוצרו. ומל"ת להרים קו האדם שהם שס"ה בדרך הישר והטוב ולמונעו מדרך הרע והמדה המגונה ובזה יהיה הגוף והנשמה בדרך א' ובהסכמה א'.

וממה שאתה צריך לדעת כי התורה ברורה כולה אמורה מפי הגבורה ואין בה אות ונקודה אחת שלא לצורך. כי כולה בנין אלהים חצובה בשמו של הקב"ה. ואין חילוק בין ותמנע היתה פילגש לאליפז ואלוף מגדיאל ואלוף עירם ובין עשרת הדברות ופרשת שמע ישראל וכו' והמחסר אות אחת הרי הוא כאלו חיסר שם מלא ועולם מלא. ולכך היתה הצורך לסיפור האותיות ולספר התיבות וחסרות ויתרות וכתיב ולא קריין וקריין ולא כתיב וסתום ופתוח ואותיות גדולות וקטנות. זה יהיה בלבך נטוע וחקוק בקרבך. והשמר על נפשך אין לאמר כי עזרא הסופר הוסיף בה מלבו בהעתקתו כמו והכנעני אז בארץ הנה ערשו ערש ברזל כי זו הוא כפירה גמורה. וע"ז אחז"ל בפ' חלק כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה משמים. וכל האומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק א' זה שלא נאמר מפי הגבורה אלא משה מפי עצמו אמרו זה הוא (במדבר ט"ו) כי דבר ה' בזה.

לפי שהמצות הם הם גוף הטהרה והקדושה והעוסק מתטהר ומתקדש. אמר וריח שלמותיך כריח לבנון כי הריח ההוא קיום שני העולמות (נ"ל חיי העולם הזה) וחיי הנשמות:

יב

גן נעול אחותי כלה השכינה נמשלה לגן לפי שאדם נוטע וגודר אותו ומכניס לתוכו מים להשקותו ומוציאים מיני דשאים וצמחים נאים. כן גדר השכינה הם הכרובים הצמחים הם ע' אומות. האילנות הם המלאכים. וכל זה מסתפק מן המעין היוצא מעדן החכמה אשר שם פורחים הנשמות בשמחה. ונמשך ואינו פוסק לא ביום ולא בלילה. ובשבילו העולם מתקיים כמו שאחז"ל ביומא בשביל צדיק אחד נברא העולם ומתקים שנאמר וצדיק יסוד עולם וע"ז אמרו רז"ל בב"ר עץ חיים מהלך ת"ק שנה וכל מימי בראשית מתפלגין מתחתיו. אמר רב יהודא לא סוף דבר גופו אלא קורתו מהלך ת"ק שנה הוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם התחלת העולם (נלמהר"ם העולמות). הנפרדים כדכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשי'. אמר לשון הוה ועומד בכל זמן. הוא שנא' עליו (תהלים מ"ו) נהר פלגיו ישמחו עיר אלהי' קדוש משכני עליון. הוא שאמר עליו (תהלי' ק"ד) המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון ישקו כל חיתו שדי. הוא שנאמר עליו מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. ואחז"ל מעין גנים זה יעקב שהוא מעין לגן. באר מים חיים זה יצחק. ונוזלים זה אברהם. והכל מסתפק מן לבנון מן החכמה. התבונן פליאות המשל הזה ותדע ותשכיל מה שכתבו חז"ל. איך שדבריהם הם בתכלית התמימות והשלימו'. וכן יאות לחכמים שכמותם אשר כל דבריהם אמורים ברוח הקודש ברמז להעיר לב המשכילים המקיבלים. לא לפתאים הכסילים והמבהילים. החושבים דבריהם למשלות שועלים. וכן אמר בסנהדרין חזי הוית עד די כורסוון רמיו אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר"י הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול א' לדין וא' לצדקה א"ל ראב"ע מה לך אצל האגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו ושרפרף להדום רגליו. ודאי החכמים האלה אינם חולקים זע"ז בעיקר הדבר אין (נ"ל אכן) יש מחלוקת ביניהם בענין הנאות לגלות בו הסוד מקימי יארע (נ"ל אפשר שהוא ממדה"ר וממה"ד). זה במחלוקת דברי רז"ל בדברים אלו:

גן נעול שער סגור.

מעין חתום אין האור חסר כלום כי הוא משומר בענביו מששת ימי בראשית:

יג

שלחיך פרדס. הזכיר בכאן י"ב מיני בשמים כנגד י"ב צנורו' של הקב"ה אשר ריח החכמה מתפשטת ומשתלחת בהם אל האבות:

טז

עורי צפון. התעורר מדת הצפון היא האש הגדולה האוכלת על המזבח את העולה ואת החלבים:

ובואי תימן אחר שתקח מדת הצפון את חלקה תתפרנס אחרי' מדת הדרום וימשיכו שניהם ויספיקו לנו מן הרוח המתרבה פרנסתו ודי סיפוקו זהו הפיחי גני יזלו בשמיו. הבשמים היא המשכת זוהר החכמה ותוספת רוח הקודש. והנוסף הנתקרב אל האבות בשביל הקרבן ע"ז אחז"ל נרמזו עורי צפון זו עולה הנשחטת בצפון ובואי תימן אלו שלמים הנשחטים בדרום: יזלו בשמיו. זה קטורת הסמים: יבא דודי לגנו. זו השכינה:

ויאכל פרי מגדיו. אלו הקרבנות. פרי מגדיו זו הסולת המתבררת מן הפסולת. וכפי הענין נאמר עולה הוא אשה ריח ניחוח לה' אחז"ל בתורת כהנים עולה לשם עולה. המדה העשירי המתעלה למעלה למקום מוצאה. אשה לשם אישים פי' רבינו החסיד ז"ל לדברי' הגופנים. ריח לשם ריח הרוחנים בגופנים. ניחוח לשם נחת רוח הזמנת התשובה שהוא חביון עוזו. לה' למי שעשה את העולם. כוונת הקרבן היה להסתפק כל מדה ומדה ממנו וע"ז כוונו נשיאי ישראל בחנוכת המזבח י"ב עזים וי"ב אילים וי"ב כבשים לעולה וי"ב שעירי עזים לחטאת. הכל שב אל הרוח דרך הצנורות שהם י"ב. ובקר זבח השלמים כ"ד פרים שהוא החיל. השממא. (המ"ל נ"א היא מדת הגבורה שהיא כ"ד עד"ה ושמתי כדכוד שמשותיך והוא כנגד כ"ד צירופי אדני). (הג"ה ואפשר שלה ג"כ י"ב צנורות ועל כל צנור ממונה כנ"ל ומקבלת מן י"ב הת"ת והם כ"ד ע"כ). וזבח השלמים אלים ששים עתודים ששים כבשים ששים כנגד ששים מעלות (הג"ה ואפשר שכוונתו על שש מעלות הכסא וכל אחד כלול עשר. ועיין בזוהר נשא דף קמ"ח ע"ב). ששים גבורים ששים המה מלכות. ניחוח לשון ירידה תרגום וירד ונחת ע"י הקרבן היה הרוח יורד ומתייחד בצינורו' הקדושה ומתקרב ע"י הקרבן והיינו דאקרי קרבן זהו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף