ערך/ספק ברכות להקל

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ספק ברכות להקל

מקורי הדין

עי' שולחן ערוך (או"ח סי' קסז ס"ט; סי' רט ס"ג; ובסי' רי ס"ב ברמ"א).

ספק בברכת הנהנין

נחלקו המפרשים אי אמרינן לגבי ספק ברכת הנהנין, ספק ברכות להקל. יעויין בזה מהרש"א (פסחים קב.) ובמהרש"ל (שם). בתוספות ברכות (יב.) ובגליון הש"ס לרע"א (שם). וע"ע אפיקי ים (ח"ב סימן ג ד"ה מכל הדברים) שציין כמה מראי מקומות בזה.

לעיון נוסף

• חדש על ה(מ)דף (פסחים קב).

עצות למי שיש לו ספק

בלשון לעז או תרגום

ערך מורחב – לשון לעז#לענין הזכרת השם וברכות.

עי' שו"ת רבי עקיבא איגר (ח"א סימן כה) שהציע השואל באדם שנסתפק אם בירך או לא, שיחזור ויברך בלשון לעז, שהרי כשם שאין בכינוי לעז איסור מחיקת השם, הוא הדין שלא יעבור עליו על 'לא תשא', ומאידך יקיים דין הברכה, שהרי אפילו ברכת המזון נאמרת בכל לשון, ודחה רע"א דבריו וכתב שאינם מכוונים להלכה כלל וכלל, שגם הזכרת השם בלעז הרי היא בכלל 'לא תשא'.

אך לענין לשון תרגום מצינו בספר העמ"ש שאילתא נ"ג בשם ספר ברכת משה שמעיד על שלשה גדולי הדור, וביניהם החתם סופר, שהיה לו פעם ספק בברכת הלבנה ובירך '*בריך רחמנא מלכא דעלמא אשר במאמרו' כו'. ועיין אפיקי ים (ח"ב סימן ג) שיצא לדון שבכל ספק ברכות הנהנין דדעת מהרש"א בפסחים (קב.) ור"י בתוספות (יב.) שאין בכך דין ספק ברכות להקל, מכל מקום יברך בריך רחמנא. ועי' עוד פתחי תשובה הלכות חלה (יו"ד סי' שכח ס"ק א) בשם תשובת פרי תבואה (סי' ס"ו) דמדברי הפ"י (ברכות דף יב) נראה דיכול לומר בריך רחמנא מרא אשר צונו להפריש חלה דג"כ ליכא הזכרת שם ומלכות לבטלה כיון שהוא בלשון תרגום ואפ"ה יצא ידי ברכה אך דאין דבריו מוכרחים די"ל דאפילו בלשון חול ג"כ שייך הזכרת שם לבטלה, ע"כ.

ויברך דוד

עי' פתחי תשובה הלכות חלה (יו"ד שכח סק"א) בשם תשובת פרי תבואה (סי' סו) וז"ל: והרוצה להחמיר להפריש גם בברכה יעשה כאשר קבלתי מרבותי בכל כה"ג שיאמר דרך תפלה פסוקים של ויברך דוד בא"י א' ישראל כו' לך ה' הממלכה דאית ביה שם ומלכות ולסיים אח"כ ברוך אשר צונו להפריש חלה דבכה"ג ליכא חשש ברכה לבטלה. ע"כ. ועי' ציץ אליעזר (ח"י סי' י"א) שהאריך בזה. ובקובץ עיון הפרשה (גליון נג, אשיחה בחוקיך אות נח) תמה הגאון רבי ישראל גנס שליט"א (מראשי ישיבת "קול תורה" לצעירים ורב קהילת "בני תורה" בית וגן) במה דלא מצאנו לדברי המ"ב בכל המקומות דשייך בהו ספק ברכה דיאמר עצה זו, ונשאר ב"צ"ע רב לכאורה".

למדני חוקיך

לענין המסופק אם בירך, אם יש לו עצה שיאמר ברוך אתה ה' למדני חוקיך ויסיים הברכה - עי' צמח דוד על שו"ת רעק"א (סי' כה אות א).

לומר המימרא בגמרא או ברמב"ם

בספר דרך פקודיך (מ"ע ד בסופו, בהג"ה אות ה) כתב: אמרו לי מגידי האמת בשם אדמו"ר הרב מה"ר יעקב יצחק זצוק"ל [כונתו להרבי מלובלין זי"ע (דרכי חיים ושלום סי' תצה בהגה)] באם לא נראית הלבנה בזמנה וכו' יאמר המימרא בגמרא מאי מברך אמר רב יהודה ברוך אתה י"י אמ"ה אשר במאמרו וכו'. עכ"ל. ועי' דרכי חיים ושלום (שם) באורך.

ועל דרך זה כתב באבני נזר (או"ח סוף סי' שפג) לענין האוכל מרור פחות מכשיעור, וז"ל: ולרווחא דמילתא בעת שיצטרך לאכול המרור ילמוד קודם האכילה הדין ברמב"ם ויאמר בפיו כשאוכל מרור יברך ברוך אתה וכו' בשם ומלכות על אכילת מרור ותיכף יאכל.

לומר הברכה ולהרהר השם

בספר דרכי חיים ושלום (סי' תצה בהגה) מביא בשם גן המלך דיברך השם בהירהור כמ"ש בסי' כ"ג מהרמב"ם (ק"ש פ"א ה"ז) דכל הברכות שבירך בלבו אע"ג דלא השמיע לאזנו יצא, ואילו לענין לא תשא אינו עובר בהירהור, וכן מביא בשם נמוקי אורח חיים (סי' קסז) שי"ל הברכה ולהרהר השם ואלקינו ולהצטרף לטובה הרהור כדבור דמי כמ"ש הגה"ק בעל דעת קדושים כמה פעמים בכתביו עכ"ד, ומציין לעיין בספרו מאסף לכל המחנות (ח"ג סי' מד סעיף א, וח"ד סי' רטו), ועי' ערך *ברכה לבטלה#בהרהור וערך *ברכה שאינה צריכה#במהרהר בליבו.

לברך ולהוציא מי שאינו מסופק

בספר תהלה לדוד (או"ח סי' ח' סוף ס"ק ג') מביא בשם הרב הצדיק רל"י זצ"ל [מברדיטשוב] שהיה לו ספק בבה"ת, וקרא לאחר שלא הי' מסופק והיה צריך בודאי לברך, והרב ז"ל בירך והוציא את השאינו מסופק, עי' שם.

אם הולכים בברכות אחר הרוב

בברכות נג., גבי בשמים ונר להבדלה מבואר דסמכי' על רוב בברכות, מדאמרי' דהיכא דמסתפק על בשמים או נר אם הם כשרים לברכה ואיכא רובא להיתרא שרי לברך, ויש להעיר דהא הרשב"א בתשובה^{[השלם מקור]} ס"ל דס"ס מדין רוב ועדיף מיניה, וא"כ נפיק לן לפי הרשב"א דכ"ש שיברכו על ספק ספיקא, ועי' בסמוך אם מברכים כשיש ס"ס.

אם ספק ברכות להקל

התוס' בברכות (יב. ד"ה לא) כתבו גבי ספק ברכות הנהנין דלחומרא ויברך, והב"י הביא את דברי התוס' בסי' רט,א-ב, והקשה שם המג"א בס"ק ג, דהא קי"ל ספק ברכות להקל, ע"כ, והקשו עליו^{[השלם מקור]} שלא מדוקדק לשונו דהוא מקשה על תוס' מכללא דספק ברכות להקל, כאילו היה כלל זה מפורש בש"ס ואינו אלא הסכמת הפוסקים, והיה לו לשאול דכיון דהוי ספק במצות ברכה שהיא דרבנן א"כ הוי ספק בדרבנן ולקולא שאינו חייב לברך, וע"ז אפשר להשיב דכיון דמסמכינן בברכות לה., ברכת הנהנין אקרא, ועוד דאמרי' שהאוכל בלא ברכה מעל, וכיון שבקל יכול לברך, מסתבר להו לתוס' דבכה"ג מחייבי' ליה, כעין שיטת הראב"ד בהל' ברכות ו,טו, גבי ספק נט"י דאמרי' ליה כשיש לו מים טול והוצא עצמך מהספק, ע"כ, וממילא לא הוי ברכה לבטלה כי היא ברכה המחוייבת. ורעק"א בגיליון השו"ע תי' על קושיית המג"א דס"ל לתוס' כשיטת הרשב"ם שסובר שבספק אם נפטר המאכל בברכה אסור לאכול, וע"ז בנה שם פלפול ליישב, ולא היה צריך לפלפולו, דאי אמרי' שתוס' סוברים כשיטת הרשב"ם, כבר בזה מיושב הכל, דהא יש לשאול על הרשב"ם למה אסור לאכול הא ברכה ראשונה דרבנן וספק דרבנן להקל, אלא ע"כ צ"ל דחמיר איסור אכילה בלא ברכה כדאורייתא וכמו שכתבתי, וא"כ כבר מחמת זה שייך לומר שחייבוהו לברך אע"ג דבעלמא ספק דרבנן לקולא. ומ"מ גדולה מדברי התוס' הזה מצינו, דהא כתב הרא"ש והביאו הב"י בריש סי' תפט, וכ"כ הטור שם, וכ"כ בסמ"ק^{[השלם מקור]} בשם הרשב"א משאנץ, שאפשר לברך בספק חשכה ספירת העומר כיון דספירה בזה"ז דרבנן והויא לה ספק דרבנן, ע"כ, ולכאו' קשה דהא הוי ספק ברכות ולא מברכים, ונראה מזה דלא ס"ל להאי כללא אלא ס"ל דשרי לברך מספק, אולם אפשר דס"ל דכיון דשרי ליה לספור ממילא שרי ליה לברך דהברכה נגררת אחר המצוה, כמו שהביא הב"י בסי' סז, מכמה ראשונים. והדרכ"מ בסי' תרצב אות א, הביא מהגהות מימון והמרדכי דכיון שיש מחלוקת אם לברך שהחיינו על המגילה ביום, לכן הר"מ היה מברך בלחש בשעה שעונים הקהל אמן כדי לצאת ידי כל רבוותא, ע"כ, ואינו מובן דהא למי שסובר דאין צריך לברך הוי ברכה לבטלה, אלא על כרחך צ"ל דלית להו האי כללא אלא ס"ל דשרי לברך מספק. בברכות נג., גבי בשמים ונר להבדלה אמרי' דהיכא דמסתפק על בשמים או נר אם הם כשרים לברכה ואיכא רובא להיתרא שרי לברך, ובנר אמרי' דמברך אפי' במחצה על מחצה, והפר"ח ביו"ד קיד,ו, כתב דטעמא כיון דמחצה על מחצה בנר הוי כרוב כי יש גם גויים שהדליקו מיהודי, ובזה א"ש מאי שנא מבשמים, ולפי"ז נפיק לן דבספק לא מברכי', אמנם בברכות ס., גבי כלים חדשים אמרי' דכח דהיתירא שלא מברך שהחיינו עדיף, ומשמע דיותר קל לברך מאשר לא לברך, וא"כ בספק יברך, אמנם לכאו' בלאו הכי קשה התם דמאי כח דהיתירא איכא לא לברך שהחיינו הא אמרי' בעירובין מ:, דברכת שהחיינו רשות, ועל זה י"ל דרק על ראיית פרי המתחדש הוא רשות אבל בקונה כלים הוא חובה, וכן נראה מהמשנ"ב בסי' רכה ס"ק יא, בשער הציון שם, וא"כ משמע דבספק מברכינן. ועי' לעיל אי ברכה שאינה צריכה הויא דאורייתא, בסוף הדברים שם. היוצא מכל האמור דהאי כללא דבספק ברכות אסור לברך מספק, אינו ברור כלל לענין דינא ויש להשיב עליו.

כשיש ספק ספיקא לברך האם מברכים

מדברי הפמ"ג בסי' קנח במשב"ז ס"ק יב ד"ה והנה, מבואר דס"ל דמברך, ואמנם הב"י בסי' קנח,ד בסוף ד"ה וכתב רבינו ירוחם, לא הסכים לברך בצירוף ב' סיבות, אולם אפשר דהוא מחמת דלא החשיב זה לס"ס, ויש מחכמי עדות המזרח במאתיים שנה האחרונות דס"ל דאסור לברך אע"ג דיש ס"ס, ויש שכתבו דאפי' במאה ספיקות לא מברכים, ע"כ, ואינו מובן דהלא אף בשבת דהיא איסור סקילה אמרי' ס"ס לקולא א"כ כ"ש איסור ברכה לבטלה שרבו הסוברים שהוא דרבנן, ובפרט שכבר כתבתי לעיל שאפי' בספק אחד נראה מדברי כמה ראשונים שמותר לברך, וא"כ כ"ש בס"ס, ולעיל גבי אם איסור ברכה לבטלה הוי דאורייתא, כתבתי דיש שסוברים דהוא דרבנן ולפי דבריהם נראה דשרי לברך בספק אחד, וא"כ כ"ש בס"ס דשרי לברך ואין צ"ל דאפי' במאה ספיקות, ולעיל גבי רוב, כתבתי דלדעת הרשב"א מוכח דבס"ס מברכים, ולולי שדבר זה דאין מברכים בס"ס נכתב בספרי גדולים קדמונים מעדות המזרח, לא הייתי נזקק להשיב עליו מחמת שאין בזה טעם וריח, והכי נקטינן דמברכים בס"ס כשאר דוכתי דסמכינן על ס"ס.

לעיון נוסף

• שו"ת זרע אמת (ח"א סימן א)

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף