ערך/מומר

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מומר

באיסורי עשה ולאו

בשו"ת חתם סופר (ח"ה השמטות סימן קצה) כתב שהמבטל מצות עשה דשבתון הרי הוא מומר לכל התורה. מבואר שבעובר על איסור עשה נמי חשיב מומר.

ועי' שו"ת רב פעלים (ח"ג או"ח סימן יב) שהביא ספקו של הפרי מגדים (פתיחה להלכות שבת) אם מחלל שבת בלאו דמחמר חשיב מומר. הרי שנסתפק בזה.

אמנם בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סימן עז) כתב שגם הפרי מגדים לא נסתפק אלא לענין מומר דשבת שהמומר לחלל שבת בפרהסיא הוי כמומר לכל התורה. אך גם הוא מודה שלעיקר דין מומר סגי אף בעובר על לאו.

ובספר מגן אבות (שבת ע: ד"ה ובעיקר) כתב שבלאו לבד אינו נעשה מומר אלא רק בחיובי כרת.

בירושה

נחלקו הקדמונים אם מומר יורש את אביו מן התורה או שכיון שנקרא בן נכר לגבי קרבן פסח ממילא אינו קרוי וזרע ואינו מתייחס אחר אביו. יעויין במרדכי (פ"ק דקדושין סימן תצב), אור זרוע (פ' יש נוחלין סימן קג), שו"ת הרשב"א (ח"ז סימן רצב) ושו"ת הרא"ש (כלל יז סימן י)

אם חזר בתשובה אחר כך, כתבו בשו"ת מהרי"ט (ח"ב חו"מ סימן מא), בשו"ת הרד"ך ובשו"ת דברי ריבות שאינו זוכה.

לעיון נוסף

• חדש על ה(מ)דף (קידושין יח).

בייבום

הרשב"א (יבמות כב.) והריטב"א (שם) הביאו דעת ר"י גאון שיבם מומר אינו זוקק לייבום, וכן אשת מומר שישבה תחתיו באונס אינה זקוקה ליבום, כיון דמומר לאו אחיו הוא.

ואם שב בתשובה אחר כך, דעת מהר"י בן חביב (יעויין שו"ת הרא"ם סימן מז) שהזיקה חוזרת.

אמנם הרא"ם נחלק עליו מטעם שנאסרה עליו שעה אחת (יבמות ל.).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף