אלשיך/שיר השירים/ה

אלשיך שיר השירים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

באתי לגני וכו' מסיים אמריו הוא יתברך אלינו המשתוקקים תשועתו ונשיקות פיהו כימי צאתנו מארץ מצרים ואומר הנה במעמד הר סיני ההוא שדברתי עד כה ראה נא שלימותם אשר מצאתי אז כי הלא באתי לגני ומצאתי אחותי כלה שהיתה משוללת זוהמת נחש שעל כן תתייחס לאחותי ומצאתיה כלה מקושטת מצות שטרם יום המתן תורה אמרה נעשה ונשמע שנתעטרה ק"כ רבוא עטרות כמאמר רבי סימון בגמרא שנים בראש כל אחד מישראל א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע וכל כך גדל' תשוקתם ודבקותם בי כי אריתי מורי עם בשמי והוא כי הנה נשארו פגרים מתים כי דבקו נפשותם בקונם כמדובר למעלה ולא בלבד הנשמות העליונו' או הרוח גם הוא כי אם גם הנפש וזהו אריתי מורי הוא הנפש כמבואר למעלה על מר ואהלות עם כל ראשי בשמים עם בשמי המיוחד הם הנשמות ואמר שאת הכל ליקט הוא ית' אצלו מנפש ועד נשמה וזהו מורי עם בשמי שבכללם הוא הרוח שבנתים וגם אכלתי יערי הוא דבקות הפנימי וטוב הכונה עם דבשי הנוטף משפתותם כנופת שנוטף מתוך השעוה בעלת הדבקות כמפורש על נופת תטופנה וכו' הם כחות הקדושה שנעשו מהכונה ומהדבור הנה כל הטובה הזאת הי' לדור ההוא אמנם אחרי כן בעגל ובדורות שאחרי כן כעסוני ועל כן לבלתי כלות הכל מה עשיתי שתיתי אספתי ושאבתי למעלה באופן שנשארתם עתה בדורות האחרונים משוללים כליה ומשוללי טוב לכן אומר כי איני וותרן רק מאריך ואשר תהיו צדיקים אכלו רעים מאשר אכלתי יערי עם דבשי תהנו אתם גם אתם אך אשר אינכם רעים רק דודים שהחבה בלב אך לא רעים בפועל שתו מהיין והדין אשר שתיתי ושאבתי למעלה ושכרו בתרדמ' לאורך שינת הגלות וייסורי הצרות ואל תתלוננו עד תשובו ותהיו אחי ורעי אז אדברה נא שלום בך:

ב

אני ישינה ולבי ער וכו' ממשל משל למלך שעזב זה ימים את חשוקתו על עוברה מאמרו אמר ימים או עשור באחת הלילות והיא ישינה על מטתה ולבה ער באהבתה אותו והדלת סגרה בעדה והנה המלך בא לשקוד על דלתותיה באישון לילה ואפלה ויתן את קולו ודופק פתחי לי אחותי רעיתי כו' קווצותי כו' והיא בהיו' לבה ער התעורר משנתה ואמרה לו עם שאהבתיך מתעצלת אנכי מלמהר לקום לפתוח לך כי הנה פשטתי את כתנתי היא החלוק שעל בשרי כי הוא הנקרא כתונת כנודע איככה אלבשנה עתה בטרם בקר כי מתעצלת אני ובלי לבוש אבושה לפניך ללכת ערומה וגם רחצתי את רגלי בשכבי איככה אטפנם בדרוך בה על הארץ ממטתי עד פתח ביתי כי התענגתי ואצטער אז הוא לעורר לבה לקום לפתוח לו שלח ידו מן החור אשר בדלתה ויהי כי ראתה את ידו מעיה המו עליו באהבת' אותו ותחשוק אותו ותקום לפתוח לו וטרם תסיר המנעול שתה לבה להתעכב עד תתבסם ידיה ואצבעותיה להראות ביופיה אליו עד שנטף המור מידיה ועבר על כפות המנעול למען יריח טוב ריחה ותערב לפניו והוא עודנו מיחל חוצה עד אשר תפתח והיא התמהמה בהתבסמה ולא זו הדרך בחר לו הוא רק שתסיר המנעול הנועל בינו לבינה ותפתח ואחרי כן תתבסם על כן כאשר פתחה לו הסתיר פניו וחמק עבר מנגד פניה למען תצטער על הסתר פניו לעומת מה שעצרתו בהסתיר פניה עד התבסמה ולא פתחה לו מיד ויהי כראותה כי כן חרה לה עד מות אך עם כל זה לא בעטה בו על עברו מלפניה כי הלא מאז שמעה קולו באומרו פתחי לי כו' נפשה יצאה ונקשרה בנפשו ולא נחה ולא שקטה מללכת לבקשו ולא מצאתו ותרם קולה ותקרא אולי יעננה בדבור גם שלא ימצי' עצמו אליה ולא ענה:

והנמשל כי דרך כל איש ישראל עם אלהי אברהם שעם היותם ישנים על מטת עצלות תשובה ומעשים טובים לא יבצר מהם תשוקת לב לשוב עד ה' כי שורשם קדוש מתחת כסא הכבוד ושואג לבם לידבק בשורשם וכמה פעמים לבם נוקפם לפעולת תשובה ושאור שבעיסתם מרדים אותם בשינת עצלה מלקום לפעול פעולת התשובה והן זאת תשובת ישראל אליו יתברך על כל הכתוב למעלה מאמריו יתברך האומר אלינו נשוב וישיבנו ויגאלנו וישקני מנשיקות פיהו כמאז וזאת נשוב אליו אל נא תתייאש ממנו כי לא שבנו אליך עד כה כי הנה אני ישנה במטת עצלות תשובה עם כל זה לבי ער בתשוב' לשוב ולידבק בך והטעם כי הלא קול דודי אשר השמיע לנפשותינו במעמד הר סיני כמו שאז"ל שקול ה' שבכל דבור ודבו' מן דברותיו ית' היה מדבר עם כל אחד מישראל ואחרי כן נושקו על פיו ומתדבק בנפשו עודנו הקול ההוא דבק בי ודופק בלבי כי כל דבור התורה קדוש מאד דבקותו בי בלתי עובר לעולם וע"כ לבי ער ומה הוא הדפיקות שדופק כמדבר בי הלא הוא פתחי לי כותל עונותיך פרוץ ופתח שער אבא בו להשפיע ולידבק בך ואעזרך לשוב וזהו פתחי לי שער שאבואה אליך או פתחי לי שער השמים אשר הוא סגור בעונותיך המבדילי' ואל תתייאש על רוב עונך פן אעזבך כי הלא אחותי את מפאת הנפש תמשך אחרי בפותחך וגם רעייתי כי עד כה שותף אני בך בברייתו של עולם כי קול ה' הדובר היא התורה שבה ברא את העולם כנודע וישראל מקיימים אותה באופן ששותפו את וכן יונתי שלא המרתני כיונה שלא תמיר בן זוגה וכד"א אם שכחנו שם אלהינו כו' תמתי סובל' גלות וייסורין בתמימות לב בלי בעיטה כי הן אלה הכנות גדולות לדבקך בי מיד בפותחך בל תמוט ועוד אומרת קול דודי היא התורה מהרי כי כאשר לך ארבע הכנות לדבקך בי כך מוכנת אנכי להטיב לך שראשי היא ראש התורה הרוחני הוא שורשה העליון נורא נמלא טל להחיות מתיך למה שקווצותי הם כל קוץ וקוץ מאותיות התורה והלכותי' נמלאו רסיסי לילה הם הרסיסים הנעשים בעסק התורה בעה"ז בגלות הדומה ללילה שהוא שעל ידם גם אם לא נהיה כדאי' מצד אשמותינו יעשה חסד עמנו בבקר אור העתיד כמאמר הכתוב יומם יצוה ה' חסדו בעולם הבא בזכות מה שבלילה שירה עמי היא התורה שעמי שאני עוסק בה באופן שתורתך תשים בלבי כל ההבטחות האלה ושלא תרצה ממני רק שאפתח לו יתברך ושאם אין אני שב בגינו יתברך אעשה בגין כל האושר העתיד לתת לי אשר הוזכר ועכ"ז אני מתעצלת מלקום ולשוב בתשובה ומע"ט לא במרד ולא במעל כ"א שהיצה"ר עצל' יפול תרדמה לאיש מפאת הנפש ולאיש מפאת החומר אשר הוא מפאת הנפש הלא הוא כי יתן בלבו להשיב ולומר פשטתי את כתנתי כו' והוא כי הנה כל צדיק וצדיק יש לו' חלוקא דרבנן כמדובר בגמ' ובספ' הזוהר א' של מעש' אל הרוח וא' של מחשבה וכונה טובה אל הנשמה והנה בהעוותי פשטתי אותה ללבוש בגדים צואים ואיככה אלבשנה כמה וכמה תשובות ומע"ט יספיקו לי לשוב ללובשה כי מי יעצר כח להשיבה כבראשונה אחרי אשר הוטמאה בכמה וכמה עונות וחטאים ומתי אעשה בעד כל סיג וחלאה ואקדש עצמי כי המלאכ' רבה מאד וע"כ אתעצל וגם על החומר תשיב אמרי' ואמור תאמר רחצתי את רגלי הם אברי רגלי הנפש רחצתים וענגתי בתענוגת ב"א בדרכי יצרי איככ' אטנפם ואסגפ' בצומות ובכי ואנקה וייסורין המתייחסין אל תיקון עוותי והיא טענת כמה וכמה רשעים לבושי מכלול האמוני' עלי תולע ואוכלים למעדני' כי יאמרו אליהם עד מתי תשתכרון הסירו רוע מעלליכם ושובו אל ה' אלהיכם כי הלא יענו טוב הדבר במה ימורק ושוטף חלא' אשמותינו מי יתן והיה דבר נוכל עשוהו ושמענו ועשינו אך הלא תאמר אלינו נענה בצום נפשנו ונלבש שק על בשרנו ודמוע תדמע עינינו וכאבלי אם נתאבל על עונותינו מי יעצר כח לעשות כדבר הזה כי איככה נוכל וראינו האוכלים למעדנים באבדן עצמנו בשרנו ברעה ללחם וצמא למי' והגוף הרך והענוג אשר רחצנו וסכנו ולבש בשרנו בגדי פשתן הדקין מענוג ומרוך איכה נחשבהו לנבלי חרש אשר עליו שק ואפר נציע אשר לא נסה באלה ואשר עמד בסוד משחקים ויעלוז איך יבכה ויתאבל ותרדנה עיניו דמעה והאמונים עלי תולע איך כאבלי אם יחבקו אשפתות והן אלה דברינו ולפניו יתברך רחצתי את רגלי הם אברי אשר המה כרגלים אל הנפש כי הנה רחצתים וענגתים איככה אטנפם ואסגפם כי הגוף המורגל באהבה בתענוגים הלא כמו זר יחשבו לי סיגופי התשובה כלבוש שק וענויים ומלקיות כלומר שע"כ קשה עלי לפתוח לך להיחל ליטהר רק השיבני ופתח לי ואני אמשך אחריך אז מה עושה הוא יתברך בראותו שאחר התעוררת לבי אשר נמשך אלי מפאת השמיעה בסיני כי מאז נשאר בי דבקות עם קולו ית' אשר דבר בי ותמיד נוקף ונוקש על לבי להתעורר כמדובר ועכ"ז אני מתעצלת מלשוב מה עושה הוא יתברך שולח ידו מן החור הוא חור האזן שנותן בלבנו לשמוע למוכיחים ומלמדי תורתו יתברך למען נשכיל כי זה לא הוסר מעם אלהי אברהם כי לכלם תערב תוכחת מגולה על תיקון מעשינו הרעים כי בזה נשתבחו ישראל שהם שומעי תוכחת כמו שאז"ל כל אשר הוכיחם מרע"ה במשנה תורה ואין הכנה ופתח אל התשובה למתעצלים בה כפתוח אזנם למוסר כמאמר הכתוב ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון ועי"כ ומעי המו עליו כענין מאמרם ז"ל על פסוק שמעו ותחי נפשכם הרופא מרפא מכות רבות באברים רבים על כל מכה רטיה אבל הב"ה מרפא מכות כל הגוף ברטייה אחד בא' מכל האברים שהוא באזן שע"י השמועה מרפא כל האברים מהעונות שנעשו בהם הה"ד שמעו ותחי נפשכם וכן בכל התורה תלה כל השלמות בשמיע' שמע ישראל כו' אם שמוע תשמע כו' כי תשמע לקול ה' כו' וכאלה אין מספר כי מהשמיעה תבא העשיה וז"א קמתי אני לפתוח כו' שע"י השמיע' אדם קם ממיטת שינתו תרדמת משובתו לפתוח שער השמי' אשר הוא סגור בכותל ומסך עונותינו אשר הם מבדילי' בינינו לבין אלהינו. או יאמר דודי שלח ידו מן החור כי הנה זה דרכו ית' והתנהגו עמנו בני בריתו כי כאשר נישן על מטת עצלות תשובותינו הלא יעורר לבבנו כענין אני ישנה ולבי ער כו' ואם אח"כ נשוב לעצלתנו אחר ההתעוררת אז הוא יתברך יטה ידו ויכה בנו שמשפיע שפע רוגז בהשליט בנו אחד ממכחישי ה' נהיה לאכול ומצאונו צרות רבות וזהו דודי שלח ידו כענין בנטותי את ידי על מצרים ואמר מן החור למה שהשפע הנשפע מאתו ית' שלא ע"י שר ומלאך מתייחס לבא בשער השמים כנודע אך אשר ע"י שר מתייחס אל שפע בא דרך חלון כמבואר אצלנו על מאמרו יתברך לאברהם בצוותו אותו שילך לא"י שאמר לו עד שאתה מאיר לי מן החלון בא והאיר לי בא"י שהוא אצלי עד שאתה מאיר לי שאשגיח בזכותך דרך השר השורר בחוץ לארץ הנקרא חלון שאתה מאיר לבל יעכבו השגחתי והשראתי בעולם חשך מעשה היושבים בה בא והאיר לי בא"י שהוא דרך פתח פתוח לרוחה הוא שער השמים הנה כי השפע הבא ע"י שר מתייחס אל דבר הבא דרך חלון או חור ועל הדרך הזה כאשר יבא שפע הרוגז ע"י א' משרים הקטנים ידמה לשליחת ידו ית' מן החור אך מתייחס אל ידו ית' כי מאתו ובידו הרחמנות הוא לטוב לנו ואז אנו מתעוררים מעצלות תשובתנו ושואלים בתפלה וצעקה ובכי ואנקה וצומות ועינויים מה שלא עשינו טרם עקיצת הצר הצורר בשליחותו ית' רק היינו ישנים כבלתי מרגישים כמאמרנו על מאמרי ישעיה הנביא בפ' ה' בצר פקדוך צקון לחש כו' שאומר הנה זה דרך עמך ישראל כי בצר בלבד פקדוך וטרם הצרה הם כישנים נמצא שאין רחמים כ"כ גדולים כמוסר שאתה מיסרם שע"י הם מתדבקים בך מריקים תפלות ושבים עדיך וזה צקון לחש כו' לומ' כלי מריק ויוצק לחש ותפלה הוא מוסרך וזה למו מש"כ הע"ג שבצרתם יבעטו באשר בחרו ואל תתמה איך דעה חסרו לשוב עד אשר לא תבא הרעה והצרה כי הלא לא יבצר מהם שאם לא ישובו ייסורין יבואו עליהם רק הוא שכמו הרה כו' כן היינו כו' כי כמקרה ההרה גם הם יקרה כי כל הרה יודעת שתבא עליה צרת לידה ותהי' כמסוכנת ועכ"ז אין לך הרה מכל הנשים שהיו בעולם שתחיל תזעק ותתפלל לה' על צער לידה בטרם ימי לידה או טרם תבא חבל לה רק תחיל תזעק דוקא בחבליה אך לא קודם לכן כן היינו מפניך ה' שעם ידענו שתבא חבל לנו על משובתנו לא נקרב ונבואה בתשובה ומע"ט לפניך עד בא הצרה עלינו וזה יאמר שלמה פה באו' קמתי אני לפתוח לדודי כו' לומר עם היותו ישנה כו' לא שוה לי דפיקת קול דודי לשוב עד ששלח ידו והכני אז קמתי ממטת עצלות לפתוח לדודי שער פתוח לרוחה בכותל העונות המבדילים ואף כי עשיתי תשובה בפועל אמנם שגיתי בדרך התשובה והוא כי זה דרכנו בהחילנו לשוב ע"י שמוע אל המוכיחי' לפי הדרך הא' או ע"י הייסורין לפי השני כי בתחלה נזרע אל קוצים כי קל מהרה נשית לב לעשות מצות מעשיות ושרץ העונות עדיין בידנו כתלונת שלמה המלך ע"ה לפי דרכנו בפ' מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרי' לבקר כי זה דרך אנשים בבא עליהם חמת המציק לא יחפשו אחר עונותם לתקנ' ולבכות עליהם בתשובה שלימה עד הסירם מעליו לינצל מקטרוגם רק יבקר אחר נדרי' לידור להנצל והנה כיעקב חשב עצמו בעת צרתו ולא דעת ולא תבונה לאמר הלא גם מיעקב למדנו לידו' בעת צרה הלא הוא הי' בלי עון אך אנכי תולעת ולא איש מה יסכון לי עשות נדרים ומצות ואני מלאתי טומאות וחלאות ואסירה נא כל בדילי וסיגי אשר היסבו צרותי מתוך בכי ותשובה שלמה וחרטה עצומה על עון ופשע אז ילוה אליה נדר או נדבה ומעשים טובים ותפלה כמאמר הכתוב נירו לכם ניר כו' ובפסוק רחצו הזכו הסירו כו' ואחר כן למדו היטב דרשי כו' כי הלא ע"י מעשיו הרעי' פגם בקודש בשורש נשמתו אשר תחת כסא הכבוד ואיך יזרע מצות על הקוצים ההם ואיך על יד השכינה המשפעת כל טוב תתוקן צרתו וייטב לו ותחתי' אשר נפשו משם תעמוד הבהרת עזה מרוב עוניו וז"א מוקש אדם אשר נכשל בעונו ילע וישחית ויפגום קדש עליון באופן שהיה ראוי יתקן שם למען משם יושפע טוב ותיקון צרתו והוא לא כן יעשה רק ואחר נדרי' לבקר שמבקר ומבקש נדרים לינצל ונהפוך הוא הדרך ישכון אור כי יתקן אשר עותו בתשובה ראויה בתחלה ואחרי כן אחר נדרים לבקר:

וזה יאמר פה הנה אחר שדודי שלח ידו מן החור כו' קמתי אני לפתוח לדודי כו' אך וידי נטפו מור כו' לומר כי שמתי לבי אל מצות מעשיו' טרם הסיר רוע מעללינו מלפניו יתברך בתשובה ותיקון מעשינו הרעים וקרעוה סגור דלת הסוגר' שער השמים והרוס כותל עונותינו אשר המה מבדילים בינינו לבין אלהינו רק נשים לב מיד אל מצות עשה וקצת מכללותינו למודי עסק מעשה כמצות המתייחסים אל הידים המתייחסות אל המעשה הנה נטפו מור ריח ושפע מצות מעשיות ואשר אינה בעצם אנשי בני מעשה רק בקלות המתייחסים אל אצבעות האומה מר עובר שאינו קיים ריח מצות בהם כ"א עובר להתבסם לפניו יתברך במעשים טובים ולא זו הדרך רק תחלה תשובה ואח"כ מעשים טובים כמרגלא בפומייהו דרבנן תמיד תשובה ומעשים טובים כי הוא הסדר ולא יתהפך וכן סור מרע ואח"כ ועשה טוב ולא כטובל ושרץ בידו וזהו על כפות המנעול והענין כי המנעול הסוגר לפני האיש מלפתוח שער במסך עונותיו המבדילים הוא היצה"ר השוכב על מפתחי לבו כנודע מרז"ל לבל יפתח משם שער אשר נסגר והכפות המקיימת את המנעול הזה בל ישמט הם הקטיגורים וכחות הטומאה אשר בראנו בעונותינו כי כל אחד נעשה קטיגור אחד וגורר נברא כיוצא בו כי עבירה גוררת עבירה ואין לך מחזיקים ומסמיכים לקיים והחזיק היצה"ר בל ימוט כאלה ועי"כ כפות המנעול יקראו ומהראוי הי' כי טרם עשות עיקר ממצות מעשיות נשמיד ונהרוג את כל המקטרגים האלה ע"י תשובה ראויה על יד כן בהכשל עוזרי' ונפל עזו' הוא היצה"ר בהבטל סגיר' המנעו' והשמטתו ממקומו בהבטל הכפו' המסמיכו' ומקיימ' אותו ואז וידי נטפו מר ואצבעותי כו' במצות מעשיות אך מה יסכון והוא על כפות המנעול כי מהראוי היה יוסרו הכפות ויפול המנעול ואז יפתח השער בנקלה כשאלת דודי לי פתחי לי כו' ועי"כ מה עושה הוא יתברך אצ"ל מיד בהחילני לעשות מצות ומעשי' טובים טרם תיקון העבירו' כ"א גם אחרי כן כאשר באחרונה הרגשתי ושבתי מעונותי ופתחתי אני לדודי כי הכרתי ואדע כי על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות אשר באו עלי כי דודי הוא ששלח ידו והכני אחרי כן בפתחי הסתיר פניו ממנו וזהו דודי חמק עבר על התעצלי עד כה כי אחר היותו דופק ומעוררני ולא קמתי לפתוח עד אחרי כן כמדובר ויתכן כי עד כה דודי שלח ידו ויכני עד ארגיש בעוקץ אותי אקיצה מתרדמתי ואחרי כן בהקיצי ופתחתי שער במסך עונותי הסתיר פניו ממני לנכות עונותי בצרות המתרגשות ובאות אני לא בעטתי בו חלילה לשוב מאחריו יתברך על הסתירו פניו ממני כי הלא מאז הייתי במעמד הר סיני כ"כ דבקתי בו שנפשי יצאה בדברו אלי כנודע שפרחו נשמותינו והוא כמדובר למעלה שמרוב תשוק' ודבקו' נמשכו ודבקו בשכינה למעלה ומה גם עתה אנו כי היינו נפשות בלי גופים כי היה הדבקות אז יותר וזהו נפשי יצאה בדברו וע"כ מרוב הדבקות שנשקע בנו מאז נמשך שלא בעטתי ונמנעתי מלבקשו עוד כ"א שבקשתיהו ועם שלא מצאתיהו שהסתיר פניו שבתי וקראתיו בתפלה ושועה ולא ענני כי הסתיר פניו עד אקבל ייסורין ראויים לי כפי אשמותי ומצאוני השומרים הם עו"ג הסובבים בעיר הוא העולם הכוני פצעוני בגלות בכל מקומות אשר נדחתי שמה ומה שיכלו לי ולא שוה לי צלם אלהים שעל פני להטיל עליהם מורא הוא כי נשאו את רדידי מעלי הוא צלם אלהים החופף עלי שומרי החומות הם מלאכי חבלה הנעשים על יד עונותי ונקראים שומרי החומות כמאמר' ז"ל על פסוק להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהם מלאכי חבלה שומרי חומות גן עדן מליכנס נפש הבלתי ראייה. או יאמר נשאו כו' לומר מה שהכוני פצעוני הסובבים בעיר בגליות הוא כי נשאו כו' והוא מאמר' ז"ל שבשעה שהקדימו יש' נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד ואחד מישראל אחד כנגד נעשה ואחד כו' וכשחטאו ירדו ק"כ רבוא מלאכי חבלה ופירקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל עת עדים מהר חורב והנה כתבנו למעלה כי היו השתי מיני עדי שני מיני שפע מגן אחד להגין ממלאך המות ואחד להגין מן הגליות ואחרי כן מלאכי חבלה הסירו מעלינו אותו השפע והרדיד שהיה חופף עלי והוא ככתוב אצלנו בביאור התורה כי ראה יתברך שאם לא היה מוריד אותו העדי מעלינו לא היה כח להגלותנו והיתה מתבטלת עצת אברהם שהסגירנו בגלות בל נאבד בגיהנם וז"א פה שהכוני פצעוני הגולים אותי הוא על כי נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות הם מלאכי חבלה אשר פרקום ונשארתי משועבד לגלות וכל זה למוד נחמד ונעים לכל אשר הוא יהודי אם יראה שאחרי שובו בתשובה יבואו עליו צרות רבות ורעות בל יקוץ ויאמר חלילה האם זו תשובה וזהו שכרה כי הלא יהיה על אשר איחר מלשוב או למרק כל חלאת הנותרת כנודע מהעונות אשר תשובה וי"ה תולין וייסורין ממרקין או על ביטול תורה וכיוצא ואדרבא אז יאות לנו לידבק יותר בקונו בחשק עצום ורב למען יכמרו רחמיו יתברך להקל מעליו או מי יודע אם מנסהו ה' לראות אם יקוץ בתוכחתו ואם בתם לבב יקבלו אשריו ואשרי חלקו והוא מאמרנו במקראי קדש אלה כי אחר שקמתי ופתחתי לדודי בתשובה עם היות שדודי חמק עבר כי הסתיר פניו ומצאוני רעות רבות אצתי מרועה אחריו בדבר הזה נפלינו מכל ע"ג הבועטים בהבליהם בצר להם כמפורש עוד בכתובים הבאים בס"ד כי ידעתי כי לא כצורנו צורם:

ח

השבעתי אתכם כו' הנה דרך הע"ג כי בעתות השלום ידבקו בהבליהם ובעת רעתם יקללו באלהיהם מה שאין כן עם אלהי אברהם עבדים לאלהים חיים ומלך עולם כי בעת צרתם ידבקו אז יותר באלהיהם כענין ה' בצר פקדוך כו' כמדובר: והנה חושבים על ישראל כי בצרות גלותם ואשר יציק להם אויבם מתפרדים מאליהם ותורתם חלילה אז יקלו באהבתם אותו כדרכם וכעלילותם מה שאינו כן כמדובר ע"כ בהועדם בויכוח השיר הקדוש היה הוא ית' וישראל עמו והשרים עם אומותם כמדובר למעלה בענין המצא' השיר הקדוש הזה והנה אחר מאמר ישראל במעמדם כי אחרי שובי עדיו יתברך אם בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו בתפלה ולא ענני ולא עוד אלא שהכוני העו"ג פצעוני עם כל זה לא בעטתי חליל' אך חיבתו בקרבי משא"כ בלב עו"ג עלינו כי אדרבא עולה על רוחם כי כמוני כהם לבעוט באהבתו יתברך כאשר באה צרה עלינו וע"כ לברר וללבן הדבר נעשים ישראל כמדברים אל העו"ג הנקראי' בנות ירושלים כמדובר למעלה ואומרים להם השבעתי אתכם בנות ירושלים שתאמרו לי אם הייתם מוצאים את דודי מה תגידו לו ממה שביני לבינו כלומר האם תאמרו כי קצתי בחיי מהצרה הבאה עלי למענו אם לאו ולא יענוה כי לא ידעו מצפוני לבה ע"כ היא תשיב אמריה למו ואומרת הנה התשו' ההיא שחולת אהבה אני והוא כי דרך כל הנחלה מחמת אהבת תשוקתו שלא על המחלה יבעט בחשוקה כ"א אדרבא עוד הולך וחזק באהבתו עד בלי די כן חולת אהבה אנו הולה מאשר הכוני פצעוני למען אהבתי ומתחזק יותר באהבתו יתברך: משיבים עו"ג ואומרים מה דודך מדוד כו' לומר הלא גם לנו דוד כמוך כי כל אומה ולשון יש לו שר למעלה ומושפע על ידו ונבעוט בו בעתות בצרה ומה דודך מדוד כאשר היית היפה בנשים בזמן כשרותך עד אשר לא חטאת שאם היית מושפעת מאתו הלא גם אנו מושפעים משרינו ומה הוא ההפרש והיתרון שאולי שכל כך גדל עליך טובה אז שע"כ גם עתה תחבבו או מה דודך מדוד כעת בזמן גלותך במה חיבבך עתה שככה השבעתנו באומרך השבעתי כו' מה תגידו לו כו' שעל כל רעתך אז תעלוזי עמו הפך גויי הארץ אשר תחת שריהם שיבעטו בם בעת רעתם משיבים ישראל ואומרים דודי צח ואדום כו' לומר הנה הטוב או הפכו אשר ייטיב או ירע השר השורר על כל אומה לא מכחם הוא רק מאתו יתברך והשר הוא כצנור לקלח שפע הנרצה מאתו יתברך והראיה כי לא ייטיב וירע כאחת שום אחד מהשרים רק או טוב או רע ואין זה רק למה שהוא שליח ואין שליח עושה שתי שליחיות כאחת אך הוא יתברך יעשה שתי פעולות נגדיות כאחד כענין שקיעת המצריים והצלת ישראל רגע אחד ושתית המצרי דם וישראלי מים במכת הדם ושניהם שותים יחד בכוס אחד וההיקש בזה אין מספר וזהו דודי צח ואדום שמתייחס אל צחות הוא פעול' רחמים ומתייחס אל אודם הוא דין יהיו יחד בו יתברך הרי מזה תשובת שתי השאלות מה דודי מדוד בהיותי היפה בנשים בהשפיעי טובה לא על ריבוי הטובה או מיעוט' הדבר תלוי רק במי שהוא בעל הטוב שאליו ראוי לידבק ולא במי שהוא שליח כשר השורר על כ"א שהוא מהעו"ג. ועל השנית שאמרו מה דודך מדוד שככה השבעתנו שהוא על עתות בצרה הוא כי צרתכם על יד השר הוא צרה בעצם אך צרתנו על ידו יתברך הוא טובה בעצם כי הוא צח ואדום שזולת היותו רחום בדין עיקרו הוא הרחמים כי ע"כ יקרא צח ואדום ולא אדום וצח כי העיקר הוא הרחמים כי לא לינקם יכוין רק לנכות עין מאהבה מסותרת ושמא תאמרו מי יגיד לנו שהוא יתברך צח ואדום הלא הוא אותם שהורו זה באצבע הם התינוקות שיצאו ממצרים כמאמרם ז"ל על פסוק תחת התפוח עוררתיך שהיו יוצאות השדה הנשי' המעוברות ויולדות שם והיתה הארץ נבקעת והיה הוא יתברך ממציא לכ"א ואחד שני עוקצים אחד מוצלין ממנו חלב ואחד דבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע כו' והיה כל תינוק רואה תמונת בחור צח ואדום עומד לפניו כאומן את היונק והם הכירו את הקב"ה תחלה על הים שהיו מראים באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו שהיו מכירים אותו מאז היה אומן אותם שראוהו צח ואדום כמאז ככתוב אצלנו במקומו כי ראו בים דין ורחמים יחד שהוא צח ואדום מעין מה שנראה אליהם שהיו בצער מחילות והיו מתרחמים בדבש וחלב עם שלא יבצר שהיה נדמה לפניהם תמונת צח ואדום מעין המאורע וז"א פה היותו צח ואדום נעיד עדים והם אותם שהיו מראים באצבע הם אותה הרכבה כצמח השדה והוא מאמרם ז"ל שהיו גדילים שם והיו באים בגדלם רבבות מהם עדרים עדרים וכל אחד מכיר אביו ואמו הה"ד רבבה כצמח השדה נתתיך כו' וזהו דגול מרבבה והורא' באצבע תקרא דיגול כמאמרם ז"ל על ודגלו עלי אהבה מלך מי שמראה ונותן באצבע בפניו מתחייב מותה והקב"ה תינוק נותן אצבעו על ההזכרה ואינו נזוק הה"ד ודגלו עלי אהבה הרי שפירשו אומרו ודגלו על הוראה באצבע כך אומר דגול מרבבה הוא אשר היה דגול ומוראה מהרבבה באצבע ובמה שכתבנו יצדק היות פסוק צח ואדום קודם לאומרו ראשו כתם פז כו' עם היות הראש למעלה מהפנים שבהם הצחות והאודם והוא משבח מלמעלה למטה: או יאמר הלא תמהתם מה דודי מדוד שעם שצרות גדולי' באות עלי למענו לא זזתי מחבבו אל תתמהו כי הלא כל אודם רוגזו לבניות וטובה היא לי כי הנה הוא צח ואדום כי גם עתה שמייסרני העיקר הוא צחות ולובן ורחמים והאודם הוא הטפל וזהו צח ואדום ולא אדום וצח והוא כאיש שגופו ופניו לבנים ומעט אודם בכל צד מפניו שהאודם הוא תוספות מועט על העיקר הכולל שהוא הלובן כן תדמה את דודה ביופי הזה לומר גם שתראו פני הראות אודם בו דעו כי הוא צח בעצם ואדום מתוך הצחות למראה ולא עיקרו והוא כי ברגע שהוא באפו חיים ברצונו כי מדכאנו לטובתינו להכשירנו וללבון אשמותנו לזכותנו לחיי העה"ב והראיה מה שהי' דגול מרבבה כמפורש בקודם וע"כ הקדים ענין היותו יתברך צח ואדום שהוא על מראה הפנים קודם לראשו כתם פז שהוא למעלה מהפנים למה שעיקר תשובת ישראל על סובלם הייסורין בחבה עם קונם:

יא

ראשו כתם פז כו'. גומרת כנסת ישראל אמריה אצל עו"ג שהיו תמהין על חביבותינו עמו יתברך עם היותנו מצטערים למענו בגליות ואו' הלא תתמהו העו"ג באמת באמור איה תועלתכם על אשר תעבדוהו ומה בצע כי תלכו קדורנית למענו ולקיים תורתו ולא ייטב לכם כו' הנה דעו איפה כי לא על טובות גשמיות של העה"ז אני מתדבקת עמו כי הלא ראשו היא התורה שהיא ראש לשבעה דברים שנבראו קודם העול' אשר אותה הראש היא שלו שהוא בראה שעל ידה היה כל טובתנו הלא הוא כתם פז שאין לבהיקותו חקר כי הלא זהב מופז הוא זהב משובח עד מאד ואינו פז רק מופז שיש בו מהפז אך הפז לבדו אין ערוך אליו לחשיבותו ובהיקותו ובשבעת מיני זהבים שמנו חכמים לא יתחשב כי הוא עולה על גביהם וכמאמרם ז"ל שלא ירד לעולם אלא מעט מזער ואמר כי התורה אשר על ידה נזכה ונדבקים בו יתברך היא כתם פז כי לבהיקותה וספריותה אין חקר עם היות בה מראה התלבשות וגשמיו' עיקרה וסודה דבקה בו ית' בלתי נפרד מאיפותו כנודע שע"י כן האושר הנמשך לנו על ידה כיוצא בה יהיה כי נדבק בשורשה ואיננו רק בעה"ב כי שם בהדבקותה נהי' דבקים בה' חיים חיי עולם וע"כ בטלה קפידת צרת גלותנו בעה"ז כי הלא כל ישענו וכל חפץ על העולם העליון הוא שאחר מות תדבק בה הנפש ואחר התחיה גם החומר כנודע וש"ת מי יגיד לנו שכך הוא חין ערכה לז"א קוצותיו תלתלים לומר הנה מהתפשטו' קווצות הלכות פשטיותה יובן ויבחן עוצם קדושת שורשה כי הלא על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות כי אין קצה ואלו חיה איש אלף שני' פעמים לא יגיע עד אחד מני אלף בחכמתם וכל יום ויום שיעסוק בה יתוספו לו בה חדושים אין מספר כמעיין המתגבר ומי לנו גדול מרבי עקיבא ולא יכול כל ימי לימודו ללמד מר' אליעזר כי אם כמכחול כו' או כאשר ילקק כלב מהים הגדול וכל זה ימצא כתוב או רמוז בתורה שבכתב ולא זה בלבד כי אם בכל קוץ וקוץ תלי תלים ואין זה רק כח רוחני קדוש עד מאוד אמור מעתה כי שורש התורה קדוש ונורא ומאוד בלתי נפרד מאתו יתברך ועל כן תדמה אל בוראה כי על כן גם לקווצותי' גם הם אין קצה כמדובר כי ילמד סתום מן המפורש מקל וחומר וש"ת אם כן איפה למה השחירן והלבישן הוא יתברך והנה הנם בפשטות גשמי ואינו לפי כבוד' אל יקשה בעיניך כי הלא אם הם שחורות הם כעורב והוא כי הנה ארז"ל על לבני עורב אשר יקראו כי בהולדם בני עורב יוצאים לבנים וע"כ אינם מתקבלים לאביהם ואמותם בחושבם כי לא מהם המה כי המה שחורים ובניהם לבנים ויניחום עד יגדלו וישחירו ואז יקבלום נמצא כי השחרות סיבת התקבלם מה שאין כן הלבניו' כדבר הזה קרה לנו עם תורתנו כי הלא היא אש שחורה על גבי אש לבנה שהוא פשט על הסוד הרוחני והנה הדרך הסודיי לא נוכל לקבלו כי יעצרנו הגשם כי חומריים אנחנו ע"כ הוצרך הוא יתברך להשחירה היא אש שחורה דרך מלובש מוגשם למען נוכל לקבלה וזהו שחורות כעורב כי מה שקוצותיו הם שחורות מלובשות לא מהעדר ממנה רוחניות קדוש עצום מאד רק למען נעצור כח בלבניית' לקבלה כי בלבניות' אש לבנה לא נוכל לקבלה כאשר העורבים לא יקבלו בניהם על לבניותן עד יושחרו ועל פי דרכו כי כאשר בעורב גם בהיותם לבנים שלנו יקבלום לא יבצר מהיות יחס עיקריי להם עם אביהם ואמם כן גם אנו גם האש לבנה יחס דבק מאד לה עם נפשותנו כנודע רק שעל היותנו מלובשים בחומר כמו זר תחשב לנו עד תתלבש גם היא כמקרה העורבים שעל היותם מלובשים מנוצה שחורה ירחיקו בניהם בהיותם לבנים עד ילבשו שחורים גם הם ויקבלום:

יב

עיניו כיונים כו' לבא אל הביאור נקדים כי הבוגדים עזי המצח ופועלי רע משולים אל האפיקים כד"א אחי בגדו כמו נחל כאפיק כו' וכן הוא אומר ומזיח אפיקים רפה. יראה כי אפיקים אינם כפלגי מים כי הפלגים הם נוחים ואפיקים הם חזקי המרוצה וכן יראה מפסוק כאיל תערוג על אפיקי מים כמאמר רז"ל שהאיל בצמאו הולך אל האפיק ומחוזק המרוצה לא יקרב אליו לשתות פן ישטפנו שטף עובר ותערוג וענין הכתוב שגומרים מאמרם ישראל המשולים לכלה נאה וחשוקתו יתברך הסובלת ייסורין למען אהבתו ולא תחוש כי על כן היחלה להשי' אמריה אל העו"ג האומרים אליה מה דודך מדוד כו' שכל כך תסבלו למענו ותען להם דודי צח כו' ראשו כו' להורות שאינה חוששת על צרת עצמם כי לא תעשה עיקר רק מהעולם הבא כי שם הוא העיקר ועל מה שיקשה עליהם לדבר ולומר הן לו יהי כדברך יספיק זה על אודות גלותך אך מה תאמרי על הטיבו ית' את עוברי רצונו הצרי' אותך וזולתם בוגדי' בגדו ושמנו עשתו יום יום ואין מכלים דעו איפה כי עיני השגחתו יתברך הם כיונים מחוסרי מרה כנודע מרז"ל עיני השגחתו כיונים להטיב על אפיקי מים הוא על הבוגדים כאפיק נחלים שלא יימר שדי למו בעיני השגחתו כי אם כיונים משוללי מררה והם בוגדים משולים לאפיקי מים כמדובר אל יעלה על לבכם שאין עיני הבטתו והשגחתו מלאות חכלילו' דין ורוגז עליהם רק שרוחצות בחלב שרוחץ החכלילות בחלב והוא כי כאשר החלב הוא דם אדום באמת אלא שנהפך עינו לגוון לבן לפי מראה עיני הרואים כן הרחיצה אשר רוחץ החכלילות עיני השגחתו יתברך לא בדבר שעצמותו וגוונו לבן שהוא רחמים עצמיים רק כחלב שמראהו לבן ועצמיותו האמתי אדום כלומר כי כן לבניות השפע הנשפע עליהם טובה ורדומים אינו רק לפי המראה אך עיקרו אדו' כי כל טובה פה לרעתם הוא וש"ת למה יאחר ויאריך למו כל כך הלא הוא כי המה עיניו הנזכר יושבת ומתעכבות על מלאת שהוא עד בא מילוי הסאה כמאמרם ז"ל על בסאסא' בשלחה תריבנ' ומה שתראו שמדכא את הצדיקים השלמים ביסורין וזהו לחייו הם כחותיו של דין מאתו יתברך ללעוס ולדכא בם את בני האדם בייסורין כי לא ילעוס וידכא בהם קוצים ועשבים רעים רק אשר הם כערוגת הבשם הם הצדיקים בעלי ריח שם טוב ואל תתמה על החפץ כי הלא ע"י כך נעשים מגדלות מרקחים כבושם שעל יד היותם נדוכים במדוכה יעשו מהם רוקח מרקחת מעלים ריח טוב יותר מאשר היו בעוד הבשמים בערוגה כן על יד מה שלועס ומדכא אותם הוא ית' בייסורין הם מתכשרים ומשתבחי' יותר כהפרש שבין הבושם שבשדה אל הנדוך ונעשה מרקחת והוא מאמרם ז"ל על פסוק ה' צדיק יבחן הפשתני הזה כשרוא' שהפשתן שלו יפה הוא מנפצו ומכה בו ביותר שכל מה שמכה בו הוא משתבח יותר כו' וביארנו במקומו שבבא ייסורין או נסיון זולתו על הצדיק ויצרו תקפו להעבירו והוא בצדקתו עורך מלחמה נגדו עד רדתו כי מאז והלאה נכנע תחתיו יצרו הרע עוד לא ירים ראש וזהו מגדלות מרקחים כמדובר או ימשיל אוצרות הזכיות אל מגדלו' מלאים מרקחי' שמתעלי' ע"י הדיכה:

או שיעור הכתוב לחייו הלועסות ומדכאות אותנו כי על זה הוא הויכוח עם הע"ג דעו שהוא כערוגת הבשם שעל יד דיכה נעשים מגדלות מרקחים כד"א שידה תיבה ומגדל שריחם מתקיים מה שאין כן אם היו נשארים בערוגה שהיו מתייבשים ונפסדים כן על יד ייסורין בעולם הזה נעשים אוצרות נשמות למעלה בעלי ריח טוב ממעשיהם הטובים אשר פעלו בעולם הזה ולא עוד אלא ששפתותיו שושנים כו' והוא כי גם בדברו ברוגז לעשות כלה ועם ששפתותיו שושנים שהם אדומות ורוגז ודין כמאמרם ז"ל על פסוק סוגה כשושנים שהוא על דם ואודם שבאמור האשה כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש וזהו סוגה בשושני' שנסוג אחור על מראה אוד' כשושנה הנה שייחסו רז"ל המראה אדום אל שושני' ובזה יאמר כאשר שפתותיו ומאמריו הם שושנים ודיני רוגז אזי הם כנוטפות מור והטעם הוא שע"י כן הוא עובר ומוחל והוא מאמר מהרי"ב ז"ל על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר כו' שניחם ה' על הרעה במה ניחם במה שדבר כי שפך את זעמו בדבור ונח וביטל המעשה ע'י הדבור וזה יאמר שפתותיו שושנים הם נוטפות מור שהרי על יד כן עובר ואינו פוקד וש"ת אם הדבו' ברוגז הוא במקום הפורענות א"כ למה לא יעדרו הייסורין לגמרי דע איפה כי ידיו גלילי זהב כי כאשר תראה ידיו פועלו' דין שהם גלילי זהב שהוא רמז אל הדין הוא שהם ממולאי בתרשיש והוא כי התרשיש הוא אבן מסוגל לעכל כדברי הרב רבינו בחיי והענין כאשר ידיו גלילי זהב פועלות דין לא להנקם מעוברי רצונו כדרך המלך רק ממולאים עיכול שהוא לעכל ולהתיך ולהתם חלאת העון באופן שעל יד הדבור הקשה והרוגז הוא עובר על פשע מלפעול הרוגז אך אחרי כן מתוך טומאת העון לאטו כאשר קרה בעון העגל שאמר הניחה לי ואכלם כו' ואחרי כן וינחם כו' ולא פעל הרוגז אמנם רצה להתיך אח"כ ואמר וביום פקדי כו' שאין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל והטעם הוא כאשר הוא יתברך פועל הרוגז אין רע רק לפי מראה עיני הרואה אך פנימיות רצונו וכונתו אינו רק לטוב כמאמר הכתוב כי רגע באפו חיים ברצונו כי הרגע שהוא באפו לא מלבו רק חיים ברצונו וכוונתו וזהו מעיו עשת שן כו' כאשר ידיו גלילי זהב שפועל הדין והרוגז כמדובר הוא מעיו ותוכיותו אינו לינקם חלילה אף בייסרו את הצדיק רק שמה שהוא עשת שן שהוא לבניות אך מעין צד ירקון כי למה שהוא הפך לבן אך לא לגמרי. ולמה לא ירוחם בלובן רחמים אך הוא כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא באופן שלבניותו נוטה לירקון מה כעשת שן ועל יד ייסורין מתלבן כספירים וז"א מעיו כו' כי תוכו יתברך הוא לעשות שהעשת שן תהי' מעולפת ספירים שהוא לבן וספיריי מאד כמעש' אבן ספיר שהוא לבן ובהיר וכמאמרם ז"ל על הלוחות שהיו של סנפירינון כאשר למד רשב"י מג"ש נאמר כאן אבן ספיר ונאמר להלן לוחות אבן מה להלן ספיר כו' ארז"ל שהסנפירנון הזה מכים בה בקורנס והוא על הסדין ונשקע בסדן והוא הנקרא בלעז דימאנטו והוא לבן וספיריי מאד:

טו

שוקיו עמודי וכו' ושמא תאמרו אם כדברך שה' אלהיך ירצך למה יקל מהלכו לרוץ ליפרד והתרחק ממך כי יסלק שכינתו ויסתיר פניו כאשר עשה לך בחורבנך כי לא כן הוא כי אם שוקיו ומהלכיו לא קלים להתנועע ממנו המה רק עמודי שש כבדים ואשר תראה שהיקל לסלק שכינתו לא כן הוא כי לא זז בעצם רק תקועה פה אלא שאם נסתלק מהמקדש לא נסתלק מהצדיקים ההווים מאז כי הלא שוקיו ונסיעתו מיוסדים ותקועים על אדני פז הם הצדיקים בעלי קבול מרכבת השכינה עליהם לזכות ובהירות נפשם כפז וזהו על אדני פז שבכל מקום שהם נוסעים ומטלטלים בגלותם שם השכינה ושוקי מהלכיה נוסעים תקועי' על ידם ושמא תאמרו אם עמנו הוא ית' למה יניחני למרמס אותנו ואת בית קדשו ואיה כל נפלאותיו אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ישראל כי ע"כ נתפקרו כמה מהעו"ג לומר כי הזקין חלילה לז"א אם יעל' על לבבכם בנות ירושלים כאשר ארז"ל שאמר המן למלך אחשורוש אלהיהם של אלו אשר עשה הגדולות ונפלאות במצרים כבר הוא זקן כי הלא עו"ג מרקדים בהיכלו והחריבוהו ולא מיחה בהם והוא מאמר כולל לעו"ג שהיו בימים ההם אל תחושו לזה כי נהפוך הוא כי אשר תראה מראהו כלבנון שיראה שכלו הפך לבן שהוא משל אל הזקנה שנהפך זקנו ללבן והוא מראה הר הלבנון כנראה בחוש שהוא לבן מהשלג המתמיד עליו תמיד משל אל לבניות קרירות ומראה זקנה אדרבא היא הנראה כי כחו עצום מאד ומשם ראיה ולבחור בעצם ידמה וזהו אשר תראו מראהו כלבנון דעו כי אינו רק בחור כארזים והוא מאמר אנשי כנסת הגדולה מחזירי עטרה ליושנה כי ירמיה ודניאל אחד לא הזכיר הגבור ואחד מהם לא הזכיר הנורא באמור עו"ג מרקדים בהיכלו איה נוראותיו כו' ובאו אנשי כנסת הגדולה ואמרו הן הם גבורותיו הן הם נוראותיו שעוצר כח ומתאפק לסבול לפי הזמן על אשמת עמו נמצא שהמקום שבאו להרהר כי זקן הוא חלילה משם הוראת בחרותו וזהו מראהו כלבנון אדרבא בחור כארזים הוא כי הן הם כו' וזהו יתכן היה מראת דניאל לבושיה כתלג חיור כו' על הוראת הלבניות ועל זה יאמר אשר תראו מראהו כלבנון שהוא כתלג חיוור אינו רק בחור כארזים:

טז

חכו ממתקים כו' הלא אמרתי אליכם בנות ירושלים שאיני מקפיד על צרותי בעה"ז כי הם לטובתי כי כל האושר אשר אקוה מדודי יתברך הוא לעה"ב והלא אפשר לכם תשיבוני כי הלא תראו שאין ייעודי התורה רק דברים גשמיי' שיורה שאין למקיימי התורה זולת זה וא"כ איפה ימשך שאנו סובלי' גלות וייסורין בעה"ז לא יהיה לנו כל מאומ' בידינו בעה"ב וא"כ איפה מה בצע בתשוקתינו ודבקותינו תמיד עם דודי דעו איפה כי לא כן הוא כי אם שחכו הדובר בי ייעודיו אינו מדבר רק דברים שהם ממתקי' לנו משא"כ ענייני העה"ב כי לא נדע להעריכו ולטעום עריבותו כי הוא רוחני ואנחנו גשמיי' וכלו מחמדי' נחמדו' בהשערה והאמנם עם שלא ידענו מציאותו כי רוחני ונעלם הוא כי עין לא ראתה וייחס הדבר אל עצמו יתבר' באומרו וכלו ולא אמר ושכרו הוא כי כל האושר אשר לצדיקי' הלא הוא הדבק הנפש אתו יתברך ובחינת הדבקית רבו מספור לכל א' לפי ייחס נפשו ומעשיו ע"כ אמר וכלו לכל א' וא' בכל בחינה ובחינה שיהי' הדביקות בו ית' הוא מחמדי' וכהתימו אמר זה דודי וזה רעי כו' לומר בין בהיותי כשרה והוא מתייחס לדוד לי כדודי' שלא בעתות ההתקרבות בלבד יקראו דודים כ"א גם בעת החשק ליקרב יקראו דודי' חושקים לידבק זה בזה כמוני עמו יתברך בין בזמן שהוא רעי שהוא בהיותנו כשרים שאז אנו רעים ושותפים יחד כענין בזמן הבית בכל אחד משני הזמנים האלה אין אתם רק בנות ירושלים כבני הכפרי' שסביבות הכרך כד"א יריחו ובנותיה והוא כי נשמות מחריבי ב"ה הלא הן מסביבו' ירושלים העליונה ולא מתוכה כמונו וע"כ אהבתיו אנכי כי קרוב אלי מאד כמדובר:

או יאמר חכו ממתקים כו' אל יעלה על רוחכם שהוא יתברך צריך אלינו כאשר השרי' שע"י מה שישתרר על אומתו יאושר להיות שלוחו ית' שמשפיע ע"י אך הוא יתברך לא יחבבו ע"ז כי הלא חכו הטועם טעם מעשינו הטובי' אינו שנסכון לו כ"א צדקנו מה ניתן לו רק הממתקי' והעריבו' נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו ויש לו ממתקים ממעשינו אך מה שאנו מקבלים הימנו בהדבק כל איש ישראל בו ית' כל אחד לפי בחינת נפשו ומעשיו הטובים הוא מחמדי' כי כלו בכל בחינותיו הוא מחמדים ולא עריבות בלבד ולא עוד אלא שע"י היות זה דודי בהיותנו בגלות וע"י היות זה רעי בשלותנו בירושלים אתם בנות ירושלים ואלמלא כן לא נתקיימתם כי בזמן הגלות אתם קיימים להגלותינו ובזמן השלוה תאכלו מתמצית שפע ישראל למען תהיה לנו לשוט כד"א ורדו בכם שונאיכם ורבים כיוצא בזה ובלעדנו היית' מתבטלים שלא נברא רק בשביל התורה שיקיימו: משיבים הע"ג ואומרים א"כ איפה שכ"כ ענינו וגדולתו ושגם לנו תועלת בהדבקו בכם אנה הלך דודך כו' ונבקשנו עמך אולי יתעשת גם לנו ולבל נאמר לא יחפוץ בכם רק בבני בחוניו אשר שורש נפשות' מתחת כסא כבודו ע"כ הקדימו ואמרו אנה הלך כו' לומר הנה בזמן היותך היפה בנשים אשר לו היה רק במעמד הר סיני כי פסקה זוהמתך מה שלא פסקה משום אומה הנה אז הלך לשעיר ופארן לומר אם יקבלו התורה כד"א וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכן ידענו היות לו ית' פניה בשני אומות עמון ומואב כי מפרידה אחת שממואב הוציא את דוד ומנעמה שמעמון הוציא את שארי' דוד וזה מאמרם אל תרחקי הדבר לומר שלא עזבך ה' בכל אורך הגלות הלזה באומרך שאין דומה ליך באומות כי הלא ראי וזכרי אנה הלך דודך בהיותך היפה בנשים מה שאינך כן עתה ועכ"ז הלך אלימו שהם אדו' וישמעאל וכן זכרי אנה פנה הוא לעמון ומואב אולי עתה בהעוותך שב לקרבה אליהם וע"כ שכחך ואם כן הוא ונבקשנו עמך אחר שגם עם מליאות אומות ידבק כי כמונו כמוהם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.