ערך/מאה ברכות

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png מאה ברכות

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תקנת מאה ברכות, היא תקנה לפיה מחוייב כל אדם לברך בכל יום מאה ברכות. נחלקו המפרשים אם חיובה מדאורייתא או מדרבנן ומי מתקנה.

התקנה[edit]

בגמרא במנחות (מג:) מובא: תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך".

וכ"פ הרמב"ם (תפילה פ"ז הי"ד) חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה.

מקור התקנה[edit]

בגמרא במנחות (שם) מובאת דרשת רבי מאיר מן הפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך".

ופירש רש"י (ד"ה מה): קרי ביה מאה. וכן הביאו התוספות (ד"ה שואל) שהוא על דרך אל תקרי מה אלא מאה. וכן משמע שגרס הרא"ש (ברכות פ"ט סימן כד).

והתוספות (שם) הביאו פירוש רבינו תם שיש מאה אותיות בפסוק, ואף שעל פניו חסרה אות אחת, פירש ר"ת שתיבת "שואל" נכתבת בכתיב מלא. ועוד הביאו יש מפרשים שכיון שקוראים "מאה" במקום "מה" שוב יש מאה אותיות בפסוק.

הטור (או"ח סימן מו) הביא דרשת רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא מהפסוק (שמואל ב' כג א) "ונאם הגבר הקם על", "על" בגימטריה מאה. וכן נמצא במדרש במדב"ר (יח כא) ובתנחומא (קרח יב).

רבינו בחיי (כד הקמח ע' ברכה) הביא מקור נוסף מן הכתובים (תהילים קכח ד) "הנה כי כן יבורך גבר ירא ה", "כי כן" בגימטריה מאה[1][2]

רמזים[edit]

בספר פענח רזא (בראשית יב א) כתב ש"לך לך" בגימטריה מאה, לרמז על מאה ברכות שעתידין בניו[3] לברך בכל יום.

מדאורייתא או מדרבנן[edit]

הכלבו (סימן א, דין מאה ברכות) כתב בשם ר' אשר: בא וראה כמה חיבב אותנו הקב"ה שציונו לברך מאה ברכות בכל יום כו'. משמע מדבריו שהוא דין דאורייתא.

ובשדי חמד (מערכת הח' כלל לד) הביא מספר דובב שפתי ישנים שתלה נדון זה במחלוקת הראשונים בביאור דרשת הגמרא מן הפסוק "מה ה' אלקיך" שלשיטת רש"י שהוא בדרשת אל תקרי הוה מדאורייתא ואילו לשאר השיטות הוא מדרבנן ואסמכתא בעלמא.

ובשדי חמד כתב שאין הספר תחת ידו[4] לראות איך משמע ליה מפירוש רש"י שהוא מן התורה, הלא אפשר לפרש אף בדעת רש"י שהוא אסמכתא בעלמא[5], ומי הכריחנו להמציא מחלוקת בין הפירושים.

אמנם הביא דעת בה"ג (הקדמה להלכות גדולות) והרב מוהר"ש בן גיברול שסברי להו שהוא מדאורייתא[6]. ודעת הרמב"ם (ספר המצוות שורש א) והרמב"ן שהוא מדרבנן.

והחיד"א (מחזיק ברכה סימן רצ אות א) כתב שהחיוב לטרוח אחר מאה ברכות הוא מידת חסידות[7]

ומדבריו דקדק השדי חמד, שאף עיקר התקנה אינה מדאורייתא אלא מדרבנן, אלא שהקשה בדבריו שאף אם אין החיוב אלא מדרבנן מ"מ צ"ב מדוע לא יהיה זה חיוב גמור, וכן הקשה בפתח הדביר שם (אות ג), וכן דקדק הגרי"ש אלישיב והוציא מכח זה שכל עיקר התקנה אלא חיוב אלא מצוה[8].

עוד ציין בשדי חמד להרב מוהרמד"ל בספר שתי ידות (קא:) וספר תפלה לדוד (ד.). וע"ע בענין זה ביסודי ישורון (ח"א עמוד קכה).

מתקנה[edit]

מדרשת הגמרא מן הפסוק "מה ה' אלקיך שואל מעמך" למדו המפרשים[9] שתקנה זו נתקנה על ידי משה רבינו[10].

אמנם הטור (או"ח סימן מו) כתב בשם רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא שדוד המלך הוא תיקן תקנה זו, שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש ותקן להם לישראל מאה ברכות.

ביישוב סתירת המקורות, כתב רבינו בחיי (כד הקמח ע' ברכה): שמשה רבינו יסדם תחילה ואחר כך שכחום וחזר דוד ויסדם ואחר כך שבו ושכחום וחזרו חכמי התלמוד ויסדום. וכ"כ בספר המנהיג (דיני תפילה) ובמחזור ויטרי (סימן א).

טעם התקנה[edit]

הטעם לחיוב אמירת מאה ברכות בכל יום וביאור ענין זה שעונשו מיתה בהריגת מאה בחורי ישראל בכל יום, כתב השפתי כהן (דברים ט יז) שבחטא העגל פרחו מהלוחות מ"ם וסמ"ך שהיו עומדות בנס (שבת קד.), ותחת שהיו תחילה בני חורין ממלאך המות שנאמר (שמות לב טז) חרות על הלוחות, ודרשו חז"ל אל תיקרי חרות אלא חירות, נעשו עבדים החייבים ליתן מס[11] שהן מאה ברכות בכל יום[12] שהיה בהם תחילה סם חיים ונעשה להם סם המוות[13].

וכעין זה כתב בפנים יפות (על הפסוק מסת מתנת ידיך) שמאה ברכות הם כנגד מאה מעלות שהתעלו ישראל ביציאתם ממצרים ממ"ט שערי טומאה עם נ' שערי קדושה, ולכן אמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדות, עי"ש מה שביאר.

ובשלחן ארבע (הנדפס בסוף ספר כד הקמח) פירש ענין מאה ברכות בכל יום כנגד עשר ספירות, עשר ברכות כל ספירה וספירה[14].

עוד ראה ביאור על דרך הקבלה בספר שערי אורה (דף ה. מדפי דפו"ר), וע"ע תורה אורה (הוספות למגילת אסתר).

מעלת מאה ברכות[edit]

הכלבו (סימן א, דין מאה ברכות) כתב בשם ר' אשר: בא וראה כמה חיבב אותנו הקב"ה שציונו לברך מאה ברכות בכל יום, כדי שנשתכר אלף זהובים בכל יום, כדאמרינן במסכת חולין (פז.) יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה מ' זהובין, עשרה זהובין לכל ברכה וברכה.

וכ"כ הרוקח (הלכות ברכות סימן שכ) ברמז הכתוב (שיר השירים ח יב) האלף לך שלמה, ששלמה הוא רמז לקב"ה[15], ואנו מברכים לקב"ה בכל יום מאה ברכות ששווים יחד אלף זוז[16].

וכ"כ בעל הטורים (דברים לג א) על הפסוק (שם) "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו", משה איש האלוקים, ראשי תיבות "מאה", וזו שנאמר (שם א יא) "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים", שאמר משה תנו לו מאה ברכות בכל יום, וכל ברכה וברכה י' זהובים הרי אלף.

מנין הברכות[edit]

המשנה ברורה (סימן מו סקי"ד) מונה מנין מאה הברכות:

1 המפיל (כשהולך לישון).

2-3 על נטילת ידיים ואשר יצר (בקומו).

4-19 ברכות השחר.

20-22 ברכות התורה (לדעת הרמ"א (או"ח סימן מז ס"ו) שהם ג' ברכות).

23 ציצית.

24-25 תפילין (למנהגנו לברך שתים על התפילין).

26-27 ברוך שאמר וישתבח.

28-35 ברכות ק"ש ויראו עיננו שחרית וערבית.

36-92 ברכות שמונה עשרה בג' תפילות.

93-100 סעודה (נטילת ידים, המוציא, ארבע ברכות בברכת המזון, וברכה על הכוס לפני ואחרי)[17].

השלמת מאה ברכות[edit]

אף שביום רגיל דרכו של אדם לברך מאה ברכות בכל יום, עם זאת בשבתות וימים טובים שאדם מתפלל שבע ברכות בשמונה עשרה במקום תשעה עשרה ברכות כבכל יום, נחסר לו מן המנין כמה ברכות שעליו להשלים בדרכים שונות[18], וכן בימי התעניות שאינו אוכל ובפרט ביום כיפור שאינו אוכל ואף תפילותיו אינם כבחול.

הפוסקים דנו בכמה אופנים שעל ידם יוכל להשלים מנין מאה ברכות בימים אלו:

אספרמקי ומגדי[edit]

בגמרא במנחות (שם) מובא שרב חייא בריה דרב אויא היה טורח וממלי להו באיספרמקי ומגדי [אספרמקי, בשמים. ומגדי, מיני מגדים, שטעונים ברכה][19].

וכ"פ השולחן ערוך (סימן רצ ס"א) "ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים מנין מאה ברכות", וכן הביא המשנה ברורה (סימן מו סקי"ד) שבשבת יראה להשלים מאה ברכות במיני פרות ומגדים. וביום כיפור שאינו יכול להשלים על ידי אכילה, הביא דברי המגן אברהם שישלים מאה ברכות על ידי ברכת הריח על הבשמים.

אמנם העיר המשנה ברורה, שכל זמן שלא הסיח דעתו מלהריח אסור לחזור ולברך משום ברכה שאינה צריכה. ויכול להשלים על ידי ברכת אשר יצר אם נזדמן לו.

והרב שלמה ליפמן ולדלר[20] כתב עצה שלא יבוא לידי ברכה לבטלה בהרחה קודם שיסיח דעתו מהברכה הקודמת[21], לברך במשך היום ברכת הריח בהרהור בשעה שמריח, שבכך אין חשש שיעבור על ברכה לבטלה.

ברכת התורה[edit]

ברא"ש (ברכות פ"ט סכ"ד) כתב שיכוון לברכת הקורא בתורה והמפטיר יענה אמן, ויעלו לו להשלים מנין ברכות.

הבית יוסף (סימן מו) דקדק לשון הרא"ש שדווקא כששומעים ועונים אמן מועיל.

ובדברי חמודות (ברכות פ"ט סכ"ד אות פז) כתב שלאו דוקא כשעונה אמן, שהרי שומע כעונה, ולכן מספיק או שישמע הברכה או שיענה אמן אף אם לא שמע הברכה אך יודע על איזו ברכה עונה.

ובמעדני יום טוב (שם אות ל) כתב אף הוא שמעיקר הדין סגי בשמיעת הברכה או בענית אמן, אך מכל מקום הוסיף הרא"ש שאף ששמע יענה אמן לפי שחשוב טפי ברכה כשעונה.

וכ"פ השולחן ערוך (או"ח סימן רפד ס"ג): צריך לכון לברכת הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחסר מנינם בשבת.

ובמשנה ברורה (סק"ו) פירש דעל ידי ענית אמן חשוב כאילו היה מברך לעצמו. ובמקום אחר (סימן מו סקי"ד) כתב שיוצא על פי הדחק במה שיכון לשמוע ברכת התורה והמפטיר ויענה אמן.

וע"ע שולחן ערוך (או"ח רפד ס"ג) ובמשנה ברורה (שם סק"ה וסק"ו). ובמט"א סימן תרכב סק"ב בהערת המגיה לאלף למטה.

חזרת הש"ץ[edit]

התפארת שמואל (ברכות פ"ט סכ"ד אות כ) דייק מדברי הרא"ש (שם) שלא מועיל להשלים מנין מאה ברכות על ידי כוונה לברכת השליח ציבור בחזרת התפילה. ובטעם הדבר כתב שכיון שהוא בעצמו התפלל אין מועיל מה שחוזר ושומע.

אמנם המשנה ברורה (או"ח סימן מו סקי"ד) כתב שאפשר שיוצא על פי הדחק במה שמכוון לשמוע חזרת הש"ץ.

ברכת מעין שבע[edit]

באבודרהם (סדר מאה ברכות) וכן הוא בב"י (או"ח מו ד"ה דתניא) שבשבת אנו משלימים למנין מאה ברכות יחד עם ברכת מעין שבע[22].

אין כאלוקינו[edit]

עוד כתבו הראשונים שיכול להשלים מנין מאה ברכות על ידי אמירת אין כאלוקינו[23].

אמנם בספר המנהיג כתב שאין שורש וענף למנהג זה שהרי כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה, וכל שכן אין כאלוקינו שאין בה לא שם ולא מלכות[24].

ברוך ה' המבורך לעולם ועד[edit]

דעת ר"י בן יקר שאמירת "ברכו" עולה למנין מאה ברכות.

ברכת הזימון[edit]

דעת ר"י בן יקר שברכת הזימון "ברוך שאכלנו משלו" עולה למנין מאה ברכות.

ברכה שאין בה שם ומלכות[edit]

הפוסקים דנו אם למנין מאה ברכות עולות אף ברכות שאין בהם שם או יש בהם שם אך אין בהם מלכות.

בפרי מגדים (סימן מו משב"ז סק"ט) הקשה על הבית יוסף (שם) בשם הסמ"ג[25] שברכת מקדש שמו ברבים למברכים אותה בשם, עולה למנין מאה ברכות, והרי אין בה מלכות ומדוע תעלה למנין מאה ברכות.

ויישב, דכיון שברא יש מאין אין מלך העולם יותר מזה. והיינו שהזכרת אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו' היא היא הזכרת מלכות. ומבואר שרק ברכה שיש בה שם ומלכות עולה למנין מאה ברכות.

אמנם בכנסת הגדולה כתב שכדי להשלים מאה ברכות יאמר ברכת המקדש שמו ברבים בשם ומלכות.

ודעת הסוברים שברכו, ברכת הזימון ואין כאלוקינו עולים למנין מאה ברכות ע"כ משמע שדעתם שאף ברכה ללא שם ומלכות עולה למנין מאה ברכות[26].

ימים מיוחדים[edit]

תענית[edit]

ביום תענית, אף שאינו אוכל ואם כן חסרו לו 8 ברכות, מכל מקום הרי רגילות שאדם אוכל שתי סעודות ואם כן אף שמחסר סעודת הבוקר עדיין סעודת הלילה משלמת[27].

יום כיפור[edit]

ביום כיפור אינו אוכל ולכן חסרות לו ברכות סעודה ואינו יכול להשלים הברכות באספרמקי ומגדי. ובפוסקים נתנו כמה עצות להשלים הברכות גם ביום כיפור:

  • המשנה ברורה (סימן מו סקי"ד) כתב שאחר כל החשבונות יחסר לו עוד שלש ברכות, וכתב המגן אברהם שישלים זה בברכת הריח על הבשמים.
  • עוד כתב שם שיוכל להשלימם בברכת אשר יצר אם נזדמן לו, ואפשר שיוצא על ידי הדחק במה שמכון לשמעו חזרת הש"ץ[28].
  • ובמקום אחר (סימן תרכב סק"ה) כתב שאין אומרים אין כאלוקינו ביום כיפור, לפי שכל מה שאומרים כן בשבת הוא להשלים מנין מאה ברכות וביום כיפור שיש הרבה שבחים אין צריך להשלים הברכות בזה.
  • במגן אברהם (סימן מו סק"ח) כתב שסעודת מוצאי יום כיפור עולה למנין מאה ברכות. אך עיין נתיב חיים שתמה על דבריו שסעודת מוצאי יום כיפור שייכת ליום הבא[29]

נשים[edit]

כתבו פוסקי זמנינו שנשים אינן מחוייבות לברך מאה ברכות בכל יום[30].

ובשבט הלוי הוכיח כן ממה שמנו הפוסקים בחשבון מאה הברכות את ברכת טלית ותפילין וכיוצא בזה ברכות שאינן שייכות בנשים, ומשמע שפשוט היה להם שאין התכנה שייכת בנשים.

בטעם הדבר כתב הגרשז"א[31], שכיון שחשבון מאה ברכות כלול בעיקרו מג' תפילות וברכות ק"ש ונשים ודאי פטורות מחלק מן התפילות, לכן מסתבר שמעיקרא לא חייבום. ואף שיכולות להשלים על ידי ברכות הנהנין, הרי בתענית ציבור אינן יכולות לעשות זאת.

כעין זה כתב בתשובות והנהגות (ח"ב סימן קכט) שלא נתבאר אם נשים חייבות במאה ברכות או לא, אך נראה שעיקר התקנה היתה לצאת ע"י מאה ברכות קבועות בחיובן, ובלא לחפש ברכות אדם מברך מאה ברכות בכל יום, ומאחר שנשים פטורות מדינא בכמה ברכות שאנשים מברכים כגון תפילין וציצית, לכן אף שיש סמך מהפסוק לדין זה לא החמירו בהן למצוא מאה ברכות להשלים.

עוד הוסיף שיש מפרשים דהוי מצוה מדי יום ביומו והיום גורם והוי כמצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות.

אם היום הולך אחר הלילה לענין זה[edit]

במגן אברהם (סימן מו סק"ח) כתב שביום כיפור שמפסיקין לאכול מבעוד יום חסרה סעודה אחת של ערב יום כיפור, ודקדקו האחרונים מדבריו שסעודת מוצאי יום כיפור עולה לחשבון מאה ברכות, ומבואר שלענין מאה ברכות הלילה הולך אחר היום.

ובנתיב חיים (שם) תמה על דבריו שהרי סעודת מוצאי יו"כ שייכת לענין זה ליום שלמחרת. וע"ע שבט הלוי (ח"ה סימן כג). וכן מבואר במשנה ברורה[32]. וכן דעת הגרשז"א שלענין מאה ברכות היום הולך אחר הלילה כשאר מצוות[33]

ובתשובות והנהגות (ח"ב סימן קכט) כתב שיש מגדולי הפסוקים שסבירא להו שמאה ברכות כל יום היינו במשך יום ולילה שלאחריו, וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם (תפילה פ"ז הי"ד) שכתב שצריך לברך מאה ברכות בין היום והלילה, וממה שהקדים בלשונו יום ללילה משמע שהלילה מצטרף ליום שלפניו, כקדשים שהלילה הולך אחר היום שקדם לו.

וכן הסתפקו לענין בין השמשות אם הברכות שמברך אז מצטרפות ליום שעבר או ליום הבא[34]



שולי הגליון


  1. והוסיף בשלחן ארבע (הנדפס בסוף ספר כד הקמח) שתיבת "יבורך" כתובה בפסוק בכתיב חסר, ויש לקרוא הפסוק "כי כן יברך גבר ירא ה'", כלומר, שאדם ירא שמים יברך מספר "כי כן" דהיינו מאה ברכות בכל יום.
  2. וכ"כ פענח רזא (בראשית יב א).
  3. של אברהם, הנרמזים באותו פסוק, וכמו שפירש רש"י להנאתך ולטובתך, כאן אי אתה זוכה לבנים.
  4. וראה הדברים בכת"י הרב מוהר"י אליקים.
  5. כפי שכתב במקום אחר (מערכת הא' אות קכב).
  6. והבה"ג מנה מצוה זו בכלל תרי"ג מצות.
  7. ודקדק כן ממה שאמרו בגמרא (ראה להלן) שרב חייא בריה דרב אויא היה משלים מנין מאה ברכות בשבת ויו"ט באספרמקי ומגדי, ומדייחס הש"ס דבר זה אליו דווקא משמע שהוא מצויין בזה לטובה, ומוכח שאין זה חיוב גמור.
  8. פניני תפילה.
  9. לדעת הסוברים שאין חיובה מדאורייתא.
  10. כד הקמח (ע' ברכה).
  11. מ"ס - אותיות מ"ם וסמ"ך.
  12. כמנין מ"ס.
  13. ס"ם - אותיות סמ"ך ומ"ם. וכמבואר בגמרא (יומא עב:) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות.
  14. והוסיף: וזהו שכתוב ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך. ויש בסוד זה תשעים ותשעה אותיות ואחד משלים למאה.
  15. כמבואר במדרש (שיה"ש רבה ג יד).
  16. וראה חתם סופר (ליקוטים על התורה, חיי שרה ד"ה עשרה זהב) שהביא דברי ההפלאה, וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סימן רלז) בשם ר' שמעלקא אבדק"ק ניקלשבורג שפירשו לפי זה המשך הפסוקים "ומאתים לנוטרים את פריו" ו"חברים מקשיבים לקולך השמיעני" על פי המבואר בבית יוסף שבשבת חסר עשרים ברכות להשלים מנין מאה ברכות, והעצה לכך היא באכילת פירות ומגדים ומיני ריח וכן לכוין לברכת הקוראים בתורה והמפטיר, ולזה רמז הכתוב שבשבת כשחסר "מאתים" זהובים עבור עשרים הברכות שחסרו, ימלא החסר על ידי "נוטרים את פריו" אכילת פירות, או על ידי "חברים מקשיבים" וגו' דהיינו שמיעת המרכים על התורה.
  17. וכיון שרגילות היא שאדם אוכל שתי סעודות ביום הרי שביום רגיל מגיע ל108 ברכות.
  18. ובתשובות והנהגות (ח"ב סימן קכט) הביא שהרב מבריסק הגרי"ז דקדק בזה מאד לא לחסר מאה ברכות כל יום ואף בשבתות, ודקדק לשון הרמב"ם (תפילה פ"ז הט"ז) "ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה כל יום", ומשמע שצריך למנות ממש הברכות דווקא, עכ"ד.
  19. ראה לעיל בהערה מש"כ החיד"א שייחסוהו לשבח כיון שאין זה חיוב מעיקר הדין.
  20. אב"ד שאנלאנקע, קובץ אור תורה (שנה שניה, חוברת ב, סימן מ).
  21. כאשר ראיתי בעצמי שבקל יכול לבוא למכשול שמריחים ומברכים בכל פעם ולא היה עוד הסח הדעת בין ריח לריח.
  22. ועיין מגן אברהם (סימן מו סק"ח) שהקשה מאי שנא ברכת מעין שבע שכתב הבית יוסף בפשיטות שניתן להשלים בה למאה ברכות, מחזרת הש"ץ שבפשטות לא מועילה להשלמת מאה ברכות (ראה לעיל).
  23. מחזור ויטרי (סימן א) ספר הפרדס (סימן א), תניא רבתי [השלם מקור], הרוקח (סימן שיט), מהרי"ל (הלכות יוה"כ) שבלי הלקט (סימן א) וכלבו (סימן לז). וכ"כ המשנה ברורה (סימן תרכב סק"ה) וראה שם שכתב שלכן אומרים אין כאלוקינו בשבת כדי למלאות החסר.
  24. וראה להלן.
  25. וכ"ה בט"ז (סק"ט).
  26. וכדברי המנהיג המובאים לעיל שהקשה על שיטה זו מהא דכל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה.
  27. משנה ברורה (סימן מו סקי"ד).
  28. וראה להלן דיוני הפוסקים בכל זה.
  29. וראה להלן בנדון האחרונים בזה אם היום הולך אחר הלילה לענין מאה ברכות.
  30. שו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן כג), הליכות שלמה (תפילה פכ"ב סעיף כה), הו"ד באשי ישראל (פ"ה סעיף כט, הערה סח.).
  31. הליכות שלמה (תפילה פכ"ב סעיף כה, מהליכות ביתה סי"ג ס"ב וכתבי תלמידים).
  32. שכתב (סימן רפד סק"א) על דברי השו"ע (שם) שירבה בפרות ומגדים ומיני ריח בשבת כדי להשלים מנין מאה ברכות, וכתב המשנ"ב שגם בליל שבת קודש טוב שישלים בם המאה ברכות.
  33. הליכות שלמה (תפילה פכ"ב סעיף כג). אמנם עיין בספר אשי ישראל (פ"ה, הערה) שהעיר על מנין המשנה ברורה שהתחיל מנין מאה ברכות בברכת המפיל, ולכאורה ממה נפשך, אם הולכים אחר היום היה לו להתחיל בברכות השחר ואם הולכים אחר הלילה היה לו להתחיל בתפילת ערבית, ורצה לבאר ע"פ המבואר בראשונים שאין ברכת אלקי נשמה פותחת בברוך לפי שסמוכה היא לחברתה, ברכת המפיל, ואין הלילה חשוב הפסק. ולפי זה יש לומר שחשובה כברכת תחילת היום ולכך פתחו בה במנין מאה הברכות.
  34. הליכות שלמה (שם הערה מב).

מעבר לתחילת הדף