שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/מא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן היה נשוי עם אשתו הראשונה והוליד ממנה ב' בנים ובת א' וכשנפטרה אשת ראובן הנז' לבית עולמה נתן ראובן לב' בניו ולבתו הנז' קצת קרקע במתנה גמורה ע"מ ובתנאי שראובן הנז' יזכה בפירות הקרקע הנז' כל ימי חייו ולא יורשי ראובן הנותן ולא בניו המקבלים למכור שום דבר מהקרקע הנז' כל ימי חיי ראובן הנז'. ויהי היום אחר כמה שנים הומר אח' מבני ראובן הנז' ויש לו בת א' שהוליד בזמן שהיה יהודי ויהי היום וראובן הנז' נפטר לב"ע וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ועכשיו או' הבן היהודי שיש לו כל עזבון אבי ראובן לי הוא ואני זוכה בו לפי שאחי הומר ואין לו חלק ונחלה בעזבון אבי. והבת של המומר הנז' היא תובעת ואומרת שיש לה חלקה במתנה הנז' שנתן ראובן לב' בניו ובתו הנז' כי בשעת המתנה אביה היה יהודי וגם תובעת חלקה בעזבון ראובן הנז' באומרה כי כשהולידה אביה היה יהודי והיא תזכה בחלק ירושת אביה. יורנו מורנו מורה צדק אם תביעת וטענת הבת הנז' נכונה ויש לה חלק ונחלה בכל הנז' ושכרו מן השמים.
תשובה יש גאונים שכתבו דאין מומר יורש את אביו כמ"ש במרדכי בפ"ק דקידושין משם רב כהן צדק גאון ז"ל ומשם רבינו חננאל ז"ל ובהגה' אש"רי דפ' יש נוחלין הביא ג"כ מרבינו גרשום מ"ה שאינו יורש וכן הביא הרא"ש ז"ל אבל ריב"א וראבי"ה ז"ל כתבו שהמומר יורש את אביו אלא כתב ראבי"ה שיש כח ביד חכמים להפקיעה ממנו. וכן כ' הרא"ש בפ"ק דקידושין מכאן פוסקי' דישראל מומר יור' את אביו וכן מסתבר' שאע"פ שחטא ישראל הוא לקדש את האשה ולגרשה מ"מ אם אפשר טוב לתת ביד ב"ד דלא יהבינ' לי' דאזיל אכיל בגיותי' כדאמרי' לענין קנס בכתו' ואם ישיב תנתן לו ירושתו ע"כ. והרמב"ם ז"ל כתב וז"ל ישראל שהומר יורש את קרוביו הישראלים ואם ראו ב"ד לאבד את ממונו ולקונסו שלא יירש כדי שלא לחזק ידי רשעים הרשות בידם ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המומר להם וכן המנהג תמיד במערב. ובמרדכי הביא תשובת רש"י ז"ל מומר לע"ז שהפקיד פקדון ביד ישראל ותבעו המומר לאחר זמן ולא רצה להחזיר לו ומת המומר והקרובים באים לירש והשיב אם יש עדים לנפקד שתבעו המומר והוא השיב לא אתן זכה הנפקד ואין כח בדיינים להוציא דמומר לע"ז מין הוא וגופו וממונו הפקר וכל טעמי מסור יש בו וכו' ע"כ. וקשה דמשמע דס"ל דיורש דבר תורה אלא שהפקיעו חכמים ממונו כדין המיני' והמסורות ואם מטעם הפקר הוא דקנסינן ליה כדברי הרמב"ם הרי הם ראויים לו אם ישוב כדכתב הרא"ש וגם ראויים לבניו כדכתב הרמב"ם ז"ל שתנתן להם ירושת אביהם והיכי דיינינן ליה כדין הפקר. וגם הרא"ש ז"ל כתב בתשובה מומר שנתן ירושתו שהיה לו לירש מאביו לאמו ומת אביו ותבעה אמו הנכסים ויורש המומר תבע ג"כ הנכסים הר' יאודה כתב בס' הדינין תשובה לרבינו משולם שהמומר אינו יורש את אביו והביא מן הפסוק ונ"ל דאסמכתא בעלמא הוא אלא קנס שקנסו חכמים וכיון שאינו יורשו מיד כשמת אבי המומר זכתה בת המומר בנכסי אבי אביה ולא היה למומר זכיה מעולם ומתנתו לא הוי מתנה כלל ע"כ שאעפ"י שהפקיעו חכמים נכסי המומר מ"מ יורשיו זוכי' בו ולא נעשה הפקר לאחרים ומיהו נראה דרש"י ז"ל לא פליג אהרמב"ם והרא"ש ולא אינהו פליגי על רש"י דדוקא בנכסי עצמו של המומר הוא דכתב רש"י שהם הפקר שכל הקודם זכה בהם אבל בנכסי אביו שמת דחשבינן למומר כמאן דליתיה ובניו עומדים תחתיו לירושה כההיא דס"פ יש נוחלין אבוך מזבין ואת מפיק זו הוא שקשה בדיני ממונות משום דא"ל אנא מכח אבוה דאבא קאתינא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך וה"ה לשאר יורשים ממשפחת אביו שקמים הם תחתיו לירושה ורואין את המומר כאלו אינו ולא זכה בו כלל ולפיכך כתב הרמב"ם שנותן ליורשיו וכן הרא"ש ז"ל ואין לומר דבחיי הבן דאין לבני בנים במקום אביהן ובחייו כלום צד דירושה אלא כיון דמדין תורה נחלה ממשמשת ובאה לבן ושוב הפקירוה רבנן כל הקודם בה זכה ליתא דהכא לאו משום דין הפקר אתינא עלה אלא מדין הפקעה שהפקיעו חכמים ירושתו שלא ירשנה וכיון דאיהו לא ירית ממילא בניו קמים תחתיו לירושה וכן מוכח מדברי הרמב"ם שכתב אם ראו ב"ד לקנסו שלא יירש. ומיהו בנכסי המומר עצמו זכה אותו שישנו תחת ידו ולא יורשיו לפי שלא באו מכח אביו ואין יורשיו יורשי' בעודו בחיים וכבר זכה בו הנפקד בחייו. וקרוב לזה מצאתי ברב בעל תרומת הדשן סי' שע"ט.
ואי קשיא מהא דהשיב ראבי"ה הביאה הרב בב"י בסי' רפ"ג על מי שמת והניח ג' בנות והומרה הא' ופסק דבעל המומרת יורש אותה והא ירושת הבעל לאו מכח המוריש קאתי אלא נחלה הבאה לו ממקום אחר הוא ולמה יזכה בירושת אשתו ולא יחשב כהפקר שכל הקודם בו זכה לא קשיא דהתם בשעת מיתת אביה היתה הבת בדת משה ויהודית ונשואה לבעל ובשעת מיתת האב זכה בהם הבעל לפירות ולירושה ותו לא פקע זכותו במה שהומרה אח"כ אבל קשה מאידך שכתב המרדכי בשם ראבי"ה דאפילו לדברי הגאון האב יורש בנו המומר וכן הבעל יורש את אשתו המומרת אפילו מת מורישה לאחר שהומרה זכה הבעל בירושתה וכן כתב ראבי"ה ז"ל הלכה למעשה ע"כ והא בההיא שעתא שמת מורישה לא היתה היא בת ירושה וכיון דהיא לא זכתה היאך זכה הבעל מכחה. ותמהני במ"ש הרב בב"י שעל תשובה של מעלה נתכוון המרדכי שכתב וכ"כ ראבי"ה הלכה למעשה דההיא ודאי בשעת מיתת האב היתה בדת ישראל ונשואה וזכה בהם בעל וכאן בשעת נפילה היתה מומרת. וראיתי לרב בת"ה שכת' אהא דראבי"ה וסבר דכיון דמדאורייתא ירית המומר אלא משום דקנס חכמים שקלוה מיניה מ"מ כ"כ לא זכית ליה זכיה עדיין שהקרוב לירש לדידיה הבו ליה רבנן בירושה ולא לקרובו של מוריש הנכסים ע"כ. והא ניחא למ"ד שהמומר יורש דבר תורה אלא שהפקיעו חכמים ממונו אבל ראבי"ה כתב אפילו לדברי הגאונים דאין מומר יורש את אביו לגמרי שכך כתב אפילו לדברי הגאון האב יורש את הבן המומר דאמאי קנסינן לאב וכן בעל יורש את אשתו המומרת וכן מוכח בהגהת אש"רי פ' יש נוחלין שהביא דברי הגאון דאין מומר יורש את אביו אבל ריב"א אומר שיורש את אביו וכ"כ ראבי"ה וסיים אך יש כח ביד חכמים להפקיע ממונו ואפילו לדברי הגאונים נ"ל שהאב יורש את בנו המומר ע"כ אלמא לדברי הגאונים דלא ירית לגמרי קאמר ולאו מטעם הפקעה. עוד כתב בת"ה ונראה לחלק שפיר דלא דמיא כלל ירושת הבעל בנכסי אשתו לשאר ירושת הקרובים דבעל אית ליה זכיה בגוה דידו עדיפא מידה מה שאין כח באח או בשאר קרובים דאין לו צד זכיה בחייו ע"כ וקי"ל דנהי דיפה כחו בנכסי אשתו וידו עדיפא מידה במה שהיא זכתה אבל לדברי הגאונים במה שלא זכתה היא איהו מנא ליה.
ויש לדקדק במה שהצריך רש"י שתבעו המומר והנפקד השיב שלא היה רוצה ליתן דהיינו כדי שתחשב זכיה מחיים קודם שתקפוץ נחלה לפני היורשים כההיא דפרק הכותב בההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשים קתבעו לה מינה א"ל מחיים תפיסנא אתו לקמיה דרב נחמן א"ל אית לך סהדי דתבע מינך ולא יהבת ליה ניהליה אלמא הא לאו הכי לא חשיבא תפיסה כיון דבתורת פקדון הוה גבה וקשה נימא דרשותו של אדם קונה לו שלא מדעתו כהא דתנן בפר' השואל הזבל של בעל הבית דאוקימנא לה בתורי דאתו מעלמא ואין לומר דשאני התם דמעיקרא כי אתא לרשותו הפקר היה אבל הכא בתורת פקדון אתא לידיה וכל זמן שלא כיון לזכות ברשותא דמאריה איתיה כדאמרינן גבי מוכר בנכסי הגר כסבור שהוא שלו לא קנה דהתם שאני דהוי מעשה קנין ולא קני אלא מדעת ובכונה אבל רשותו של אדם קונה לו אפילו בלא כונת קונה. ונראה דהיינו טעמא דכיון דחשיב כמינין ומסורות כשם שגופן מופקע להורידן לבור כך ממונן מופקע שיוכל כל אדם לשלוח בהם יד ולזכות בהם אבל כל זמן שלא שלט בהם אדם יד כל דהיכא דקיימי ברשותא דמאריה קיימי דכיון דבר זכיה הוא לא חשיב נכסי הפקר כל זמן שלא שלח בהם יד אחר לזכות בהם ולפיכך אם מת ממילא ירתי להו יורשיו אע"פ שהוא ברשות אחרים וע"כ לא פליגי בסוף קמא בנכסי מסור אי מצי לאבדן ביד דמ"ד אסור דלמא נפיק מיניה זרעא מעליא משמע דכי נפיק ירית ליה מסתמא אפי' למ"ד מותר לאבדן ביד כל שלא אבדן ומת זכו יורשיו ואפילו לטעמן של גאונים שאמרו דמומר לא ירית מן התורה היינו דכיון דממון שלו וגופו מופקע היאך יזכה במה שעדיין לא זכה אלא יורשים אחרים ירתי מנתא דיליה ונ"מ דלדברי אלו הגאונים אפי' אי הדר בתשובה אח"כ לא זכה כיון דבשע' נפילה לאו בר זכיה הוא אבל לדברי האחרונים דבר זכיה הוא אלא שראו לקונסו אם בין כך ובין כך חזר בתשובה זכה.
והשתא דאתינא להכי אפשר שרש"י בשיטת הגאונים אמרה אבל לשטת האחרונים לא חשיב הפקר וזוכה הוא אם ישיב או בניו אחריו ואפי' תימא דלכ"ע חשיב הפקר נראה דלא אמרה רש"י ז"ל אלא מכח ההיא דהגוזל בתרא ממון מסור רב הונא ורב יהוד' חד אמר מותר לאבדו ביד וחד אמר אסור לאבדו ביד מ"ד מותר לא יהא ממונו חמו' מגופו ומ"ד אסור דילמא הו"ל זרעא מעליא וכתי' יכין רשע וצדיק ילבש וס"ל לרש"י כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר זכה מן ההפקר ואי בנו כח להוציא מידו.
וכ"ת כיון דספ' גזל הוא לא יזכה בו מידי דהוה לספק הינוח דקי"ל בפ' אלו מציאות דאסור וי"ל דשאני הכא דבהיתרא אתא לידיה מעיקרא בתורת פקדון אבל ליטול מביתו של מסור כיון דספקא הוי אסור לו ליטול דבספק איסורא אתא לידיה. ומיהו הרמב"ם והרא"ש ז"ל ס"ל כדפסק הרי"ף ז"ל דאסור מדאיבעיא בפ' הכונס אם עשו תקנת נגזל במסור וסלקא בתיקו שמעינן מינה דכ"ש שאסור לאבדו ביד וכן פסקו הפוסקי' ז"ל כדאיתא בטור ח"מ סי' שפ"ח הילכך אפילו בנכסי עצמו לא סמכינן אהא דרש"י ז"ל להחזיק בהם מי שירצ' כיון דראוי לבניו הילכך בנדון שלפנינו לענין ירושת האב לבני' יהבינן לבת המומר ואף רש"י ז"ל מודה בה ולענין חלק הקרק' שנתן האב לו במתנה מהיום ולאחר מיתה בהיותו בדת יהודית אע"ג דלתשובת רש"י היה אפשר לאחר שיזכה בה מטעם הפקר שיאמר קים לי כרש"י אלא הרי הוכחנו שאין לסמוך על אותה תשובה שלא נאמרו אלא מכח ההיא דסוף קמא והא איפסיקא דאסור והכי תפסו רבוותא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |