רב פעלים/ג/אורח חיים/יב

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מעיר שנגהיי יע"א במחלל שבתות בפרהסיא שעושה מלאכה הן בשלו הן בשל אחרים, אם יצטרף למנין עשרה, ואם מעלין אותו לס"ת:

ועוד יש לשאול בישראל שעוסק בשכר אצל ישראל בבית המסחר שקורין אופי'ס והוא שומר שבת כראוי, ורק מוכרח לבא לאופי'ס ביום שבת ואומר לגוי שיכתוב כו"כ והגוי כותב, ורק הישראל הזה מצוהו לכתוב כו"כ, וגם הוא הולך ובא בעסק האופי'ס. אבל אינו עושה מלאכה בידו, מה דינו, אם יצטרף לעשרה ומעלין אותה לספר תורה:

ועוד יש לשאול, בישראל העוסק הן אצל ישראלים הן אצל גוים בשביל הנאת עצמו כדי לקבל שכרו, ואם אינו הולך לעסוק יפסיד. שכרו שלא יביאו אותו לעסוק אצלם בחול, מה דינו לענין הנז"ל:

ועוד יש לשאול, אם יש הפרש בדין בין עליה לס"ת לבין צרופו לעשרה:

ועוד יש לשאול, אם אלו הפסולים שאין מצטרפים לעשרה, רוצים לומר קדיש, אם יכולים, ואם עונים אחריהם אמן, על הכל יורינו ושכמ"ה: תשובה. כל מחלל שבת בפרהסייא דהיינו שעושה מלאכה בפני עשרה מישראל דינו כגוי ואינו מצטרף לעשרה, ולאו דוקא חלל בפני עשרה אלא אפילו לא חלל בפני עשרה אם חלל במקום גלוי שנודע לרבים חשיב חלל בפרהסייא, וכמ"ש הגאון בש"ח יו"ד סי' ב' המחלל שבת בפרהסייא. דהיינו בפני עשרה מישראל או שהדבר מפורסם וידע שיתפרסם אפילו לא עשה אלא פעם אחת במזיד באיסור דאורייתא ואפילו לתאבון הרי הוא כגוי וכו' ע"ש, וכתב בת"ש שזה מפורש בסנהדרין דף מ"ד וכ"מ להדיא בתשובת מהרי"ק ז"ל שורש ק"ס ע"ש:

וראיתי להרב בנין ציון ח"א סי' ס"ד שנשאל מה נקרא בפרהסיא לענין מחלל שבת ולענין שאר דברים, אם בעינן שיעשה העבירה בפני עשרה מישראל כשהם ביחד, או גם בזה שלא בפני זה, והשיב שנראה לו שלא נקרא פרהסייא אלא בפני עשרה מישראל כשהם ביחד, אלא שנראה מדברי הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז סק"ד דגם בזא"ז סגי ואח"כ צדד לומר דגם הש"ך מודה דלא נקרא פרהסייא. כי אם שיעשה המעשה בפני עשרה מישראל כשהם יחד ע"ש, והרב הנז' לא בירר הדין הזה בראיות, ואם יעזור ה' נדבר בספק זה בתשובה אחרת בעזה"י, וכעת בתשובה זו אין אנחנו צריכין לברר דבר זה יען כי מדברי השאלה ניכר שאדם זה עושה מלאכה במקום גלוי שנודע לרבים וידע שיתפרסם אשר בכה"ג מפורש אפילו לא חלל בפני עשרה חשיב כגוי, וגם נראה מדבריו שהוא עושה כן בתמידות בכל שבת והדבר מפורסם:

ועל כן אדם זה שאתה שואל עליו כיון דמחלל שבת בפרהסייא אין לצרפו לעשרה לקדיש וקדושה וכיוצא אלא יהיו עשרה אנשים כשרים מבלעדו ודבר זה אינו ניכר ונרגש אצלו כדי שיהיה שנאה ואיבה או חששה דשמא פקר טפי כי הצירוף הוא נעשה בבית הכנסת דשכיחי רבים, ואתם תשתדלו בצנעה שימצא אצלכם עשרה אנשים כשרים בלעדי הפסולים ובנקל תוכלו למצוא כן. אמנם בעליית ס"ת אם לא יעלו אותו לס"ת ניכר הדבר אצלו ויולד בזה שנאה ואיבה וגם יש לחוש דפקר טפי ובפרט בזמנים אלו. מיהו יש לדבר זה תקנה לעשות כאשר כתבתי בסה"ק רב פעלים ח"ב או"ח סי' י"א דף ט' ע"א בד"ה, וראיתי להגאון וכו', שכתבתי בזה"ל, אבל במחלל שבת בפרהסיא או שהוא מבעט במצוה בפירוש, או שאומר בפירוש שאינו מאמין בדברי רז"ל אין להקל בזה, וצריך להזדרז לבלתי יצרפו אותו למנין עשרה ולהעלותו לס"ת בחובת היום, אלא יעלה אחר חובת היום בדלוג ואם יראו הקהל דאיכא איבה ושנאה ומחלוקת אם לא יעלו את זה הקיש בראשנה בחובת היום בשבת ויו"ט אה"ן יעלו זה הפסול בתוך חובת היום, אך לא תהיה עלייתו משלמת הפרשה דחובת היום, אלא העולה אחריו יחזור ויקרא לו החזן הפסוקים שקרא עם זה האיש הפסול וממילא תהיה עלייתו וקריאתו של זה הפסול כאלו אינה והיה כלא היה דודאי עדיף טפי לעשות כן בהיכא דרואין שיצא מדבר זה שנאה ואיבה ומחלוקת, ע"כ לשוני שכתבתי שם בס"ד, וכן תעשו גם אתם והקולות יתדלון:

ואשר שאלת שאלה ב' בישראל שעוסק בחול בשכר באופי"ס ומוכרח לבא לאופי"ס ביום שבת ואינו עושה מלאכה בידו כלל ורק אומר לגוי שם שיכתוב כו"כ והגוי כותב כאשר מצוהו, וגם עוד זה הישראל הולך ובא בעסק האופי"ס, אבל אינו מלאכה בידו. תשובה כיון דנזהר שלא לעשות מלאכה בידו, אלא אומר לגוי לעשות הו"ל איסור דרבנן דקי"ל אמירה לגוי שבות, כלומר איסור דרבנן ואין כאן איסור תורה, ולמ"ד כתב של גוים אין בו איסור תורה. נמצא זה חשיב שבות דשבות דהיינו איסור דרבנן בדרבנן, וידוע הוא דהא דאמרינן מחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי, היינו מחלל באיסור דאורייתא, אבל באיסור דרבנן בלבד לא חשיב כגוי, ומצטרף לעשרה ועולה לס"ת, ואע"ג דפסק מרן בא"ח סי' שפ"ה ישראל מחלל שבתות בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כגוי התם שאני משום דאיירי בדין ביטול רשות דהאיסור הוא בענין שבת, אבל בענין שאר מילי אינו חשוב כגוי בחילול דרבנן, ודלא כהרב בית הלל ביו"ד סי' כ', וכאשר השיגו הרב פר"ח ז"ל, וכ"כ הגאון תב"ש ביו"ד סי' ב' ס"ק כ"ח דהעיקר הוא כפר"ח דיפה השיג על ב"ה, וכ"מ בברייתא דנקיט דומיא דמנסך את היין ע"ש, וכן הסכימו כל גדולי האחרונים שם דאם חלל שבת באיסור דרבנן בפרהסיא אין דינו כגוי, אלא דינו כישראל, וכן הלכה פסוקה אצלינו, ועל כן בנידון השאלה בזה האיש שהוא שומר שבת, ורק מחלל במה שאומר לגוי לכתוב דהוי איסור דרבנן דאמירה לגוי שבות אין זה דינו כגוי אלא כישראל גמור, ומצטרף לעשרה ועולה לס"ת בחובת היום:

ומה שנזכר בשאלה שזה האיש הולך ובא בשבת בעסק האופי"ס אין בזה איסור תורה אלא מקח וממכר שהוא איסור דרבנן, ואע"פ שהוא הולך ובא בעיר דמבואות שלה רחבים ט"ז אמה ואיכא דס"ל שיש להם דין רה"ר גם בזה"ז, ונמצא מוציא ומעביר בר"ה, הנה רבו הפוסקים דס"ל אין בזה"ז דין רה"ר והוי כרמלית שהוא איסור דרבנן:

פש גבן לברר דבר אחד בזה, והוא די"ל אע"ג דאינו עושה איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן כל זה הוא בעושה באקראי, אבל אם הוא עושה כן בכל שבת שבא למקום האופי"ס שהוא החנות של המסחר ועוסק בענייני המסחר בדברים וצווים, אע"פ שאינו עושה מלאכה דאורייתא בידים אלא מצוה לגוי לעשות, וגם מדבר בעסקי המסחר שבאופי"ס, מ"מ כיון שעושה כן בכל שבת ושבת בקבע הרי זה עובר בעשה מן התורה דשביתה בשבת, דראיתי להגאון חתם סופר בח"מ סי' קצ"ה שציינתי עליו בסה"ק "רב פעלים הנז"ל שכתב וז"ל, אם נושא ונותן בחנותו הוא בכלל מחללי שבת ויו"ט, והרי הוא ככל מחללי שבת באיסורים הכתובים בקרא, כמ"ש הרמב"ן בפרשת אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וז"ל הרמב"ן, שנצטוינו להיות לנו מנוחה ביום טוב אפילו מדברים שאינם מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלאות החביות יין ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה ויהי עומסים על החמורים, ואף יין וענבים ותאינים וכל משא יביאו ביו"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ויהיו החניות פתוחים והחנוני מקיף והשולחנים על שולחנם והזהובים לפניהם ויהיו הפועלים משכימים למלאכתם ומשכירין עצמן כמו ימי החול לדברים אלו וכיוצא בהן והותרו הימים טובים האלו ואפילו השבת עצמה, אע"פ שבכל זה אין בהם מלאכה ממש, לכך אמרה תורה שבתון, ר"ל שיהיה יום שביתה ומנוחה ולא יום טורח מלאכה, וכן מורה לשון הרמב"ם פרק כ"ה מה' שבת וכו':

היוצא לנו מכל הנז"ל, שאסור לשום מי אשר בשם ישראל יכונה לפתוח חנותו או לסחור במרכולתו ומסחרתו או לטעון ולפרוק מעגלה שלו בשבת ויו"ט, ואם לא שמע וא"א לכופו ע"י שרי המדינה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ואין לו דת כלל ופסול לעדות ולשבועה ולכל דבר ושחיטתו אסורה וכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור, כי אבד נאמנות שלו, ואין חילוק בין פותח חנותו מקצתו או כולו או חלונותיו וכדומה, עכ"ל:

נמצינו למידין מדברי הגאון ח"ס ז"ל הנז', דאם עוסק האדם בחנות פתותה בכל שבת בקבע, אע"פ שאינו עושה איסור מלאכה דאורייתא רק איסור דרבנן, הרי זה עובר בעשה דשביתה דפסוק שבתון לדעת הרמב"ן ז"ל, ולפ"ד של ח"ס ז"ל חשיב זה מומר לכל התורה כולה ופסול לכל דבר:

ברם, מה דפשיטה ליה להגאון ח"ס ז"ל מספקא ליה להגאון פרי מגדים ז"ל בפתיחה להלכות שבת שכתב וז"ל, נסתפקתי הא דקי"ל בדוכתי טובא מומר לחלל שבתות בפרהסייא הוא מומר לכל התורה כולה, ומהם ביו"ד סי' ב' סעיף ה', ודוקא במחלל בעבירה דין תורה, כמ"ש הפר"ח ותב"ש שם, ודייק לה מדתניא חוץ ממומר לנסך ולחלל שבת, מה נסוך דבר תורה, אף שבת כן, אף אנחנו נאמר דוקא בדבר שחייב כרת וסקילה וחטאת הוא דמומר לכל התורה כולה, אבל בלאו דמחמר לא הוה מומר לכל התורה כולה דליכא כי אם לאו בעלמא, או"ד אף זה מקרי מחלל שבת ולא מדמינן לנסוך לומר דוקא דומיא דנסוך שהוא מעבירות דחייב כרת וסקילה עליהם עכ"ל. הרי דין זה דפשיטא ליה לח"ס ז"ל דסבר גם בעובר על מ"ע מן התורה חשיב מומר לכל התורה ונפסל, מסתפק בו הרב פרי מגדים כנז"ל, מיהו אע"ג דהרב פרי מגדים מסתפק בזה, הנה מדברי הפר"ח ותב"ש ודעמייהו דדייקי דין הנז' מדתניא חוץ ממומר לנסך ולחלל שבת, משמע שהוא דוקא בדבר שחייב כרת וסקילה ולא בביטול מ"ע דשביתה, דלא ס"ל האי סברא דס"ל להרב ח"ס ז"ל שבעבור ביטול מ"ע דשביתה בלבד חשיב מומר לכל התורה:

ועוד אית לן למימר בהאי מילתא דנידון השאלה שזה האיש אע"פ שבא בכל שבת לאופי"ס מאחר שנזהר שלא לעשות שים מלאכה בידו כי אם רק שאומר לגוי לכתוב דעביד איסור דרבנן באמירה לגוי, יש לצדד ולומר גם לסברת הגאון ח"ס ז"ל לא מפסל בהכי להוציאו מן הכלל, אע"ג דעביד זה בקבע בכל שבת, והיינו משום דהאי איסורא דאמירה לגוי לאו משמע לאינשי שהוא עבירה כל כך, וכה"ג כתב הגאון שב יעקב באה"ע סי' טו"ב בענין השחתת הזקן בתער דאין לפסלו אלא רק אחר ההתראה שמזהירים אותו ומודיעים לו שעובר בחמש לאוין דדומה לקושר ומתיר בשבת דצריך להודיע תחלה איסור זה דלאו כולהו אינשי ידעי ליה כמבואר בש"ע ח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ד, וכ"כ בש"ע יו"ד סי' קי"ט בהגהת רמ"א מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מקרי חשוד עכ"ד, והבאתי דבריו בסה"ק רב פעלים הנז'. גם שם הבאתי דברי הגאון שואל ומשיב קמא דף ק"ו ע"ד במלגלג על סתם יינם כיון שבעוה"ר בזה"ז סתם יינם קל בעיני המון העם ובפרט במדינת אשכנז, א"כ חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מקרי חשוד ע"ש, וכן הענין כאן שזה עושה איסור אמירה לגוי שהיצר מראה לו ג"כ טלפים של היתר באומרו שהוא מוכרח לכך בעבור פרנסתו, ואין אתה עושה מלאכה בידיך אלא אתה אומר לגוי לעשות, על כן האיש הזה אין לו דין מחלל שבת בפרהסיא שיוציאוהו מן הכלל בעבור זאת, אלא מצטרף לעשרה ועולה לספר תורה בחובות היום. ועוד נמי יש לצדד להתירו בהיכא דאין עשרה ישראלים רואין אותו בהיותם יחד בבת אחת, דלפ"ד הגאון בנין ציון שהבאתי לעיל לא חשיב בפרהסיא לפסלו אלא ברואין אותו עשרה ישראלים ביחד, ואע"ג דעדיין לא ברירא לי האי מלתא עכ"ז גברא רבא אמר מלתא יש לסמוך עליו בכה"ג שהוא אינו עושה אלא איסור דרבנן דאמירה לגוי ומבטל מ"ע דשביתה בהיכא דעושה כן בקבע בכל שבת דשפיר מצינן למימר שגם לדעת הגאון ח"ס לא מפסל, ונוכל לצרפו לעשרה ולהעלותו לס"ת בחובת היום:

ומה ששאלתם בעוסק בשביל שכרו שאם אינו הולך לעסוק גם בשבת לא יביאו אותו לעסוק באופי"ס גם בחול, תשובה. אין בזה הפרש לפום דינא דאפילו עושה בשביל פרנסתו, אם עושה מלאכה דאורייתא בפרהסיא דינו כגוי:

ומה ששאלתם אם אלו הפסולים שאין מצטרפין לעשרה רוצים לומר קדיש מהו ואם עונין הציבור אחריהם אמן, תשובה, אין יכולים לומר קדיש להוציא הציבור י"ח אמנם משום שנאה ואיבה ומחלוקת אל תמנעו אותם מלומר קדיש, ואל תאמרו להם אין בקדישים שלכם תועלת, אלא תניחום לומר קדיש, ורק החזן ג"כ יאמר קדיש עמהם כדי להוציא הצבור י"ח, ונמצא הצבור יוצאין י"ח בקדיש החזן ועונין אמן על קדיש החזן והם אינם מרגישים בזה כדי שיוולד מזה שנאה, יען כי תהיו נוהגים כן כל ימות השנה החזן יאמר קדיש עם אותם האומרים קדיש אע"פ שהם כשירים כדי שבעת שיזדמן מאלו הפסולים אינו ניכר הדבר באמירת החזן כיון דדרכו תמיד לומר קדיש. גם כאשר ירצו הפסולים לעלות לס"ת יעלו, אך תעשו כאשר כתבתי לעיל שהחזן חוזר וקורא לעולה הבא אחר הפסול הקריאה שקרא לפסול:

גם בעת שמברכים הפסולים ברכת התורה בעלייתם לס"ת ואומרים ברכו יענו החזן והסומכים ושאר צבור אמן וברכו אחריהם, דהא כתב מור"ם בהגה"ה בש"ע א"ח סי' רט"ו סעיף ב' עונין אמן אחר עכו"ם אם שמע כל הברכה מפיו ע"ש, ועיין במגן גבורים בחלק שלטי הגיבורים סק"א מה שהאריך בדברי מור"ם אלו, ועיין עוד באחרונים מ"ש על זה ע"ש, ונידון דידן כ"ש הוא כיון דברור לנו דאלו העולים מברכים להשי"ת, ואין להם שמץ שיתוף כלל, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.